אתה משתדל להכניס נניח רחמים ואתה רואה שעד פה זה טוב, אבל יותר מזה, יהיה לא, וכך גם היא. בצורה כזאת מתחילים לנהל את עצמכם
פורסם: 1.08.12, 11:51 am
כשאתה נוהג במכונית, אתה מסתכל לאן אתה מגיע והאם אתה מתקרב למטרה, כך גם פה, האם אתה רואה שאתם מתקרבים זה לזו? האם אתה רואה שהתגובה שלה נכונה? אתה משתדל עד כמה שאפשר להכניס נניח, רחמים, ואתה רואה שעד פה זה טוב, אבל יותר מזה זה יהיה לא כל כך, וכך גם היא. בצורה כזאת, אתם מתחילים לנהל את עצמכם. אתם עובדים עכשיו עם הטבע, מעל לטבע, אתם מתחילים להיות בני אדם. אתם מתחילים להיות למעלה וגבוה ממה שיש לכם, מהיצירה שלכם.
כן, כי אתה גם תעזור לו, אתה לא עוצר בשביל עצמך, "מספיק, זה יותר מדי", לא. אתה אומר שביחס יפה מדי "אני מקלקל אותה", אני מכשיל אותה, היא לא תוכל להתגבר על היחס היפה שלי ולשמור על נקודת האיזון. אלא זה יחליש אותה מדי".
גם כשאני עוצר את עצמי מרחמים, מאהבה, להוסיף באהבה, אני עושה את זה מתוך האהבה. כמו עם ילדים, אסור להראות להם יחס יפה מדי, אחרת נקלקל אותם, כך גם אנחנו. נקודת היסוד היא שכולנו בהמות, חיות, וכולנו צריכים לעבוד על עצמנו כדי להיות בני אדם, וזה אפשרי על ידי עבודה הדדית במשפחה, אחר כך עם הקהל הרחב, עם כולם.
במשוב טוב אנחנו מרגישים זה את זו, אני לא מתקרב אליה כמו עם המכונית לאיזו מטרה, אנחנו כבר נמצאים יחד, ואנחנו מחזיקים את ההגה ביחד.
שיש לנו כלים משותפים, את שלה ואת שלי, ושנינו מנהלים את הכלים האלה יחד. שהאגו שלי וגם האגו שלה נמצא למטה, והרצון האחד שלנו להשפיע זה לזו נמצא למעלה, ואנחנו עובדים יחד כמו שני מדענים, כמו שני בני אדם, על בהמה שלנו.
אני ממליץ לעשות סדנאות. סדנה זה פשוט שיחה הדדית.
אז אתם צריכים לדבר על זה, ללעוס את הדברים האלה.
מה זה נקרא שאחד נכלל מהשני, בדין וברחמים?
דין נקרא האגו שלי, רחמים נקרא שאני קולט את האגו שלה. מה נקרא קו אמצעי? שאני כל הזמן רוצה להיות באיזון בין דין לרחמים. זאת אומרת, להשפיע כמה שיותר לשני על מנת לראות ממנו דוגמה נכונה. מה זו דוגמה הנכונה, תגובה נכונה? שגם היא נכללת מזה.
אם אני דואג רק לאגו שלי, זה נקרא "שמאל", ואם אני לוקח בחשבון את האגו שלה, ונניח שאני הולך וממלא אותו עד הסוף, זה נקרא אצלי "ימין". או שאפשר להגיד ששמאל זה דין, וימין זה רחמים.
שמאל או דין אלה כל הדרישות שלי שהייתי רוצה שהיא תמלא. ימין או רחמים, אלה כל הדרישות שלה שהיא רוצה שאני אמלא בה. ברור שדין ורחמים, ימין ושמאל, נמצאים בהתנגשות זה עם זה. מתי הם יכולים לא להתנגש, אלא לקבל מילוי שלם? כשאחד יהיה העבד של השני, וזה יכול להיות רק חד סטרי, או כשקניתי אותה, אני נותן לה מכות, והיא ממלאת את הרצון שלי. או להיפך.
קיימת אפשרות ששנינו נמלא זה את זו בצורה מושלמת ובנוסף נמלא עוד זה את זו פי תר"ח פעמים. איך? כשכל אחד נכלל מהאגו של השני. יוצא שאנחנו צריכים רק לעבוד על השיתוף. עד כמה אני יכול למלא את האגו שלה, ועד כמה היא יכולה למלא את האגו שלי. איפה כאן ה"לא ללכת לאיבוד"? לא ללכת לאיבוד זה אפשרי כשאנחנו נמצאים בהרגשה משותפת של החיבור בינינו, באיזו נקודת איזון, ונמצאים כעומדים בקודקוד ממש.
נקודת החיבור חייבת להיות, טיפת היחוד.
בהשפעה הדדית, בדרישה הדדית, באיזון הדדי.
אולי לא להגזים.
כן.
חייבת להיות בינינו כאן הרגשה משותפת שנקראת "זיווג". זיווג נקרא ששניים מחוברים יחד ברצון להיות בהשפעה הדדית למען חיבור הדדי. אנחנו מקבלים את האגו של כל אחד כאמצעי, ועל ידי זה שאני רוצה למלא אותו, אני נמצא בחיבור עם השני, וגם הוא. והנקודה הזאת שקיימת בינינו, נקראת מסך.
כן
כן, על ידי זה שאנחנו כל הזמן מרגישים זה את זה כמחוברים יחד.
זה יתחדש בנו כל הזמן, הרצונות, המחשבות, זה יהיה כל הזמן וילך קדימה, על זה אין מה לדאוג, לא נישאר אף פעם במקום אחד.
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות, חינוך לנשים/משפחה, סדנאות/שולחנות עגולים | להשאיר תגובה | |
שאתה מגיע לנקודת החיבור היא מתחילה לברוח. להשתדל להיות בהרגשת חיבור פנימית, בזוג תמידי. נעשה משניים אחד. דרך זה יצאת מעצמך, את כל העולם אתה יכול להרגיש
פורסם: 1.08.12, 11:50 am
ברגע שאתה מגיע לנקודת החיבור, היא כל הזמן מתחילה לברוח.
ליצור אותה צריך מרצון טוב שלך ומרצון טוב שלה. מרצון טוב של הלובש והמלביש. נקודת היחוד.
אתם מרגישים בפנימיות זה את זו. אני פתאום מתחיל להרגיש את הלב והמוח שלה, ליבא ומוחא שלה, והיא את שלי. אנחנו מתחילים להתקשר בנקודות פנימיות יותר שנעשים כאחד. וודאי שהנקודה הזאת היא מיד נסתרת, ויש כאן מיד איזו בריחה והסתרה, זה כמו שאתה רוצה לכוון משהו, להחזיק בכוונת, והנקודה כל הזמן מסתובבת ואתה לא מצליח לקלוע בה, אבל דווקא כשאתה כל הזמן הולך אחריה מוסיף ומוסיף, אז אתה מוסיף דקויות, רצונות, מחשבות, יגיעה ההדדית, וכך אתם מתקדמים, במאמצים ובעבודה פנימית בלב ובמוח כל הזמן. אבל יחד עם זה אתם מרגישים התפעלות. כי ניגלה כאן משהו חדש, משותף הנקרא "אדם". שזה אדם וחווה יחד, איש ואישה. אתם מתחילים לגלות כאן את היסוד הפנימי והרוחני של המבנה הזה, שנקרא "אדם".
זו הרגשה. אי אפשר למדוד את זה בצורה אחרת, רק בהרגשה שאתה מרגיש אותה והיא אותך. אף פעם לא הרגשתם כך קודם. ופתאום זה בהרגשה ממש פנימית ואתם לא רוצים לברוח ממנה. הנקודה נותנת הרגשת חיוּת, חיים, פי כך וכך יותר ממה שהרגשתם אי פעם, בכלל. כי אתה כבר מתחיל להיות מחובר עם הדמות כנגדך. ודרך זה יצאת מעצמך, אתה מתחיל להרגיש, את כל העולם אתה יכול להרגיש.
כל הזמן להיות בעבודה איתה יחד. זאת אומרת שאם תפסתם את הנקודה הזאת, עכשיו אתם צריכים להשתדל להיות בזוג תמידי.
בהרגשת החיבור הפנימית, שכל הזמן אתם מחוברים.
אתה תמצא את זה, אתה תרגיש את זה. זה לא הזיווג הבהמי, הגופני. זה משהו שאתה תרגיש שהפנימיות שלה והפנימיות שלך נעשים כאן כאחד. ממש אחד.
לא שלו, אלא יחד.
כן. זו מציאות חדשה, שנעשה משניים אחד, ובחיבור הזה יחד, אתם תרגישו מדרגה יותר עליונה. אנחנו קוראים לזה "בורא". למה? כי מהמדרגה הזאת אתם באתם פעם לעולם הזה, נולדתם וגדלתם, והגעתם פתאום במקרה כביכול לחיבור ביניכם. התחתנתם, ועכשיו על ידי העבודה הזאת אתם חוזרים כאילו לאותו השורש.
להתחיל את העבודה מחדש.
אין כאן כוונים, אתה צריך שוב לתאר לעצמך מה היא רוצה ממך לעומת האגו שלך, ושוב לבנות את עצמך כך משני קווים וקו אמצעי וכן הלאה. והיא גם אותו הדבר. ואז, בקווים האמצעיים אתם מתחברים ושוב מגיעים.
לא, זה אחר כך כשתהיה בעל ניסיון, בינתיים לא. אלא אתם יכולים לתאר את התמונה הזאת בצורה יותר פשוטה. שלא אתה נמצא בשני קווים, משני אגו וקו אמצעי, והיא משני אגו וקו אמצעי, אלא אתה והיא וקו אמצעי באמצע. כמו שדברנו קודם, ואז כל אחד שמוותר מעצמו מתקדם לאמצע, והיא מוותרת ומתקדמת לאמצע. אז נמצאים שם יחד.
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות, חינוך לנשים/משפחה, חינוך מבוגרים | להשאיר תגובה | |
מתנה נקרא שבגלל שאני אוהב אותך הבאתי לך מתנה ואת לא חייבת לי כלום, זה התענוג שלי. מתנה זאת מעוררת בחזרה אהבה
פורסם: 1.08.12, 11:49 am
לא, האם בדקת קודם שזה מה שהיא צריכה? או שהיא תשחק לפניך שזה מה שהיא צריכה. אולי היא רוצה נעליים חדשות. אולי היא לא צריכה נעליים ולא טבעת, ובמקום זה רוצה לנסוע איתך לחופש לכמה ימים. מתנה זה נקרא שאתה בודק מה היא רוצה. את כל חנויות המתנות הייתי מפרק, זה סתם.
כן. וההיפך, אתה צריך לבדוק מה היא רוצה ולהביא לה לפי הרצון שלה. זה נקרא מתנה.
לא. הרצון, למלא רצון.
אם זה בא מתוך אהבה שלא מחייבת בחזרה.
זה רק חצי המשפט, אם זה בא מתוך אהבה.
זאת אומרת, שאני בזה לא מחייב אף אחד. אני בזה בעצם נהנה מהפעולה שלי ולא דורש ממנו בחזרה שום דבר. הוא נותן לי הזדמנות לעשות לו מתנה ואני בזה מרגיש תענוג. אני רואה למשל את אשתי כסבתא, הולכת לקנות מתנה לנכד שלה ליום ההולדת, אז היא צריכה להגיד תודה שיש לו יום הולדת, כי זה בשבילה תענוג לחפש מה לקנות לו, מה הוא צריך, אולי כך, ואולי כך.
זו דוגמה מתוך אהבה. אותו הדבר בקשר הזוגי. אתה צריך להתכלל ברצון שלה, ממה היא יכולה לשמוח בשמחה הגדולה ביותר, ואתה הולך ועושה את זה מתוך הרצון שלך למלא את הרצון שלה. ובזה בטוח שאתה לא רוצה כלום. כאן החשבון הוא פנימי, אתה לא רוצה שום דבר ממנה. אם אתה מתייחס אליה כשאתה דורש בחזרה, זו לא מתנה, זה נקרא עסקי חליפין. אבל מתנה זה נקרא "שרק בגלל שאני אוהב אותך, לכן הבאתי לך מתנה ואת לא חייבת לי כלום, זה התענוג שלי".
כן, מתנה זה מעל זה.
על ידי המתנות אתה מראה לה שאתה אוהב אותה, אתה בזה קונה אותה.
כי אנחנו מביאים את המתנה לא מתוך אהבה, אלא מתוך זה שאני רוצה להרגיע אותה, עשיתי משהו לא בסדר ואני מביא לה כאילו מתנה. זו לא מתנה, זה פיצוי. לא לקרוא לזה מתנות.
כשאני אומר לילד "אם תגמור את בית הספר כך וכך תקבל מתנה". זה לא מתנה, זה תשלום.
אתה מראה לה את זה, שקנית ועשית זאת מתוך אהבה.
בטח, "הנותן מתנה לחברו חייב להודיעו". למה? כי אין לזה סיבה. לכל דבר אחר ישנה סיבה, וכאן לא. לכן אתה חייב להודיע ולכן המתנה הזאת ללא סיבה מעוררת מצידו או מצידה בחזרה אהבה. זה לא פיצוי ולא כלום. חייבת להיות כאן תגובה, ותגובה בהתאם לזה תהיה.
אני צריך לדעת מה אתה רוצה.
ודאי, ודאי.
ביררתי ואני מביא מתנה ועושה את זה בצורה שאני יודע. אני אפילו מספר לה לפני שאני נותן את המתנה, שחשבתי על זה כמה ימים, או חודש ימים, ואפילו אספתי כסף לזה וחיפשתי את זה כדי להביא לך את מה שאני חושב שאת צריכה. ואתה מגדיל, ומגדיל את הדבר, על ידי כמה אתה חושב, כמה אתה מחפש, כמה אתה רוצה להכיר אותה במיוחד. וזה החשוב ביותר, להכיר את הרצון שלה, ואז כנגד הרצון הזה שלה אתה מביא לה מילוי.
וזו אהבה חלוטה ללא שום חשבון, "זה היה התענוג שלי שחבל שנגמר, כי החיפוש וכל הדברים האלה הביאו לי תענוג, מפני שרציתי למלא אותך". זה נקרא מתנה.
תשאל אותה.
כך אנחנו מדברים אם השני האגואיסט, ולא רוצה לקבל ממני כלום וגם נמצא בהתנגשות, זה כלפי אנשים זרים. אבל אם אנחנו מדברים בבת זוג, או בבן זוג, שם כבר יותר קל. ולכן להתחיל במשפחה זה הרבה יותר קל ממה שבמקומות האחרים.
אז תתחילו במשפחות.
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות, חינוך לנשים/משפחה, חינוך מבוגרים | להשאיר תגובה | |
כי שמחה היא תעודה, זו עובדה, שאת נמצאת במצב הנכון. שמחה תמיד חותמת על זה שאת נמצאת במצב טוב.
פורסם: 1.08.12, 10:44 am
הפכת להיות למקור.
כי שמחה היא תעודה, זו עובדה, שאת נמצאת במצב הנכון. שמחה תמיד חותמת על זה שאת נמצאת במצב טוב. יש אנשים ששמחים מזה שגנבו, שהרגו, שאנסו, אבל ממעשים טובים אם באה בסופם שמחה, סימן שהמעשה הסתיים נכון.
הכל תלוי בשכל, הכל תלוי במוח. הכל בראש. והמקור לזה הוא שאנחנו באים כחיות קטנות ואחר כך מתחילים לקבל ערכים מהסביבה, מאבא ואימא, מהגן, מבית הספר, טלוויזיה, אינטרנט, כל המקורות החיצוניים, והם בונים בנו את הערכים. ואחר כך, מקיום הערכים האלה ואיך אני נמצא בהם או לא נמצא בהם, אני מקבל שמחה או אכזבה.
הכל מלאכותי, הכל לפי אותן ההבחנות שקיבלתי מבחוץ, הן היו הבחנות שכליות. אבל אחר כך, כשהן נכנסו אלי ואני לפי ההבחנות הללו, לפי השפעת הסביבה, מתחיל למדוד את המצב שלי, אז אני נכנס או לשמחה או לעצבות. אם אני נמצא בהתאם להערכה של הסביבה, אז אני בשמחה, אם פחות, אז אני בעצבות.
לכן הכל בתוכנו נבנה מהשכל, מקליטה. אנחנו עוד לא יודעים, כמו תינוק, כמו ילד קטן שמסתכל על הכל וקולט הכל, ואחר כך נבנית בו תמונה פנימית, שלפי התמונה הזאת הוא בודק את עצמו – טוב לו או רע לו. ואין בזה משהו יסודי בו, שלו, אלא הכל יחסי, איך שיקבל מהסביבה.
לכן יש אנשים שחיים בתוך היער ואין להם כמעט כלום לעומתנו, אבל הם שמחים. כי כלפי הערכים שלהם, כלפי המצב שלהם, יש להם הכל. כשאנחנו באים לשם אנחנו לא מבינים איך אפשר להיות שמח, והוא שמח בחלקו. זה המקור, המפתח לאושר.
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות זוגיות | להשאיר תגובה | |
אנחנו חייבים לעורר את הקשר המיני בין בעל ואישה, כי זה נותן להם הרגשה שהם נמצאים בקשר. בלי הקשר הזה המשפחה לא תתקיים הרבה זמן.
פורסם: 1.08.12, 10:43 am
זה מפני שבצורה טבעית הוא לא יכול להחזיק הרבה זמן. זה בדוק על ידי הביולוגים, שאותו הורמון שאנחנו מפרישים, יכול להתקיים בינינו עד שלוש שנים מקסימום. אנחנו יכולים, דרך אגב, לחדש אותו, לקבל אותו כתרופה, ואז במשהו לחדש. יש דבר כזה, אפשר. אבל בצורה טבעית הוא מחזיק עד שלוש שנים, וחושבים שזה מפני שזה זמן מספיק לגבר שצריך לתמוך באישה שיולדת, ושנתיים הנקה, כמו שזה מקובל. עד גיל שלוש, מאז והלאה הילד הוא כבר לא תינוק ויכול להמשיך בלי אבא.
הטבע כבר לא קושר את האבא לאימא ולילד. בימינו, בזמננו, עם כל ההפרעות וההשפעות החיצוניות זה ודאי משתנה בהתאם לתקופה ולמצב, אבל כך זה לפי הביולוגיה שלנו.
כן.
נכון.
בכוח המשיכה יש כמה דברים. קודם כל יכול להיות שיש כאן בעיות פיזיולוגיות. למרות שאני חושב שלא זו הבעיה בדרך כלל, אלה מקרים מיוחדים. ב-90% מהבעיות הן בעיות פסיכולוגיות.
לכן אנחנו צריכים לדעת איך לעורר את הדברים. זה הכל משחק. אם זו פסיכולוגיה, אז הכל נמצא בידינו ואנחנו יכולים לטפל בזה. ודאי שקשר חייב להיות. אנחנו חייבים לעורר את הקשר המיני בין בעל ואישה, כי זה נותן להם הרגשה שהם נמצאים בקשר. בלי הקשר הזה המשפחה לא תתקיים הרבה זמן. באיזושהי צורה פורמאלית יש משפחות שקיימות כך, אבל אנחנו לא מדברים על מקרים כאלה. אנחנו צריכים לשאוף לזה שיהיה קשר תמידי המתקבל כחובה ביניהם, כי בלי ההתקשרות הפיזיולוגית אין הרגשת שיתוף.
כי כך בנוי כל מין ומין, שחייבים להיות בקשר מיני זה עם זה. אחרת הם לא מרגישים ששייכים לאותו תא שנקרא משפחה.
אם הם לא רוצים אנחנו צריכים לעזור להם שירצו. זה חייב להיות באיזושהי צורה, לא חשוב איזו, עד גיל זקנה. סתם שישבו בחיבוק זה ליד זה, גם אם מדובר על זקנים בני מאה, זה לא חשוב, אנחנו צריכים בכל זאת שיהיה איזה מגע כמה שיותר קרוב בין הגופים, כי כך הם שייכים בכל זאת לזוג שבעולם הזה.
זה הכל משחק במוח ולא בשום דבר אחר. אנחנו יודעים שאנחנו יכולים על ידי הדרכה לתת לו ערכים כאלה, שפתאום הוא רוצה בלונדינית, פתאום רוצה ג'ינג'ית, פתאום הוא רוצה גבוהה, קטנה, שמנה, רזה ועוד. זה הכל מתוך הערכת הסביבה. זאת אומרת, זה הכל מודרך מבחוץ, אז למה שזה לא יהיה מודרך ממה שאנחנו אומרים, וכל פעם יראה את אשתו מתחדשת? מתחדשת בצורה כזאת שאם הוא מרגיש שבמגע פיזי עימה יש לו חידוש, אז לא תהיה שום בעיה שהקשר הזה לא יפסק.
חידוש, בזה שהבעיה שלנו שכל דבר ודבר שקורה לנו בחיים, אם אנחנו לא דואגים לחדש אותו הוא מגיע לשגרה. ואנחנו צריכים לדאוג, בעבודה, בעיסוק של האדם. רק ילדים נותנים לנו כל פעם התחדשות ולכן איתם אין בעיה. אם הם לא היו גדלים אנחנו היינו מאבדים אליהם כל עניין. אלא מפני שהם כל הזמן גדלים, כל הזמן מעוררים אותנו, כל הזמן מולידים בנו את הילד שבכל אחד מאיתנו, הם לא נותנים לנו מנוחה.
ולכן חסר לי משחק עם בת הזוג שלי, ולכן אנחנו כבר לא מעוניינים זה בזה. אנחנו מסתכלים אחד על השני כמו על ריהוט.
כאילו מחליפים את הריהוט. אני אומר ברצינות. אנחנו צריכים להבין את הפסיכולוגיה של האדם במה אנחנו יכולים להיות חדשים זה לזה. להקסים זה את זה.
אז יש בזה דברים מאוד מעניינים. אנחנו רואים בהרבה תרבויות, מזרחיות, איך אישה רוקדת לפני הגבר, איך עושים יחד עם המוסיקה, עם הכיבוד, עם אוכל, כל הדברים שהיינו רגילים להשתמש בהם בדורות הקודמים. היום בגלל הטכנולוגיה ובגלל העבודה שלנו, בגלל החיים שלנו, אנחנו כל כך שטחיים שזה פלא בכלל שעדיין 50% מהמשפחות איכשהו מחזיקות את המסגרת. כי בלי חידוש, בלי התחדשות, בלי המשיכה ההורמונאלית, בלי לראות משהו חדש, מקור חדש, תענוג חדש, אנשים עם האגו הגדול שגדל במשך אלפי שנים לא מרגישים היום שום צורך בקיום המשפחתי, אלא רק המסגרת מחייבת.
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות, טבע הגבר ותפקידו, טבע/תפקיד האישה | להשאיר תגובה | |