עיקר הפיצוי הוא נפשי, פנימי
פורסם: 5.08.12, 10:24 pm
כן, ושההסברה תהיה מכוונת בדיוק מול הצרכים של האוכלוסייה. ועל ידי כך יהיה להם טוב על המקום, ותוך כמה שבועות הם כבר ירגישו את השינוי.
בסדר גמור.
יש גם דרך אחרת.
לא עושים כלום.
לא, כשאתה מגיע לקריסה כזאת שאין לך מה לאכול והילדים סובלים, אז אתה רץ למקום שיכול לספק לך את הדברים ההכרחיים.
אתה רוצה להגיע לקריסה כזאת?
אז כדאי להתחיל להקים את המערכת המשלימה.
השתתפות.
במערכת הזאת אין כסף בכלל, אולי יש בה כרטיס מועדון, שמי שנמצא בעזרה ההדדית הזאת אז הילדים והבית שלו זוכים לשרות הדדי. אני מורה לחליל, ואני נותן שעורים מהבוקר עד הלילה, ממלא את השעות שלי בשיעורים לקבוצות ילדים.
אתה חייב לתת משהו למערכת לפי מה שהיא צריכה, אחרת איך תקבל בלי לתת?
לא יודע, אולי בפעם בשבוע תנקה את הרחוב.
לדוגמא, אם אנחנו רוצים להקל על התשלומים שלנו לעירייה עבור הניקיון, או לכל דבר, אנחנו צריכים להקטין צריכה, נכון?
תראה את ההוצאות שלך לעירייה, איזה פירוט יש בהן.
למה לא יותר?
של התנדבות.
וודאי
"כל אחד נותן לפי יכולתו ומקבל לפי צרכיו"
אתה מקבל יכולת להיכנס למחסן, אם צריך לבחור בגדים לילדים שלך, ושירותים שאותו אינסטלאטור או חשמלאי יבוא אלייך הביתה. אתה מקבל את הדברים האלה בלי להשקיע כסף, ובמקום זה אתה תורם את היגיעה שלך לחברה.
וודאי שכך אנחנו בורחים מתשלום מיסים, המדינה לא מרוויחה על כל פעולה ופעולה שלנו כמו שהיא רגילה להרוויח, אנחנו חוזרים לחיים כמו שהיו לפני כמה מאות שנה. כי בדרך כלל אם אני נותן שירותים בחליל ואתה באינסטלציה והוא בחשמל, המדינה מקבלת מכל דבר מס ומזה היא חיה. כאן אין מס.
אנחנו מדברים על אנשים שלא סוגרים את החודש, לא על אנשים שרוצים להתעשר.
לכן אנחנו אומרים שהחברה שנמצאת במצב כזה, במצוקה כזאת, כדי שהיא לא תתדרדר יותר, אנחנו מדברים על המצב כזה, ואם לא יבואו אליך הביתה ולא יעזרו, אתה תישאר בלי חשמל, בלי אינסטלציה, ועם כל מיני בעיות, הילדים בוודאי יהיו בלי חינוך, בלי שיעורים לחליל, וכולי. אתה לא תקנה זאת בשום בצורה אחרת.
לכן בכרטיס המועדון אנחנו יכולים לכתוב מה כן ומה לא. אבל מה אנחנו רוצים בכך? אנחנו לא רוצים שהאוכלוסייה תתדרדר, אתה מבין? זאת בעצם צריכה להיות קודם כל הדאגה של המדינה, אם כל הערים יהפכו להיות כמו עיירות הפיתוח שנמצאות בנגב או מקום אחר, מזה אף אחד לא ירוויח. זה יעשה המון בעיות וצרות, עד למצב שיכול בסופו של דבר להביא למלחמת אחים. כי אם יש לך מסות, המונים שיוצאים לרחובות ואין להם לא רק איך לסגור את החודש, אין להם במקרר דברים ממש הכרחיים, אז האדם נהיה מסוכן.
אנחנו לא מדברים כאן על המיסים, שלא יהיה ממה לשלם, מה זה "לא יהיה ממה לשלם", אין מה לאכול. אתה מבין שהמזון הוא הדבר העיקרי? אם אתה אומר שבעוד שנתיים המצב יתדרדר כך, אז לא יהיה לך במה לסגור את החודש, ואיך לתת לילדים שלך מזון, אז לא מדובר כאן על "האם יבוא אינסטלאטור או לא", הכרחי שאתה תקבל צורה כלשהיא שירותים הכרחיים. אחרת אתה תהפוך מרואה חשבון להיות עבריין, עבריין בפועל עם אקדח ,לא עם עט ביד.
האמת, אני לא כל כך רוצה לדבר על אנשים עובדים, כי הדבר הזה חולף.
כן, יכולת לעבוד בהן.
זה בתנאי שאתה שומע את ההרצאות, השיחות, הסדנאות שלנו, השולחנות העגולים. בתנאי שאתה מבין שבכך אתה נכנס לחברה חדשה, שמספקת לך פיצוי פנימי, נפשי, שאתה מרגיש אחרת, את מה שאתה לא יכול לתרגם לכסף. בבקשה, תישאר חיצוני, אנחנו נותנים לך אפשרות כזאת, אם אתה רוצה להיות אינסטלאטור עצמאי, לך, אנחנו נמצא מישהו אחר. אפילו אם אתה רופא, אתה שווה לכולם.
זה לא שאתה אינסטלאטור דגול, אתה שווה לכולם, אתה נותן את השעות שלך ומקבל תמורתן מהחברה שלנו כמו כולם, לא חשוב מי הוא הרואה חשבון, האינסטלאטור, המורה לחליל, הרופא, ומנקה הרחובות. אם אתה לא יודע כלום, אתה הולך לנקות רחובות, ואתה מקבל אותו דבר כמו שכל אחד. אין כאן חשבון של כסף, יש כאן חשבון של השתתפות מצד האדם שרוצה לתרום לחברה, ועל ידי כך הוא מקבל השלמה של ביטחון, יחס, סביבה יפה, חינוך ילדים הדדי. אלה הרווחים שהוא יקבל.
הוא חייב מזון הכרחי, הוא חייב גג ובית כדי להתקיים עם המשפחה, אבל על כל יתר הדברים חוץ מהמינימום הזה הוא צריך פיצוי פנימי, ואת זה הוא יקבל מהחברה. כמו שהקיבוצים רצו שיקרה, שלכל אחד יהיה את הכל, אבל עיקר הפיצוי הוא נפשי, פנימי.
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות אמצעי תקשורת, המשבר, חינוך מבוגרים, צרכנות/כלכלת המשפחה | להשאיר תגובה | |
אנחנו נגיע לתיקון העולם דרך המשפחה
פורסם: 2.08.12, 3:07 am
שלום לכולם.
אני לא מודאג מהקשר בין בני הזוג, למרות שהוא מאוד חשוב. הקשר בין בני הזוג הוא טוב אם אנחנו נמצאים ברווחה, אם יש לנו מקום למחייה, זמן, תנאים, אז אנחנו יכולים להזמין את האנשים לכל מיני פגישות, מארגנים קבוצות והם שומעים איך אפשר לשפר את היחסים ביניהם. בני הזוג מצידם מנסים לתרגל בבית, ונפגשים איתנו פעם בשבוע בעוד שכמה זוגות תומכים זה בזה. אנחנו מסבירים להם את הפסיכולוגיה הפנימית של האדם, של המשפחה.
לאחר שהם מגיעים ליחס משופר ביניהם, ליחס מתוקן ביניהם, אנחנו ממשיכים ללמד אותם הלאה, איך להיות ביחסים מתוקנים, משופרים, גם במקום העבודה או עם השכנים, ואיך למשוך את גם את הילדים לאותו מעגל של היחס הטוב. וכך עד שהחוגים האלה, המעגלים האלה שסביב האדם ובן זוגו יתרחבו יותר ויותר, וכל החברה תתחיל להבין שבאמת אנחנו יכולים לשנות ולשפר את היחסים בינינו. פתאום רמת החיים שלנו עולה, הרגשת החיים שלנו משתפרת, ואתה פתאום יכול לראות חיוך, ולא שכל אחד ואחד ברחוב מתהלך כמו איזה מסכן, אכזר או עצבני וכן הלאה. זאת אומרת יש כאן הגישה מהאדם למעגלים היותר ויותר חיצוניים.
אמנם הדרך היא לא קצרה אלא די ארוכה, אבל היא מאוד טבעית. כי האדם קודם כל דואג לעצמו, למשפחה שלו, לילדים שלו, ואחר כך דואג למעגלים יותר חיצוניים. ככל שהוא יותר מתקן את הדברים הפנימיים שיש בתוך קירות ביתו, כך הוא מתחיל יותר להבין שהוא גם מושפע מהמעגלים היותר חיצוניים, ושצריך גם לשנות את היחסים איתם. ואז הוא דואג ליותר, לשכונה, לעיר, לאזור, ואולי לכל המדינה ולכל העולם. הדרך ארוכה, היא אמנם קרובה לאדם ואת זה הוא יכול להבין. אם אני תלוי היום בכל העולם, אז בסדר, בואו נתחיל ממשהו קטן, קרוב אליי, ואולי נגיע לכל הגורמים הרחוקים ביותר. אבל לא מתחילים מהגורם הרחוק, אם משהו שנמצא לידי הוא הגורם החזק, הרע והקרוב שממש מדאיג אותי, ברור, זו הגישה.
לכן חשבנו שאנחנו נגיע לתיקון העולם דרך המשפחה. אבל מפני שהדרך ארוכה, למרות שהיא יפה וטובה, כי אתה עושה טובה לאדם ולמשפחה, הכל בסדר, חוץ מדבר אחד, אפשר לבצע את הגישה רק אם המצב המשפחתי שלו, המצב הזוגי שלו באמת נמצא בדאגה אצל אדם. אבל בתנאים שאנחנו נמצאים כאן כרגע, בקיץ 2012, זה נשמע קצת כאילו שאנחנו חוגגים לפני קריסה, "אכול ושתו כי מחר נמות" , כך אני מרגיש.
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, המשבר, זוגיות | להשאיר תגובה | |
אם האנושות לא תבין עכשיו במה תלוי התיקון של הקריסה הכללית שכבר התגלתה פשוט נגיע למצב שלא יהיה ממה להתקיים.
פורסם: 2.08.12, 3:06 am
על המשבר דיברתי כבר לפני שבע שנים בארוסה שבשוויץ. בישיבה מיוחדת שנערכה בכנס הבינלאומי של "מועצת חכמי העולם" דיברתי על כל השפעת האדם על הסביבה, על השפעת הסביבה על האדם, ועל איך לתקן ולחנך, כי ביחסים בינינו אנחנו יכולים לתקן את הכל ולא להיכנס לשום בעיה, אבל אם אנחנו נמשיך אז הבעיות והקריסה יהיו בטוח באופק. אבל לפני שבע שנים הדברים נשמעו לא יותר מפילוסופיה או מאיזה דיבור יפה, דאגה יפה, אדם יפה, מה שנקרא "יפה נפש". מה שאין כן עכשיו, אנחנו הגענו למצב שאני לא יכול להישאר באותה הגישה ולדבר כמו יפי הנפש האלה, "בואו נתקדם, זה יפה, זה כדאי", מפני שעכשיו אנחנו צריכים לכבות את השרפות. אם האנושות לא תבין עכשיו במה תלוי התיקון של הקריסה הכללית שכבר התגלתה, של המשבר הגלובלי והאינטגראלי, אז אנחנו כבר לא ניכנס רק להכרעת המצבים שהם יותר ויותר קשים, אלא פשוט נגיע למצב שלא יהיה ממה להתקיים. "אין קמח אין תורה", זאת אומרת אין מה לאכול. אם האדם נמצא במצב של חוסר ביטחון וחוסר המזון, אז אתה לא יכול לגשת אליו עם שום דבר אחר. כי העיקר בשבילנו הוא קודם כל המזון, ובמקום השני או הראשון, זה תלוי, הוא הביטחון. אחר כך הבריאות, ואחרי כל זה באה הדאגה ליחסים בין בני זוג, כי הדברים האלה נידחים לשוליים על ידי האגו שלנו. הם מסודרים בתוך האגו בצורה מאוד ברורה לפי אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, שליטה, מושכלות.
לכן אנחנו צריכים לדאוג עכשיו איך להעביר את השיטה שלנו לתיקון לכל העולם. עלינו לקחת בחשבון שבאמת האדם שנמצא היום בעולם דואג לשני דברים, לאוכל ולביטחון. הפרנסה מספקת לו את האוכל נפש, והביטחון היום הוא גם ביטחון הצבאי, גם ביטחון מדיני, וגם ביטחון במערכות של החברה והממשלה שכוללות אספקה של חשמל, וגז, ודלק. ביטחון זה אספקה, החל מהדאגה לאספקת החיים כדי שהאדם יהיה בטוח בחיים שלו שהוא חי, ועד לאספקת המילוי בחיים, כל זה הוא למעשה, ביטחון.
השאלה היא איך אנחנו יכולים להסביר לאדם שאת כל המערכות האלה, הוא יכול לסדר אך ורק בתנאי שהוא ישפר את היחס בינו לאחרים. אם בין כולם יהיה יחס טוב בהבנה, בהכרה, בגישה יפה והדדית, אז נוכל לבנות מערכות שיתקיימו בעולם המודרני.
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות המשבר, התפתחות האגו | להשאיר תגובה | |
בואו ונעשה את כל החברה לחברה יותר מועילה לכל אחד ואחד על ידי הקשר בינינו
פורסם: 2.08.12, 3:05 am
אנחנו צריכים להסביר לאדם שהעולם נמצא במצב פנימי משלו, כי הוא מנוהל על ידי החוק האינטגראלי וכולו מקושר. לא שאנחנו קישרנו אותו יחד, אלא הוא נעשה מקושר וכל הדומם הצומח החי והאדם כולם מקושרים, כולם תלויים זה בזה. הרי אנחנו רואים מה קורה עם הטבע ואיתנו, מה קורה עם החברה האנושית, מה קורה עם הכלכלה, עם המדע, עם התרבות, עם החברה, עם החינוך, עם הזוגיות ובכלל עם ההתפרצויות של היחסים בין בני האדם בכלל. בהתאם לזה אנחנו גם רואים בכל מקום קריסות, משברים, גם בדומם, גם בצומח וגם בעולם החי. אנחנו רואים שמשהו קורה, הטבע הופך להיות אגרסיבי.
אנחנו צריכים למצוא הסבר ברור קל ונגיש כדי שכל אדם יבין שבעצם זה תלוי בנו. מאוד קשה לאדם לראות את הדברים, כי הוא לא רואה אותם בצורה ממשית. זה לא כמו שאני מסביר למשפחה ואומר, "בואו נעשה סדנה ואז תראו איך מעכשיו בעוד חצי שעה אתם מקבלים תוצאה יפה". במצב הקיים האדם צריך להיות כבר בר דעת, הוא צריך להאמין לי, הוא צריך לתפוס את הקשר בין הדברים שלא נראים לעין. אם תגיד לילד "כשאתה לוחץ על הכפתור, אז נדלקת לך מנורה", הילד לא יבין מה הקשר בין הכפתור למנורה, הוא רק ילמד שאם הוא לוחץ אז המנורה נדלקת, הוא ילמד אבל הוא לא יבין מראש. אנחנו לא יכולים להראות לאדם את הדברים בצורה כזאת, אנחנו לא יכולים להגיד לו אם תחייך במשך היום לאחרים, אם תתחיל להתייחס ולהתחבר איתם וכן והלאה, אז מחר תרגיש שהמזון בסופרמרקט ירד ב10%. אנחנו לא יכולים לתת לו את הסיבה והמסובב, אנחנו לא יכולים לתת לו בצורה כזאת את התוצאה, זאת אומרת אין כאן תגובה מיידית.
אנחנו יכולים אולי להגיע לבני האדם מהכיוון השני, להתחיל להסביר ולהגיד להם "הרי אתם מבינים שאין כסף, אתם מבינים שאין מה לעשות, אתם יכולים להרוס את משרדי הממשלה, אבל לא יצא מזה כלום, אין שם זהב, אין, דבר כזה לא נמצא". אבל יחד עם זאת להסביר להם שבתוכנו, בתוך העם, יש אפשרויות רבות. אפשר להגיד להם "בואו ונעשה את כל החברה לחברה יותר מועילה לכל אחד ואחד על ידי הקשר בינינו". נסביר להם שאפשר, נארגן בינינו תיקונים בבית, עזרה הדדית בניקיון הרחוב, נארגן בינינו מחסנים לדברים שאנחנו לא צריכים ואולי האחרים צריכים. נסביר להם שבצורה הדדית אנחנו יכולים להשפיע זה לזה, כי אין לנו במה לקנות היום שום דבר. נארגן גמ"חים כלשהם, זאת אומרת מקומות ששם נבשל אוכל הכי פשוט כדי שכל אחד יוכל לבוא ולקבל צלחת, ואולי אפילו שניים, מזון פשוט. זה יכול להיות דייסה או תפוחי אדמה, לא חשוב, אבל משהו כדי שהאדם יוכל להחזיק את נפשו. נארגן בצורה יפה, הדדית, את הילדים שכבר לא הולכים לבית הספר שנמצא בקריסה, נביא להם מתנדבים ועזרה לימודית.
אנחנו בני אדם, האזרחים של אותה החברה, אותה המדינה, בואו ניקח על עצמנו כל מיני נושאים שסתם זרקנו על הממשלה שהיא צריכה לטפל. ואנחנו רואים עד כמה שהטיפול הזה קודם כל עולה לנו ביוקר, כי הוא בכל זאת יוצא מהכיס שלנו, וסך הכל אנחנו רואים איזו תועלת יש מזה.
לכן בואו נשתדל לבנות מערכות חברתיות שיטפלו בנו. עם זה אנחנו רוצים לפנות לעם, זה קצת יותר מובן וברור לכולם. צריכים אנשי ארגון, צריכים שכנוע מסוים, אבל תמיד אנחנו יכולים למצוא בכל איזור אנשים שמסוגלים ורוצים להשתתף. ובהתאם לזה מי שמשתתף הוא שמקבל קודם כל את התמיכה על מנת שלא יהיו כאן אלה שרוצים רק לקבל, אלא שכל אחד יוכל לתרום.
אנחנו צריכים לקשור לזה את כלי התקשורת שידברו על התרומה של כל אחד ואחד, כמה שהוא משקיע בכסף, בכל הדברים המיותרים שיש לו בבית, בכוח שלו, בהשתתפות וכן הלאה. שכלי התקשורת יספרו על כך, יפרסמו את הדברים האלה, שזה יהיה בגובה של החברה, באהדה, בכבוד. אלה דברים שאנחנו מסוגלים לפתח ולארגן. זה אפשרי. אנחנו יכולים עם הדברים האלה לפנות לממשלה, כי במקום שהממשלה תבזבז מאות מיליוני שקלים על כל מיני שירותים בכל המדינה, האדם, החברה האנושית, העם יכול לקחת את השירותים האלה על עצמו.
ואז אנחנו חוסכים אותו הכסף, ובאותו הכסף שהממשלה מעבירה לרשויות עבור הניקיון, עבור הטיפול בכל מיני אנשים, עבור הנזקקים, אם אנחנו לוקחים את השירותים האלה על עצמנו, בכסף הזה אנחנו נקנה מזון נוסף, ומזה נספק מזון או מטבח חסד להמונים. בואו בכלל נארגן את זה כמו בקיבוצים, עם מסעדות משותפות לכולם. יכול להיות שזה יֵצא דווקא טוב, נרגיש אחד את השני, את העם, את החברים. ולא איכפת לנו שאנחנו אוכלים משהו מאוד פשוט, אלא אנחנו נמלא את עצמנו ביחס היפה והחם.
יש בזה דברים שצריכים לפתח, ויבוא הזמן שלא תהיה ברירה. ואם לא נעשה את זה, אז מצבנו יהיה עוד יותר גרוע עד צנע ומוות. ממש. כי אנחנו נמצאים בסך הכל בתכנית הטבע שחייב לפי תכניתו לשנות את האדם, מאדם אגואיסטי לאדם אלטרואיסטי. ואנחנו רואים את זה עכשיו בהתנגשות הראשונה שלנו עם הטבע, שנקראת "המשבר הגלובלי".
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות אמצעי תקשורת, המשבר, התלות ההדדית, חינוך מבוגרים | להשאיר תגובה | |
בעם ישראל תמיד היה שוויון
פורסם: 2.08.12, 3:04 am
אנחנו יכולים לגשת ולחזק את הדבר הזה של החיבור, של האיחוד, של העזרה ההדדית, עם מה שהיה לנו בהיסטוריה. כי בכל זאת אנחנו עם מיוחד, עם שיַצא מבבל על ידי אברהם אבינו, שהוא בנה את העם. לַמה אנחנו קוראים לו "אבינו"? האם הוא אבא של כולם? לא, יַצאו מבבל עוד אלפים עימו, הוא היה האב הרוחני, זה נקרא "אב האומה". במה הוא מיוחד? הוא מיוחד בכך שהוא לימד אותם אהבה, חיבור, הדדיות, "חסד אברהם".
אז אנחנו צריכים לחזור קצת למקורות שלנו, וזה קיים, אנחנו צריכים לעורר את הדברים האלה בתוכנו. ומה שלמדנו עכשיו מהגויים, במשך שנות הגלות, אנחנו צריכים סוף סוף להבין שזו לא תרבות שלנו להיות במאבקים, להיות בתחרויות, להיות בשנאה הדדית וכולי. בואו נחזור בכמה שאפשר לחיבור, להדדיות, לאהבה, ל"שבת אחים גם יחד". זאת אומרת, אין לנו בעם התנגדות לזה, בעם ישראל תמיד היה שוויון.
אפילו שאתה ראש ממשלה או שאתה מישהו גדול בצבא, ואפילו אלוף, בכל זאת העם לא רגיל לקבל את הדברים האלה כמו אצל אומות העולם, שאז אתה ממש אציל, מיוחד. לא, אתה אדם כמו כולם. מגיע לך אולי קצת כבוד עבור המשרה שלך, אבל מחר אני אהיה כמוך. אין לנו ולא היתה אף פעם בתוך העם שלנו שום עדיפות מיוחדת מלידה לאדם כלפי אדם. כולם שווים, "כל ישראל חברים", "חבר" זה נקרא שווה. ותמיד זה היה כך בעם, וזה השתרש בתוכנו, בדם שלנו, ולכן קל לנו להגיע לחיבור, להדדיות, להשתוות. וזה נמצא בטבע של כל אחד.
כשאני נמצא בכל מיני מקומות בחו"ל אני מרגיש הבדלים בין הרמות, זה כאילו כך, אתה העבד ואני אדון. עדיין זה נמצא ומורגש בהרבה מקומות שהייתי נוכח בהם. ואצלנו לא, אצלנו מדברים אחד עם השני בצורה מאוד פשוטה. אין חרדה, אין כבוד מיוחד או משהו, אלא לפי המשרה, לפי הדברים שאתה עושה מעריכים אותך. אבל חוץ מזה שום דבר. אז יש לנו גישה עממית, יש לנו הכנה פנימית לחיבור עממי.
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות האומה הישראלית, ישראל כלפי העולם | להשאיר תגובה | |