שיחה 6 - 14. מימוש האגו והשפעת הסביבה
פורסם: 3.01.12, 10:48 pm
style="text-decoration: underline">
כי הנושא הוא היחס מאדם לאדם, או שאנחנו נכנסים גם בינינו לאט לאט לקורס הזה, ואז רואים שיש בו את היחס הפנימי בין בני אדם שזה העיקר. אני חושב שמה שדיברנו היום הוא די יסודי לכל הקורס. יש כאן הרבה דברים שעל פניהם נבנה הקורס, היום דיברתי על הסיבה לָמה אנחנו צריכים את זה.
עכשיו מול עיני נמצא המאמר "מתן תורה" כפי שהוא, אני רק מסתכל ורואה באילו עוד נושאים לגעת, ואני מעביר את זה. זאת אומרת אני מוריד משורשים עליונים קצת לענפים ואז מדבר.
style="text-decoration: underline">
לא, הוא ניהנה מכך שהוא משתמש באגו שלו בצורה ההפוכה. הוא רואה את הדוגמאות הללו מסביב ועושה אותו דבר בגלל החברה. וכאן מדובר על נושא אחר לגמרי, איך אנחנו מביאים את האדם באמת למימוש האגו שלו לכיוון הטוב. יש כאן תמיכה מצד החברה, השפעה לטובה והשפעה לרעה, זאת אומרת שכר ועונש. וגם איך אנחנו בונים את התמיכה מתוך הילדים, האם הם מעריכים את ההורים או לא, וכן הלאה.
אנחנו משחקים עם האגו של האדם בכל מיני צורות מסביב, לפי הסביבה שאנחנו מארגנים סביבו. באדם יש ארבע רמות של התפתחות, ונגד ארבע הרמות הללו צריך לבנות סביבו סביבה שגם בה יש כמה רמות, כמו צילינדר שסובב אותו. למשל אני צריך להשפיע עליו דרך הילדים שלו, שהם יסתכלו על ההורים, וההורים ירגישו שהילדים מסתכלים עליהם ושוקלים אותם, הם בודקים ומודדים אותם לפי כמה הם טובים לחברה. זה מנענע מאוד את האדם. גם השכנים אותו דבר, ובעבודה אותו דבר, ובמדינה אותו דבר. ועוד כל מיני תת מערכות למיניהן.
בכל מקום אנחנו צריכים לבנות סביב האדם סביבה כזו, אבל לא בצורה שהיא כמו בית סוהר שהוא לא יכול לברוח ממנו, אלא להתחשב באגו שלנו, כי זה הטבע שלנו. אבל אנחנו צריכים גם להבין מה אנחנו מרוויחים מכך שאנחנו דווקא מלמדים את האדם לא לדכא את האגו, אלא להשתמש בו בצורה הנכונה, שהוא ייהנה.
style="text-decoration: underline">
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות 14. השפעת הסביבה, הסברה וחינוך לערבות, השפעת הסביבה, חינוך מבוגרים | להשאיר תגובה | |
שיחה 6 - 15. אופני הלימוד בחינוך האינטגראלי
פורסם: 3.01.12, 10:44 pm
style="text-decoration: underline">
הלוואי שיהיו המון אנשים. קודם כל כולם צריכים לעבור הכשרה, קורסים, לימוד ארוך, נוח ממש, על העולם החדש, על מבנה האדם, על הפסיכולוגיה שלו, היחס בין בני אדם, היחס בין הורים לילדים, יחס בין בני זוג, חינוך ילדים, מבנה החברה, היסטוריה של ההתפתחות האגואיסטית, על איך אנחנו לומדים את המערכות הגלובליות האלה, האינטגראליות, מתוך גוף האדם, מתוך כל היקום. האדם צריך להיות קצת יותר מפותח, אבל אנחנו לומדים זאת בצורה רכה, בלי מבחנים, בדיונים, בהתחשבות, בקבוצה. זאת לא כיתה שאתה בא לומד והולך הביתה. אלא אתה נמצא באווירה, כי אתה צריך להכיר את עצמך ואת העולם שבו אתה חי. כמו ילדים קטנים, מה אנחנו רוצים מהם? שיכירו איפה הם נמצאים, איך אפשר להשתמש לטובתו של הילד בכל מה שנמצא בסביבתו.
ולכן זה מה שאנחנו צריכים לתת עכשיו לגדולים, כי לא נתנו להם את זה. זאת אומרת, אני והעולם זה בעצם הלימוד, ואיך ש"אני והעולם" צריך להיות עכשיו "אנחנו והעולם", ואחר כך אנחנו והעולם הופכים להיות לסך הכל אחד, אחד גדול, אינטגראלי. לזה אנחנו מלמדים את האדם, למה? כי החוק הכללי של הטבע הוא האיזון, שמתוך האיזון אנחנו נמצאים במצב הנוח ביותר, הכל נמשך לאיזון. אז אנחנו צריכים להראות לאדם שיש חוקים כאלה ברמת הפיסיקה, הכימיה, הביולוגיה והזואולוגיה, לראות שזה כך באמת, בכל מיני הרמות האלה. ואז גם החברה האנושית חייבת כך להיות בזה מסודרת. וזו לא מיסטיקה אלא מהמדע, ולא בגלל שבא למישהו, ללנין או לטרוצקי, לממש את זה, אלא מפני שכך הטבע מחייב, דרך המשבר הגלובלי. ולא שאנחנו קומוניסטים לפי קרל מרקס, אלא אנחנו לומדים זאת מהחיים המודרניים, ורואים שבעצם ביסודו הוא צודק. הוא צדק לגבי המשבר, הוא לא כל כך דיבר כלפי המימוש, אבל לצורך מימוש אנחנו פונים לכל המומחים בעולם שלנו. למי עוד אנחנו יכולים להאמין? רק לאנשי מדע, לאנשי חכמה. ואז לפי זה אנחנו בונים את הכל.
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות 15. אופני הלימוד, הטבע, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים, מדע | להשאיר תגובה | |
שיחה 6 - 16. השדה המאוחד
פורסם: 3.01.12, 10:36 pm
style="text-decoration: underline">
אני לא רציתי להיכנס לזה כדי שאנשים לא יחשבו שזאת מיסטיקה. אבל ברגע שאנחנו מרגישים זה את זה, אנחנו יכולים להגיע על ידי האהבה הכללית,
וכאן אנחנו מפתחים ביחס בין האדם לאחרים כזאת רגישות, שאנחנו מתחילים להרגיש, להבין אחד את השני אפילו בלי מילים. אני פתאום יוצא להרגיש את כל האנושות כמו קרובים שלי, כמו ידידים שלי, כמו שהם ממש נכנסים יותר ויותר לליבי, ומרגיש שאני נמצא יותר ויותר בליבם. ואז יוצא בינינו קשר, פתאום מתגלה סוג קשר כזה, שאני לא זקוק לאינטרנט, ולא למילים, ולא לכלום, אלא מספיקה לי השפה הפנימית הזאת, מלב אל לב. זה כמו שאתה מסתכל על זוג אוהבים, הם לא מדברים, הם מסתכלים זה על זה ומחייכים, כטיפשים. אלא שביניהם מספיקה ההרגשה שכל אחד בלב השני.
אז כאן אנחנו מדברים על דברים יותר רציניים,
אז מה התענוג? התענוג הוא מופשט, אני יכול ליהנות בלי לייצר מסביבי הרים של ברזל, ובטון, וכל מיני דברים כאלה, אני יכול לעשות זאת בצורה הרבה יותר פשוטה. העיקר הוא המילוי הפנימי, לזה אדם חי. מה יש לעשיר? יש לו בבנק סכום עם עשרה אפסים נניח, ויש לו הרגשה בלב. ההרגשה הזאת היא החשובה, נניח שגנבו ממנו את כל הסכום הזה, והוא לא יודע וממשיך בהרגשה. זאת אומרת, אנחנו יכולים להביא לאדם כזה מילוי, שהוא פשוט לא צריך יותר מכך שהגוף הבהמי יחיה, והמילוי שלו כאדם כל הזמן גדל וגדל.
style="text-decoration: underline">
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות 16. השדה המאוחד, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים | להשאיר תגובה | |
שיחה 6 - 17. ההרגל הופך את הייאוש ליותר נוח
פורסם: 3.01.12, 10:33 pm
style="text-decoration: underline">
זה לפי הסטטיסטיקה, מה אפשר לעשות.
style="text-decoration: underline">
לא זאת הבעיה. הבעיה היא שאנחנו מתרגלים. אני זוכר שסבא שלי היה איש מאוד צנוע וזה לא מקרה שהיה חסר לו ממש, היה לו מזרון עם איזה שקע, והגוף שלו אני חושב, קיבל כבר לפי השקע גם כזאת צורה, כזה כיפוף. וכמה שאמרתי לו "בוא אני אחליף לך מזרן, אני אביא מזרן חדש, יפה, משהו חלום, תרגיש בזה שאתה נמצא בגן עדן במקום שאתה שוכב באיזה בור", הוא ענה "לא, זה בסדר, התרגלתי לזה". בדיוק מכניס לשם איזו צלע וכך ישן, טוב לו. אז זה לא נקרא שאלה החיים הטובים אלא הרגל,
אני זוכר שביקרתי קרובים שלי בקנדה, והגיעו אליהם קרובים מרוסיה. זה היה בשנות התשעים של המאה ה-20 כשברוסיה הייתה אז המהפכה הגדולה, והכל נשבר, ולא היה מה לאכול. הקרוב הזמין אותם לבקר בקנדה והם חיו אצלו כחודש ימים, והם סיפרו לי שהוא לקח אותם בפעם הראשונה בחייהם, אז לא ידעו ברוסיה בכלל שדבר כזה קיים, לסופר, חנות מזון, אבל חנות גדולה. הם נכנסו לשם ומיד יצאו, הם לא יכלו להיות שם.
הם אמרו שזה כל כך כאב להם, מהשפע שהיה בסופר, שהם לא יכלו לסבול אותו, בא להם כאילו להתנתק ממנו, לעזוב, לברוח. כי האדם שרגיל לכך שבקושי יש לו לחם, או אולי איזה נקניק, או עוד משהו, אם יש בכלל בחנות, מפני שבאותה תקופה גם זה לא היה בחנויות, ובא ורואה שלושים סוגי לחמים, חמישים סוגי נקניקים, רק תיקח ויגידו לך תודה, יתנו לך עגלה וכל מה שיש לך יישאו עבורך עד הרכב והכל. הם לא רגילים.
עכשיו, קח את אותו קנדי לרוסיה, שנכנס שם לחנות ויש בחנות אולי איזו חתיכת נקניק יבש ולחם שלא ידוע ממה הוא עשוי, ומדובר על הזמנים ההם, אז הוא יחשוב, שבבית סוהר בקנדה יותר טוב, שם מחלקים בננות וכל מיני דברים, וברוסיה זה לא חיים. ואם ישאל שם את הרוסים שחיים באותו מצב, באותו מקום, הם יגידו, "בסדר, אבל מה אפשר לעשות, אנחנו נסתדר".
אני זוכר ששאלתי כך את אחד התלמידים שלי, שהיה באותה תקופה ברוסיה, והוא אמר, "אני מסודר. אני מבין שלְפַנָי החורף, אבל יש לי שני שקי תפוחי אדמה ושק של ראשי כרוב, וזהו. שלושה שקים. ואני יודע שכבר את החורף אני אעבור". מכאן ניתן לראות איך אדם חושב על החיים שלו, ששלושה שקים מספיקים לו, שאת זה יהיה לו. ואם עכשיו תגיד זאת שוב לאיזה קנדי, הוא לא יבין כלל את רמות החיים האלה. או שתרד לאפריקה, איך שחיים בדולר ליום, ותראה ששם בכלל אין אוכל. האם אני יכול להגיד לילד אפריקאי כמו שאני אומר לנכד שלי, "אם אתה לא אוכל טוב, אני לא לוקח אותך לספארי, לגן החיות"? האם ילד אפריקאי ישמע פעם דבר כזה? יגידו לו "לך לספארי".
אבל לכל שכבות האוכלוסייה שמרגישים במשבר, אנחנו יכולים לפנות. אלה שנמצאים בחוסר יכולת להסתדר כמשפחות, אלה שיש להם בעיות עם חינוך הילדים ואלה שמובטלים. אתה יכול להגיע לגיל הזהב, מתוך כך שעדיין יש להם כוח ועדיין יש להם איזה רצון במשהו להשתתף, אבל אף אחד לא מתעסק איתם. כלומר, חוץ מהחלק הפעיל שיש בסך הכל בחברה האנושית, יש לך הרבה אנשים שאתה יכול לטפל בהם כבר עכשיו. ומהחלק הפעיל עוד מעט תקבל ממנו בתור מובטלים, עד תשעים אחוז. זאת אומרת, כבר אנחנו עכשיו יכולים להתחיל להחדיר לתוך החברה את הגישה הזאת.
style="text-decoration: underline">
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות 17. ייאוש יותר נוח, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים | להשאיר תגובה | |
שיחה 6 - 18. לבנות בעצמנו את העתיד הטוב יותר
פורסם: 3.01.12, 10:26 pm
style="text-decoration: underline">
הסיכום הוא שלפי כל מה שאנחנו רואים, הטבע מקדם אותנו למצב שאנחנו נצטרך להחליט בעצמנו, פעם ראשונה, על הצעד הבא שלנו בהתפתחות. תמיד התפתחנו בצורה עיוורת,
וכאן אנחנו נדרוך במקום, עד שאנחנו נגלה את המשבר בצורה כזו שתחייב אותנו לעשות את הצעד הבא. זאת אומרת, לבנות את האנושות המאושרת, במצב המושלם, שבזה אנחנו נהיה באיזון עם הטבע הכללי.
style="text-decoration: underline">
עד אז שיהיה לכם כל טוב ולהתראות.
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות 18. לבנות עתיד טוב | להשאיר תגובה | |