שיחה 2 - 5. ניתוח של לימור
פורסם: 31.01.09, 11:41 am
אם נרכז את כל הצורות שאנחנו לומדים מהטבע לתמונה אחת, אנחנו יכולים להביא את עצמנו לסיכום, שבסך הכול אנחנו עוברים התפתחות מאוד מיוחדת.
style="color: #ff0000">
שמִדור לדור אנחנו מתפתחים כיצור אחד שנמצא עדיין בשלבי ההתפתחות הקודמים שלו, ולכן אנחנו "חמוצים" כאלה, נראים עדיין לא מוצלחים, אבל גמר ההתפתחות שלנו בטוח יהיה טוב, תהיה צורה טובה, יפה, מושלמת.
כי אנחנו בסך הכול רואים שמכל הדומם, צומח וחי, מין המדבר הוא הגבוה ביותר, האדם הוא נֶזֶר הבריאה.
style="color: #ff0000">
ולכן ההתפתחות שלו היא הכי ארוכה, המצבים שהוא עובר מתחילת ההתפתחות ועד סוף ההתפתחות הם הכי קיצוניים, ולא נראים בכלל כשייכים לאותו מין בהתחלה ובסוף. ואם אנחנו יכולים לחשוב על הטבע שמפתח אותנו, אז אנחנו יכולים להגיע למסקנה על עצמנו ועל היחס של הטבע אלינו, רק בתנאי שנראה את הסוף, את הסיום. כמו עם התפוח, שודאי שאם היינו רואים אותו בשלבי ההתפתחות הראשונים שלו, אז היינו חושבים שאין בו שום תועלת, אלא רק בסוף אנחנו רואים עד כמה שהחכמה הגדולה שבטבע פיתחה אותו לדבר כל כך יפה וטעים.
לכן אנחנו צריכים גם להגיד לפי אותו חוק ההתפתחות הכללית, שגם אנחנו נמצאים באותה התפתחות, ומטרת ההתפתחות שלנו היא ללא ספק להביא אותנו בסוף הדורות, אם אפשר כך לומר, למצב טוב, יפה, בריא, שלם, מתוק. ואז אנחנו מגיעים למצב המושלם.
style="color: #ff0000">
מה יכול להיות מצב מושלם? אם אנחנו מתפתחים על ידי הטבע בהתפתחות הדרגתית בשכל וברגש שלנו, כשבכל שלב, בכל דור, אנחנו רוכשים יותר רגש ויותר שכל, ואנחנו רואים שאנחנו יותר ויותר רוכשים את הטבע, את כל הבריאה, אנחנו מתעלים מעל הכול, יכולים לקלוט, לשלוט, אז כנראה שההתפתחות הסופית שלנו היא שאדם יגיע לדרגה העליונה ביותר שנמצאת במציאות.
style="color: #ff0000">
style="color: #ff0000">
שייך לקטגוריות -5. המצב המושלם | להשאיר תגובה | |
שיחה 2 - 4. ניתוח של לימור
פורסם: 31.01.09, 11:39 am
מצד שני, אנחנו רואים שמין האדם לא מצליח, ואילו פרי העץ למשל גדל. הוא נולד מאוד לא נעים, לא טעים, לפי הריח, לפי הטעם, לפי הצורה שלו, אבל לאט לאט כשגדל ובשל, דווקא בסוף הבשלות שלו הוא יפה, מריח טוב, הטעם טוב, מוכן לאכילה, ולא לקלקול קיבה כמו פרי שהוא בוסר. וכאן אנחנו מתחילים לחשוב שאולי גם אנחנו דומים לאותו פרי על העץ?
style="color: #ff0000">
שאנחנו עוברים עכשיו צורות התפתחות כאלו שעוד לא הגענו לסיום, עוד לא הגענו לבשלות. ולכן אנחנו דומים עכשיו לתפוח ירוק, קשה, חמוץ, שאף אחד לא יודע שיגדל ממנו אחר כך משהו טוב, אם כבעלי ניסיון לא היינו יודעים כבר את הסוף שלו, את סיום ההתפתחות שלו.
style="color: #ff0000">
כך אנחנו יכולים להגיד גם על האדם. שהילד כשהוא קטן הוא טיפשון וחלש ולא יודע כלום, ועד שהוא גדל עוברות חמש עשרה ועשרים שנה, ורק אז הוא כשיר לחיים, ויודע לעשות דברים, וללמוד עוד דברים, ולהפוך את העולם. מה שאין כן, אם ניקח איזו חיה שכל ההתפתחות שלה היא תוך כמה שבועות אחרי הלידה, אז היא לא מתקדמת הרבה, היא נשארת חיה, שיודעת רק איך לדאוג לעצמה בצורה אינסטינקטיבית, אבל לא משנה את עצמה ואת העולם. זאת אומרת, אפשר להוציא מזה איזה סיכום. שקודם כל ההתפתחות שלנו היא התפתחות הדרגתית, וכמה שהפרי או היצור, נמצא בהתחלה בצורות מקולקלות כביכול, חמוצות בסך הכול, בסוף הוא יהיה יותר מתוק. וכמה שהוא מתפתח יותר זמן, הוא עובר הרבה מצבים בהתפתחותו, אז גמר התפתחותו יותר משובח, והוא מגיע להישגים גדולים יותר.
style="color: #ff0000">
style="color: #ff0000">
style="color: #ff0000">
style="color: #ff0000">
שייך לקטגוריות -4. האנושות מתפתחת | להשאיר תגובה | |
שיחה 2 - 3. ניתוח של לימור
פורסם: 31.01.09, 11:10 am
אם אנחנו רואים את כל ההיסטוריה שלנו מצד אחד זה כמו חיים של האנושות כתינוק, כאדם אחד. מצד שני, אם אנחנו מסתכלים על הטבע אנחנו רואים שהטבע דואג מאוד לכל פרט ופרט, כדי לפתח אותו נכון. לנו, כהורים, יש אהבה גדולה לילדים, אנחנו רוצים לתת להם כל טוב. כל החיים שלנו אנחנו משקיעים בהם, מפתחים בשבילם מערכות, כל העולם כולו עובד רק כדי לקדם את הילד, שיהיו לו חיים טובים יותר, ואנחנו לא מצליחים בכך.
style="color: #ff0000">
אבל הטבע מספק לנו את כל האמצעים. אהבה נתן לנו הטבע, בלי אהבה לא הייתי שם לב אליהם, אבל יש לי אהבה אליהם. כמו לחיות, שיש להן אהבה לצאצאים שלהן. זה אומר שהטבע שדואג להתפתחות של כל פרט ופרט, מתייחס לכל הפרטים האלה, לכל הבריות, בצורה מאוד מיוחדת.
מצד אחד הוא מקדם אותם שיגדלו בצורה בטוחה, יפה, טובה. לכן המערכת הזאת של הטבע מכניסה להורים אהבה גדולה לילדים, אהבה אינסטינקטיבית, ואין לנו ברירה אנחנו חייבים לדאוג לזה, מצד אחד.
שייך לקטגוריות -3. הטבע דואג | להשאיר תגובה | |
שיחה 2 - 3. ניתוח של לימור
פורסם: 31.01.09, 11:02 am
זה כמו שההורים היו מסתכלים על הילד, ולא היו מבינים, מאיפה הוא נולד, מאיפה הוא יצא, בשביל מה ולָמה?
זה דומה להורים שנולד להם תינוק והם לא יודעים מה לעשות עימו. איך לחנך אותו. אילו תרגילים לתת לו. האם להכניס אותו לאיזו חברה, לגן ילדים? אנחנו כאילו לא יודעים שום דבר על התינוקות שלנו.
ואז באיזו צורה יגדל התינוק? בצורה ארעית. אין לו מספיק דחפים מהטבע שידחפו אותו לדברים טובים. אנחנו מספקים לו הרבה ידע, רגש, תרגילים, מוסיקה, ציור, חינוך, קריאה, כתיבה, הכול. הוא נמצא בעולם שכולו מלאכותי. העולם הטבעי שלנו הוא כמו דרגת החי, וכל מה שאנחנו מוסיפים, אנחנו מוסיפים לו את דרגת האדם, המְדבר.
style="color: #ff0000">
ומה עם האנושות? כשהיא מתפתחת מדור לדור, האם יש מישהו שדואג לה להתפתח נכון?
style="color: #ff0000">
ובאמת אנחנו רואים שכך העולם שלנו, כך הצורה שלנו. שאנחנו כשמתפתחים מדור לדור, כל דור שמתפתח נעשה כאילו יותר מסכן, הוא גם חסר יותר. מצד אחד אנחנו רוצים יותר בטכניקה, בטכנולוגיה, בחיים שלנו, אבל מתרוקנים יותר ויותר. עד שמגיעים למצב כמו של היום, שאנחנו שואלים, למה הגענו? מה השגנו? מה נתנה לנו כל ההתפתחות שלנו? הגענו כבר לחלל, אנחנו שולחים חלליות למאדים, אנחנו כבר נוחתים על הירח, על זה כבר לא מספרים אפילו, הכול כבר שטחי. אנחנו יכולים לעשות הכול על פני כדור הארץ, ומה? אנחנו רק לא יודעים מה לעשות עם עצמנו כך שיהיה לנו טוב.
style="color: #ff0000">
אנחנו נמצאים במשבר גדול, אין משפחות, מספר המתגרשים עולה, הילדים סובלים, ההורים סובלים, והחברה עצמה, יש טרור, סמים. איפה השמחה? איפה מצב הרוח הטוב?
שייך לקטגוריות -3. טבעיים ואנושיים | להשאיר תגובה | |
שיחה 2 - 1. נתוח של לימור
פורסם: 31.01.09, 10:57 am
אורן: אנחנו נפגשים שוב. מה לומדים היום?
על ההתפתחות שלנו. כשאנחנו מסתכלים על עצמנו במשך ההיסטוריה, מדור לדור, אפילו הדור הקודם לעומתנו, אנחנו רואים שאנחנו מתפתחים. בניגוד לכל חלקי הטבע, חי וצומח ששם כמעט ואין שינויים במשך מאות שנים.
style="color: #ff0000">
style="color: #ff0000">
style="color: #ff0000">
אנחנו מדור לדור, ואפילו תוך דור אחד עוברים התפתחות גדולה מאוד, בטכניקה, בטכנולוגיה, בכל דבר. נניח אני, שהתחלתי לחיות בחצי הראשון של המאה הקודמת ועברתי למאה העשרים ואחת, אני רואה איך העולם ממש השתנה.
style="color: #000000">עד כמה שהוא היה קשור אז לכפרים, לעיירות קטנות, אנשים היו קשורים למקום שבו הם חיים,
ר
היום הכול דינמי, הכול אחרת. המחשבה, הגישה לחיים, הכול אחר.
style="color: #ff0000">
והשאלה האם לא מספיק שבכל דור ודור נולדים ועוברים כך מדור לדור. לָמה אנחנו צריכים להשתנות? מה קורה כאן?
style="color: #ff0000">
אנחנו רואים שתינוק נולד, הוא צריך לגדול כדי לחיות אחר כך בחיים הטובים שלו, המלאים, להשיג דברים כגדול, לשנות את החיים שלו. שיהיו לו משפחה, צאצאים, הוא משאיר להם את כל מה שהוא רכש, והם ממשיכים את החיים שלו, והוא רואה בהם את ההמשך. חוץ מזה שאנחנו ממשיכים כך מדור לדור כמו כל חי, למה אנחנו צריכים להתפתח בניגוד לכל חי? מה קרה? מה מטרת ההתפתחות? מה הצורך בהתפתחות שלנו? כאן אנחנו לא רואים זאת.
style="color: #ff0000">
רק אנחנו יכולים לדבר על כך בצורה כזאת, כמו שאנחנו רואים שהאדם נולד הוא עדיין לא כשיר לחיים, הוא צריך להתפתח הרבה כדי להשיג שֶכֶל, כוח ורגש, עד שהוא מתאים לאיזו הבנת חיים, סדר בחיים, שינוי בחיים. אולי כך גם אנחנו?
style="color: #ff0000">
שאנחנו מתפתחים, אז אפשר להגיד שאותן עשְרות ואפילו אלפי שנות ההתפתחות שלנו הן בעצם כמו חיי אדם אחד, כשאנחנו מתפתחים בהן וכל פעם שמתפתחים זה כאילו מתקדמים.
style="color: #ff0000">
כמו ילד שמתפתח כל שנה ושנה, מגיל שנה לשנתיים, משנתיים לשלוש, וכן הלאה. אולי גם אנחנו כך מתפתחים במשך מאות שנים? כשאצלנו מאה שנה היא כמו שנה אחת אצל תינוק שמתפתח. אבל אנחנו לא רואים עדיין לאן אנחנו מתפתחים.
style="color: #ff0000">
בחיים שלנו, כשאנחנו מולידים את הילדים, אנחנו יודעים לאן הם מתפתחים, אנחנו גם יודעים איך לספק להם צורך להתפתחות, אמצעי להתפתחות, משחקים, תרגילים, אנחנו בונים להם חברה מסוימת שתְפַתח אותם. ואילו בהתפתחות האנושות אנחנו לא יודעים לאן אנחנו מתפתחים, ולכן אנחנו לא שמים לב להתפתחות הדורות, כאילו ההתפתחות מדור לדור קורית במקריות.
style="color: #ff0000">
שייך לקטגוריות -1. העולם מתפתח | להשאיר תגובה | |