"על כל פשעים תכסה אהבה", שאתה צריך לעלות מעל האגו שלך ולראות בשני חיוב במקום שלילה
פורסם: 11.07.12, 4:33 am
האם תוכל לכוון אותנו, אנחנו פה מולך זוג, אבל בעצם בכיתה אנחנו חמישה זוגות, תן לנו איזה תרגיל שהיית רוצה שעד לפגישה הבאה כל אחד מחמשת הזוגות יבצע, כדי להתחיל במשהו לתרגל את העקרונות האחרונים שלמדנו. אם זה יהיה תרגיל אחד, אז בכל חמשת הבתים שלנו הוא יתבצע, ויהיה לנו ניסיון שכל אחד יצבור במערכת הזוגית שלו. וכשניפגש כאן בפעם הבאה נוכל להתחיל לשתף בינינו את הדברים האלה, ולממש את "איש את רעהו יעזורו" שעליו דברת. אז כדאי שזה יהיה דבר אחד, ולא שכל אחד יתרגם את זה לעצמו בבית איך שהוא הבין.
קודם כל, אנחנו צריכים לדאוג לזה שהשפעת כל חמשת הזוגות על כל זוג היא תהיה קבועה, ולא רק שאנחנו עכשיו נפגשנו ובעוד שבוע ניפגש שוב.
אפילו אם כל יום, בעוד עשרים שעות אנחנו נפגשים?
בעשרים השעות האלה אנחנו צריכים גם כן להיות בקשר.
שכל אחד יעביר מדי פעם, מדי כמה שעות, התרשמות לשני, כמו שדיברנו. כמו שבזוגות אנחנו כל פעם מעריכים את השני יותר, זאת אומרת כל אחד גבוה מהשני, כל אחד נמוך מהשני, כל אחד שווה לשני, כל הדברים האלה שאנחנו לומדים במערכת היחסים החדשה בינינו. יש לנו על זה מאמרים, אנחנו צריכים לעבור עליהם, ללקט אותם, להוציא משם את העקרונות האלה וללמד את הזוגות, ומפגישה לפגישה, מיום ליום, אנחנו נותנים להם שיעורי בית.
לא רק במייל, אני רוצה שתהיה מודע כמה פעמים במשך עשרים השעות האלה. יהיו שיעורי בית, כמה פעמים בכל מיני צורות היית צריך להיזכר בזה ש"על כל פשעים תכסה אהבה", שאתה צריך לעלות מעל האגו שלך ולראות בשני חיוב במקום שלילה, ובעצמך את האגו השלילי במקום החיובי. שבמקום להעביר עליו ביקורת, אתה תעביר ביקורת על התכונות שלך, שמראות לך את הרע בשני. וכמה פעמים חיזקתם זה את זה בתוך הבית, וכמה פעמים התקשרתם בין הזוגות. נניח פעם בשלוש או ארבע שעות, התקשרתם ביניכם או עשיתם ביניכם ועידה קטנה, לחמש או עשר דקות, ואיך אתם מתקדמים בזה. היום זה נעשה בצורה וירטואלית וזו לא בעיה, פותחים חדר וירטואלי ושם נפגשים. וכך אנחנו מתקדמים.
ובכל זאת אנחנו באים למחרת, לפגישה פרונטאלית, באיזה מקום פיזי, ושם ממשיכים. מקבלים הסבר על השיטה, השלב הבא, החדש, עוד עיקרון מתוך המאמרים שלנו, מתוך היסודות שלנו. אחרי זה עושים על זה סדנה משותפת, ומתוך הסדנה הזאת ומתוך מה שלמדנו לוקחים שיעורי בית ליממה הקרובה עד מחרתיים. וגם לפני או אחרי השיעור או מחוצה לו, אני לא יודע באיזו צורה, אנחנו גם עושים חשבון איך עבר היום הקודם ומשם ללמוד. אולי לא הצלחנו במשהו, ואיך להצליח, אולי דווקא לא להתקדם היום, אלא לעשות שיעור וסדנה על כל מיני שאלות שליקטנו מאתמול.
בינתיים, כן. בוודאי שזה ישתנה, תלוי בכמות האנשים.
זה גם תלוי בהכנה שלנו, עד כמה שאנחנו נכין את החומר בהשכלה ואת החומר בחינוך. ההשכלה היא החצי הראשון של הפגישה, עם הסברים מהשיחות שלנו עם כבודו, והחלק החינוכי הוא הסדנאות.
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות השפעת הסביבה, זוגיות, חינוך מבוגרים, סדנאות/שולחנות עגולים | להשאיר תגובה | |
אני צריך להפוך את התוכנה הזאת מהרע לטוב. היצר נשאר אותו יצר, אלא צריך להפוך את שיטת השימוש שבו
פורסם: 11.07.12, 4:31 am
אני מבין אותך, זו בעיה בתפיסת האדם את עצמו ואת העולם. כי נראה לנו שהעולם מקולקל ושאנחנו מתוקנים. זו הצורה הטבעית שכך אנחנו תופסים. כי אנחנו דואגים לעצמנו, אנחנו חושבים שיהיה לנו טוב, אנחנו מסתכלים על הכול, איך אני יכול להשתמש בכל מה שיש להטיב למצבי. כל הזמן זו הדאגה שלי, איך להטיב למצבי על ידי זה וזה, וכך וכך, אם אני אשב כך או אשב כך. כל הזמן הדאגה היא המנוע שעובד בי. התוכנה הפנימית הזאת שכל הזמן כך היא מכוּונת, היא נקראת האגו שלנו.
התוכנה הזאת שכך עובדת בי, שמכוונת אותי ברצונות ובמחשבות ובכל מה שאני, לנצל את הכול לטובתי, כביכול לטובתי, אבל כך אני מרגיש, התוכנה הזאת נקראת האגו. זאת אומרת, האגו זה לא סתם משהו, אלא הוא תוכנה כמו במחשב, שלפיה אני לא יודע את עצמי. אני יודע את עצמי אחרי שכל היכולות, כל היוצרות, כל התכונות, כל היכולת המחשבתית, הרצונית, כל אשר בי הוא כמו חומרת מחשב שהכניסו בו אחר כך תוכנה לדאוג לעצמו כל הזמן, למלאות את עצמו.
החומרה היא כל התכונות שלי, שהן בעצמן לא רע ולא טוב. אחר כך באה התוכנה, התכנית לפיה אתה חייב להשתמש בכל הנתונים שלך לטובתך, וגם לרעת הזולת, כי בזאת תרגיש את עצמך בצורה יותר גבוהה. זה האגו שלנו. על זה אנחנו צריכים לדבר, מהו האגו. זה נושא גדול מאוד ורחב, זה היצר הרע מה שנקרא. זאת אומרת, יש יצר ויש רע. היצר הוא החומרה, הרע הוא התוכנה.
אני צריך להפוך את התוכנה הזאת מהרע לטוב. היצר נשאר אותו יצר, אלא צריך להפוך את שיטת השימוש שבו, בהיצר. במקום כל הזמן לטובת עצמי, לראות שבזאת אני גורם בסופו של דבר רע לעצמי. הוא הרי יצר רע ממש, כי לעצמי הוא רע. ובזה שאני מתחיל על ידי הסביבה להפוך אותו ליחס הטוב לאחרים, באמת בזה אני עושה טוב לעצמי.
מה קורה כאן, האם בכך שאני מתייחס לזולת טוב, גם לי טוב? וכשמתייחס לזולת רע, גם לי רע ? מה מזה אני מתחיל להרגיש, לְמה אני מתחיל להתקרב? לכך שהזולת ואני זה אותו הדבר. זה כמו שאימא מרגישה כלפי הילד שלה. פשוט מאוד. זה מקרב בינינו עד כדי כך שאנחנו מתחילים להרגיש את עצמנו כשייכים לגוף אחד. "גוף אחד", הכוונה היא מערכת יחסים כזאת שאנחנו כבר לא נבדלים זה מזה. אנחנו לא מבדילים בין מה שקורה לו ולי.
לא רק זוג נעשה כאחד, אלא כל האנושות הופכת להיות כמשפחה אחת. זה לעתיד לבוא, אבל בכל זאת כאן אנחנו רואים את הגישה הזאת.
כל זה הוא פסיכולוגיה בלבד.
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות התלות ההדדית, התפתחות האגו | להשאיר תגובה | |
תתחיל לקבל שמה שנמצא מחוץ לאגו שלך, הוא כמו שלך. כמו אימא שמתייחסת לילד שלה. ואז יהיה לך טוב
פורסם: 11.07.12, 4:28 am
נראה לך שזו רק דאגה למצבך.
זה טבעי, בטוח שכן. רק אתה צריך להבין שבזה שאתה כל הזמן דואג רק לעצמך, כמו שאתה עכשיו חושב שזה לעצמך, בכך אתה גורם לעצמך רע. אתה בזה מוגבל, אתה בזה לא מצליח. יש כאן נקודה מסוימת שהאדם צריך להרגיש אותה. יש אנשים שמרגישים את זה, ש"בא להם" יותר לצאת מעצמם, מהמוגבלות שלהם. יש להם דחף כלשהו כאילו לצאת מהגוף שלהם, לראות את העולם, בשביל מה הוא כך ולמה הוא כך, ומה יש עוד חוץ מהחיים האלה. ויש כאלה שלא מרגישים כך.
אבל אנחנו נמצאים עכשיו במצב שכל העולם סובל, הזוגות האלה סובלים. ואנחנו צריכים להסביר להם שאין לאדם שום אפשרות להינצל מהמכות, אלא אם כן לקשור את עצמם ביחסים יפים לסביבה. אם לא כן אנחנו מגיעים למצב שהיחסים שלנו הרוסים בתוך המשפחה, היחסים שלנו הרוסים בתוך העם, בתוך העולם, אף אחד לא נהנה וכולם סובלים.
והעיקר הוא שאנחנו אפילו לא יכולים ביחסים מקולקלים כאלה לספק לנו אוכל נפש. אפילו המזון, האקלים וכל מיני גורמים הולכים ומתגלים כמשהו הרוס. כמו שבמשפחה כשהיחסים הרוסים, אז הכול לא עובד.
האם הנקודה הזאת מחייבת אותך כבר להתייחס לשינוי?
כמו שאני נמצא עכשיו עם בת הזוג שלי ביחסים מקולקלים. בבית אין אוכל, אין כביסה. זה מתקיים באופן כלשהו, אבל בצורה כזאת שזה רע.
זה כמו שבעולם אין יחס יפה ונכון בין כולם, כי הכול מקולקל. אנחנו זורקים חצי מהאוכל, אבל חצי מהאנושות גוועת ברעב. אנחנו זורקים לענייני הבריאות מיליארדי דולרים, אינסוף, אבל חצי מהעולם חולה.
מהכול. זאת אומרת, ברור לנו שכך אי אפשר להמשיך. נניח וזוג בא לטיפול.
כן. והם מוכנים להשתנות.
אז מסבירים להם.
מתוך דאגה לעצמך אתה צריך להגיע לדאגה לזולת, לבת, או בן הזוג.
כן. "על כל פשעים תכסה אהבה", אתה עוסק בזה בצורה אגואיסטית. אף אחד לא אומר לך, להתנתק מהאגו שלך. אלא רק תבנה מעליו יחס חדש לְמה שמחוצה לך, לבת זוג, לאנשים אחרים, לעולם, להטבע, לאקולוגיה, לכל דבר. תתחיל לקבל את העולם כעגול, כאינטגרלי.
תתחיל לקבל שמה שנמצא מחוץ לאגו שלך, הוא כמו שלך. כמו אימא שמתייחסת לילד שלה. ואז יהיה לך טוב. אנחנו רק אומרים, להשתמש באותו האגו בצורה יותר נכונה, חכמה. לא למחוק אותו, אף אחד לא חושב על זה.
לא. נניח וזוג הגיע לטיפול שלך, כי הם רוצים בצורה אגואיסטית להצליח בחיים והם ממשיכים בזה. אתה רק אומר לאותם זוגות, "אתם רוצים להצליח בחיים? תראו מה קורה בעולם, תראו מה קורה אצלכם. יש רק שיטה אחת, להתעלות מעל האגו, להשתמש בו שאתם מתעלים מעליו. שימוש בהפוך, כמו שאתה רואה בשני את המראה שלך, כך תשתמש באגו בצורה הפוכה". ופתאום במקום יצר הרע יש לך יצר הטוב
האם זה לא ברור שכך זה צריך להיות במשפחה?
אבל אם כך זה היה במשפחה, זה היה טוב?
ואם כך זה היה בעולם, זה היה טוב?
אז בואו נעשה את זה. על ידי מה? על ידי הסביבה. יש כאן הרבה דברים שעוד צריך ללבן ולפתוח.
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות המשבר, התלות ההדדית, התפתחות האגו | להשאיר תגובה | |
אם אנחנו נסדר את האינקובאטור הזה, את הסביבה, את החממה הזאת אז, כל אדם, כל זוג וזוג, או אדם בודד, יכול להיות בזה
פורסם: 11.07.12, 4:26 am
אם אנחנו נתחיל לדבר ולפתוח כל דבר ודבר, אנחנו נראה עד כמה יש לנו חומר ודוגמאות לדבר על כך, זה אפשרי לעשות זאת. והעיקר הוא, שאם אנחנו נסדר את האינקובאטור הזה, את הסביבה, את החממה הזאת אז, כל אדם, כל זוג וזוג, או אדם בודד, יכול להיות בזה, הוא לא צריך מאמצים מיוחדים. הסביבה תשפיע עליו, היא תיתן לו חשיבות, היא תכוון אותו, בשבילו זה יהיה טבעי.
כמו שילד קטן גדל בסביבה ובהתאם לזה יוצא, כך הזוגות האלה. ודאי שאצלם זה לא פשוט, כי בכל זאת צריך לפרמט אותם מחדש. אבל השינויים האלה יהיו יחסית קלים, בכיף. זה כמו בית הבראה, סך הכול זה מה שאתה עושה.
ניצה: מאוד אהבתי את הדימוי של החמרה והתכנה. פתאום הבנתי, שאני צריכה להביא את המחשב שלי לתוך האינקובאטור ושיתכנתו אותי מחדש. כי אני לא יודעת לתכנת את עצמי לבד.
לא, את תצטרכי בכל זאת לעזור. כי את בן אדם, ואת צריכה להיות בזה בהרגשה, בהבנה, ברצון, בתמיכה שלך. את לא יכולה להתנגד ולומר, "תעבדו עלי". אבל בעצם ההסכמה שלך נמצאת בתוך טווח היכולת שלך. זה לא מעל האדם.
נניח, וזה כך. אנחנו עוד נדייק בזה.
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות אמצעי תקשורת, השפעת הסביבה, חינוך מבוגרים | להשאיר תגובה | |
בהתאם לשינוי של האדם, אנחנו בונים את הקשר האפשרי הנכון, המתוקן, עם האחרים, שכולל בתוכו את בן הזוג
פורסם: 11.07.12, 4:05 am
זה היה נכון פעם.
מה שאנחנו צריכים זה להיכנס למערכת בניית האדם. ואחר כך, בהתאם לשינוי של האדם, אנחנו בונים את הקשר האפשרי הנכון, המתוקן, עם האחרים, שכולל בתוכו את בן הזוג. לכן כאן אנחנו לא פונים לזוגות, אנחנו קודם כל פונים לאנשים הבודדים, כי גם הם כבר מרגישים את עצמם במקצת כך, עם רגל מחוץ למסגרת המשפחתית.
אז קודם כל אנחנו צריכים להסביר להם כך שיבינו, שבגירושין הם לא ישיגו כלום, כדאי בכל זאת לבנות יחסים חדשים כי אי אפשר להמשיך לחיות את החיים כמו שהם, ואי אפשר לקוות שבמשפחה החדשה יהיה משהו אחר, זה בכל זאת יקרה אותו דבר. אנחנו רואים למה אנשים לא רוצים להתחתן, כי מלכתחילה הם כבר צופים שזה יהיה שוב כישלון. ולכן התופעה היא תופעה נכונה, בשביל מה ללכת ולהיכשל, אנשים רואים כמה שמפסידים אלה שמתחתנים ומתגרשים, כמה זה עולה להם בכסף, בבריאות, בזמן, בעצבים, ביחסים עם הסובבים אותם. ולכן הם לא נכנסים לזה מלכתחילה. אני רואה את זה ממש על הקרובים ועל הרחוקים בכל מקום. ודרך אגב, בכל המדינות שבהן נמצאים התלמידים שלי ושאני מכיר אותם, זו בעצם אותה תמונה.
לכן לפני שאנחנו בונים את האדם החדש, אנחנו לא יכולים לדבר על הזוגיות המוצלחת. וזה מפני שפעם, היה אפשר לתקן את זה על ידי השיחות הפסיכולוגיות, על ידי איזו הכוונה. האגו שהיה באדם לא היה עד כדי כך גדול שהוא לא הסכים לגמרי לכלום כמו שהיום, הוא לא הסכים לוויתור, הוא לא היה מסוגל. לא שהוא אשם במשהו אלא אנחנו התפתחנו עד המצב שהיום הוא רוצה להיות כמו ילד או כמו אדם חופשי, או ככזה שמותר לו הכל. הוא לא רוצה לרסן את עצמו, להגביל במשהו. הוא רוצה שהאישה תהיה כמו אמא שסולחת לו על הכל ולא דורשת ממנו שום דבר, ומוכנה להביא לו רק ים של גלי אהבה, לא משנה איך שיתנהג.
הדרך יותר שייכת לגברים, בפרט שהנשים הן כבר עם משפחה שלמה, ילד או יותר, אז היחסים איתן הם כבר אחרים. למרות שזה עוצר נשים והן אפילו מרגישות ללא סיבה ש"אולי אני אחליף או אולי אני אהיה לבד".
אני נתקל בתופעה שאני שומע פה ושם, שהן מצליחות לבנות את הזוגיות השנייה והשלישית יותר מהר ממה שנשים ללא ילדים. זה הפלא. והגברים של היום לא מסתכלים על הילד של האישה הבודדה כאיזו מין הפרעה. אל הילדים שלו הוא לא כל כך ממהר ולא כל כך רוצה לעשות למענם, ולקחת אישה עם ילד, כן. כך, פשוט, לא נראה לו שיש כאן איזו הפרעה.
אני לא כל כך מרגיש את זה, אבל התופעה היא באמת בולטת מאוד. בזמני זה היה ההיפך, אישה עם ילד שהייתה מתגרשת, מי ייקח אותה, בשביל מה, כל אחד רוצה ילדים משלו. זאת אומרת, יש כאן כמה תופעות מאוד אופייניות דווקא לזמן הזה וצריכים לקחת אותן בחשבון.
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות, טבע הגבר ותפקידו, טבע/תפקיד האישה | להשאיר תגובה | |