>אני בטוח שעל ידי שיחות, הרצאות, הפעלות, תוך כמה חודשים, אנחנו יכולים להביא את האדם כבר להתרגשות, להתפעלות מזה שהוא יכול להרגיש, להתרשם מסביבה כזאת, ולהרגיש דרכה גם אותו הכלל שהוא נמצא בו, את הדומם, הצומח, החי, בני האדם, את כל המציאות.
ואז נבין שבכל מאתיים השנים האלה, במיוחד בשנים האחרונות, היינו בעצם בהכרת הרע, בתהליך של הכרת הרע. שהאגו שלנו שהביא אותנו להתפתחות הטכנולוגית, גם הביא אותנו לשימוש הלא נכון בפירות ההתפתחות. שבמקום לפנות את הזמן שלנו לבניית המדרגה החדשה שלנו, הלכנו אחורה והתחלנו לעסוק במה שבכלל אין בו צורך, בהרס המשפחה, בהרס החברה, בהרס כדור הארץ. והיום אנחנו נמצאים בהכרת הרע.
בספר זה נלמד על הקשר בינינו אנחנו נמצאים במצב שאנחנו מגלים אותו ממש כמיוחד. זו פעם ראשונה בהיסטוריה, >שאנחנו מגיעים למשבר כללי. והרבה מדענים, פילוסופים, סוציולוגים ופוליטולוגים, מגלים שהבעיה היא בקשר בין בני האדם.
>כדי להתגבר על המשבר ניסינו דרכים שונות לפתרון, החלפנו משטרים, ניסינו לבנות צורות חדשות. חשבנו שעל ידי סדר בכלכלה, במדיניות או אפילו בקשר בין המדינות, נגיע לטוב. שמנו לנו כמטרה את ההתקדמות על ידי פיתוח טכנולוגיות או חומרים חדשים, חשבנו שעל ידי כך שנתקדם נתעלה מעל כל הבעיות בינינו. אלא שכל זה לא עזר, וגם לא יעזור אם נפרוץ ונתחיל ממש עידן חדש, שבו נוכל להזמין חומרים לפי הרצון שלנו ולעשות מהם כל מיני דברים, כמו למשל לייצר במדפסת מכונית או כוס חדשה.
היום אנחנו מבינים שלא זאת הבעיה. כמו אצל זוג שלא רוצים להיות יחד, ולא יעזור גם אם ניתן להם את התנאים הטובים ביותר, ואפילו נכניס אותם לארמון. ולעומת זאת אם הם אוהבים, אז גם אם נכניס אותם למקום קטן וצר, יהיה להם טוב. ואפשר להביא עוד הרבה דוגמאות לכך.
אנחנו רואים אצל ילדים, שהם לא נמשכים לכל מיני דברים מיוחדים, אלא רק למה שמעניין אותם, למה שטוב להם. כי האדם הולך לפי הרצון שלו. זאת אומרת, אנחנו צריכים לבדוק את האדם ולראות לְמה הרצונות שלו מתפתחים.
מדור לדור >גילינו שהתפתחנו על ידי האגו שלנו. שהיה מפתח אותנו להתפתחות כזו שקודם כל אנחנו צריכים דברים בסיסיים, אוכל, מין, משפחה. בלי זה אדם לא יכול להתקיים, לכן כל הזמן היינו נמשכים לזה ומקיימים בכמה שאפשר. אחר כך התפתחה הטכנולוגיה, שעזרה לנו לפנות חלק מהיום לכל מיני עסקים אחרים. ואז התחלנו להתעסק קצת יותר בתעשייה, בתעשיית הבגדים, הנעליים וכן הלאה. התפתחו גם המסחר והמדע, והתחילו להיווצר עודפים במין האנושי, שגרמו לכך שלא כולם חייבים להיות ממש קשורים לקרקע. אנשים התחילו לעסוק גם בחכמה, בכתיבה, בתרבות, והיה ביקוש לכך בכל שכבות העם. התחלנו גם לגלות יבשות ולהתארגן במדינות ובתעשייה גדולה ומתקדמת יותר.
>האדם מתפתח מתוך כך שהרצון שלו מתפתח ורוצה לכבוש יותר ויותר. הוא מסתכל על הכוכבים, וחושב איך להגיע אליהם. ובאמת, במאה הקודמת כבר התחלנו לצאת לחלל ולהיכנס לתוך האדמה וגם מתחת למים, למעמקים, ולאיפה שרק אפשר להגיע.
אבל פתאום אנחנו מגלים עצירה בכל הנטיות הללו. וכל דבר שאני עוסק בו, אני מתייאש ממנו מהר ובא לי לעזוב אותו, כמו בחיים הפרטיים שלי. וכך בשנות השישים של המאה העשרים, הגענו למצב של דור מיוחד, מה שנקרא אז "ילדי הפרחים", שהתחיל לזלזל בכל הדברים האלה ולחפש מה יש בהם. הם לא רצו שום דבר. חשבנו שנפלה עליהם איזו עייפות, כי זה היה לא רחוק ממלחמת העולם השנייה, חשבנו שיש להם כל טוב, ולכן הם כאלו.
אבל לא זו היתה הסיבה. הם התחילו לחשוב על היחס לחיים בצורה אחרת. הם קיבלו רצון חדש, כשהם שואלים, בשביל מה אנחנו? למה אנחנו? כולנו הולכים לתהום כמו דרך מטחנת בשר, לא נשאר מאיתנו כלום. הופכים אותנו למכונות, כדי שנמלא רצונות של מישהו, ואנחנו לא מסכימים לכך.
>והרצונות שלנו התפתחו והתפתחו יותר ויותר, עד שהגענו לייאוש כללי בכל מה שאדם עוסק בו, ואפילו מעל לייאוש כללי. אנחנו רואים שיש איזו מגמה כללית בטבע שלנו, בטבע הכלל אנושי. שאנחנו מגיעים לדכדוך, למצב שאנחנו שואלים, מה יש לנו בחיים? חיים מפני שחיים, רק כדי למלא מעט את עצמנו, רק כדי לא לסבול סתם. כי אין מה לעשות.
>אז אדם בעצם לא מקבל התפתחות, פריחה ושמחה בחיים, אלא ממלא את עצמו מאין ברירה. הוא יודע שאין ברירה, שהוא חי כי צריך כך לחיות, ויותר ויותר אנשים מגיעים לייאוש, ודווקא בדור שיש בו הכול. לא חסר כלום. אפשר לעבוד, להסתדר, לרכוש מקצוע, יש הרבה חוגים, אפשר להתעסק באומנות, במוסיקה, אפשר לנסוע בכל העולם, לבלות. אנחנו רואים שהרצון שהתפתח בנו, שהוא כל המהות שלנו, כאילו לא מכוון אותנו לכלום. הוא נמצא, וזה מספיק לנו, אין לנו משיכה לשום דבר.