כאשר האדם רואה הכל דרך האהבה, זה נותן לאדם ראייה חדשה - ראייה אינטגראלית של העולם
פורסם: 11.07.12, 3:56 am
זאת אומרת, אמנם אנחנו צריכים לעבור לימוד עצמי, שינוי עצמי, תיקון עצמי, אבל הטבע מוביל אותנו כביכול לעליית דרגה. אנחנו מעלים את עצמנו ממצב של חיות קטנות ובודדות שחיות במשפחות הרוסות, מכאלו שנמצאים במבוי סתום בכל מה שרצינו לבנות במערכות החיים שלנו, ובכלל בכל היחסים. כלומר דווקא מתוך השבירה, מתוך הנפילה הזו, מתוך הייאוש שמתגבר בעולם, אנחנו נמצאים בעלייה לקראת העולם החדש. ואז במצב כזה, כאשר האדם רואה הכל דרך האהבה, דרך ההתחברות, דרך ההרגשה שהכל שלו בזה שהוא דואג לכל, הכל שלו בזה שהוא מרגיש שהוא נמצא בכולם, זה נותן לאדם ראייה חדשה. דרך הראיה הזו האדם גם מתחיל לקבל ראייה אינטגראלית של העולם, הוא רואה אותו דרך משקפיים חדשות. האדם רואה את העולם כשיטה אחת, כוח אחד, מערכת אחת שכולם קשורים זה לזה, וכולם משלימים זה את זה. הוא רואה את הטבע כולו. הדומם, הצומח, החי ובני האדם פתאום מתגלים לו כמערכת אחת, הוא מגלה את צורת הקשר שבטבע.
אם קודם בראייה האגואיסטית שלי, ראיתי שאחד מנותק מהשני, ולא היה אכפת לי לקלקל או לעשות משהו. אם במקום מסוים רציתי לקבל משהו טוב, ולא היה אכפת לי לעשות במקום אחר רע, כי העיקר בשבילי היה שאקבל במקום שלי טוב, אז עכשיו דרך המשקפיים האינטגראליות שלי, אני פתאום רואה שאחד קשור לשני, וזה בלתי אפשרי. אנחנו נמצאים עכשיו במשבר, כי אנחנו חושבים שרק במקום מסוים אנחנו צריכים לעשות טוב, וכל היתר שבינתיים יחכה.
חוסר הראיה האינטגראלית לא נותנת לנו לסדר שום דבר היום, אנחנו לא יכולים לגשת למערכות הפיננסיות, לכלכלה, לטכנולוגיה, לאקולוגיה, למשפחה, לחינוך הילדים, והכל מתוך חוסר הראייה האינטגראלית. אבל דרך המשפחה, דרך היחסים שבנינו בינינו בעולם אני יכול עכשיו לראות איך אני יכול לסדר את העולם. אני רואה איך הכל קשור זה לזה מפני שקניתי לי כלים לעולם חדש.
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, אקטואליה, זוגיות, חינוך מבוגרים | להשאיר תגובה | |
אני אף פעם לא רואה את השני, אלא אני רואה את הקרנת התכונות שלי עליו.
פורסם: 11.07.12, 3:47 am
אני אף פעם לא רואה את השני, אלא אני רואה את הקרנת התכונות שלי עליו.
לדוגמה, אני לא מבין ביופי, אבל אצל הסינים זה מאוד בולט, נניח ששמעתי על איזו אישה סינית שהיא אישה יפה מאוד, אבל כשאני מסתכל עליה, אז צורת הפנים והעיניים שלה מאוד שונים, השיער ישר וחלק, מבנה הגוף שונה, בשבילי המראה הזה דוחה. לאחר תחרות יופי שנערכה באסיה נשאלו האנשים לגבי הנציגה שנבחרה, לדעתם הם לא היו בוחרים באותה נציגה מפני שהעיניים שלה גדולות מדי. לי זה היה מוזר, זה מאוד צרם לי, זאת אומרת אצלם היחס ליופי הפוך. כמה שהפנים יותר עגולות זה יפה, כמה שהשערות יותר ישרות זה יותר יפה, וכמה שהעיניים יותר מלוכסנות זה יפה. אני לא יכול להבין את סוג היופי הזה, זאת אומרת, אני מקרין את כל הטעמים שלי על הבחורה שאני רואה לפניי, אני מקרין אותם על מי ששייכת לסוג אחר ממני, ואני לא יכול אחרת. אם אני לא מתעלה מעליהם, זה היה משפיע על כל מערכת היחסים שלנו. מפני שאני לא רואה אותה, אני רואה עליה את הצורה שלי שנראית כמשהו טוב ויפה, ולא אותה כמו שהיא עם כל התכונות ועם כל המאפיינים שלה. אי אפשר בכלל להגיד על בן אדם שהוא יפה או לא יפה. אם תשאל אימא לגבי הילד שלה, אז אין משהו יותר יפה ממנו.
לכן "על כל פשעים תכסה אהבה", וההיפך, על כל יופי יקלקל האגו, השנאה. אם אני מסתכל על מישהו והוא יפה, אבל אני שונא אותו, אז אני לא יכול לסבול אותו. למרות שבצורה אובייקטיבית אני יכול להגיד שכן, הפנים הן כאילו פנים יפות, יפות לפי הטעם שלי, אבל בגלל כל מיני דברים אחרים, אני שונא אותו. זאת אומרת יש איזה מרכיב בתוך האדם, שלא כמו אצל בעלי החיים. החיות מסתכלות רק על הכוח של אחד מול השני, עד כמה כדאי להם להזדווג לטובת הצאצאים שלהם שייוולדו בריאים, ושהם יצליחו לגדל אותם בביטחון עד הגיל שיוכלו לשחרר אותם.
אנחנו נמצאים בקלקול שנקרא "יופי". זה לא יופי, זו ההדגמה של האגו שלי, אלה התנאים המיוחדים שאני דורש מהשני מעל הגוף החי. אם היינו מסתכלים זה על זה בצורה בריאה, טבעית, ונניח שהייתי רואה אישה בריאה, חזקה, הייתי לוקח אותה לאישה, כי אני צריך שיהיה לי בית וכולי. הייתי מסתכל עליה בצורה אגואיסטית פשוטה, כמו פעם, אולי הייתי מתחשב במעמד החברתי שלה, ובכל מיני דברים טבעיים. פעם לא היינו מתחשבים ביופי, היינו מתחתנים עם מה שטוב לחיים, ההורים היו בוחרים, ההורים היו מזווגים זוגות או שהיו שואלים חכמים על מי הם ממליצים, לא בני הזוג עצמם. כך זה היה ברוב התרבויות.
פתאום הגענו לכזה קלקול, אבל זה לא קלקול, הוא דווקא מחייב אותנו לעשות את התיקון הזה. היום כולם מדברים על אהבה, "אני אוהב אותה, לא אוהב אותה", כל הסרטים, כל הדברים על אהבה. לפני מאה, מאתיים שנה לא היה בכלל המושג "אהבה". משיכה, מין, כן, אבל לא היה המושג אהבה, זה מושג שהתפתח בזמן האחרון והוא מקלקל לנו את כל החיים.
לכן אם אנחנו נשתמש בו נכון, אז "על כל פשעים תכסה אהבה". כשמשתמשים דווקא בדרישה הזאת לאהוב או לשנוא את השני בצורה כזאת, אנחנו נצליח.
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות זוגיות, טבע הגבר ותפקידו, טבע/תפקיד האישה | להשאיר תגובה | |
המשבר שלנו הוא במיוחד לקראת צורך לאדם החדש
פורסם: 2.07.12, 11:37 am
שלום לכולם.
זאת אומרת, הם עושים קשר בין המונח "חיבור" למונח "תקשורת בין אישית". וגם אני שמעתי אותך בפגישות הקודמות מדבר על איזה כוח שמחבר בין האנשים. אז קודם כל הייתי רוצה לפתוח קצת יותר את המונח הזה של הכוח המחבר בין האנשים, מה זה?
אנחנו כאן נמצאים באיזו בעיה כולנו יחד. מצד אחד, אתם מציגים לי בעיות של העולם המודרני, אני אמרתי מראש שאי אפשר לפתור אותן אלא על ידי חינוך. ואתם כל הזמן אומרים "לא, לא חינוך. אנחנו צריכים עצות איך אנחנו נטפל באנשים, שיבואו אלינו אנחנו ניתן להם איזו עצה והם ילכו ויבצעו", ולצורה כזאת של טיפול אין לי עצות. אני לא חושב שיהיו בכלל, לא לי ולא לעולם. כי המשבר שלנו הוא משבר מיוחד כזה שאפשר לפתור אותו רק על ידי האדם החדש, רק על ידי משפחה חדשה, זוג חדש, ולא על ידי עצה קטנה שהמטפל נותן להם והם הולכים וטוב להם. אנחנו לא יכולים למכור איזה פתרון מהיר ולהצליח.
ולכן אני נמצא כאן כבר כמה פעמים שאנחנו נפגשים אתכם באיזו בעיית תסכול, שרוצים ממני משהו שלא קיים. לא קיים. המשבר שלנו הוא במיוחד לקראת צורך לאדם החדש. אנחנו חיים ומתפתחים על ידי האגו שלנו, ועד שהגענו לשלב האחרון של ההתפתחות הטכנולוגית החדשה שהיא מוציאה את האדם מהמקום הרגיל שלו. הביאו איכרים מהכפרים לעיר, שברו להם את הקשר עם האדמה, עם המשפחה. המשפחה תלויה עכשיו בעבודה ובכל מיני דברים, היא כבר לא סגורה בתוך עצמה, אלא הגבר והאישה יוצאים לעבוד, זה אף פעם לא היה כך.
זאת אומרת, התחילו לשבור את המשפחה כבר לפני מאתיים שנה, כשהתחילה המהפכה הטכנולוגית ואז התחילו עליות וירידות גם בכלכלה. כשקודם התחיל מזה שהמציאו את מכונת הקיטור, אחר כך את מכונת הדלק, עד שהגל החדש הזה, החמישי, שאנחנו נמצאים בו, זה גל של טכנולוגיה, אינטרנט, מחשבים וכן הלאה, וגם זה נגמר לפני עשר שנים בערך, בסביבות שנת אלפיים.
ואנחנו נמצאים היום ממש במצב לא ידוע. צריכה להיות מין התעוררות גדולה, איזה גילוי חדש בטכניקה, בטכנולוגיה, במשהו, איך אנחנו הולכים ומרוויחים הלאה. האגו מחפש משהו חדש אבל אין חדש ולא יהיה, אני לא חושב שיהיה. ומה שכן, אנחנו במשך כל הגלים האלה של הטכנולוגיה והכלכלה, כשהכל התפתח, הגענו לשבירת המשפחה. כי בעצם לקחנו את המשפחה הטבעית שהייתה כולה סביב האדמה, סביב איזו תעשייה קטנה, שכל אחד היה עובד. כל מיני מקצועות כמו, נפח, פחח, סנדלר, חייט וכן הלאה, ואנחנו קרענו אותם ממש מהמקום שהם היו, והיו לכן קשורים. אנשים היו עובדים בבית הרבה או זוג היה עובד באדמה יחד בכלל, ואנחנו הוצאנו אותם מכל המקומות האלה, שברנו את השורשים המשותפים שחייבים להיות למשפחה ובסופו של דבר שברנו את המשפחה.
זה נגרם על ידי האגו שלנו וההתפתחות הטכנולוגית והתעשייתית. וגם על ידי האגו שלנו שכל אחד גדל, וגם באותה המשפחה שכבר הייתה איכשהו קיימת בתחילת המאה העשרים, גם בתוך שלושים ארבעים שנה זה התחיל להישבר ומאמצע המאה העשרים והלאה אנחנו רואים שזה כבר התחיל להתפורר, כי כאן האגו גמר את כל העבודה הזאת. עכשיו, מה שקורה לפי דעתי, שאנחנו עומדים מול חידוש, חידוש חדש, מיוחד, שכל הדברים האלה מביאים אותנו ומחייבים אותנו לשנות את האדם. ואחרת המשפחה לא תקום ודור חדש טוב לא יקום.
וגם אנחנו רואים שאפילו בכלכלה, בטכנולוגיה, בכל הדברים, אנחנו מרגישים שיש חוסר קשר, וחוסר הקשר הזה הוא בעצם הבעיה. גם במשפחה, גם בחברה האנושית, גם בתעשייה, במסחר, בכל דבר, ובכלל סביב כדור הארץ בין כל בני האדם. אם אנחנו לא נמצא פתרון איך לסדר את הקשר הזה, אנחנו לא נצא מהמשבר הזה, מהגל הזה שהולך למטה יותר ויותר. לא יהיה לנו חידושים בטכניקה, בטכנולוגיה, בכלכלה, במשהו, שאנחנו פתאום יכולים להמציא, כמו מחשבים, כמו אינטרנט, ועל זה לחדש את התעשייה והמסחר ואז לכולם תהיה עבודה, תעסוקה, ואז לא חשוב איזו משפחה.
אנחנו כולנו נמצאים מול בעיה אחת שזה חוסר קשר. זה בשוק המשותף, זה בכלל בשווקים, בכל דבר. ולכן, כשאתם רוצים ממני איזה פתרון אינסטנט, עצה כזאת פה או אחרת, למשפחה כזאת, למשפחה כזאת, לכל מיני מקרים, אני עומד כאן במצב נואש, אני לא יודע מה להציע ומה להגיד. כי לי יש מה להגיד ויש לי עקרון אחד ורק עצה אחת, ואיתה אני יכול ללכת ובאמת להצליח. אבל זה בתנאי שבאמת יש מקום לטפל באנשים בצורה כמו שאני חושב. כי לא יעזור לנו לתת להם טיפים קטנים כמו שאתם רוצים לשמוע ממני.
ואני מאוד מצטער, אני יכול להמשיך ולדבר ולשמוע ולהתפלפל, ואני גם נראה גס בצורה שאני מדבר, כי אני סך הכל פותח יותר ויותר את המשבר, את הרע שמתגלה בחברה, בין בני זוג ובין כל דבר ורק מצביע על זה שאי אפשר לתקן. שזה טבע של גבר, זה טבע של אישה, וכך זה יהיה ולא יעזור כלום. לָמה? כי בזה אני רוצה להראות שאין ברירה, עם הכלים הרגילים שלנו, עם העצות הקטנות, לא יעזור לנו שום דבר. אלא, כן רוצים? אז זה חייב להיות משהו מהפכני.
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות המשבר, התפתחות האגו | להשאיר תגובה | |
צריכים לסלק מהאדם את האדם הישן ולהביא לתוכו את האדם החדש,
פורסם: 2.07.12, 11:36 am
אז אין כאן להביא סיפורים, סליחה שאני כך אומר. אלא אנחנו צריכים פשוט לקחת את כל המקרים שיהיו, גם עם ילדים, גם בין בני זוג, גם בה וגם בו, לא חשוב, במקום העבודה, בכל מיני מקרים ולטפל רק על ידי פיתרון אחד. שאנחנו צריכים לסלק מהאדם את האדם הישן ולהביא לתוכו את האדם החדש, רק בזה אנחנו יכולים ללכת ולהצליח אז, ולא יותר.
גם בילד, גם באבא, גם באמא, גם בכל אחד. האנושות כולה צריכה לעבור מין פילטר כזה שהיא נכנסת ממש ככה כולה בו ומנקה את עצמה מכל ההסתכלות הישנה והיחסים הישנים ויוצאת משם בצורה חדשה. בהבנה שאם היא לא תעשה את זה, אז אנחנו בכלל הולכים לקראת תוהו ובוהו. והמשבר לא יגמר וגם במשפחה בפרט ובכל השטחים שאדם עוסק בהם.
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות המשבר, חינוך מבוגרים | להשאיר תגובה | |
המבוגרים האלה צריכים להתגבש לכיתות ולעבור בהם שינוי.
פורסם: 2.07.12, 11:34 am
עכשיו, אנחנו עשינו חלוקה שיכול להיות שצריך לעשות אותה אחרת, אבל המיקוד פה הוא על הפרטי בעצם. וזו שאלה, האם יש מקום בעצם לעשות הפרדה בין שני המישורים? כי פה אנחנו רוצים בעצם לעבוד על התיקון של הקשרים האישיים של האדם. זה ברור שהסביבה צריכה לעשות עבודה במישור מקביל, ללא ספק.
אנחנו צריכים להתחיל מהאדם הפרטי, נכון, ולתקן אותו אפשר רק על ידי החברה הנכונה, הסביבה הנכונה, סביבה טובה, חדשה. אותה אנחנו צריכים לבנות והיא אותו הפילטר שאדם צריך לעבור ועל ידו להשתנות. אחרי זה אפשר לדבר על בניית המשפחה, חינוך הילדים, על הכול. כבר יהיה עם מי לדבר.
אין לו הבנה, אין לו תכונות, גם אין לו שום אפשרות, תנאים סביבתיים אין לו.
כן.
על חינוך מבוגרים? אז המבוגרים האלה צריכים להתגבש לכיתות ולעבור בהם שינוי. בהשכלה ובחינוך.
בטוח שמתוך הרצון. אבל הרצון הזה יהיה בגלל שאין להם ברירה, או בגלל שיבינו שכדאי לעשות את זה. נניח בגלל שיש תנאים במקום העבודה, שמאיימים שיזרקו אותם אם לא יעברו את זה, כי אחרת אנחנו רואים שבלי לחדש את הקשרים בעבודה יש גם בעיות להמשיך בהתפתחות. וגם בבית הם מבינים שאי אפשר, שחייבים לחדש את עצמם גם כלפי הילדים, לא את חינוך הילדים, אלא הורים כלפי הילדים.
ואני חושב שקודם כל אפשר לפתח את זה כלפי האימהות, שדואגות לילדים ולכן אפשר דווקא אותן להזמין לקורסים כאלה, לפגישות, שאחריהן הן ידעו איך לראות את הילד ולהסתכל עליו בעיניים חדשות ולהביא לו כבר סביבה חדשה.
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות חינוך מבוגרים | להשאיר תגובה | |