שיחה 9 - 16. דרגות באהבה
פורסם: 6.01.12, 10:09 pm
וגם בזה
פתאום נפתחים ברגשות האדם, במודעות שלו, חללים שהיום אנחנו עדיין לא מודעים אליהם. אבל לאט לאט בגורם ונמשך, בזה אחר זה, אדם פותח בתוכו עוד ועוד תכונות כאלה, שהיו טמונות בו וכעת הן מגיעות להתפתחות. לכן אלה אמנם דברים טריוויאליים, שאנחנו כבר משתמשים בהם, הכוחות הללו נמצאים, אבל קודם לא הייתה לנו הכרת הרע. לכן לא יכולנו להגיע דרך החברה לטיפול בעצמנו.
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות 16. דרגות באהבה, השפעת הסביבה, התפתחות האגו, חינוך מבוגרים | להשאיר תגובה | |
שיחה 9 - 17. ההבדל בין "אגו" ל"יצר הרע"
פורסם: 6.01.12, 10:05 pm
style="text-decoration: underline">
מתוך רצון לשלוט. אמנם אז התכונה הזאת לא היתה כל כך בולטת לעיניי, אבל עכשיו כשאני מבקר את עצמי במבט לאחור, אני רואה שזה נבע מתוך הרצון לשלוט.
style="text-decoration: underline">
נכון. זה אגו, אבל לא יצר הרע. יש באגו כמה רמות. אני רוצה למלא את עצמי, בידע, בשכל, בהרגשה טובה, בכל מיני דברים, בלי להזיק לזולת, כאילו שאני לבד בעולם, אבל למלא את עצמי. יש במילוי עצמי שתי רמות. רמה אחת היא שאני רוצה למלא את עצמי כמו כל גוף חי, באוכל, מין, משפחה, כמו שקורה גם אצל חיות. ורמה שנייה היא שאני רוצה למלא את עצמי באושר וכבוד ומושכלות. כשאושר וכבוד אני יכול למלא רק על ידי הסביבה, ומושכלות, על ידי הכרת הטבע הכללי.
הרצונות שמעל דרגת החי הם רצונות של בני אדם, שאני משתמש בהם למילוי האנושי שלי, אושר וכבוד. אבל זה גם אגו, אני רוצה למלא את עצמי כמה שיותר, אני הולך ופותח יותר ויותר.
בדוגמאות אלה יש קשת רחבה מאוד של יחסים שלי כלפי הסביבה. החל מזה שאני לא מתחשב בהם ועד לכך שאני מתחשב בהם בצורה הרעה, שאני נהנה. אם אני לא מתחשב בך כלל, אז אני נותן לך לעבוד ללא כל התייחסות שלי. אני מתייחס אליך כמו אל מכונה, מפעיל אותה ומקבל מה שאני צריך. אבל אם אני מתחשב בך, אני מנסה לנצל אותך כמה שיותר. זאת אומרת, אני מתחשב באישיות שלך. אני דווקא רוצה להזיק לך, ומזה אני נהנה.
והיום הגענו למצב שהיצר הרע שלנו מתפתח בצורה כזאת, שאנחנו כאנושות נהנים מזה שאנחנו מזיקים לאחרים. שכל אחד ואחד מאיתנו לא סתם מזלזל באחרים, כמו שהיה לפני מאתיים שנה, בתחילת המהפכה התעשייתית, שלא התייחסו אז לפועלים, אלא כעבדים שנמצאים כזבל. אבל היום זה לא כך. היום אני מתחשב, אני מתחשב גם בחכמה שלך, גם באומנות שלך וגם במקצוע שרכשת.
הגענו בהתפתחות שלנו למצב שכל אחד ואחד הוא משהו, ובהתאם לזה האגו שלי רוצה ליהנות עד כמה שאני יותר ממך, כמה שאני יודע לנצל אותך, כמה אני נהנה מזה שאני יותר גבוה ממך. זה סימן של היצר הרע המפותח ביותר. ולא סתם להיות עשיר. אז מה אם אני עשיר? מי יודע על זה? אף אחד חוץ מהבנקאי שלי לא יודע שיש לי כמה אפסים בחשבון הבנק. אבל אני לא צריך להיות עשיר בשביל זה. אלא נהנה מזה שאני יוצא עם המכונית המפוארת, עם היאכטה המפוארת, ועם עוד כל מיני דברים, אם אני שולט במשהו. אני נהנה מזה שאני מדכא אחרים, כי הכסף עצמו כבר לא מביא לי מילוי.
style="text-decoration: underline">
לא. אם יש לי מכונית מפוארת, זה אומר, שאני מודד את עצמי כלפי האחרים.
style="text-decoration: underline">
אם אין בעיה, אז למה אחוז מקרי ההתאבדות במדינות העשירות הוא הגבוה ביותר?
style="text-decoration: underline">
חוסר סיפוק מזה, שכבר לא מספיק לי, הגעתי לסיום. אני כבר לא יכול להוציא תענוג משום דיכוי של זרים.
style="text-decoration: underline">
למה קנית מכונית מפוארת ולא איזו "עגלה"?
style="text-decoration: underline">
ההרגשה היא ביחס לאחרים.
style="text-decoration: underline">
זה שימוש בזולת, זה נקרא "לרעת הזולת".
style="text-decoration: underline">
כן, כי אתה רוצה להתעלות מעליו.
style="text-decoration: underline">
לא, אתה מבלבל בין שני דברים.
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות 17. "אגו" ו"יצר רע", השפעת הסביבה, התפתחות האגו | להשאיר תגובה | |
שיחה 9 - 18. מבוי סתום
פורסם: 6.01.12, 10:03 pm
מצד אחד היצר הרע גורם לנו להתפתחות, מצד שני הוא גורם לנו להגיע למצב שהגענו אליו היום, שאנחנו נמצאים במבוי סתום. הגענו היום לכך, שהיצר הרע עצמו מביא אותנו למצב שאנחנו כבר לא נהנים מזה.
כולם נמצאים בערפול כללי. המצב לא פשוט, הוא רב גווני, רב שכבתי. וכשהכול מצטבר, ברור לנו שהפתרון הוא רק ביחס האדם לסביבה וחזרה. אם נסדר את היחסים שלנו נכון, אנחנו יכולים לעשות את החיים שלנו לתפארת. ואז גם נקבל כוחות חדשים. כי עכשיו אנחנו נמצאים בחוסר אונים, אין לנו בשביל מה ולאן להמשיך.
עד היום כל אחד ואחד התפתח בצורה ליניארית בהתפתחות האישית שלו, כמו בקו, קו ישר מתחילת העולם ועד היום הזה. הרצון שלנו התפתח יותר ויותר בכמות ובאיכות, הביא אותנו להישגים, ופתאום – עצירה, אין בשביל מה. הגענו בריצה ופתאום נעצרנו באמצע הדרך, ולא מעניין אותנו מה יקרה הלאה. אני כבר לא רואה את הדרך, היא כאילו נמשכת עד אין סוף, ואין לי בשביל מה לרוץ. זה מה שאנחנו רואים. זה נקרא שאיבדנו את הדרך באמצע המדבר. אני נמצא כמו בחלל, לאן? בשביל מה? "שב ואל תעשה עדיף".
זאת אומרת, נגמר הכוח האישי שלי, חומר הדלק האישי שלי. ולכן אנחנו נמצאים בייאוש כזה, שהתחיל כבר לפני כ- 50 שנה, וגרם לנו למשבר בכל דבר, בחינוך, בתרבות, בחיים האישיים, משבר שגרם בעצם לעצירה. והכוח הזה כבר לא יתחדש, הגענו כאילו לסוף. אין בשביל מה לחיות. יעידו על כך כל הרופאים שמחלקים תרופות נגד דיכאון. ולפי הסטטיסטיקה ב-2011 עלה שיעור המתאבדים בעולם ב-50%.
style="text-decoration: underline">
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות 18. מבוי סתום, השפעת הסביבה, התפתחות האגו | להשאיר תגובה | |
שיחה 9 - 19. הכוח המקדם
פורסם: 6.01.12, 10:01 pm
style="text-decoration: underline">
לא כולם , אבל אנחנו רוצים לתפוס את החולה הזה, שנקרא "אנושות", לפני שימות. אנחנו לא מדברים על מצב סופי, אמנם הוא סופני, אבל עדיין לא סופי, זה עוד לא הרגע הסופי. אבל לפי מה שקורה זו המגמה.
לכן הכוח הנוסף שיקדם את האנושות קדימה הוא לא מהאדם עצמו, שאין לו יותר מאיפה להוציא את הרצונות שלו לחיות, כבר אין לו בשביל מה.
אנחנו רואים שהטבע שפיתח אותנו במשך אלפי שנים, פיתח אותנו בהתחלה בצורה יפה, כמו שמתייחסים לילדים, חיינו בחמולות. ואחר כך, כשהגענו לגיל 40-50, הוא פיתח אותנו בתקופה לא כל כך טובה. וכעת, באמצע החיים, אנחנו עושים חשבון נפש, ויכולים לשנות את החיים שלנו. כלומר, כל ההתפתחות האנושית היא כמו חיים של אדם אחד בדור אחד.
לכן היום אנחנו נמצאים במצב שאם אדם לא ירכוש מהסביבה את הרצונות הנוספים האלה, שבהם הוא ירגיש תענוגים גדולים נוספים, הוא יֵלך לא רק לייאוש ולדפרסיה, שזו כבר המחלה הנפוצה ביותר בעולם, אלא גם לטרור ולמלחמות עולם. הוא לא יֵדע מה לעשות מחוסר אונים, הוא לא יבין למה הוא נמצא בעולם כזה, שבו "טוב לי מותי מחיי", ויתנהג לפי "נאכל ונשתה כי מחר נמות". ועוד נגיע להתפרצויות גדולות, רק כדי לשכוח מהשאלה "בשביל מה לי החיים?". אנחנו רואים זאת כבר עכשיו רק במידה קטנה, בכל מיני מקומות, אנשים מחפשים בברים, בטיולים, ולא מוצאים שקט. אבל חוסר השקט הזה יגיע אחר כך להתפרצויות טבעיות, פנימיות, אינסטינקטיביות, ולכך שיתחילו מלחמות. והרוגע היחסי שאנחנו נמצאים בו בינתיים, עם כל הכרת הרע שכבר התגלתה, דווקא נותן לנו הזדמנות לטפל במצב.
style="text-decoration: underline">
הגענו בהתפתחות האבולוציונית שלנו למצב שאנחנו מרגישים את עצמנו באיבוד הדרך, מיואשים, בחוסר אונים, בחוסר תרופה למצבנו. והתרופה היא חיבור. רק בחיבור הזה כל אחד יקבל כוחות חדשים, תמיכה וחום. וברצון החדש שיקבל מהסביבה האדם יקבל מילוי חדש. ובתוך הסביבה הזאת, כשיתחבר יחד עם כולם, הוא יגלה מילויים כאלה שיעלו אותו לדרגת האדם. הוא יתחיל להרגיש את החיים שלו מעל דרגת החי, הוא ממש ירגיש את השלמות והנצחיות שבטבע. ואז נגלה שבכל ההתפתחות שלנו, יש תהליך גדול ומיוחד מאד באבולוציה שלנו, שהטבע, הכולל את כל הכוחות והחכמות, מביא אותנו למצב המושלם שעומד לפנינו. נקוה שנגלה את המצב הזה, נגיע אליו ונממש אותו.
style="text-decoration: underline">
style="text-decoration: underline">
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות 19. הכוח המקדם, השפעת הסביבה, התפתחות האגו | להשאיר תגובה | |
שיחה 8 - 1. עולם במשבר
פורסם: 5.01.12, 10:26 pm
בפרק זה נדבר על הדור החדש, שאנחנו רוצים לראות בו את עצמנו, או לפחות את הילדים שלנו. כשאנחנו מאחלים להם כל טוב בחיים שלהם, אנחנו לא רוצים שהם יהיו בחברה תחרותית, חברה שבה כל אדם צריך להתגונן כל הזמן בפני אחרים, או במדינות שיהיו בעימותים ובסכנת השמדה כתוצאה מפצצות אטום שכבר הכנו בשפע. אנחנו לא רוצים שהם יעברו אותם המשברים שאנחנו עוברים ומרגישים, משברים שרק הולכים ומתגברים. אנחנו לא רוצים שהם יהיו בחברה כזו שבה אי אפשר לצאת מהבית עם רדת החשכה, כמו שחיים בג'ונגל בין אריות מפחידים. אנחנו לא רוצים שהם יהיו בחברה שאף אחד לא יודע מה יקרה מרגע לרגע, ושתנאי החיים בחברה הזאת יהיו קשים יותר משנה לשנה.
אם נשווה את שנת 2011 לשנים הקודמות, נראה שבשנה זו הוכפל מספר המתגרשים, ועלה מאוד מספר האנשים הסובלים ממצבי ייאוש ומלחץ, דבר שגרם לעלייה ניכרת בשיעור המתאבדים. מספר מקרי האונס והדיכוי עלה ביותר משליש והוכפל גם מספר אסונות הטבע, שהתבטאו בצונאמי גדול, ברעידות אדמה, בהתפרצויות של הרי געש ובמספר הוריקנים. היו גם בעיות טכנולוגיות גדולות, כמו הפיצוץ בבאר הנפט שבגולף המקסיקאי, ועוד בעיות ואסונות שמשנה לשנה רק מתגברים. מספר המובטלים עלה בצורה דרסטית, כמו כן במשך שנה אחת עלה באחוז ניכר מספר מקרי האונס, התפרצויות הכוח וגילויי האכזריות בבתי ספר, וכן עלה מספר המחלות המיוחדות שהתגלו. היתה זו שנה די טראגית. ואנחנו כבר לא מתייחסים למספר המכורים לסמים ולאלכוהול, זה כבר לא נחשב לעומת האיום שיש בעולם כתוצאה מחוסר מזון, בעיות הביטחון הכללי, והתפרצויות שמביאות למהפכות ומהומות.
אנחנו נמצאים במצב מאוד מסוכן, כשאנשים מפסיקים להרגיש את הסכנה שבכך, ולא מפני שהתופעות עצמן עוברות, אלא אנחנו כבר לא מסוגלים לחשוב עליהן כל הזמן, וטוב לנו יותר לנתק את עצמנו ממה שקורה ולזרום בזרמי החיים. אבל
אנחנו איבדנו את דרך ההתפתחות. התפתחנו עם האגו שלנו שגדל במשך ההיסטוריה. הוא דחף אותנו להתפתחות, לגילוי צורות חדשות של חיים חברתיים, פוליטיים, כלכליים. פיתחנו את המדע, את הטכנולוגיה, עשינו הרבה דברים בעזרת הרצון שלנו להתפתח, לשגשג, אבל יחד עם כל הפיתוחים האלה איבדנו את הדרך איך להשתמש נכון בכל האפשרויות העומדות לרשותנו.
האנושות דומה לקבוצת אנשים שאיבדה את דרכה במדבר, ולא יודעת לאן ללכת הלאה. ומכל מה שקורה בארץ ובעולם, אנחנו רואים שהשליטים שלנו, מקבלי ההחלטות, אנשים חכמים, מדענים, מתאספים לכל מיני אסיפות, כמו G8 ו-G20, ולא יודעים בעצם מה להחליט. אין בידיהם שום תכנית הבראה לארצם ולעולם. ואנחנו צריכים לראות האם יש לנו איזה חזון, איזה אור בקצה המנהרה.
style="text-decoration: underline">
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות -1. עולם במשבר | להשאיר תגובה | |