תראה עד כמה שעל ידי האהבה ההדדית הזאת שאתם תתחילו לבנות ביניכם, גם הבית והילדים והכל יהיה מסודר ויפה, ואתם פשוט תביאו אור לחיים.
פורסם: 30.07.12, 11:42 am
כן, אין טענות. אין בכלל טענות לשני, רק חיוכים.
כן בפער הזה נוצרה ביקורת, אבל כשמוותרים אז "על כל פשעים תכסה אהבה", איזו ביקורת יש באהבה? אהבה לא סובלת ביקורת, הם מנוגדים זה לזה.
אתה תצטרך לוותר על הביקורת שלך. אנחנו נעשה תרגילים ואתה תראה עד כמה שזה מועיל, עד כמה אתה חוסך בכך עצבים, אתה מגיע למצב שבאמת זה יהיה מושלם. ובאמת פתאום גם הסדר יתגלה הכל יתגלה בצורה אחרת. תראה עד כמה שעל ידי האהבה ההדדית הזאת שאתם תתחילו לבנות ביניכם, גם הבית והילדים והכל יהיה מסודר ויפה, ואתם פשוט תביאו אור לחיים. אתם פתאום תרגישו שלא חסר כלום, כסף, בריאות, שלום בית, הילדים, בית הספר, בכל מקום. פתאום אתם תרגישו איך הדברים מתחילים להסתדר.
כי זה האגו, הוא צריך להרגיש את עצמו גבוה.
אלה כל הצורות של האגו שלנו.
כן.
כן, כי עכשיו אני לא מכין את עצמי לפני שאני נכנס לדירה ואומר לעצמי, "אני עוצר את עצמי, אני לא אגיד, אני לא אסתכל, אני זה, אני ככה, ואני ככה. אני מוותר על עצמי, אני מוותר על הכל, אני עושה וויתורים בשבילה, כאילו שהיא תראה אותי עד כמה שאני גיבור, שאני עכשיו לא צועק ולא יורד עליה". לא, אין דבר כזה.
לא, למה? אמא ככה עושה כדי להראות לך את האהבה שלה? לא, אמא אוהבת אותך וזהו. אתה רוקד לה על הראש, היא אוהבת אותך. תשתדל להגיע ליחס כזה בצורה כזאת.
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות, טבע הגבר ותפקידו, טבע/תפקיד האישה | להשאיר תגובה | |
כל הדברים האלה יורדים עליך בכוונה שאתה תעבוד כך על עצמך יחד איתה ותגיעו לאהבה חלוטה שבה כל החיים הם ממש בעלייה.
פורסם: 30.07.12, 11:41 am
להכין את עצמך שאתה מגיע באהבה, לכל דבר. היא מושלמת ואני אוהב אותה.
כן, בטח. נניח, פעם מאוד מאוד אהבת אותה, אולי פעם זה היה כך, אני לא יודע. אנחנו עוד לא ביררנו את היחסים ביניכם, איך הם היו, מה היה, עוד לא סיפרת לי נניח כמו לפסיכולוג. נניח שזה היה, ונניח שאתם נכנסתם פעם ראשונה לדירה המשותפת שלכם, לפני זה לא הייתם בכלל יחד אף פעם ועכשיו אתם יחד. מטבח משותף, העיקר זה חדר השינה, והעיקר זה שאתם ביחד, היית שם לב לבלגן?
שבוע ראשון, בטוח זה הכל אופוריה כזאת, כמו חלום, כל אחד נהנה מהשני וזהו. ומה שהפוך כאן, והיא רוצה לסדר, אתה אומר "לא לא לא, אחר כך".
למה לא?
כן. יותר טוב לחיות בתמונה כזאת מאשר לבוא לבלגן, לראות אותו ולא להסכים איתו. זה אותו הבלגן כמו שהיה קודם, בימים הראשונים שהייתם יחד, אבל אז הייתה אהבה ולא היה איכפת לך שום דבר רק עד כמה שאתה קרוב אליה.
אז שיהיה.
תפסיק לעשות ביקורת, "מה היה אז", תחזור לאותה תמונה, אז הייתה אהבה וכל הבלגן הזה לא הפריע לך.
זהו, אתה היית צריך רק אותה?
יופי.
תשתדל גם כך להסתכל עליה עכשיו, שאתה רוצה רק אותה וכל יתר הדברים בחיים, זה בכלל לא מעניינים אותך.
כן. זה ויתור על הביקורת, על האגו שגדל, על כל הדברים מצד אחד. מצד שני, שעל פניהם אתה תגדיל את האהבה שהייתה לך קודם פי כמה פעמים מעכשיו, שהיה נראה לך אתמול בלגן. אתה רוצה להרגיש אהבה במקום בלגן. זה ממש באותה מידה, זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה".
כל הַיֵתֶר אלה תרגילים.
וגם מצידה, שזה יהיה כך.
תנסה.
כן.
לא.
לא.
לא. אין בלגן.
הכל נקי ויפה.
כן.
על זה שאתה מגיע, ומחכים לך בבית, אתה בא למישהי שהיא מקור החיים שלך. הכותל שלך. האדם שמבין אותך, שדואג לך, שיכול תמיד לעזור לך. תצייר לך את הדברים האלה.
כן.
כן. אתה ראית או לא ראית שהיא מבולגנת ואתה קפדן?
לפני החתונה.
לא זוכר. אני זוכר שבאתם אלי בתור בחור ובחורה.
ראיתי את הפער בתכונות.
בתכונות האלה דווקא, שאתה קפדן, דרשן, והיא אחרת לגמרי, היא חופשייה, עם הציורים, עם הריקודים, עם כל הדברים, שזה שייך גם למקצוע שלה. ראיתי פער גדול מאוד בין הכלכלן, היבש, המסודר, הייקה לבחורה שהיא הפוכה. ראיתי את זה, אמרתי לך, תחשוב. אז עכשיו הגיע זמן לחשוב.
כן.
כן. אז, כשהיית צעיר, לָמה ויתרת על זה? כי אתה לא ראית את זה. או אולי חשבת "זה לא בסדר, זה בסדר, אני אכסה על זה".
החיים שלנו מיועדים לזה שאנחנו דווקא נעשה כל פעם תרגילים. אז אתה תרגיש את החיים שהם שדה תרגילים, שזה הכל מיועד להיות כך בכוונה, כל הדברים האלה יורדים עליך בכוונה שאתה תעבוד כך על עצמך יחד איתה ותגיעו לאהבה חלוטה שבה כל החיים הם ממש בעלייה. אז אתה תראה שכל מקרה ומקרה שיורד עליך ועליה ועליכם בכלל, זה רק כדי שאתם תעבדו על התיקון שלכם. ואם אתם תגיעו לאהבה ביניכם אז כבר דברנו על זה שפתאום נפתח לך חוש נוסף להרגיש את העולם החדש וכולי.
כן.
בסדר.
לָמה? תדמיין שאני לידך כל הזמן, אם זה עוזר.
בסדר, מי אמר שזה אפשרי מייד, אולי ההיפך? פתאום תתפוצץ אחרי חמש דקות של מאמץ.
יכול להיות.
לא, חייבים להשתדל עד הסוף כדי להצליח בכמה אחוזים.
קודם כל אנחנו מדברים על הדדיות כי גם היא נמצאת בטיפול.
בסדר. תרשום. כל יום ויום שאני חוזר הביתה, יש בינינו "תָקֶל" על "זה", שלוש נקודות. מה זה "על זה", תגיד לי? שבטוח בגלל "זה" זה קורה. נניח שהיא לא הכינה לך משהו, שנעלי בית שלך לא עומדות בדיוק בכניסה בצורה כזאת לכיוון מסוים.
נניח שנעלי הבית שלך נמצאות במקום שזרקת אותם ליד האמבטיה ולא ליד הכניסה, ושוב אתה מתפוצץ.
ומזה מתחיל הערב.
יופי. אז התרגיל הוא שאתה תוותר על נעלי הבית בכניסה.
בטוח. כי הוא מגיע בסופו של דבר למשפחה המושלמת ודרך המשפחה המושלמת, היא והוא יחד, הם רואים עולם חדש, אינטגראלי, יפה, מאוזן, בהרמוניה כמו אצלם במשפחה. אז אתה מוותר על נעלי הבית שלך, כן?
וכמו שהן עומדות בדיוק באותו הכיוון, ימינה או שמאלה מהדלת, בדיוק מאותו מרחק. אתה מחפש אותן חמש דקות, ונניח שאתה מוצא אחת באמבטיה ושנייה תחת המיטה.
אתה עושה את זה בשמחה, בשמחה כי אתה עושה מאמץ. אתה הכנת את עצמך לעשות את התרגיל. אתה צריך להנות מזה, "עד כמה שאני עכשיו עובד, עובד במכוון על התיקון, כי בזה אני מגיע למטרה הנעלה
לא, אתה לא מלא עצבים. אתה כבר הכנת את עצמך.
אתה לא מלא עצבים. זאת כבר לא הפתעה בשבילך.
לא.
כן.
אתה הולך ומחפש כמה שצריך.
לא. ההיפך, אתה נהנה.
אתה נהנה, ככל שאתה יותר מחפש אתה עוד יותר נהנה. עד כמה שאתה יכול עכשיו לעבוד לקראת המטרה.
כמו שאתה מחפש חמץ בליל הסדר.
כי מה ההבדל בין זה שאני מוצא את הנעלים שלי שם ושם, במקום שהן עומדות במקום שבו אני מחייב אותן לעמוד ולחכות לי? ההבדל הוא סך הכל בויתור שלי. אם אני אבטל את האגו שלי, אז לא אכפת לי איפה שהן יהיו.
שאתה עובד על האגו שלך כדי להתקרב לאהבה.
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות, טבע הגבר ותפקידו, טבע/תפקיד האישה | להשאיר תגובה | |
אנחנו עכשיו בונים יחד את צורת האדם, אדם וחווה.
פורסם: 30.07.12, 11:40 am
"אני הגבר שאני מתגבר על האגו שלו ובמקום זה מפנה בתוך האגו שלו מקום לחיבור כדי למצוא אהבה ודרכה להגיע לראיית העולם המושלם. אנחנו עכשיו בונים יחד את צורת האדם, אדם וחווה". אם אתה הכנת את עצמך נכון, אתה תהנה מזה שתצטרך לחפש. ואם תמצא אותם פתאום "בום" ליד הכניסה, אתה תצא מאוכזב.
אבל אנחנו סיכמנו שאתה הכנת את עצמך רק לזה. אז אתה תתרגז שלא הכנת את עצמך לדברים האחרים. אני אומר לך ואתה תרגיש עד כמה שהויתור הזה, מוסיף לאהבה טעמים ונותן לה קיום. ואחרת זה לא יקרה. ולכן הטבע מסדר לנו את האגו והעזר כנגדו כדי שאנחנו נוכל להגיע לויתורים ועל הויתורים לפרוש אהבה. אי אפשר לעשות את זה אחרת. בין אדם לבת זוג, בין אדם לחבר, בן אדם לעולם, בן אדם לכוח, לא חשוב למה, כך, בכל מקום זו אותה השיטה. כי האגו הוא אגו אחד ועם זה אני צריך לעבוד. ומחוצה לאגו לא חשוב מי נמצא, בת זוג, חברים, העולם.
כן. במקום שנאה או ויכוח או ניתוק, או חיכוך, במקום זה בדיוק יהיו אהבה וחיבור.
כי אין מקום אחר לרגשות. הרצון הוא רק אחד. באותו רצון, במקום שבו הייתה שנאה, היא תתכסה באהבה. קודם ויתור, זה כמו צמצום, ואחר כך אהבה.
לא מייד, בויתור על האגו שלך, שנקרא "נעלי בית במקום", אתה מבטל את האני שלך, את הדרישות שלך, שמזה אתה רוצה להנות, אתה רוצה להנות במקום הזה, ברצון הזה. בִּמקום הנעליים, אתה רוצה ליהנות מהקשר איתה.
כן. ככה זה בדיוק.
על התענוג שיש לי בתוך הרצון שלי לראות נעלי בית בְּמָקום המסודר, שלא יהיה לי תענוג לזה, אני מוותר עליו, לא רוצה אותם.
אני מקבל הזדמנות לבטל את האגו שלי כלפי אותi הנעלים ולמלא את הרצון הזה ביחס יפה אליה, כך שהיחס הטוב איתה יתמלא באהבה במקום הרצון לנעלים. זה נקרא שאני ממלא אותם קודם בחסדים, ביחס יפה, גם מצידה, בצורה הדדית אנחנו מגיעים לזה שאני מתמלא באהבה. כך זה בכל רצון אגואיסטי שלנו, בכל רצון ורצון. אותו הרצון מתמלא באהבה במקום נעלים, ואם נהניתי להכניס את הרגלים לנעליים ולהרגיש טוב עם עצמי, אז כשמגיעה האהבה בִּמקום זה, גודל, גובה האהבה, התענוג שאני מרגיש באהבה, יהיה פי שש מאות שלוש עשרה פעמים יותר מהתענוג שנתנו לי הנעלים.
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות, טבע הגבר ותפקידו, טבע/תפקיד האישה | להשאיר תגובה | |
זאת אומרת אנחנו מקבלים זה מזה לא בגלל שאנחנו נהנים, אלא מפני שבזה אנחנו נותנים תענוג אחד לשני, זה נקרא "לקבל על מנת להשפיע".
פורסם: 30.07.12, 11:39 am
אתה אמור להרגיש תענוג, והתענוג הזה יקרא אהבה. מה ההבדל בין זה לזה? גם האהבה לטעמים, לנעלים ולנוחיות זו אהבה, וגם זו אהבה. אלא שהאהבה לנעלים זו אהבה בדרגה הגופנית, בדרגת החי, ואילו האהבה האחרת היא בדרגת המדבר, כלפי בני האדם, או בדרגה עוד יותר גבוהה כלפי האנושות ועוד.
אתה אמור להרגיש מילוי, סיפוק מזה שאתה מוותר על התענוג מהנעלים. ואז באותו המקום אתה מרגיש שאתה לא צריך כלום, אתה ממש כמו צדיק, "חפץ חסד", לא רוצה שום דבר, אתה מוכן לוותר, אתה מוכן לבטל את עצמך. אתה כאילו לא קיים, אם יש נעלים או אין נעלים, זה לא קיים, אין, אתה נטרלת את הרצון הזה.
במצב הזה גם אני וגם היא מבינים מה עשיתי, כשגם היא עושה משהו לקראתי, ואז אני מגיע איתה למצב הדדי. מפני שחוץ מזה שבטלתי את הרצון שלי, אני גם מתחיל לחדש אותו, וכך במקום נעלים אנחנו מגיעים לאהבה, להשפעה הדדית.
נניח שאחר כך היא פתאום מרגישה שגם היא צריכה לוותר על עצמה, אם כך מה היא תעשה? היא תכין לך נעליים על יד הכניסה בדיוק באותו מקום, בדיוק באותו כיוון. וכשאתה תגיע הביתה ותיכנס לתוך הנעלים האלה, השאלה איך תקבל אותם, האם תגיד סוף סוף היא השתפרה אחרי עשרים שנות הנישואים, לא. אתה כבר ויתרת על כך, אתה תקבל את המצב בצורה אחרת, זאת אומרת היא עושה את זה בשבילי ואני באמת לא זקוק לזה, אני כבר ויתרתי, אבל עכשיו אני אעשה זאת בשביל לעשות לה תענוג. יוצא מזה שאתם מוצאים את האמצעי כדי לעורר את האהבה. הנעלים לא חשובות, יהיו או לא יהיו, לא תרגישו בזה צורך, כי היחסים יהיו כבר ברמה אחרת.
נניח שכבר כל הפעולות ביחס ביניכם ובחיים ביניכם הם מעל הויתורים, הם מעל הצורך הדדי הזה כשאתה צריך לתת לה והיא צריכה לתת לך משהו, הכל כבר נמצא בויתור, הכל בחסדים. אתם עושים את הדברים רק כדי להראות לשני יחס, לכן אתם מקבלים זה מזה.
אתה כבר תגיד, אני באמת לא צריך ממנה שום דבר, אבל כדי להראות לה יחס בזה שאני אוהב אותה, אז אני מקבל ממנה הכל, והיא אותו דבר, היא מקבלת ממני מפני שהיא רוצה להראות לי עד כמה היא אוהבת אותי. זאת אומרת אנחנו מקבלים זה מזה לא בגלל שאנחנו נהנים, אלא מפני שבזה אנחנו נותנים תענוג אחד לשני, זה נקרא "לקבל על מנת להשפיע". .
לא, היא הרגישה שאתה מחפש את נעלי הבית האלה בשמחה.
לא רק על הכעס, אתה בכלל מבטל את כל העניין הזה.
לא. אתה לא מלמד אותה בצורה כזאת.
לא. לא אמרתי לך כך.
אמרתי נניח שהם יהיו במקום.
זה כבר לא איכפת לך, אתה ויתרת עליהם לגמרי, לכל החיים.
אם הם יהיו פתאום במקום, אז אתה תצטרך לעשות עבודה מאד גדולה, עבודה נוספת, תצטרך לקבל אותם בעל מנת להשפיע, כי עכשיו אתה רק משפיע על מנת להשפיע.
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות, טבע הגבר ותפקידו, טבע/תפקיד האישה | להשאיר תגובה | |
אדרבא, ככל שיתגלו פשעים, האהבה תהיה יותר חזקה.
פורסם: 30.07.12, 11:38 am
זה בינתיים, אבל אחר כך, אחרי שויתרת לגמרי, את מקבלת את הנעלים האלה כהזדמנות להמשך העבודה. את מקבלת את הנעלים האלה שעומדות עכשיו ליד הכניסה, מפני שהן האהבה של השני אליך, לכן את לוקחת אותן ומשתמשת בהן כדי להחזיר לו את האהבה כי את כבר נקייה מנגיעה עצמית, את אפילו היית מחפשת אותן בשמחה. ועכשיו כשהן במקום, יש לך עבודה נוספת גדולה מאד, את מקבלת אותן כאמצעי, כי את צריכה עכשיו להשתדל להחזיר לו את היחס, את אהבה, את המעמד שלו. אחרת את תתביישי מזה שאת צריכה עכשיו לקבל אותן ליד הכניסה, תהיה לך בושה, כי הוא עשה את זה בשבילך.
כן. במקום יחס לאגו שלי, יחס אליו. נניח שהייתה לי איזו מכונה בבית, או כלב, ואז כשהייתי מחפש את הנעלים הוא היה מביא לי אותן ליד הכניסה, ומחכה ליד הנעלים עד שאני אגיע. ואז כשאני מגיע הביתה אני לנכנס לנעלי הבית ואומר איזה כלב טוב ויפה, הוא החבר שלי, הוא דואג לי. זאת אומרת האם היחס הוא לנעלים, או לאגו שלי? בזה שהנעלים לא במקום אני מקבל הזדמנות להתקשר לבן אדם. האישה שמכינה לך את הנעלים היא לא אישיות בשבילך, היא כעוזרת בית בשבילך או משהו כזה שמכין לך נעלים. אבל כשאתה מתחיל להשתמש בכל החיכוכים ביניכם כדי להתקשר אליה כמו לאדם, זה כדי שיהיה קשר הדדי ביניכם בדרגת האדם, אדם וחוה, כדי להגיע לאהבה. מהרגע שבאתם אלי לטיפול, אנחנו הופכים את כל ההתנגשויות ביניכם להזדמנות לאהבה, לחיבור. אדרבא, ככל שיתגלו פשעים, האהבה תהיה יותר חזקה.
כן.
יותר מילוי מהאהבה לעצמך, או לנעלים.
וודאי.
כי זה מילוי יותר איכותי, זה מילוי בדרגה אחרת. זה מילוי שלא נעלם, מילוי שהוא נצחי, מילוי שממש כובש את העולם.
הכוונה היא שהאהבה הזו היא לא כמו לנעלים. כשהכנסת את הרגלים לתוך הנעלים, גמרנו, נהניתַ, ובעוד חצי דקה או דקה אתה שוכח מזה, זאת אומרת התענוג מזה עובר. והתענוג מהאהבה יכול להישאר כל הזמן, והוא כל הזמן גדל. למה? כי יש כך כל הזמן הפרעות, וכל הזמן אני יכול גם להגדיל אותו. מכל דבר, חוץ מאהבה, התענוג הוא תענוג שנעלם, עובר.
לא.
כי כלפי האהבה יש לי תמיד גורמים שעוזרים לי להגדיל את האהבה לפי חוק "עזר כנגדו", מפני שכל הזמן יש לי הפרעות.
לא. הן לא מפריעות, אלא עוזרות לי להגדיל את האהבה, יותר ויותר. אני נמצא כל הזמן במאמצים, בהתקדמות, אבל המאמצים וההתקדמות האלה נותנים לי כל הזמן דווקא טעם באהבה. אתה צריך כאן להיכנס לתהליך ואתה תתחיל להרגיש שזה כמו שאי אפשר בלי מלח ופלפל, זה כמו שאי אפשר להרגיש אהבה בלי קצת חיכוכים. חייב להיות "עזר כנגדו", חייבת להיות קונטרה, כנגד משהו שאני מרגיש.
לא רק לבן ולא רק שחור חייבים להיות, אלא זה וזה יחד. קצת שמחה, קצת עצב שידגיש את השמחה. ולכן רק במקרה של אהבת הזולת בכלל, יש לי אפשרות כל הזמן להתקדם. כי אני כל הזמן נמצא בהתרוממות של האגו שלי שמעורר אותי ומוחק את האהבה שהשגתי ונותן לי איזו הכבדה חדשה, שנאה, דחייה, ריחוק, זלזול וכן הלאה. ואני יכול להתעלות מעליהם ולהשיג ממנה עוד קצת אהבה. ושוב אני מתחיל לגלות בה אילו פגמים, איזו בקורת, עוד משהו, ושוב כך להתעלות. וכך כל פעם ופעם מחיל לחיל אני הולך ומתקדם בצורה הדדית עם השותפה שלי. יש לזה גבול? אין גבול, אלה החיים.
אתה צריך להרגיש מילוי הרבה יותר חזק במקום שהרגשת באהבה עצמית. באותו מקום הרי מתגלה אהבה לזולת.
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות, טבע הגבר ותפקידו, טבע/תפקיד האישה | להשאיר תגובה | |