כל אחד משתדל לעזור לשני לקלוט את בן הזוג, להבין אותו, להרגיש אותו, לחיות בו.
פורסם: 16.07.12, 6:23 am
style="text-decoration: underline">
שלום לכולם.
style="text-decoration: underline">
style="text-decoration: underline">
style="text-decoration: underline">
style="text-decoration: underline">
זה יגיע אחרי שנגיע למצב שנרצה לכסות את כל פשעינו ותכונותינו הרעות, בקשר יפה וטוב, באהבה. אז נצטרך לתת איזה ביטוי ליחס שלנו, אז פתאום אהיה זקוק לידיעה ברורה מה טוב לפרטנר שלי? מה הוא אוהב ורוצה ולמה הוא היה מצפה ממני? אני קודם כל מגלה בי חיסרון להשפיע לו ואז כביכול אני נשאר עם השאלה, עם החיסרון החדש, מה אני יכול לתת, במה אני יכול להשפיע לו? עם החיסרון החדש הזה, אני כביכול צריך לבדוק מה הוא היה רוצה ומצפה.
וכאן יש גם נושא לדיון, שבו צריכים להיות פתוחים לגמרי. כל אחד ממש צריך לגלות לשני את מצפוני ליבו, מה הוא רוצה ובאיזו צורה הוא היה רוצה לקבל מהשני את סימני האהבה והיחס שלו. וכאן אנחנו מגיעים כבר לשלב שבו כל אחד משתדל לעזור לשני לקלוט את בן הזוג, להבין אותו, להרגיש אותו, לחיות בו. להרגיש את החסרונות שלו כמו של עצמו ולהרגיש את המילוי שהוא ממלא בתוך החסרונות שלו, כאילו שהם נמצאים בו.
style="text-decoration: underline">
כן. זאת אומרת, האהבה נקראת "איחוד". איחוד נעשה על ידי התכללות.
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, רצף קטעים וכותרות | להשאיר תגובה | |
במקום הרצונות שלי אני רוצה להכניס לתוכי את רצונות השותף שלי.
פורסם: 16.07.12, 6:20 am
style="text-decoration: underline">
התכללות זו מילה שלא משתמשים בה, כמדומני שהיא בכלל לא נמצאת בלקסיקון. לענייננו, משמעה שאני מתעלה מעל הרצונות שלי, עושה עליהם כביכול צמצום. בצמצום, הכוונה היא לא שאני לא משתמש בהם, אלא שאני לא משתמש בהם להנאה עצמית. ובמקום הרצונות שלי אני רוצה להכניס לתוכי את רצונות השותף שלי. מה הוא רוצה, מה הוא אוהב, אני רוצה לקלוט אותו פנימה. זאת אומרת, שבחסרונות שלו הוא ימלא לי את אותו מקום שבו היו החסרונות שלי, אני שם את החסרונות שלו למעלה מהחסרונות שלי, את שלי דחיתי כבר למטה. עכשיו אני עובד עם כל היכולת שלי כדי לקלוט את החסרונות שלו ושהם יחיו בי.
בזה אני בונה את דמותו בי. ואז אני עושה חשבון, איך אני יכול להשפיע לו. את החשבונות האלה אני עושה בתוכי עם הדמות שלו שקלטתי, עם החסרונות, עם הרצונות, עם התשוקות, עם כל הציפיות שלו. עם כל זה אני עובד. אחרי שבניתי אצלי את כל הדמות הזאת ועשיתי עליה איזו עבודה, אז אני מבין איך אני צריך להתייחס לזולת. הכול נעשה בצורה הדדית, בדיבור בסדנאות בינינו. כל אחד עוזר לשני, "איש לרעהו יעזורו" בקליטת הדמות שכנגדו.
וכאן אדם מתחיל להתעלות מעל הטבע שלו, לטבע של הזולת. זה נקרא "עזר כנגדו", כשאנחנו עוזרים זה לזה לבנות דמות כזאת. את דמותה של האישה בבעל, ואת דמות הבעל באישה. כל אחד נעשה מורכב משתי דמויות בתוכו, אני ובן הזוג שלי. וודאי שזה משתנה ומתעשר כל הזמן, יותר ויותר אנחנו מלבנים את התכונות והדמויות האלה, ואז אנחנו מגיעים למצב שאנחנו יודעים איך להתייחס זה לזה. אני דרך הדמות שלה בי, מתייחס אליה והיא דרך הדמות שלי בה, מתייחסת אלי. ואז מגיעים לחיבור.
אנחנו לומדים את זה מחכמת הקבלה, שבה נניח פרצוף גלגלתא צריך לעשות קודם כל פרצוף פנימי של ע"ב ואחר כך להתקשר לע"ב, וגם ע"ב מתקשר לגלגלתא. לא לגלגלתא עצמה, אלא לע"ב שבגלגלתא. זאת אומרת, כל פרצוף צריך לבנות בתוכו משהו מתאם עם הפרצוף האחר. החלק המתאם הזה הוא בדיוק אותו פרצוף חיצוני שאליו הוא מתקשר, ונמצא בו. בתוך אמא קיימת דמות של הילד שלה בצורה טבעית ולכן היא יודעת בצורה טבעית איך להתייחס אליו. בצורה הפיזיולוגית זה הרחם שלה וכל הגוף שעובד דרך הרחם כדי לספק כל מה שצריך לעובר, ואחר כך זהו זמן היניקה והטיפול החיצוני, אבל תמיד זה מתוך הדמות שיש בתוך פרצוף אחד כלפי השני.
אנחנו רואים זאת מהמערכת שנקראת אבא ואמא הרוחניים, דרך פרצוף שנקרא "צלם", כמו שכתוב, "בצלם א-לוהים ברא את האדם" , כך על ידי התאמה כזאת יש לנו קשר בין אחד לשני. אחרת הקשר לא נבנה. גם בטכניקה אנחנו תמיד צריכים לבנות איזה מתַאם לקומוניקציה בין חלק אחד לשני. וזה תמיד נעשה כך שבמערכת אחת יש יציאה שבנויה נכון כדי להתחבר לכניסה של הצד השני, ושם יש מערכת כניסה שמתחברת כך ליציאה של הראשון ואז יש ביניהם באמת התקשרות.
אם אנחנו מודעים לזה, אם אנחנו יודעים איך לבנות את הדבר הזה, אז בטוח שבאמת נגיע לקשר הדדי נכון. ומתוך זה שאנחנו מערכות שמשתפרות ומשתנות בכל פעם, עלינו להמשיך בעבודה הזאת כל הזמן. אנחנו בעצם מרגישים את החיים שלנו באותו חיבור, לא בחלקים החיצונים אני והיא, אלא איך שהדמות שלה בי והדמות שלי בה מתחברות ביניהן. יש בי את הדמות שלה ויש בה את הדמות שלי והדמויות האלה, מגיעות בעצם לקשר, עד כדי כך שהן צריכות להיות כאחד. ואנחנו שמשתנים כל הזמן, עובדים כל הזמן על שיפור הדמויות האלה ושיפור הקשר.
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות זוגיות, רצף קטעים וכותרות | להשאיר תגובה | |
הדמות שלה נבנית בך מזה שאתה אוסף את הרצונות, התשוקות, ההרגלים, התפיסה שלה.
פורסם: 16.07.12, 6:18 am
style="text-decoration: underline">
כן. ואיפה הקשר בינינו? דרך הדמויות. גם עכשיו אתה בתת הכרה כך מתקשר לשני. כשאתה מדבר עם המנהל שלך, אתה מתאר את הדמות שלו כדי לדעת איך לדבר איתו, איך לעבוד איתו. אתה בכל זאת עושה דברים כאלה, אלא שכאן אנחנו רוצים להגיע לזה בצורה הכרתית, שנוכל לנהל זאת כדי להביא את עצמנו לקשר הטוב. אבל אתה עושה את אותו דבר גם עכשיו. זה בטבע, זה בטכניקה, בביולוגיה, בכל דבר זה קורה, בלי זה בכלל לא יכול להיות קשר כלשהוא עם בני אדם. אפילו קשר רע נעשה בכל זאת בצורה כזאת.
style="text-decoration: underline">
כן, אבל התפיסה היא מאוד מורכבת, זו ממש דמות.
style="text-decoration: underline">
כן.
style="text-decoration: underline">
כן, והיא עוזרת לך לבנות את הדמות שלה בך.
style="text-decoration: underline">
כן. וזה תהליך. כי כל אחד לא בדיוק יודע את עצמו ולא יודע את הזולת, לכן מבררים. כל הטענות של האישה "אתה לא מדבר איתי, אתה לא מתעניין" וכן הלאה, זה בדיוק מה שיש לך עכשיו במה למלא. וזה באמת נכון כי מצד הנוקבא יש דרישה כזאת לזכר.
style="text-decoration: underline">
כן.
style="text-decoration: underline">
נתתי דוגמה מע"ב ס"ג.
style="text-decoration: underline">
לא, אי אפשר לעשות זאת לבד.
style="text-decoration: underline">
הדמות שלה נבנית בך מזה שאתה אוסף את הרצונות, התשוקות, ההרגלים, התפיסה שלה, ההסתכלות שלה, היחס שלה לעולם, הכול. אתה משתדל להתלבש בה כמו שחקן שמשחק איזו דמות, שהוא צריך ממש להתלבש בתוך הפנימיות של אותה הדמות. נשאר ממנו רק גוף, וכל הפנימיות, המחשבות, הרצונות, ההרגלים, הכול, הכול, הוא ממש צריך להיכנס לתוך הדמות החדשה. אז כך אתה משתדל לעשות.
וכשאתה בונה את הדמות הזאת, נעשה לך ברור העולם הפנימי שלה, אתה כאילו מסתכל מתוכה על העולם דרך העיניים שלה, דרך האוזניים שלה, דרך הרגליים שלה, התכונות הטבעיות שלה. אתה מתחיל לראות את העולם דרכה. ואז ברור לך מה היא מצפה ממך, איך היא ראויה ובאיזה סוג קשר, הכול. זאת אומרת אתה לומד את המערכת כנגדך, אבל בצורה שאתה מתלבש בה. אתה בונה איזה מתאם בינך לבינה.
ואותו דבר היא. בדרך כלל לאישה זו פחות בעייתי. כי הגבר הוא הרבה יותר פשוט, הוא יותר מובן לה והיא פחות או יותר מבינה אותו. בצורה טבעית כך זה בתוך האישה, יש היכולת לדמיין את הגבר שלה נכון.
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, רצף קטעים וכותרות | להשאיר תגובה | |
הפתיחות שאתה מציג כלפי השני מחייבת אותו לא לשקר ולהתייחס אליך בצורה ישרה.
פורסם: 16.07.12, 6:15 am
style="text-decoration: underline">
כן. אבל לא עם עצמך. אלא אתה עושה את זה בסדנה איתה.
style="text-decoration: underline">
שום דבר לא נעשה חוץ מהמפגש ביניכם.
style="text-decoration: underline">
שהיא תספר לך בצורה פשוטה.
style="text-decoration: underline">
"סדנת ההיכרות". כן, בני זוג ולא מכירים זה את זה.
style="text-decoration: underline">
כן.
style="text-decoration: underline">
מזה שכל אחד מספר לשני מה שהוא חושב שזה הוא.
style="text-decoration: underline">
על עצמו.
style="text-decoration: underline">
וגם היא מספרת עליך.
style="text-decoration: underline">
כן. וגם היא מציגה אותך, עד כמה שהיא מרגישה ומבינה. ואותו דבר גם עליה. העיקר כמה שיותר לשפוך החוצה.
style="text-decoration: underline">
על מה שאתה אוהב, ומה שאתה שונא, פוחד, שמח, מתרחק, מתקרב.
style="text-decoration: underline">
כן, כל הדברים.
style="text-decoration: underline">
כן.
style="text-decoration: underline">
ואתה עושה את זה בצורה אובייקטיבית, זאת אומרת, כאילו לא על עצמך אתה מספר. כי אתם מספרים על זה מתוך נקודת הלב. כאילו שאתם נמצאים ממש במחקר פסיכולוגי. ממש כך.
style="text-decoration: underline">
שוב, פחדים, חרדות, תשוקות, רצונות, איך אני רואה את הדברים האלה בעולם, ממה אני שמח, ממה אני עצוב, ממה באה לי עצלות, ממה בא לי מרץ לדברים, למה אני נמשך או לו, וממה אני מתרחק. בסך כל הדברים, מהו האופי הכללי שלי.
style="text-decoration: underline">
הייתי אומר שבגוף שלישי זה יותר נוח.
style="text-decoration: underline">
אבל זה לא אתה, זה מה שבנו בך, זה מה שבא לך מהטבע. זה לא אתה. אתה זה שעכשיו תבנה את עצמך, אבל עד אז זה לא אתה. אני מספר מה קיבלתי מהא-לוהים, מה קיבלתי מהטבע. אילו תכונות, אילו רגשות, כל מה שמסתובב לי עד היום, עד שאני הולך לשפר את עצמי, לתקן את עצמי מעל מה שאני, זה לא אני, זה קיבלתי מהטבע או קיבלתי מהסביבה שלי שחינכה אותי. זה לא אני ולכן גם בושה זו לא בושה נכונה, בכלל אין לי ממה להתבייש.
style="text-decoration: underline">
כי זה לא אני. זה אני המכונה, מי אני? איזה גוף ביולוגי שיש לו כאלה תכונות.
style="text-decoration: underline">
לא מתבייש.
style="text-decoration: underline">
לא. מה יש לי להתבייש? גם כשאני בא לפסיכולוג, אני צריך להגיד לו את הכול, אחרת מה אני אשחק לפניו? בשביל מה לי לבוא אליו.
style="text-decoration: underline">
לא, "אשתו אדם כגופו" . כאן הוא חייב להיות עוד יותר פתוח מאשר עם עצמו. אנחנו סוגרים את עצמנו ולא נותנים לעצמנו לדבר ישר גם עם עצמנו. ואנחנו צריכים לעשות זאת. ובן הזוג שלי הוא כאן בשבילי דוגמה. רק אם אני מדבר בגוף שלישי. כי זה לא אני. אנחנו מעמידים עכשיו על השולחן שתי בובות, אורן וניצה, ועכשיו אנחנו חוקרים אותם, איך שהבורא עשה אותם, בנה אותם, ברא אותם, באילו תכונות, באילו דברים. ואנחנו כאן רק חוקרים. אנחנו כל הזמן רק חוקרים.
style="text-decoration: underline">
על ידי זה שאני רוצה להגיע למעלה מהגוף שלי. שאני רוצה להתנתק ממנו ולהיות אדם רוחני, לכן אני מפתח גישה כזאת. או עזוב את האדם הרוחני, מפני שאני רוצה להיות הפסיכולוג, החוקר, המתקן את עצמי, אז אני חייב להיות מחוץ לי. גם בעולם שלנו אנחנו כל הזמן מדברים שחייבים להיות אובייקטיביים. מה זה אובייקטיבי? לצאת מעצמי ולדבר בגוף שלישי, לא להיות בשליטת היצרים, הרצונות, התכונות שלי.
style="text-decoration: underline">
כן.
style="text-decoration: underline">
כל מה שיש, לגמרי.
style="text-decoration: underline">
אין כאן כל כך מה לחשוף, כשאתה תפתח את זה, אתה תראה שאין כאן איזו אישיות מיוחדת. כולם יודעים מה אתה. זה יש לכולם, אז אין כאן מה להסתיר. ההיפך, כמה שאתם תהיו גלויים זה עם זה, בזה אתם תתחייבו להיות יותר ישרים זה לזה.
style="text-decoration: underline">
הפתיחות שאתה מציג כלפי השני מחייבת אותו לא לשקר ולהתייחס אליך בצורה ישרה.
style="text-decoration: underline">
אתה עושה את זה איתו קודם כל בצורה הדדית. שנית, אתה מציג בזה שאין לך מה להסתיר, שאתה שם את הקלפים האלה על השולחן מפני שזה בכלל לא אתה. אתה לא מתייחס לזה בכלל כך. אפילו שתהיה פגיעה במה שנמצא עכשיו על השולחן, האדם הזה או בובה כזאת בדמות אורן, זו לא בובה, הבובה ואתה אלה כבר שני דברים. אתה כבר מתייחס אליו לא כמו לעצמך. זה משהו שניתן לך מהטבע, שמו לך איזה מילוי, איזו תוכנה לתוך מחשב ואתה מתייחס לתוכנה הזאת. ובאמת המטרה שלנו להחליף את התוכנה.
style="text-decoration: underline">
להחליף לתכונות משופרות, מתוקנות.
style="text-decoration: underline">
בטח.
style="text-decoration: underline">
כן.
style="text-decoration: underline">
לא, לא ישירות.
style="text-decoration: underline">
לאותה בובה.
style="text-decoration: underline">
מה שהיא חושבת.
style="text-decoration: underline">
אנחנו שני חוקרים.
style="text-decoration: underline">
לא אכפת לי שעכשיו אני מדבר על אורן, או שאני מדבר על הילד האהוב שלנו, או שאני מדבר על מישהו זר. לא אכפת לנו, אנחנו חוקרים שכך מדברים. העיקר בשבילנו זה לפתוח, לברר מיהי הדמות הזאת, האדם הזה. כי אנחנו רוצים להתעלות מעל האדם שבנו.
style="text-decoration: underline">
בגישה שהיא מתייחסת לא אליך אלא לאדם, לרוח שנמצאת בינתיים בגופך.
style="text-decoration: underline">
כן.
style="text-decoration: underline">
לא איכפת לי, היא מוסיפה.
style="text-decoration: underline">
לא חשוב לי, אני מקבל את הדברים שלה והדברים שלי, "אז כן, כן, נכון, נכון", זהו. ומה שהיא אומרת נכון.
style="text-decoration: underline">
כן.
style="text-decoration: underline">
לא, וגם אתה מדבר אל עצמך.
style="text-decoration: underline">
כן, סיימת.
style="text-decoration: underline">
לָמה לא נעים?
style="text-decoration: underline">
לא, צריכה להיות כאן בטח הכנה פסיכולוגית שאנחנו מדברים על זה בצורה גלויה. אין בינינו אף אחד, אין בינינו אפילו מישהו שלישי, הפסיכולוג. רק אנחנו.
style="text-decoration: underline">
שאנחנו מגיעים לתרגיל הזה בצורה שאנחנו בטוחים שאנחנו עושים את זה בצורה אובייקטיבית, בלתי תלותית למה שקורה כאן. שאנחנו צופים על מה שאנחנו אומרים מלמעלה, כמו מהשמיים על הארץ, שאנחנו שני מלאכים מסתכלים למטה, יש שם שני בני האדם הקטנים האלה, הזוג הזה, ועליהם אנחנו מדברים. אין כאן שום דבר אישי. למה זה צריך להיות?
אני מבין, אבל אנחנו מדברים על התהליך שאנשים צריכים כאן לעבור ובלי זה אי אפשר, אחרת לא יהיה קשר אמיתי. אז אחרי שאנחנו הכנו את עצמנו, זה לא סתם בא למחרת אחרי שאדם נכנס לכל סדרת הלימוד שלנו והשכלה וחינוך, אלא זה דורש זמן. אבל הוא חייב להיות, השלב הזה. ובלי לבנות דמויות אי אפשר.
style="text-decoration: underline">
שום דבר לא לצנזר.
style="text-decoration: underline">
כן. היא אומרת "כן, מה שאמרת אולי הגזמת, אולי לא על זה, אולי אני לא כל כך רואה, אבל אני רואה לנכון להוסיף עוד כאלה וכאלה דברים ".
style="text-decoration: underline">
כן.
style="text-decoration: underline">
כן. אבל שוב, הדברים שאתם תדברו הם לא כל כך חשובים, מהיום למחר זה ישתנה, כי אתם הרי משתנים, זה רק כדי לבנות את האמינות ביניכם.
style="text-decoration: underline">
כן. אמון ופתיחות.
style="text-decoration: underline">
כן.
כן.
style="text-decoration: underline">
כן.
style="text-decoration: underline">
חיבור.
style="text-decoration: underline">
כן. איך אנחנו יכולים כל אחד בתוכו להתייחס לדמות של השני בו, לדמות שלה בי, שזה שלי. שאני קיבלתי את ההתלבשות שלה בי, את ההתכללות שלה בי.
style="text-decoration: underline">
בסדר, אני הבנתי אותך, אני קפצתי הלאה.
style="text-decoration: underline">
זאת אומרת, שעכשיו תיארנו, בי את הדמות שלי, ובה את הדמות שלה.
style="text-decoration: underline">
ותיארנו זאת בדמויות חיצוניות כביכול, אחת מול השניה.
style="text-decoration: underline">
איך אנחנו מתחילים לקרב את הדמויות האלה זו לזו.
style="text-decoration: underline">
אני צריך לקבל את הדמות שלה כעיקר, כיקר, ואת הדמות שלי כלבוש עליה, כמו שהתחתון מתלבש על העליון, מלביש את העליון, והיא צריכה לעשות אותו הדבר. במה זה מתבטא? שאני עכשיו דואג לדמות שלה כמו שאימא דואגת לתינוק, שהוא בשבילה העיקר. כאן זה "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך" וגם "ואהבת לרעך כמוך" .
style="text-decoration: underline">
אלה שני שלבים שמביעים עד כמה אני מקבל את הדמות שלה קרוב אלי. או רק לא לפגוע בה, שזה "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", שאני כל הזמן שומר שהיא לא תיפגע ממני. או "ואהבת לרעך כמוך", שכל מה שאני עושה אני עושה אך ורק לטובתה. אבל זה הכל בדמויות האלה, במודל הזה, בתבנית הזאת, שאנחנו בונים כל אחד בתוכו, כדי שיהיה לנו ברור איך אנחנו עובדים. אחר כך זה יהפוך להיות לחשבון של ה"צמצום", "מסך" ו"אור חוזר".
style="text-decoration: underline">
זאת אומרת, שאני, ה"אני" פועל דרך הדמות שלי להתקשר אליה, כדי למלא את כל הרצונות והתשוקות שלה, והיא עושה אותו דבר כלפי. ואז, בהשפעה ההדדית הזאת באה האהבה. החיבור, דכר ונוקבא.
style="text-decoration: underline">
אם אתה מעמיד את התכונות שלך כלפי החסרונות שלה, כלפי מה שהיא מצפה ממך, ואותו דבר בצורה הדדית היא כלפיך, זה נקרא שאתם נמצאים ב"זיווג".
style="text-decoration: underline">
יכול להיות שחסר כאן עוד איזה סדר באמצע שהוא מובן לי, ולכן אני כאילו לא ברצוני קופץ.
style="text-decoration: underline">
קודם כל חוקרים את הדמות שלך.
style="text-decoration: underline">
כן. מתארים. אחר כך מתארים את הדמות שלה. יש לכם את זה, זאת אומרת, אתם מבינים טוב גם כל אחד את עצמו וגם את הזולת. אחר כך יש שלב, איך אתה קולט את הדמות שלה. כשאתה מבין זה עדיין לא נקרא שאתה קולט.
style="text-decoration: underline">
עכשיו אתה צריך לקרב אותה, זה צריך להיות בצורה הדדית. מאותה נקודת החיבור שאתם קבעתם שהיא המטרה, אז איך כל אחד נכלל בשני. "נכלל" זה נקרא שאתם מחליפים את הדמויות, הדמות שלה נכנסת בך והדמות שלך נכנסת בה. מה זה נקרא "נכנסת"? שאתה מתחיל לדאוג לדמות שלה, למלא כל מצפוני ליבה והיא עושה אותו דבר כלפיך. זו כבר התכללות. ההתכללות הזאת חייבת להמשיך ב"אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", "ואהבת לרעך כמוך", למצב שאתם מרגישים שנוצר כאן משהו מאוחד. אחד. איחוד. באיחוד הזה אתם צריכים להרגיש כוח עליון.
style="text-decoration: underline">
"הטבע", "טיפת האיחוד", חיבור, איזה דבק, משהו חדש שנוצר. איזה כוח חדש שהוא דווקא מחייה אתכם. והכוח החדש הזה שמדביק אתכם, כמו טיפת דבק שמדביקה בין שניים, הוא המרכז של המשפחה. שאז חוזרים אורן וניצה להיות אדם אחד.
style="text-decoration: underline">
אי אפשר לחלק את זה כל כך, כי האם אני דואג לא לפגוע בה ולא משפיע לה שום דבר? לא. אני חושב שלא כדאי לנו לפרש את זה, אני אגיד לך כמה משפטים אבל אני לא חושב שכדאי להכניס אותם. כשאנחנו אומרים "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", זה לא נקרא שאני לא משפיע לה, זה נקרא שאני עדיין לא מסוגל לעשות חשבונות שבהם אני לגמרי מחליף את הדמות שלה בדמות שלי. אלא נמצאות בי הצורות האלה, הדמויות האלה, בצורה כזאת שאני נמצא בחשבון כביכול הדדי. עדיין אין מסירות נפש.
style="text-decoration: underline">
יותר טוב להגיד, שמשפיעים אחד לשני וזהו.
style="text-decoration: underline">
כן. לא צריך לפרט יותר. כשנדבר פעם על היחסים בקבוצה, אז נדבר בצורה יותר מפורטת.
style="text-decoration: underline">
כן.
style="text-decoration: underline">
שזה מלכתחילה צריך להיות בכוונה להגיע לאיחוד על ידי השפעה טובה הדדית. אחרת אין קליטה או שהקליטה היא לא לטובה.
style="text-decoration: underline">
או ש"עכשיו אני הבנתי מי היא, עכשיו אני אסדר אותה", או ש"עכשיו אני הבנתי מי היא ומתוך המטרה שלנו להגיע לאיחוד אני עכשיו קולט את הדמות שלה כדי לדעת בדיוק איך להתקשר אליה". האם יש הבדל?
style="text-decoration: underline">
זהו. זאת אומרת, הכוונה תחילה.
style="text-decoration: underline">
כן, ודאי. קודם כל חייבים לדבר על איחוד, בתחילת כל הִתקשרות בינינו. בסדנה, בבירור, קודם כל האיחוד. אנחנו לא עושים שום פעולה אם היא לא גורמת לנו להתקרב לאיחוד, לשפיץ הפירמידה.
style="text-decoration: underline">
זה לא חשוב, זו צריכה להיות אותה ההקדמה תמיד.
style="text-decoration: underline">
תקרא לזה הכנה.
style="text-decoration: underline">
שֶמה שאנחנו הולכים עכשיו לעשות זה כדי לחזק את הקשר בינינו ולהביא אותנו להתחברות כזאת, שבתוך ההתחברות הזאת אנחנו לא נרגיש נפשית הבדל בינינו, אלא נהיה באמת כאחד במבנה הפנימי, הנפשי והרוחני. שנהיה דבוקים עד כדי כך שנחיה יחד, לא זה בתוך זה, אלא אחד. צריכים להגיע למילה הזאת, ל"אחד". אם אנחנו מגיעים לזה, כבר לא חשוב לנו כלום, אנחנו נמצאים באיזון עם הטבע, בהשתוות הצורה עם הטבע. אנחנו כבר נעשים מבנה אינטגרלי כזה ששום דבר לא יכול לפגוע בנו.
style="text-decoration: underline">
כן.
style="text-decoration: underline">
אני חושב שזה הרבה לסדנה אחת, אני חושב שצריכים לחלק. ועוד תראה כמה חלקים יהיו לך כשאתה תתחיל לפתוח את זה.
style="text-decoration: underline">
אם אנחנו מגיעים לבניית הדמות אנחנו צריכים לבנות דמות הדדית.
style="text-decoration: underline">
כן, שלך ושלה.
style="text-decoration: underline">
אם אנחנו באים אחר כך כדי לחבר את הדמויות, בשלב הקליטה, זה יהיה בסדנה הבאה, גם אז אנחנו קולטים את הדמות שלך בה ואת הדמות שלה בך.
style="text-decoration: underline">
אני לא חושב שזה אפשרי.
style="text-decoration: underline">
כן, כך נראה לי.
style="text-decoration: underline">
נכון, אז אתה צריך להיזכר בזה. אבל כך נראה לי פשוט מחוסר זמן, וגם מחוסר כוחות נפש, זה לא פשוט, זה הרבה דיבורים. צריך לעשות את זה לאט לאט, אין למשפחה לאן לרוץ.
style="text-decoration: underline">
style="text-decoration: underline">
style="text-decoration: underline">
style="text-decoration: underline">
אני לא חושב. כי שם התרגיל הזה הוא פשטני, הוא קל.
style="text-decoration: underline">
הדברים האלה הם מאוד קשים. לגשת אליהם מיד זה בלתי אפשרי, צריכים לתת לכל הדברים האלה לנוע, להשתנות במקצת, להתרגל.
style="text-decoration: underline">
יש כאן כמו בחיים, ים של דברים.
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות סדנאות/שולחנות עגולים, רצף קטעים וכותרות | להשאיר תגובה | |
במה עוד אני יכול לעשות טוב אם לא על ידי הרע שיש בי, שאני מתעלה מעליו, שאני משתמש בו כבר בהשפעה?
פורסם: 16.07.12, 6:12 am
style="text-decoration: underline">
כך חייב להיות.
style="text-decoration: underline">
העיקר שכל הזמן נדגיש מאילו צרות אנחנו בורחים ולאיזו מטרה יפה, מצב יפה, אנחנו מגיעים. וללוות את כל הדברים האלה בלימוד ובחינוך האינטגראלי הכללי, בחיזוק מצד החברה הרחבה, ובמפגשים שבועיים. אם בני הזוג עושים את זה, בטוח שהם מגיעים לתוצאה נעלה. ואנחנו מתקדמים לעולם שיהיה לנו בו המון זמן. אף אחד לא צריך את כל העבודות המיותרות שהיום אנחנו שקועים בהן, אנחנו צריכים רק לספק לעצמנו אוכל נפש, הכרחיות. ולכן לכולנו יהיה זמן לעבוד בזה, להתחיל להרגיש התעלות, בילוי וסיפוק בלתי פוסק.
style="text-decoration: underline">
כל פעם קצת, בהדרגה, אנחנו מעלים את חשיבות המטרה מעל הכל, ואנחנו לומדים עד כמה שהמצב שלנו הוא אנוש ללא שום תקווה להצליח וליהנות, לא מהחיים ולא מהמוות, ואנחנו נתמכים על ידי דעת הסביבה, והעיקר שעכשיו אני הולך להשיג את תכונת ההשפעה על פני תכונת הקבלה, וה"זבל" שבי, לא אני בניתי אותו. הכוח העליון אומר, "בראתי יצר הרע" , ובאמת אני רואה שכך אני, "יצר לב האדם רע מנעוריו" , כולם מסכימים עם זה.
אני לא פותח כאן שום דבר החדש. אני רע? רע. אני פחדן, שתלטן, שקרן, גנב, מניאק, לא חשוב מה, מוטציה גרועה ביותר. כן, לא שאני מצדיק את עצמי, אני לא צריך להצדיק את עצמי כי זה לא אני, זה הטבע שבי. האני יהיה כשאני אהיה השולט על משהו. על זה אני לא שולט. אני אהיה אני אם אני אבנה בי משהו, ואת זה לא בניתי. ואם דעת הקהל היא כזאת שאנחנו באמת הגענו בהתפתחות האגואיסטית שלנו, לצורה כזאת שאין דבר יותר גרוע ונורא מהאדם שבעולם הזה, אז מה יש כאן לפתוח, מה יש כאן לדבר בכלל. מה, אנחנו לא אנשים מבוגרים שאנחנו מבינים על מה יש לדבר? כולנו חיות, מה יש לי להסתיר? זה מין משחק כמו שאתה רואה על הילד שהוא רוצה קצת לשקר לך במשהו. אתה רואה אותו, אתה קורא אותו.
style="text-decoration: underline">
אבל אתה מתייחס לעצמך קצת מלמעלה.
style="text-decoration: underline">
אם אתה הולך בצורת ההשפעה, שאתה רוצה להשתמש בזה כדי להשפיע טוב לזולת, אין לך מה לפחד. ההיפך, אני פתוח, אני הולך לעשות טוב. אם אני הולך לעשות טוב לשני, למה אני צריך להתבייש?
style="text-decoration: underline">
כן. אלא במה עוד אני יכול לעשות טוב אם לא על ידי הרע שיש בי, שאני מתעלה מעליו, שאני משתמש בו כבר בהשפעה? אני לא מבין מה צריכה להיות הגישה כאן, צריכים להסביר את זה, צריכים לעבוד על זה. אנחנו צריכים את דעת הסביבה. לפני חמישים שנה כשהייתי צעיר, להגיד למישהו שהוא הומו או שהיא לסבית זה היה משהו נורא, אף אחד לא הבין את זה, לא קיבל את זה, האנשים האלה היו ממש מנודים מהחברה. אף אחד לא רצה להתקרב אליהם, הם היו כמו אלה שיש להם צרעת. היום הם עושים תהלוכות, מצעד הגאווה. אף אחד היום לא מתבייש. ההפך, אם אתה לא מקבל אותם, תתבייש לך. אתה מבין איך הכל השתנה, על ידי מה? על ידי דעת הקהל, שהכניסה את זה בצורה מאסיבית. ואותו דבר עם העישון, היום אני לא יכול לעשן באף מקום, קיימת דעת הסביבה, אסור וזהו. להומואים ולסביות נעשה מותר, ולעישון נעשה אסור. אותו דבר כאן. וכאן אני הולך להשפיע, אני הולך להיות טוב עם אחרים, אני בא עם הטבע שלי, אני רוצה לעלות מעליו.
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, רצף קטעים וכותרות | להשאיר תגובה | |