כשבעצם אפשר לחלק את כל התהליך שאנחנו עוברים לשני חלקים.
בחלק הראשון שעברנו >עד כה, התפתחנו בלי להשתמש כל כך בסביבה, אלא בצורה די מקרית. ועכשיו אנחנו נמצאים במשבר, ולא סתם הוא נקרא משבר גלובלי אינטגרלי, שאנחנו מרגישים עכשיו שאין ברירה, אנחנו צריכים להתפתח על ידי הסביבה בצורה מסוימת, לכיוון מסוים, לכיוון שגם אנחנו נהיה אינטגרליים, גלובליים, מחוברים יחד "כאיש אחד בלב אחד", כל האנושות. ואת זה אפשר להשיג על ידי הסביבה המתאימה. וזו באמת דרגת המדבר, שאנחנו יוצאים מדרגת החי, מהחיים המקריים שלנו, ומתחילים לכוון את עצמנו בצורה מסוימת להפוך לפרי יפה שגדל בחממה, למצב מושלם.
ונקוה שעל ידי הלימוד הזה, אנחנו נדע איך לארגן את הסביבה, וכך על ידי הסביבה לעצב כל אחד מאיתנו, ואת כל האנושות כולה. לכן הנושא "הסביבה כגורם לעתיד הטוב שלנו" הוא הנושא העיקרי בכל הלימוד וההפעלות שלנו, ונקווה שזה יתקבל בכל העולם, ונגיע לחיים טובים, לפרי יפה.
style="text-decoration: underline">>אורן: הזכרת כל מיני מושגים שאני שומע אותם בפעם הראשונה. אם תוכל להבהיר אותם. נתחיל דווקא מהסוף, אתה מדבר על חיים חוץ גופיים, למה בדיוק הכוונה?
גם עכשיו >אנחנו חיים בחיים חוץ גופיים. אני חי ברגשות, ברצונות, במחשבות, שקיבלתי מהסביבה, הם לא שלי. הם נמצאים בי ודאי, אבל אני קורא לזה "חוץ גופיים", שאני חי כמו שאמרו לי שכדאי לחיות, כדאי לחשוב, כדאי להרגיש, כדאי להיות. אני אפילו לא יודע, שאם הייתי חי ביער, עד כמה הייתי חי >בהבנת עולם אחרת מזו שעכשיו.
הסביבה נותנת לי הסתכלות מסוימת על העולם, לראות אותו בצורה מסוימת ולא אחרת. וזו באמת בעיה גדולה, כי אם קיבלתי מהסביבה שלי הסתכלות כמו אצל הקניבלים, שטוב לאכול את הזולת, אז בשבילי זה נורמאלי. ובשביל מישהו אחר לא, הוא מסתכל אחרת לגמרי על החיים, על החיות, על עצמו, על העולם, על המשפחה. אנחנו חיים בתפיסה, בתבנית, שהשפיעה עלי החברה במשך שנות ההתפתחות שלי. וכך אני רואה את העולם.
בעבר כשהייתי נוחת במדינה אחרת, הייתי נדהם מהבדלי התפיסה. היום זה כבר קשה, כי אנחנו די מעורבבים סביב כדור הארץ, ואני בדרך כלל לא נוחת במקומות נידחים, אלא בערים גדולות.> אבל אני רואה עד כמה לכל אדם יש ערכים בהתאם למקום שבו הוא חי, הוא חושב אחרת, ולפי זה כבר המבט שלו. הוא לא רואה מה שאני רואה, הוא דן אחרת ממני. אם נפתח ספרי היסטוריה, או ספרי חוקים, או אם נסתכל על התרבויות במדינות שונות, נראה עד כמה אנחנו שונים. ולא מדובר על בישול, שלאחד טוב כך ולשני אחרת, אלא על ההסתכלות, איפה שהאדם נמצא. ההבנה שלו בהיסטוריה, בחיי האדם, במה שטוב ורע, בדינים שלו, בחיים, ביחס שלו לשכר ועונש, למה בכלל האדם צריך להגיע, או אילו חיים הוא צריך לבנות לעצמו. יש אנשים שחושבים שטוב לשבת כל היום, ולשחק קלפים ושכולם ישרתו אותם, ויש אנשים שבשבילם מה שטוב זה לתרום, להתעניין במדע, לגלות כל מיני דברים. >וההסתכלות יכולה להיות שונה מקצה לקצה.
>אנחנו רואים שכל הבעיה היא שאנחנו לא מבינים זה את זה.
>מה הטענה העיקרית שמעלה אישה לבעלה? "אתה לא מבין אותי". וזה באמת נכון, כי גם במקרים האלו לא קיבלנו אותו החינוך. לא לימדו אותי בכלל איך לחיות במשפחה. כנער לא לימדו אותי מה זה נקרא אישה. האם זה איזה יצור שחי לידי? האם גם לה יש דרישות, גם לה יש אופי? איזו הסתכלות יש לאישה בניגוד לגבר? זה עולם הפוך לגמרי, ועולם בפני עצמו. האם אני מבין אותה? האם אני רוצה להבין אותה? האם אני מתחשב בה או מסוגל לזה?
בגלל שלא קיבלנו שום תבניות פנימיות מה זה נקרא אישה, איך היא חושבת, איך היא מסתכלת על החיים, אנחנו לא יכולים להתחשב בה. אני באמת לא מבין אותה. כל הפגישות בינינו הן התנגשויות על ידי מכות, באיזה זיווג דהכאה. ואיכשהו אנחנו משתדלים להיות אחד ליד השני. אבל אנחנו לא מסוגלים באמת להבין, להתכלל בזה בזה. וזה פגם גדול בחינוך שלנו. אפשר לראות לפי מספר מקרי הגירושין, ולפי מספר האנשים שבכלל לא רוצים להיכנס לחיי משפחה.
>אותה בעיה קיימת גם בחינוך ילדים, אני לא יודע איך להתייחס לילד. אנחנו רואים איך הורים מתייחסים לילדים, באיזו אכזריות. הם לא מבינים אותם. אני גם הרגשתי שבמשך עשרים ושלושים שנה אני עובר ליד הילדים שלי, ואני לא מבין אותם, עד כמה שלא קיבלתי הכנות להיות אבא. אבא זה מחנך, מעצב, הוא ממש בונה את הילד כדי שימשיך בחיים. אני לא יכולתי לעשות זאת, לא קיבלתי שום הרגשה או הבנה לזה. צריכים ללמד דברים כאלה.
>במשך עשרות אלפי שנות ההתפתחות שלנו עד היום התפתחנו בצורה מקרית, כשבכלל לא עשינו כלום. הפסיכולוגיה, שהיא מדע על האדם, על טבע האדם, על העולם הפנימי שלו, קיימת בסך הכול כמאה שנה. עד אז לא חשבנו בכלל שצריכים ללמוד או לעשות משהו. >התפתחנו ממש כמין החי, במקרה. ורק עכשיו הגענו למצב שאין לנו ברירה, אנחנו צריכים לדעת על האדם, על החברה, על הסביבה, איך לעצב אותו, מה לעשות עם החיים שלנו. לכן זו לא מיסטיקה, אלא חיים חוץ גופיים. הכוונה שאני מקבל הסתכלות מהצד, ערכים. אני יכול לראות את העולם דרך העיניים שלך, לכן אני יכול להבין אותך. וזה מה שאנחנו צריכים לדעת.
קשה לנו מאוד להבין את העולם דרך עיני האישה, אבל אנחנו נמצאים במשפחה וחייבים לחיות חיי משפחה, אחרת מה יהיה איתנו, נעלם מהעולם כמו הדינוזאורים? >אנחנו חייבים להכין את הילדים, לחנך אותם להבין את הפסיכולוגיה של המין השני, ולא רק איך לחיות, אלא איך ליהנות מהחיים שלנו. בהתכללות זה בזה אנחנו רוכשים עוד חצי מהעולם. כך אנחנו בנויים. וזה נקרא החיים החוץ גופיים, שאני רוכש עוד תוספת מחוץ לגוף שלי.
עד היום התפתחתי בתוך הגוף שלי, חיים אגואיסטיים, כמה שיותר, כמה שיותר למלא את עצמי. כמה שפחות לקחת בחשבון את דעת הזולת, את השכל וההסתכלות של הזולת. >היום המשבר הזה מחייב אותי להתכלל עם הזולת, לרכוש את הזווית שלו, את ההסתכלות שלו, הפנימיות שלו, ואז אני כאילו יוצא מעצמי ומתחיל להתכלל עם האחרים. בזה אני רוכש את היכולת של כל העולם, את הרצונות שלהם, המחשבות שלהם, הכול. ובזה אני נעשה כמו כל העולם. אני כאילו יוצא מגופי הפרטי, ורוכש ממש יכולת להרגיש את כל המציאות.
>נפתח כאן מקום למימד חדש, מקום להרגשה חדשה לגמרי. לראות ולהרגיש את המציאות לא מתוך הכלי הפרטי, הצר שלי, אלא דרך הרגשה והבנה כללית שמצטברת מכל בני האדם. אם אני מתקרב אליהם, אם אני מקבל חינוך מכל החברה הרחבה והעשירה הזאת, אז אני מקבל יכולת לראות את החיים ברגש ובשכל רב גווני. לא רק שלי, אלא אתה בי והוא בי, וכך אני נכלל מכולם יחד, ואני רואה עולם הרבה יותר עשיר מעכשיו. זה נקרא חיים חוץ גופיים. חוץ גופיים זה מחוץ לאגו הנוכחי שלי.
>לכן אנחנו צריכים לדון את האדם, לבדוק אותו, למדוד אותו, אך ורק עד כמה שהוא נמצא בנכונות להתכלל בחברה טובה, ועל ידי זה לעצב את עצמו. וכל המטרה שלנו היא בסך הכול איך אנחנו נותנים לכל אחד ואחד סביבה טובה. ולא להתייחס למה שהוא עכשיו, אלא שמעתה והלאה אנחנו בונים את הסביבה.
ולכן השיעור הזה הוא כמבוא, כשיחד איתו צריכים להיות דיונים והרבה הפעלות, >לבדוק במשחקים, בשיחות, בכל מיני אמצעים, עד כמה שאנחנו משפיעים זה על זה, עד כמה שאנחנו מבינים או לא מבינים זה את זה, עד כמה שאנחנו מושפעים, עד כמה שאנחנו יכולים לשנות את החברה והסביבה, >עד כמה שבשינוי שלנו ביחס לאדם אנחנו משנים אותו, את ההתנהגות שלו, עד כמה שמצב הרוח שלו משתנה מיד וכולי וכולי. אנחנו צריכים לעשות כאן הרבה הפעלות כדי להרגיש את מה שדיברנו עליו במשך השעה האחרונה.
לא סתם >הטבע דוחף אותנו להיות בהתקשרות הדדית, שאנחנו ממש נאבד את פרטיותנו. אנחנו לא מאבדים אותה, אלא רק מתעלים מעליה. כי פרטיותנו היא גשמית, בהמית, היא סך הכול דאגה לגוף שלי, שיתקיים זמן מה בצורה הנוחה האפשרית. וההתפתחות שלנו היא >שנעלה מדאגה לגוף לדאגה כללית. והדאגה הכללית הזאת מקנה לי כלים שונים לגמרי, לא מתוך הגוף, לכן זה נקרא חוץ גופית.
ולכן, >כאן אני מגלה את תוכנית הבריאה, תכלית הבריאה, את הכוונה של הטבע, ששום דבר לא מתפתח בו בצורה מקרית. את זה אנחנו מגלים, שהכול לפי התוכנית, אני יכול לראות מכאן את התוכנית. >ברגע שאני מתחיל להתעלות לראייה אינטגרלית, שאני מתחיל לקשור את עצמי עם האחרים, אני כבר מתחיל לתפוס את הראייה האינטגרלית הזאת. אני מחליף את המשקפיים שלי למשקפיים עגולות, אינטגרליות, אני כבר רואה את הטבע כולו.
לא שאני מקבל ממנו משהו צר כלפי הגוף שלי, שזה כדאי או לא כדאי, שאני רוצה לישון, או אני רוצה לאכול, ומספיק. אני לא חי בזה. אלא >אני חי ברמה שאני מסתכל על זה בצורה בלתי תלותית כלפי הגוף שלי. אני מסתכל על הטבע כבר בצורה שמעל הגוף, כאילו שאני לא נמצא בו. אני שופט, אני בודק, מברר עם שכל ורגש של האנושות הכללית, וזו דרגה שונה לגמרי מזו שאני נמצא בה כאן ועכשיו.
כאן, אני סך הכול כמו בהמה שהיא מפותחת, במקצת. והשאלה גם לאיזה כיוון, טוב או רע? ובהתכללות שלי עם כל באי עולם, אני מגיע למימד חדש. אני משנה איכותית את התפיסה שלי בעולם שבו אני נמצא, הוא הופך להיות אצלי העולם האמיתי. שאני לא מסתכל דרך סדק צר אגואיסטי החוצה, מה לטובתי, שאמשוך אליי מבחוץ, דרך הסדק שבקיר, קצת לאכול, קצת לשתות, קצת לנוח, קצת להרגיש טוב, וגמרנו. אלא אני יוצא דרך הסדק הזה שבקיר, ממש החוצה, ושם אני חי, בעולם.
>ושם, ההסתכלות אחרת לגמרי. לא דרך המסננת האגואיסטית של מה טוב לי, ורק את זה אני רואה, או שאני רואה מה יכול להזיק לי. אלא אני רואה בצורה בלתי תלותית בי. זה נקרא המימד החדש, "מימד המְדבר". ואז אני מגלה באמת שכל ורגש שיש במצב הנאור הזה, מחוץ לגוף שלי, מחוץ לחומה הזאת. >שאני יוצא דרך סדק, ומגלה את כל התהליך, את כל התכלית של הבריאה. אנחנו רואים מהמחקר שלנו שזה כך, שזה משהו אחר, משהו שאנחנו לא מסוגלים לתפוס. אנחנו רק מגלים מעט ממה שאולי נמצא שם, כמו חומר שחור, אפל שקיים, אבל אנחנו לא תופסים אותו, וזה מעל 90% מכל החומר שנמצא ביקום. ואת הרגש והשכל הכללי שנמצא בכל היקום, אנחנו לא מגלים.
מדענים מדברים על כך רבות. אלו שחוקרים את החלל אומרים שרגש ושכל זה משהו אדיר, אבל אנחנו לא יכולים להרגיש זאת. אלה צלילים שאנחנו לא יכולים לתפוס, אנחנו רק שומעים שנמצא רעש כלשהו, אבל לא יכולים לגלות. כי זה מימד מעלינו.
style="text-decoration: underline">>אורן: אם אנחנו לא יכולים לגלות, אז איך נגלה?
נגלה על ידי חושים חדשים, גלובליים.
style="text-decoration: underline">>אורן: מישהו כבר רכש את החושים החדשים הגלובליים האלה? מאיפה בכלל כל הדברים האלו שלימדת אותנו היום?
הטבע דוחף אותנו לזה.
style="text-decoration: underline">>אורן: דוחף זה על העתיד, אני מדבר על העבר. כל התהליכים שתיארת עכשיו, אני מניח שכל פסיכולוג שפגשתי בחיים שלי לא מרגיש אותם.