שיחה 6 - 9. מה נשיג מתיקון הקשר בינינו
פורסם: 3.01.12, 11:05 pm
אז אם אנחנו כבר משקיעים בקשר המצוי בינינו את היחס החדש, אנחנו מפנים את עצמנו להתפתחות מיוחדת מאוד בתוך הקשר הזה, התפתחות איכותית. עד כדי כך שאנחנו מתחילים להרגיש זה את זה, כמו שאמא מרגישה את התינוק. ובזה כל אחד ואחד מתחיל להיות כמו אחרים. כולם כאילו נכללים בו בצורה רגשית. ואז הוא מתחיל להרגיש מה קורה בהם והם מרגישים מה קורה בו, וכך אנחנו מגיעים להתחשבות, ולקשר כללי אינטגרלי בינינו. ובזה אנחנו מתחילים להרגיש את מה שאמרו ג'ין גודאל ואחרים, וזה גם מה שאומרות כל הדתות, שאהבה היא בעצם החוק הכללי של העולם, שבעצם זה מה שמצוי בטבע.
אם נשפר את היחסים בינינו, נגיע ללא ספק לא רק לשוק משותף מתוקן, אלא לכל דבר ודבר, לחיים מאושרים.
style="text-decoration: underline">
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות -9. השגה מתיקון, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים | להשאיר תגובה | |
שיחה 6 - 10. קריטריון אחר לחלוקת משאבים
פורסם: 3.01.12, 11:03 pm
היום כשליש מתקציב המדינה הולך למשרד הבריאות, ומשם מגיעים לאזרח הפשוט רק כמה אחוזים. וכמעט חצי מהתקציב הולך לביטחון, לפיתוח נשק, ולכל מיני ביורוקרטיות ובעיות אחרות. אם נפעל כך נפנה 90% מהזמן שבו אנחנו מתעסקים בדברים שלא מביאים לנו שום תועלת, ופתאום נרגיש שבאמת אין שום טעם בכך שאנחנו עובדים כל כך קשה. בשביל מה?
כמו עכשיו, שהמשבר מחייב אותנו בכוח, כמו כל המשברים שמחייבים אותנו בכוח לשנות את היחס שלנו לחיים, כך אנחנו צריכים להבין שהאדם חייב להיות חופשי. שעלינו להתחשב יותר זה בזה. ואנשים ירוצו בשמחה לעבוד, מתוך הדאגה שלהם לאחרים, לייצר מזון, לעבוד בבנייה, בייצור ביגוד, בדברים ההכרחיים הנחוצים. גם לפתח מכונות בהתאם לזה.
אנחנו חושבים שזו גישה קומוניסטית, אבל קרל מרקס ראה את הדברים האלה מהזווית הכלכלית. לא בגלל שנולד קומוניסט, אלא הוא היה כלכלן, ולפי הטבלאות והחשבונות שלו, לפי הנתונים, שהוא מביא בספרו "הקפיטל", הוא מראה שאם המצב יימשך כך, אז נגיע לסיום. וזה אכן כך, אנחנו הגענו. אנחנו יכולים להסכים עימו או לא, אבל הוא היה אדם חכם, שראה את הנולד. שהאגו נגמר, ויש סוף להתפתחות, וסוף ההתפתחות שלו היא בזה שהוא מגלה עד כמה הוא סופי. וזה מה שקורה לנו.
לכן עד כמה שנבין מהר יותר את המגמה הזאת, שהעולם הגלובלי האינטגרלי דורש מאיתנו התחשבות, הבנה הדדית, אהבה כללית, שזה החוק הכללי של כל המציאות, כך נגיע מהר יותר לסיום המשבר הכללי ולחיים יפים וטובים. ודאי שכדאי לנו לעשות לפחות צעדים קטנים לקראת זה, אפילו למען הילדים שלנו, למען הדור הבא. אם נוכל לחנך אותם במקצת להתחשבות זה עם זה, הם יהיו מאושרים יותר מאיתנו. ובינתיים גם זה טוב.
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות 10. חלוקת משאבים, אקטואליה, הסברה וחינוך לערבות, כלכלה/בריאות/ביטחון | להשאיר תגובה | |
שיחה 6 - 11. רווח אגואיסטי מחיבור עם האחרים
פורסם: 3.01.12, 11:01 pm
אנחנו כבר יכולים להתחיל לראות אילו מערכות אנחנו צריכים לבנות כדי לעשות שינויים קלים בחברה האנושית. צריכים לארגן קבוצות, ולהעביר קורסים כמו זה שאתם משתתפים בו עכשיו. ודאי שקודם צריכים להכין מחנכים ומורים שיבינו את הדברים האלה, שיקבלו קצת רגש בזה. כי אי אפשר ללמד אהבה אם אתה לא נמצא בזה. אי אפשר להפעיל קבוצת אנשים בכל מיני הפעלות שילמדו התחשבות, שילמדו כמה שיש בזה תועלת, כמה שיש בזה רווח. לא רק ברוגע הפנימי, אלא גם בכלל בחשבון כללי, תרגישו את זה בחשבון הבנק, ובכל מקום.
גם אנשים שיוצאים למחאות, מעידים שטוב להם להיות יחד. זו הרגשת השייכות לכלל, הם מוצאים אותה כשיוצאים לצעוק יחד, האם זאת הצורה הנכונה? אנחנו יכולים לעשות את זה בפסטיבלים, בפיקניקים ענקיים, אנשים נמשכים לזה. דיברתי גם עם אלה שנמצאים ב"וול סטריט", ובכל מיני מקומות, כולם אומרים אותו דבר, אנחנו לא מוצאים מקום אחד שבו אנחנו מרגישים שייכות אחד לשני, שיש לנו משהו משותף. אז למה שלא ניתן לאנשים האלה חיים, שירגישו שהם ממש שותפים, מתחשבים, מתחברים ומרגישים את עצמם כאחד.
נקווה שבקורס שלנו,
ואם הם יגדלו וירגישו שסבא שלהם שאוהב אותם, לא אוהב בהם נטיות או הרגלים מסוימים, אז מתוך האהבה שלהם אליי, הם אולי ישנו אותם ואני אראה אותם יפים וטובים כמו שאני רוצה לראות. והם יראו אותי גם שונה במשהו, שהשתניתי על ידם, מפני שאני רוצה שהם יאהבו אותי. וכך נגיע לעולם עגול, לכך שכל אחד משלים את השני, מזמין בשני מתוך האהבה את השינויים כדי שהוא יאהב אותו, כך נגיע לשלום, לשלמות. נקווה שהקורס שלנו יעזור לנו בזה. פה השלב הראשון להשגת השלמות הזאת.
style="text-decoration: underline">
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות 11. רווח אגואיסטי, בטחון, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים | להשאיר תגובה | |
שיחה 6 - 12. השתתפות הדדית וחלוקת עודפים
פורסם: 3.01.12, 10:59 pm
style="text-decoration: underline">
נתתי דוגמא שחצי מהעולם גווע מרעב והחצי השני זורק שני שליש ממה שהוא מייצר, אז לָמה אנחנו צריכים לחיות בעולם כזה? מאיפה בא הטרור, מאיפה באים כל הבעיות, המלחמות, בזבוז האנרגיה, זיהום כדור הארץ?
style="text-decoration: underline">
מתוך הקבוצה נלמד מה זה להתחשב זה בזה, ובתוך הקבוצה אולי נתחיל לבנות כאלה מערכות בין המדינות שבהן נשתדל להגיע לרמת חיים יותר מאוזנת.
style="text-decoration: underline">
אם אתה הולך להביא כוס מים מהמקרר, אז מתוך התחשבות אתה שואל אותי האם גם אני רוצה מים או לא.
style="text-decoration: underline">
לכן אמרתי, שלרחוב זה בא על ידי כך שאנחנו בונים מערכות. אבל אנחנו רוצים לעשות זאת. זאת אומרת, אחרי שאני עובר שינויים קטנים, הבנה בקורס, לומד את זה בהפעלות ובכל, אני מסכים שהחברה תהייה יותר מאוזנת, שהיא תגיע לרמת חיים פחות או יותר אחידה. לפחות השלב הראשון, שנגיע למצב שלכל אחד יהיה x, y, z. אנחנו חייבים להגיע למצב שתוך חמש שנים תהיה לכולם קורת גג, לכולם תהיה אספקה מלאה במזון ובביגוד, בכל מה שאתה צריך בבית, שיש לכל אחד מה שנקרא "בית".
ואת הכול אנחנו בונים מעודפים. כי אם אנחנו עושים חשבונות, יש לנו 90% עודף על מה שאנחנו צריכים. אם אני אוהב אותך, תבוא אליי, תיקח חצי מהבגדים שיש לי בארון, אני לא ארגיש את ההפסד. או שאני אקבל ב-10% פחות מהמשכורת לטובת מישהו, גם בסופו של דבר לא נרגיש. זאת אומרת, זה צריך להיות במימדים של המדינה, של העולם כולו, על ידי חינוך, החינוך צריך להיות קודם, זה צריך להיות לא באונס, אלא ברצון. באונס עשו פעם הבולשביקים וראינו למה הם הגיעו.
אנחנו צריכים קודם חינוך, אנחנו צריכים קודם הסכמה, לפחות בעלמא, שאנחנו עושים. וכל פעם שאנחנו עושים דברים כאלה אנחנו צריכים להראות מה אנחנו משיגים, איפה העשירים שנותנים, איפה העניים שמקבלים, איפה כולם מתאזנים, עד כמה כולם הופכים להיות מאושרים, כמה
זאת אומרת, יש כאן הרבה מאוד פעולות שמצד הטבע הגענו לעידן החדש הזה, שאנחנו נצטרך לתקן אותו. אנחנו לא נוכל להחזיק את הדברים האלה. המשבר הגיע למצב שאנחנו פשוט נצטמק. לא יהיה לנו מאיפה להחזיק את המערכות המיותרות, האגואיסטיות, שבנינו. לכן, הם נכנסים למשבר ונופלים ונכנסים לשבירה. זה הכול יחד. אנחנו צריכים לראות עד כמה שחוסר היחסים בינינו מביא לנו את הרע, ועד כמה שהיחסים הטובים פתאום מְפַנים לנו אוצרות ממש, אתה מגלה מִכְרה זהב.
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות 12. חלוקת עודפים, אקטואליה, בריאות/רפואה, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים, כלכלה/בריאות/ביטחון | להשאיר תגובה | |
שיחה 6 - 13. קודם כל חינוך
פורסם: 3.01.12, 10:54 pm
כי אנחנו מדברים כאן לא על כך שיש חוסר ועודף, ויש כל מיני דברים, אנחנו מדברים קודם כל על כך שאנחנו צריכים לראות, שבמגמה הפנימית שלנו הגענו למצב שאנחנו חייבים להתחיל להתחבר, כי מתגלה רשת קשר בינינו המחייבת אותנו להיות בקשר טוב. ומתוך זה מתגלה המשבר הכללי, הגלובלי, בכל מיני רמות שאנחנו עוסקים בהן בכלל, מִתְקשרים בהן. המשבר הוא בחוסר התקשרות נכונה בין בני אדם, בזה כל המשברים. במשפחה, בחינוך, בתרבות, בכל דבר, ועכשיו הוא הגיע אפילו לכלכלה. אלה בסך הכול הקשרים בינינו, שכולנו סובלים מהם. והמשברים האלו, הקשרים החיצוניים בינינו, לא יירגעו כל עוד אנחנו לא נכניס בהם התחשבות לבבית, אמון במשהו אחד לשני, רק אז נוכל לפתח מערכות שישלימו את הדבר.
אנחנו רואים שגם בעולם החיצון וגם במצבים הפנימיים שלנו מתגלה לנו צורה גלובלית אינטגרלית. אין לאן לברוח. רק שלא מן הסתם הגענו למצב הזה מלכתחילה לא בצורה המחויבת, שהטבע עכשיו יחייב אותנו להתפתח. זה מעניין. אנחנו נמצאים במצב שלפני שאדם חושב ומגלה את הרע, לפני שהוא מחליט שהוא חייב להשתנות ושאין ברירה, ממש חיים או מוות נמצאים לפניו, לפני כן הוא לא מגיע לחינוך החדש.
במה אני יכול להִיעזר? פסיכולוגים אומרים על ידי הקבוצה, סוציולוגים אומרים על ידי עוד כל מיני מערכות, גם פוליטיקאים צריכים לעזור, וגם מורים בבית הספר, כל מיני מחנכים, בספורט, בכל דבר. אנחנו צריכים לבנות כאלו מערכות שאדם יתחיל להבין את הצורך בשינוי מצד ההשכלה, ואיך לעשות אותו מצד ההפעלה. ושיהיו לו כאלה מקומות.
אבל אנחנו רואים שהטבע מקדם אותנו למצב שאנחנו נצטרך להחליט על הצעד הבא שלנו בהתפתחות. תמיד התפתחנו בצורה עיוורת, ועכשיו זו פעם ראשונה בהיסטוריה שאנחנו לא מתפתחים בצורה עיוורת, אלא צריכים להתפתח בעצמנו. עד היום האגו שלנו דחף אותנו, רצנו להתפתח במה שאפשר, גילינו ופיתחנו כל מיני דברים, אלפי אנשים מכרו זה לזה את מה שהם עשו וכך התפתחו. אלא שפתאום יש עצירה כללית. ופעם ראשונה שאנחנו נמצאים בחשבון נפש. לאן הגענו? מה קרה? הילדים שלנו כבר לא מסתכלים עלינו. כאילו אומרים לנו, בשביל מה הבאתם אותנו לעולם, בשביל מה נולדתי? ואנחנו בעצמנו כאילו רצנו ופתאום עוצרים וחושבים לאן לרוץ, בשביל מה לרוץ, מה קורה, לאן הגעתי? למקום יבש, מִדבר, אין כלום.
אי אפשר להוריד חוק כזה על אנשים ולהגיד, כל אחד עושה כך, אחרת ישלם קנס או ילך לבית סוהר. כאן צריך להכניס פנימה את לב האדם, לתוך הקשר בין האחרים. זה לא חשבון כמה אנחנו מוכרים וקונים, אני לך ואתה לי. אלא זה מצב מיוחד, חדש. הרבה אנשים כותבים היום על כך שהם מגלים שיש בימינו איזה תהליך שמתחיל מאפס ונמצא ברמה אחרת של התפתחות. וזה נקרא "התפתחות האדם", שאנחנו בונים בינינו את האדם הזה, דמות אחת כזאת, מערכת הדדית, קשר הדדי.
ולא יכול להיות שמישהו בקצה העולם, במרכז מנהטן, או באירופה, לא ירצה, אנחנו חייבים להגיע לכל אחד. כי אם כולנו תלויים בכולם, אז אין ברירה. וקודם כל חייב להיות ממש מהפך בחינוך הילדים, בדור החדש. לפחות נראה את הדור החדש שמתחיל חיים חדשים, יפים, מאוזנים, בהתחשבות, בביטחון. שאף אחד לא בא לשני להרביץ לו, למכור לו סמים או לקנות מישהי ולהוריד אותה לזנות.
והילדים שלנו הם העתקה מאיתנו, ובגלל שאנחנו לא מסוגלים לעשות שום דבר עם עצמנו, לכן אנחנו גם לא יכולים לשמור על הילדים שיהיו אחרים. איך אני אדרוש מילד להיות אחר אם אני כזה? לכן אנחנו רואים שהילדים בורחים לנו מהידיים, שהם יותר גרועים מאיתנו, אבל הם ממשיכים בעצם אותה המגמה. אני לא יכול להגיד שהם רעים, אלא אם אני נמצא בירידה, אז הם עוד קצת קדימה לפני, כי זה הדור הבא.
אז יש לנו אפשרות לעשות חשבון נפש. ליישם בקורס הזה את כל שלבי המהפכה הפנימית, ולעבור לפסים חדשים, מפני שהחיים מחייבים, ולא בגלל שאיזה חכם המציא משהו. אלא לבדוק כל מה שיש לנו מהמדע, מהפסיכולוגיה, מהחיים היום יומיומיים שלנו, ולראות איך לבנות יחד עולם חדש. כשבעצם אנחנו נמצאים איתכם בקורס מיוחד לצורך זה.
style="text-decoration: underline">
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות 13. קודם כל חינוך, התלות ההדדית, חינוך מבוגרים | להשאיר תגובה | |