הזבל נמצא בפנים, אבל אנחנו מצפים אותו ממש מבחוץ בצורה כזאת שמדברים ומדברים בצורה יפה, יפה מאוד, על גדלות של כל אחד.
פורסם: 12.07.12, 1:38 am
אנחנו לא צריכים לעשות רשימה. כי אנחנו לא רוצים להיזכר. את כל הפשעים הללו, אנחנו לא רוצים לזכור.
כשאתה אומר "על כל פשעים תכסה אהבה", אלה הפשעים.
כן, אנחנו מוציאים אותם החוצה, כל אחד דיבר מעצמו ועל השני ושני על עצמו ועל הזולת, בקיצור פתחנו את הכול ועשינו את זה מכל הצדדים. עכשיו בסך הכול יש בינינו ערמה גדולה של "זבל". איך אנחנו מתעלים מעליו? אם אנחנו נתחיל להסתכל דרך הזבל הזה, כמו שבדרך כלל אנחנו מסתכלים כך אחד על השני, אז אנחנו רואים רק את "הזבל" שבינינו, ואת השני אנחנו כלל לא רואים.
אז איך אפשר? רק אם אנחנו נתעלה מעליו. ואנחנו לא רק מבטיחים לעצמנו אלא אנחנו עוד יותר מזה, בטוחים שמחר אם אנחנו נעשה את הניתוח הזה, "הזבל" יהיה הרבה יותר גדול. מיום ליום הוא רק גדל, למה לא? אלה החיים, אנחנו מתפתחים.
זאת אומרת, לא צריך לחשוב שאנחנו עושים רק פעם אחת את הניתוח הזה. אבל עכשיו אנחנו עושים תרגיל הפוך. בואו נתעלה מעל "הזבל" הזה. אני רוצה לאהוב את השני, לא כמו שהוא נראה בעיני, אלא הפעם הזבל ירד לי מהעיניים, ואני רואה את השני בעיניים נקיות מהביקורת שלי.
אנחנו מורידים אותה. אנחנו מורידים מהשולחן את ערימת הזבל.
הוא לא מסתיר לי את השני.
לא, אנחנו דיברנו במשך חצי שעה או אפילו במשך שעתיים, לא חשוב לי כמה, רק כדי שזה לא יישאר בפנים כסוד. וגמרנו את זה.
פתחנו. הקאתי את זה. גמרנו, אני נקי.
עכשיו אני צריך להסתכל עליה, כמו שראיתי אותה באיזה רגע בחיים שהחלטתי, שאני מתחתן איתה. אולי זה לא היה יותר מרגע אחד, אבל את הרגע הזה אני רוצה עכשיו לעצור.
כשהיא הייתה מושלמת בעיני.
כן. ואת הרגע הזה אני רוצה לעצור. וזה התרגיל, לעצור את הרגע הזה. ועם זה אנחנו ממשיכים. זה לא הכול, שאני רואה את השני כך. עכשיו, אחרי שמתייצבים בתרגיל הזה, אנחנו מדברים על זה עכשיו, עד כמה שהיא מושלמת ועד כמה שאני מושלם.
את אוהבת.
להגיד לו על זה? שאת אוהבת?
זה כן. זאת אומרת, שאנחנו מתחילים לכסות את "הזבל" הזה בציפוי שוקולד יפה, עם עוגות, עם וורדים, עם גלידה, עם כל מיני דברים. הזבל נמצא בפנים, אבל אנחנו מצפים אותו ממש מבחוץ בצורה כזאת שמדברים ומדברים בצורה יפה, יפה מאוד, על גדלות של כל אחד.
"גדלות", הכוונה עד כמה שיש לו נטיות יפות, עד כמה שהיא אישה מיוחדת, דווקא בעלת אישיות מיוחדת, בכל דבר. אתה יכול לדבר כאן על הדברים האינטימיים ביותר בצורה מושלמת. ואתה תראה עד כמה שבאמת זה משפיע עלייך וכשאתה תתייחס אליה, אז היחס, המין וכל דבר ישתנה לגמרי.
זה ברור. זו עבודה, שהכול בא מהמוח. אחרי שמדברים באופן גלוי, ממש עושים תחרות כל אחד אומר לשני, אבל לא שטויות אלא דברים עמוקים שאתם רוצים לגלות בשני, אומרים את הדברים ההפוכים מהביקורת. נותנים ביקורת חיובית לא שלילית.
וגם היא.
לא, זה רק ציפוי.
כן.
לא, השוקולד על "הזבל".
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, התפתחות האגו, זוגיות | להשאיר תגובה | |
כל אחד פותח לשני מה הוא היה רוצה. מכל הדברים הכלליים, הגדולים, עד כל הדברים הקטנים, הפרטים האינטימיים כולם.
פורסם: 12.07.12, 1:09 am
השלב הבא זה שלב המעשה. עכשיו אתם הגעתם רק לכוונות יפות זה לזה. אחרי הכוונות צריכים להיות המעשים. המעשים מחזקים את הכוונות, והם כאילו חותמים על זה. בשלב המעשים, אתה צריך עכשיו לדבר איתה על השלב הבא.
"מה את היית רוצה ממני? ומה אני הייתי רוצה ממך"? כל אחד פותח לשני מה הוא היה רוצה. מכל הדברים הכלליים, הגדולים, עד כל הדברים הקטנים, הפרטים האינטימיים כולם. כל אחד פותח את עצמו כלפי השני. ולהשתדל להתכלל מהרצונות הללו של הזולת.
שאני רוצה לקלוט את הרצונות שלה.
כן. מה שהיא מצפה ממני, אבל היא אומרת לי את הכול. והיא קולטת כל מה שאני הייתי רוצה ממנה ואחרי זה מגיעים למעשה. ואז נעשים גוף אחד. ומכאן אנחנו מגיעים לתרגיל הבא.
שכך אני צריך להתייחס לכל אדם שבעולם. וודאי ששם התנאים אחרים.
זה מעניין מאוד לעשות וזה פרקטי. מה אנחנו צריכים יותר? אין מכשור, אין שום דבר.
איזה?
המראה זה יותר פילוסופי. וגם אמרתי ביקורת במקום יצר רע, אז זה נעשה עכשיו יותר קל.
במראה אמרתי שמה שאני רואה בה זה שלי וזו פילוסופיה.
אני לא יודע, לפחות לא מייד.
כן.
נכון.
כן
תן קודם להתפתח.
זה כמו שבא אלינו מישהו ללמוד, אז מהו מבין? לאט לאט הוא מתחיל לפתוח את עצמו, לראות והדבר הקטן נעשה גדול, מורכב. הוא פותח אותו, מסתכל בפנים, רואה. בהתחלה זו הייתה גולה קטנה ועכשיו זה דבר גדול. תן לאנשים כך להתפתח, לראות, לפתוח דברים.
בתנאי שהמורה בא מ"בני ברוך" כי אחרת הם לא יתקדמו.
כן.
כן.
אתה חושב שזה תרגיל אחד?
הלוואי ובמשך חודש שאתה תלמד אותם פעם ועוד פעם ובחלקים, וכך תעביר ותבנה עד שהם יקלטו ויחיו את כל התהליך הזה עם כל הפרטים, עם כל הדברים, איך זה משפיע ומשפר להם את החיים ממש. ואתה יודע, אולי כדאי לעשות מזה סדרת טלוויזיה.
עכשיו הבנתי תיאורטית את התרגיל, והיום ומחר אני אשתדל ליישם אותו בפעם הראשונה בחיי. השאלה היא על מינונים. כמו שראיתי פה זה רב שלבי, זה עורך ערב שלם לעשות את כל התהליך הזה.
לא נראה לי.
בטוח.
אולי לא לשלב המעשה בפועל, אבל אני רואה את זה כתהליך שלם. האם לא תיארת פה תהליך שלם?
אתה צודק אבל אני חושב שהם יהיו מותשים, הרבה לפני שלב ב' או ג'.
או לדבר רבע שעה על כל חלק, על כל שלב.
לעבוד לפי שעון.
כן, זה ברור, זה חייב להיות.
כן.
כן.
יש מי שקורא לזה חמישה איים או אגמים.
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות, סדנאות/שולחנות עגולים | להשאיר תגובה | |
כל ערב. זה חייב להיות חוק בל יעבור. חוץ מזה יום בשבוע אתם הולכים לפגישה השבועית עם יתר הזוגות ושם אתם מקבלים התרשמות מהם
פורסם: 12.07.12, 1:05 am
אתם לא צריכים לחזור, אתם צריכים לשחק בזה כל הזמן.
כל הזמן תגלה קצת מ"ערימת הזבל", קצת מהציפוי, קצת מהרצון שלה, מהרצון שלך, התכללות הרצונות, השפעה אליה. אתה צריך להיות בתרגיל הזה כל הזמן, וכל ערב אתם צריכים לחזור על הדיבור, נניח שעה אחת. רבע שעה על כל אחד מארבעת השלבים, או החמשה, לא חשוב, איך שזה יהיה מבורר כלפיכם.
וכך כל ערב. זה חייב להיות חוק בל יעבור. חוץ מזה יום בשבוע אתם הולכים לפגישה השבועית עם יתר הזוגות ושם אתם מקבלים התרשמות מהם. אני חושב שאם היינו עוברים את התהליך הזה בלי אפילו ללכת למפגש הזוגות, אם היינו מציגים בטלוויזיה סדרה כזאת, האנשים היו לומדים מזה ומתחברים לזה, זה היה מועיל
כמו שני אנשים שהולכים לעשות ניתוח בשולחן הניתוחים. זאת הגישה האובייקטיבית, בלתי תלותית, למעלה מכל הרגשות, מהשכל, מהזיכרון מהכול. אנחנו רוצים לפתור את הבעיה ולבנות חיים בצורה מושלמת, ולזה אסור שיהיה לנו נגיעה. יש ילדים, יש בית, יש משק, עסק, לא יודע מה עוד. אנחנו צריכים לשמור על המשפחה ובכלל מספיק לסבול. בואו נעשה משהו טוב, בשביל מה כל הזמן לחיות במצב כמו שיש בכל משפחה?
ודאי. אנחנו צריכים הרבה הסברה. חוץ מזה התרגילים האלה באים אחרי שהאדם מקבל איזה ידע תיאורטי, איזה כמות מסוימת של ידע על הטבע של האדם, הדחפים שלו, הנטיות שלו, כל מיני דברים מוזרים שיכולים להיות. צריכים להביא אותו למצב ניטראלי, שסך הכול אנחנו הנבראים, אנחנו בני אדם, אנחנו חיות. אנחנו חיות שחיות חיים אנושיים ואישיים ויש לנו כאלה מעצורים פנימיים שאנחנו סובלים בגלל זה.
והבושה, אפילו הבושה כלפי עצמי לא נותנת לי להיות ישר עם עצמי בפנים. אני סוגר מעצמי כל מיני תכונות ובעיות שיש בי וכך אני סובל כל החיים, ועל אחת כמה וכמה מהזולת. איך אנחנו יכולים להיות חופשיים לגמרי כמו תינוקות או כמו חיות. לזרוק את האדם הרע שנמצא בנו, וממש לפתוח, כך חופשי, להוציא הכול החוצה.
אז לפחות בוא ננסה לעשות זאת במשפחה. האדם שמבריא את עצמו מזה, הוא מגיע לרמת חיים, לרמת בריאות, לכל דבר. למשהו חדש. במילים האלה אתה מבין שאני מסתיר את העניין של השפעת המאור וכולי.
כן.
חייב להיות.
לא, לפני זה יש לך חמישה או עשרה מפגשים או בטלוויזיה או באיזה מקום, שבהם אתה לומד על טבע האדם, קצת על פסיכולוגיה, אתה חייב, אחרת תשבו שני אנשים זה מול זה, זה נגד זה ועל מה תדברו, מה תעשו?
ודאי, חייבים, אלא מה? אנחנו לוקחים סתם בני אדם מהרחוב, מה הם יודעים, זוג צעיר בני 25 מה הם יודעים על החיים?
נכון.
הם שמים שעון. כמו שעון שחמט.
זה הלחיים, עם יין.
חבל לעשות מכך פולחן. אנחנו צריכים לשבת אחד מול השני, לא אחד על יד השני, ממש זה מול זה, באמצע שולחן עם כיבוד, כוס קפה ועוגות מספיק, אני לא מדבר על יין ונרות. אנחנו מתחילים כמו שני מדענים. הם צריכים לקבל את הגישה הזאת מהמפגש הקודם מאיתנו, אפילו דוגמאות נעשה איתם, אולי סדנה קטנה, קלה.
כן, אצלנו במרכז, בכיתה שלנו.
כן, קצת להראות להם דוגמא.
לא. יושבים אחד מול השני, כוס קפה עוגה ואז מתחילים. אנחנו צריכים לכתוב להם איך מתחילים. צריך שיהיו לפניהם הוראות. מה הם צריכים לעשות. עכשיו הם צריכים לדבר על נושא אחד ואחר כך על השני, כמו שדיברנו, על ה"זבל" שבכל אחד בצורה אובייקטיבית.
לא. אני כל הזמן מוסיף את המילה "בצורה אובייקטיבית" ואתה לא רוצה לשמוע זאת. אנחנו צריכים להכין אותם למה זה נקרא בצורה אובייקטיבית.
אתה צודק, צריך כאן הכנה.
שאנחנו עכשיו ניגשים לתרגיל מיוחד שהוא אחד מהתרגילים שיעשו אותנו משפחה מאושרת. כדי להגיע להיות משפחה מאושרת אנחנו צריכים להיות כאיש אחד בגוף אחד, אדם וחוה יחד, "את הצלע תחזרי אלי איך אנחנו עושים זאת? יש לפנינו חמישה שלבים שאנחנו צריכים לעבור בדיבור ובמעשה.
השלבים האלה הם כאלה וכאלה, ובואו נתחיל. אולי לא נתחיל מיד, נדבר עוד קצת על זה, אבל עכשיו בואו נתחיל את השלב הראשון. אני לוחץ על השעון, נגיד יש לי עשר דקות או רבע שעה בשבילי, ואחר כך עשר דקות בשבילה. "הזבל", הבעיות ישנן, עכשיו בואו נשים משקפיים ורודות, יפות וכן הלאה.
אנחנו עוד נדבר על כך ונייפה זאת . אתה צודק, צריך להיות לפני זה איזו שיחה, הכנה, משהו.
לאט לאט, לא לעשות זאת בבת אחת. מספיק לנו עשר דקות, אולי אפילו חמש דקות מספיקות ולעבור הלאה. זאת אומרת, לעשות את התרגיל בשכבות, בפרוסות, "להוריד אחד לשני את העור".
כן, כגלדי בצלים.
כן. מה שהכי בולט, ככה פשוט. אחר כך בפנים, היום אנחנו מדברים על האימא שלך ואימא שלי.
מהקל לכבד.
עד שיורדים לקרובים.
כן, יש חמישה שלבים.
מכל התרגיל הזה צריך לצאת בשמחה, שאתם מושלמים, זוג מושלם, בסך הכל אחרי שעה אנחנו כאילו לא "אנחנו", אלא אחד, והולכים לחדר שינה. זאת אומרת חייבת להיות ממש הסכמה וחיבור יפה מאוד. חייב להיות ממש זיווג פנימי. לא חשוב מה עושים אחר כך.
בתרגיל הזה, אתם כל הזמן מרגישים באיזה גל אתם נמצאים. לא צריכים סתם לדבר על זה, המעשים כבר צריכים להיות אחרים.
לא לחזור, כל הזמן להיות בו, לא לצאת ממנו.
לא, צריכים להיזכר.
נגיד תעשו איזשהו שירות בבזק שיעשו לכם צלצול טלפון, לא יודע.
"על כל פשעים מכסה האהבה או לא’’? בדרך כלל לא זוכרים אחד את השני במשך היום.
כן.
. כן.
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, התלות ההדדית, זוגיות, סדנאות/שולחנות עגולים | להשאיר תגובה | |
אם הם באים שניים, כן. אם לא באים, לא. אם באו שניים, ואחד לא רוצה יותר, אז השני גם צריך ללכת
פורסם: 12.07.12, 1:00 am
לגמרי, כלום?
לא איתי, אלא איתה בשום דבר?
הוא לגמרי לא מסתכל על היחס שלה אליו? אני בא הביתה, יש אוכל? יופי. יש מיטה? טוב. הכל בסדר, מסודר כמו אצל אמא. אני אוכל, אני שותה, אני הולך להתרחץ, הולך למיטה לישון, בבוקר קם הולך. כל יום אני חוזר הביתה לאכול, ללכת למיטה, בבוקר הולך וחוץ מזה לא אכפת לי כלום. אני מביא לה משכורת, אין לה טענות אלי בקשר לזה זה היחס?
זאת אומרת, לא משנה אם היא תתייחס אלי יותר טוב, או היא תתייחס אלי יותר רע, אני דורש אוכל ובגדים נקיים ותהיי בריאה. זה הכל?
עד כדי כך? או שאם היא תתחיל להתייחס אליו פעם טוב פעם רע, פעם כך, ופעם כך, תראה לו שיש לה מצבי רוח. בואי נראה איך זה משפיע עליו. אם זה השפיע עליו או לא.
אם הוא יהיה מושפע, אז תהיה לו בעיה, איך הוא מסדר את היחסים יותר טוב. אם זה לא ישפיע עליו, זאת השאלה, זאת הבדיקה. יכול להיות שלא אכפת לו. יש גברים כאלה, אני בא הביתה, כך וכך צריך להיות, אני מביא לך משכורת, כמו בבית מלון, אני מקבל זאת, שלום.
אז אין מה לעשות.
אני לא חושב, מה זאת אומרת אין מה לעשות, אני לא חושב שכדאי כאן להשקיע הרבה כוח כדי להוציא אותו ממה שהוא. כי סך הכל אין כאן רע ואין כאן טוב, יש כאן חוסר התקשרות.
אבל יש ילדים, יש בית, יש הכל, ואז חיים.
אני לא רואה בזה שום דבר רע, כי לא מתגלה הרע שצריכים לתקן. זה שהאישה דורשת לבביות, רגשות, זה ידוע. אנחנו מבינים, יש לך תנאים נורמאליים? כמו לפי החופה. הוא מספק לה את המצרכים?
כן. זהו.
הוא לא רוצה.
כן.
לא יודע. יהיה לה קשה מאוד. כי היא תראה איך כולם שם מתקדמים או מדברים, נמצאים באמת באינטראקציה יפה זה עם זה, ואצלה בכלל אין כלום.
לא צד אחד.
לא.
לא. אז צריכים לעבור קורס אחר לגמרי, אינטראקציה בין בני אדם לא בין בני זוג. זה כבר משהו אחר. זה לא שקורה להם בסלון שלהם או במיטה שלהם משהו.
אם אתה תלמד אותה, היא תשבור את המשפחה, כי היא תדרוש ממנו יחס כזה שהוא עוד יותר לא מסוגל לתת. נניח שהוא לגמרי כמו אבן. והיא כולה רגישה וכולה בהתפעלות. אז מה ייצא מזה? אתה תעלה אותה לרגישות כזאת ולדרישה כזאת אליו, שהיא לא תסבול אותו. ככה היא סובלת. אולי היא לא סובלת כל כך, אבל יש הרגל. יש לה ילדים, משכורת, בית, הכל בסדר, וזהו. אז היא קונה לעצמה איזו שמלה כדי להרגיע את עצמה. הולכת עם חברות לבית קפה לשתות כוס קפה.
כאן כביכול אין זוג. אתה מבין שאין זוג במקרה שלה?
זהו. היא לא חיה עם בן זוג. היא חיה עם מישהו שמספק לה צרכים. אין כאן קשר בין זוגי.
אני לא רוצה לסכן את הזיווג בצורה כזאת. אם אחד לא רוצה, השני פסול. אתה הולך כאן על דבר מאוד מסוכן.
אם הם באים שניים, כן. אם לא באים, לא. אם באו שניים, ואחד לא רוצה יותר, אז השני גם צריך ללכת.
רווקים?
כן, בבקשה.
אבל זה לא קשר זוגי
זו אינטראקציה כללית, אנושית, חברתית.
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות, סדנאות/שולחנות עגולים | להשאיר תגובה | |
כל הזמן תרגיש מה היא רוצה, ותעשה את זה. במקום כל הזמן להרגיש מה אתה רוצה, ולא לעשות את זה.
פורסם: 12.07.12, 12:45 am
בשביל מה אני מתחתן?
ודאי.
בשביל מה לך להתעלות מעל השליליות שלך, תדבק ברצון שלה וזהו. בשביל מה לך לעבוד על שלילה, אתה הרי יכול לעבוד על החיוב.
על הרצון שלה. כל הזמן תרגיש מה היא רוצה ותעשה את זה. במקום כל הזמן להרגיש מה אתה רוצה ולא לעשות את זה.
זה נקרא "סור מרע ועשה טוב", אז תמשיך לטוב.
מעל האי הסכמה שלך, מעל הדחפים האגואיסטים, מעל הרצון שלך לקיים את עצמך. אבל אם אתה עשית את הצמצום הזה על הרצונות שלך, אז תמשיך איתה, וזהו. תצא מעצמך וגמרנו, ותמשיך למעלה מהדעת
למעלה מכל החשבונות האישיים.
ואז תביני שאין לך רצונות בכלל. שכל הרצונות שלך הם לא שלך. אלא זה מגיע בדחף הטבעי מבפנים, ואם את מתעלה מעל זה, את בעצם מקיימת אותם בצורה הנכונה.
זה יבוא אחר כך, כשאנחנו נראה יותר את המערכת, אז כך אנחנו נראה שהכול מסודר בצורה כזאת ההדדית, רק כדי שאני אתקשר וארכוש כך את הכלים החיצוניים.
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, התלות ההדדית, התפתחות האגו, זוגיות | להשאיר תגובה | |