שיחה 4 - 4. הטבע מביא אותנו לתלות הדדית
פורסם: 1.01.12, 11:20 pm
מדענים כותבים על כך שהמגמה של אותו חוק התפתחות, היא ש
אמנם בינתיים החוק הזה הוא נגד הטבע שלנו, ואנחנו לא בנויים לקבל אותו, כל אחד חושב רק על עצמו, כל אחד לא מבין שהוא תלוי בכולם, אבל אם אני אבין וארגיש זאת, אם אני אראה במו עיני שאני תלוי בכולם, אז אני ארצה קודם כל לדאוג שיהיה להם טוב ושיהיה לי יחס טוב מהם. איך אנחנו מגיעים לזה?
הבעיה היא שאנחנו לא רואים עד כמה שהעולם הוא עגול, עד כמה שהוא מחובר. וזו בעצם הסיבה למצב שלנו, שכולנו נמצאים במשבר, והמשבר הזה מנתק אותנו בכוח מהחיים שאליהם התרגלנו במשך עשרות השנים האחרונות. בחיים האלה אנחנו רגילים לעבוד הרבה, להרוויח, לבזבז, לבנות דברים שצריכים או לא צריכים אותם, רק כדי לייצר ולמכור אותם. וכל אחד אוגר לעצמו כדי שתהיה לו איזו חגורת ביטחון בבנק, פנסיה, בריאות, שיהיה לו בית גדול ובטוח, שיהיה לו חשבון בבנק, כך שיהיה בטוח שעד סוף החיים לא יחסר לו ולילדים שלו דבר.
ברור לאן היינו רוצים להגיע, אבל כנראה שהמגמה הזאת לא הייתה נכונה. הטבע דווקא שובר לנו את כל התכניות, ואפילו העשירים שבינינו לא מגיעים לחלום הזה, לא כל שכן האחרים, שהם מעמד הביניים והעניים, שהם רוב האנושות. אלא ההיפך הטבע מקדם אותנו לכך שנמצא בקשר בינינו את הביטחון, את השגשוג, את ההתפתחות. שדווקא משם נקבל את מה שרוצים, ולא מזה שכל אחד ירוץ לחיים הפרטיים הטובים שלו. ואנחנו רואים זאת מהמשבר הכללי שמתגלה כעת, וממש שובר לנו את כל הכללים הקודמים.
זה נקרא שאנחנו נמצאים בעידן חדש, שבפעם הראשונה, במקום הרבה חוקי טבע שונים וכביכול מפוזרים ולא קשורים זה לזה, אנחנו מתחילים להרגיש שפועל עלינו חוק חדש, חוק אחד, שכולנו יחד נמצאים פתאום תחת המטריה שלו, וכולנו יחד כאגודה אחת נמשכים לכיוון אחד. אף פעם לא היה באנושות מצב כזה שמדינות כל כך שונות נמצאות באותו מצב. לא חשוב איפה, בצפון אמריקה ובדרומה, באירופה ואפריקה, באסיה וסיביר ואפילו באוסטרליה וניו- זילנד, כולם נמצאים באותו תהליך של ירידה, של דפרסיה מה שנקרא. ולא חשוב באיזה סוג חברה אנחנו חיים, באיזו ציוויליזציה, באיזו דת, באיזו סביבה, או איך החברה מאורגנת. פתאום ירד על העולם שלנו ענן גדול והוא מתחיל לעטוף את כולם יחד.
וכמו שמדענים מגלים וגם אנחנו מרגישים, גם לפי המשבר וגם לפי הקשר בינינו, אנחנו תלויים זה בזה, ואפקט הפרפר עובד ופועל כך שדרך ארבעה אנשים כל אדם מכיר את כולם. יש מחקרים שמוכיחים שאפילו המחשבות של האדם פועלות על האקלים, ורעידות אדמה וצונאמי תלויים בכל מיני יחסים וצורת החיים של בני האדם.
style="text-decoration: underline">
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות -4. הטבע מביא, הטבע, שיחה -4 | להשאיר תגובה | |
שיחה 4 - 5. אם רוצים חיים טובים - צריך ללכת עם הטבע
פורסם: 1.01.12, 11:10 pm
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות -5. חיים טובים, הטבע, שיחה -4 | להשאיר תגובה | |
שיחה 4 - 6. על האדם להפוך את הרצון שיעבוד לטובת הזולת
פורסם: 1.01.12, 10:50 pm
וכאן אנחנו מגיעים לשאלה, מה עלינו לשנות בתוכנו, כדי להיות מותאמים יותר לטבע. כי אם אנחנו נמצאים באיזון עם הטבע, אז אנחנו נמצאים במצב נוח, יפה וטוב, ולא מרגישים לחץ מצד הטבע. והלחץ הזה מתבטא בבעיות, מלחמות, גירושין, בריאות, מגיפות, צונאמי, מכות אקלים וכן הלאה. אז מה עלינו לשנות?
כאן אנחנו מגיעים לחקירת טבע האדם. טבע האדם הוא רצון, רצון לחיות, רצון להרגיש את עצמי טוב, רצון ליהנות. זאת אומרת, משהו שאני כל הזמן רוצה למלא בי נקרא רצון. והרצונות האלה הם תמיד ריקניים יחסית. כשאני רוצה לנוח, אני רוצה למלא רצון למנוחה. כשאני רוצה לאכול, אני צריך למלא רצון למזון, וכן הלאה. יש לי רצונות בסיסיים לאוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, שליטה, מושכלות. וכל הרצונות האחרים נמצאים בתוך הרצונות האלה. כך שכל הרצונות ששייכים לגוף שלי, אוכל, מין, משפחה, ואלה השייכים לאנוש שבי, לאדם שבי, כסף, כבוד, שליטה, מושכלות, מתחלקים לעוד הרבה מאוד תתי רצונות.
אם אני רוצה, אם אני חייב, אם אין לי ברירה, אם אני מבין שכדאי לי על ידי הרצונות האלה להתחבר עם האחרים כדי להיות מותאם, ושכולנו נהיה מותאמים לאותו כוח של הטבע, לאותו חוק אחד, אז אני צריך לתקן כל רצון ורצון שבי. ובסך הכל כל הרצונות האלה יחד נקראים "רצון ליהנות", רצון לקבל מילוי.
איך אני צריך לכוון אז את הרצונות האלה? שהם יהיו לטובת כולם. כי אם אני מתעסק איך למלא את הרצון שלי לבד, הוא נקרא הרצון האגואיסטי. אם אני מכוון כל רצון ורצון שלי שיהיה גם לטובת כולנו יחד, שאני מקבל רק לטובת כולם, שאין ברירה, ואם אנחנו כמו משפחה אחת, אז
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות -6.להפוך את הרצון, התלות ההדדית, שיחה -4 | להשאיר תגובה | |
שיחה 4 - 7. הצורך במערכת חינוך חדשה שתחבר אותנו
פורסם: 1.01.12, 10:40 pm
והבעיה היא איך עושים זאת.
אמנם מדענים, פסיכולוגים וסוציולוגים, מספרים שאין ברירה, ואני רואה ומבין מהחיים שלי שאין ברירה, אבל בכל זאת הטבע שלי כל הזמן חושב אחרת. הוא חושב שאני צריך קודם כל לקבל לעצמי, לספק לעצמי את החסרונות ולא לדאוג לאחרים. אולי גם לאחרים, אבל קודם כל שיהיה לי טוב.
אבל לא מספיק שיהיה לי טוב. במשפחה מתוקנת אני לא חושב כך, אני חושב על כל המשפחה כעל אחד. ולא שאם יהיה להם טוב, גם לי יהיה טוב. לא צריכים לחשוב כך. והחוק של הכוח הגלובלי הזה רוצה לחייב אותנו, שבעצם עלינו להתחיל להתרגל לחשוב על כולם כאחד, על כל העולם כמשפחה אחת.
איך עושים זאת? איך עלינו להתחבר?
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות -7. חינוך שיחבר, השפעת הסביבה, שיחה -4 | להשאיר תגובה | |
שיחה 4 - 8. שימוש בכח ההרגל
פורסם: 1.01.12, 10:20 pm
יש בטבע עוד חוק אחד מיוחד, שנותן לנו תקווה להתחיל להתקרב זה לזה, לעמוד נגד האגו שלנו, חוק שנקרא "הרגל נעשה טבע שני". אנחנו רואים זאת על עצמנו. אם כדי להגיע לתוצאה טובה או להימנע מתוצאה לא רצויה, אני חוזר פעמים רבות על פעולה מסוימת, אני מתרגל והפעולה הזאת הופכת אצלי לנדרשת, כמו רצון שלי ליהנות], שאני לא יכול ליהנות בצורה אחרת, רק בצורה כזאת. הפעולה הזאת נקלטת בתוך האדם ונעשית בו כהרגל. אבל זה תלוי בכמה שהסביבה מחייבת אותו, בכמה שכולם עושים כך, בכמה שיש תמיכה מכל דבר ודבר שהוא רואה סביבו בחיים.
לכן אם אנחנו מארגנים חינוך, ויחד עם החינוך אנחנו מארגנים סביבה תומכת לכל אחד ואחד, אז אנחנו יכולים להתקדם למצב שאדם מתפעל עד כמה האחרים חושבים על כולם. דרך כל מיני כלי תקשורת, דרך כל מיני הסברים, דרך הדעה של כל אחד ואחד ברחוב. ואנחנו משחקים זה עם זה, בכוונה שאנחנו כביכול טובים, כביכול חושבים על כולנו, שאנחנו כמו משפחה אחת, שאני כביכול דואג לזולת כמו לעצמי.
לכן השימוש בחוק הזה, "ההרגל נעשה טבע שני", הוא הכרחי. ותלוי עד כמה האדם יהיה כל פעם תחת לחץ עצמי וחברתי, לא לשכוח את המשחק וכך להתקדם. ואפשר לומר שאנחנו כמו ילדים קטנים שמשחקים. גם להם נדמה שהם עושים משהו חשוב, שהם בונים משהו, ואנחנו יודעים שזה משחק, שזה לא רציני, ואין בכך שום דבר ממשי. הם טועים ושוב בונים ושוב הורסים ושוב בונים. אבל מתוך המשחקים הללו, בכל מיני צורות ואופנים שמזדמנים להם, הם מתקדמים ונעשים גדולים, חכמים ומבינים. כי בלי משחקים הילד היה גדל כמו פרא אדם, חיה קטנה שהופכת להיות גדולה. ודווקא במכונים הגדולים אנשים חכמים יושבים עם פסיכולוגים, ובונים יחד מערכות מיוחדות למשחקים שונים, גם מחומר וגם מקוביות ומבצק, גם בצורה של מכוניות, בובות, וגם על ידי מכשור, על ידי מחשב ועוד דברים. וכך אנחנו מתקדמים.
גם ההתפתחות הגופנית לא יכולה להיות אצלנו ללא משחק, זה נקרא ספורט. זה גם משחק, שאנחנו על ידי התרגילים מרגילים את עצמנו לעשות דברים, שהאדם הרגיל לא מסוגל ללא התעמלות, ללא משחק, ללא הרבה חזרות על אותה הפעולה. ואנחנו רואים איך אנחנו מגיעים לשיאים גדולים, מיוחדים. זה הכל על ידי הרגל.
אנחנו רואים איך האנשים שחיים יחד מקבלים התרשמות, איך הם נמצאים, מרגישים ומבינים זה את זה אפילו בלי לדבר, אלא בדיבור הפנימי. והכל מתוך ההרגל. כתוצאה מכך שחיים יחד תחת קורת גג אחת, ומתוך שרואים ומרגישים זה את זה בעל כורחם, וכך הם נכללים זה מזה. כך גם נבנו פעם העמים, ציוויליזציות שלמות, על ידי זה שהייתה התכללות בין אנשים שונים, זרים, עד שקיבלו אופי מסוים של עם. וכך מתקדמים.
זאת אומרת, החוק "הרגל נעשה טבע שני" בא במיוחד בשבילנו, כדי שאפילו מהצורות הלא רצויות, הלא טבעיות לנו, נגיע למצב שנקבל את הצורות שבחרנו נגד הטבע שלנו, ונהפוך אותן לצורה החדשה שכבר נמצאת בנו. וכך יוצא שאנחנו בונים את עצמנו.
אנחנו נולדנו רק עם הרצון האגואיסטי ליהנות, שלא חשוב לי כלום. כמו תינוק שיוצא מתוך אמו הוא חושב ומרגיש רק את עצמו. הוא אפילו לא מרגיש את העולם הסובב, אלא תוך כמה שבועות הוא מתחיל לפתוח עיניים, מתחיל לשמוע, וכך מפעיל את החושים שלו וקולט. ומה שהוא רוצה מהחיים, מהסביבה, קודם כל דרך אמו, זה שימלאו לו את כל הצרכים. וכך אנחנו גדלים.
כלומר, עלינו להבין שאת כל הרצון האגואיסטי שאיתו נולדנו קיבלנו בכוונה, כדי שנבנה מעליו על ידי "הרגל נעשה טבע שני", צורה אחרת, צורה אלטרואיסטית, צורת ההשפעה, צורת החיבור. ואנחנו הפוכים, כל אחד בודד, כל אחד רוצה להרוויח מהשני, כל אחד לגמרי לא מתחשב בשני, וכולנו נמצאים בהתנגדות, בהתנגשות זה עם זה. והטבע בכוונה עשה בנו, ברא בנו צורה כזאת, שדווקא מתוך הצורה השלילית הזאת, נבנה את הצורה החיובית, הטובה, של הקשר בינינו, בשימוש של הכוחות שנמצאים ברשותנו, אבל אנחנו נבנה אותם בהבנה, בהכרה.
style="text-decoration: underline">
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות -8. כוח ההרגל, השפעת הסביבה, שיחה -4 | להשאיר תגובה | |