שיחה 3 - 19. ניתוח של לימור
פורסם: 7.02.09, 1:35 pm
style="color: #ff0000">
שייך לקטגוריות 19. ראיה אינטגרלית | להשאיר תגובה | |
שיחה 3 - 18. ניתוח של לימור
פורסם: 7.02.09, 1:34 pm
אורן: מהי היכולת הזאת להרגיש את העולם דרך כולם?
אולי לא כדאי בקורס הזה להתעמק בכל הדברים האלה, בחיים החוץ גופיים, ביכולת הנוספת. כי בסך הכול יהיה להם גם מובן בלי מילים, שיש כאן אפשרות מיוחדת לכל אחד ואחד להרחיב את המבט הרגשי והספיגה השכלית. כי אם אני נכלל עם האחרים, אם אני מרגיש את מה שהם מרגישים, וחושב מה שכולם חושבים, אני כבר הופך להיות ביכולות שלי פי כמה וכמה מהאדם הפרטי. עד כמה שאני נעשה רחב, כולל, מסוגל. כי כל הקליטה שלנו, בכל דבר ודבר, תלויה במספר ההבחנות שאנחנו רואים בכל דבר ודבר, ברזולוציה שלנו. אז מספר ההבחנות שלי תלוי בכמה שאני כלול מהרבה דברים מנוגדים. בקונטרסט שאני מזהה בין כל הדברים ובכל דבר ודבר, אני מזהה חלקים נפרדים ואיך אני יכול לבנות מהם כמו לגו. ממה זה מורכב, וממה ההוא מורכב, איך המורכבות הזאת שונה מהמורכבות ההיא וכן הלאה.
וכשאני קולט מאנשים אחרים רגשות ושכל והכול נכלל בי, אני נעשה בזה ממש אשכול, אני נעשה כל כך מורכב מדברים מנוגדים ושונים, שאני פתאום קולט את העולם בצורה רב גוַונית כל כך גדולה, שלעומת התפיסה השטחית הקודמת אני יוצא כאילו למימד חדש. זו ממש פסיכולוגיית תפיסה חדשה, עולם חדש. ובזה אני יוצא מהגבלות הגוף, מזמן, תנועה ומקום, כי אני מתחיל להיות כלול עם האנושות, אני בזה רוכש הרגשה כללית ושכל כללי של כל האנושות. שֶׂכל הפועל בכל האנושות, זה מה שאני מגלה.
אני מתחיל בכך שאני נכלל עם האחרים, אני מגלה רגש כללי ושכל כללי להרגיש, כשאלו באמת נתונים שבאים לנו מהטבע. יש לי כאן יכולת להגיע למה שטמון בתוך הטבע ונמצא בו כשורש שלי, רגש ושכל בטבע, שמהם יצאה כל ההתפתחות בעולם הזה. ובהתפתחות הזאת אני רואה שאני חוזר לאותו מקום, לאותו שורש, לרגש ושכל שבטבע, שממנו התפתחה כל השרשרת הזאת, דומם, צומח, חי, ואני האדם, שחוזר לשורש, לתחילת ההתפתחות, וסוגר בכך את השרשרת הזאת.
שייך לקטגוריות 18. תועלות מהתכללות | להשאיר תגובה | |
שיחה 3 - 17. ניתוח של לימור
פורסם: 7.02.09, 1:32 pm
ולכן השיעור הזה הוא כמבוא להפעלות, שיחד איתו צריכים להיות דיונים, הרבה הפעלות, לבדוק במשחקים, בשיחות, בכל מיני אמצעים, עד כמה שאנחנו משפיעים זה על זה, עד כמה שאנחנו לא מבינים או כן מבינים זה את זה, עד כמה שאנחנו מושפעים, עד כמה שאנחנו יכולים לשנות את החברה והסביבה, עד כמה שבשינוי שלנו ביחס לאדם אנחנו משנים אותו, את ההתנהגות שלו, עד כמה שמצב הרוח שלו מיד משתנה וכולי וכולי. אנחנו צריכים לעשות כאן הרבה הפעלות כדי להרגיש את מה שדיברנו עליו במשך השעה האחרונה. בהצלחה לכם.
style="color: #ff0000">
style="color: #ff0000">
style="color: #ff0000">
style="color: #ff0000">
שייך לקטגוריות 17. הנחיות הקורס | להשאיר תגובה | |
שיחה 3 - 16. ניתוח של לימור
פורסם: 7.02.09, 1:30 pm
מה הטענה העיקרית שמעלה אישה לבעלה? "אתה לא מבין אותי". וזה באמת נכון, כי גם במקרים האלו לא קיבלנו אותו החינוך. לא לימדו אותי בכלל איך לחיות במשפחה, בתור נער לא לימדו אותי מה זה נקרא אישה. האם זה איזה יצור שחי לידי? האם יש לה גם דרישות, יש לה גם אופי? איזו הסתכלות יש לאישה בניגוד לגבר? זה עולם הפוך לגמרי, ועולם בפני עצמו. האם אני מבין אותה? האם אני רוצה להבין אותה? האם אני מתחשב בזה או מסוגל לזה?
בגלל שלא קיבלנו שום תבניות פנימיות מה זה נקרא אישה, איך היא יכולה לחשוב, איך היא מסתכלת על החיים, אנחנו לא יכולים להתחשב בה. אני באמת לא מבין אותה. כל הפגישות בינינו הן התנגשויות באיזה זיווג דהכאה, על ידי מכות. ואיכשהו אנחנו משתדלים להיות אחד ליד השני. אבל באמת להבין, להתכלל בזה בזה, אנחנו לא מסוגלים. וזה פגם גדול בחינוך שלנו. אפשר לראות לפי מספר מקרי הגירושין, ולפי מספר האנשים שלא רוצים להיכנס לחיי משפחה.
אותו דבר כלפי ילדים, חינוך ילדים, אני לא יודע איך להתייחס לילד. אתה רואה אילו מקרים יש, איך ההורים מתייחסים לילדים, באיזו אכזריות. מה הם עושים, הם לא מבינים אותם. אני גם הרגשתי שבמשך עשרים ושלושים שנה אני עובר ליד הילדים שלי, ואני רואה עד כמה שאני לא מבין אותם, עד כמה שלא קיבלתי הכנות להיות אבא. אבא זה מחנך, זה מעצב, הוא ממש בונה את הילד כדי שימשיך בחיים. אני לא יכולתי לעשות זאת, לא קיבלתי לזה שום הרגשה או הבנה. צריכים ללמד דברים כאלה.
תראה עד כמה התפתחנו בצורה מקרית במשך עשרות אלפי שנות ההתפתחות שלנו עד היום, שבכלל לא עשינו כלום. בסך הכול הפסיכולוגיה, שהיא מדע על האדם, על טבע האדם, על העולם הפנימי שלו, קיימת בקושי מאה שנה. עד אז לא חשבנו בכלל שצריכים ללמוד, צריכים לעשות משהו. התפתחנו ממש כמין החי, במקרה. ורק עכשיו הגענו למצב שאין לנו ברירה, אנחנו צריכים לדעת על האדם, על החברה, על הסביבה, איך לעצב אותו, מה לעשות עם החיים שלנו. לכן זו לא מיסטיקה, אלא חיים חוץ גופיים, הכוונה שאני מקבל הסתכלות מהצד, ערכים. אני יכול לראות את העולם דרך העיניים שלך, לכן אני יכול להבין אותך. וזה מה שאנחנו צריכים לדעת.
קשה לנו מאוד להבין את העולם דרך עיני האישה, אבל אנחנו נמצאים במשפחה וחייבים לחיות חיי משפחה, אחרת מה יהיה איתנו, נעלם מהעולם כמו הדינוזאורים? אנחנו חייבים להכין את הילדים, חייבים לעשות הכול, לחנך אותם. לכן אנחנו צריכים להבין את הפסיכולוגיה של המין השני, ולא רק איך לחיות, אלא איך ליהנות מהחיים שלנו. בהתכללות זה בזה אנחנו רוכשים עוד חצי מהעולם. כך אנחנו בנויים. וזה נקרא החיים החוץ גופיים, שאני רוכש עוד תוספת כזאת מחוץ לגוף שלי.
עד היום התפתחתי בתוך הגוף שלי, חיים אגואיסטיים, כמה שיותר, כמה שיותר למלא את עצמי. כמה שפחות לקחת בחשבון את הדעת והשכל וההסתכלות של הזולת. היום אני רואה, שהמשבר הזה מחייב אותי להתכלל עם הזולת, לרכוש את הזווית שלו, את ההסתכלות שלו, הפנימיות שלו, ואז אני כאילו יוצא מעצמי ומתחיל להתכלל עם האחרים. בזה אני רוכש את היכולת של כל העולם, את הרצונות שלהם, המחשבות שלהם, הכול. ובזה אני נעשה כמו כל העולם. אני כאילו יוצא מגופי הפרטי, ורוכש ממש יכולת להרגיש את כל המציאות.
style="color: #ff0000">
נפתח כאן מקום לעידן חדש, מקום להרגשה חדשה לגמרי. לראות ולהרגיש את המציאות לא מתוך הכלי הפרטי, הצר שלי, אלא דרך הרגשה והבנה כללית שמצטברת מכל בני האדם. אם אני מתקרב אליהם, אם אני מקבל חינוך מכל החברה הרחבה והעשירה הזאת, אז אני מקבל בזה יכולת לראות את החיים ברגש ובשכל רב גווני. לא רק שלי, אלא אתה בי והוא בי וההוא וההוא, וכך אני נכלל מכולם יחד, ואני רואה עולם הרבה יותר עשיר מעכשיו. זה נקרא כאילו חיים חוץ גופיים. חוץ גופיים זה מחוץ לאגו הנוכחי שלי.
style="color: #ff0000">
לכן אנחנו צריכים לדון את האדם, לבדוק אותו, למדוד אותו, אך ורק עד כמה שהוא נמצא בנכונות להתכלל בחברה טובה, ועל ידי זה לעצב את עצמו. וכל המטרה שלנו היא בסך הכול איך אנחנו נותנים לכל אחד ואחד סביבה טובה. ולא להתייחס למה שהוא עכשיו, אלא שמעכשיו והלאה אנחנו הולכים ובונים את הסביבה.
שייך לקטגוריות 16. חוסר הבנה | להשאיר תגובה | |
שיחה 3 - 15. ניתוח של לימור
פורסם: 7.02.09, 1:26 pm
הכוונה היא שגם עכשיו אנחנו חיים בחיים חוץ גופיים. אני חי ברגשות, ברצונות, במחשבות, שקיבלתי מהסביבה, הם לא שלי. הם נמצאים בי ודאי, אבל אני קורא לזה "חוץ גופיים", שאני חי כמו שאמרו לי שכדאי לחיות, כדאי לחשוב, כדאי להרגיש, כדאי להיות. אני אפילו לא יודע, שאם הייתי חי ביער, עד כמה הייתי חי בהבנת עולם אחרת מזו שעכשיו. הסביבה נותנת לי הסתכלות מסוימת על העולם, לראות אותו כך ולא אחרת.
וזו באמת בעיה גדולה. כי אם קיבלתי מהסביבה שלי הסתכלות כזו שטוב לאכול את הזולת, למשל אצל הקניבלים, או להרוג מישהו, או להשתמש במישהו כך או כך, בשבילי זה נורמאלי, ואצלך לא. אתה מסתכל אחרת לגמרי על החיים, על החיות, על עצמך, על העולם, על המשפחה. אנחנו חיים בתפיסה, בתבנית, שהחברה במשך שנות ההתפתחות שלי השפיעה עלי, וכך אני רואה את העולם.
לפעמים אני נוחת במדינה אחרת ואני נדהם מההבדלים בתפיסה. היום זה כבר קשה, כי אנחנו די מעורבבים סביב כדור הארץ, ואני לא נוחת במקומות נידחים, אלא בדרך כלל בערים גדולות. אבל אנחנו רואים לפעמים עד כמה שאדם חושב אחרת, עד כמה שיש לו ערכים אחרים, שלפי זה כבר המבט שלו, הוא לא רואה מה שאני רואה, הוא דן אחרת ממני. אם נפתח ספרי היסטוריה, או ספרי חוקים, או אם נסתכל על התרבויות במדינות שונות, נראה עד כמה אנחנו שונים. אני לא מדבר על בישול, כי אלה דברים שלאחד טוב כך ולשני אחרת. אני מדבר על ההסתכלות, איפה שהאדם נמצא, לא איפה שהבטן שלו. ההבנה שלי בהיסטוריה, בחיי האדם, במה שטוב ורע, בדינים שלו, בחיים, ביחס שלו לשכר ועונש, למה בכלל האדם צריך להגיע, או אילו חיים הוא צריך לבנות לעצמו.
יש אנשים שחושבים שטוב לשבת כל היום, ולשחק קלפים ושכולם ישרתו אותם, ויש אנשים שלא, שבשבילם מה שטוב זה לתרום, להתעניין במדע, לגלות כל מיני דברים. יש ויש. וההסתכלות יכולה להיות שונה מקצה לקצה. אנחנו רואים שכל הבעיה שלנו שאנחנו לא מבינים זה את זה.
style="color: #ff0000">
style="color: #ff0000">
style="color: #ff0000">
שייך לקטגוריות 15. לא מבינים | להשאיר תגובה | |