style="text-align: right" dir="rtl">אנחנו רוצים יותר. לָמה אנחנו רוצים יותר? הרצון שלנו גדֵל, אני לא יודע לָמה, אבל אני פתאום רוצה עוד משהו ועוד משהו. אני מסתכל על אחרים, פתאום אני רואה שהוא נמשך למשהו והאחר נמשך למשהו, ואני לומד מהם כי >יש לי קנאה, תאווה, כבוד, שליטה. יש לי רצונות כאלה לקלוט מהם את הדברים המועילים, ולהיות לא פחוֹת מהם כי יש לי אגו, אני רוצה להרגיש את עצמי לא כמפסיד אלא כמרוויח.

כשאנחנו מסתכלים כך על ההתפתחות האנושית, אנחנו רואים שזה מושך אותנו קדימה, ואני רואה תמיד ולומד מאחרים וכל אחד לומד מאחרים. ויש בינינו כאלה אנשים שהם עם דמיון גדול, יש כאלה שיש להם יכולת לפתח דברים טכניים גדולים יותר, דברים בטכניקה, בכלכלה, ברפואה, בכל דבר שיכול להיות בסופו של דבר טוב לבני אדם, למלא את הרצונות שלנו. וכך אנחנו מתפתחים. אנחנו רואים שהגיע זמן שהתחילו מלחמות, כבשו שטחים, עמים. אחר כך התחיל זמן לגלות את היבשות ולהתפתח. אחר כך התפתחה הטכנולוגיה, ואיך למכור דברים, לקנות דברים, לעבד דברים בצורה מיוחדת חדשה. אחר כך הגענו לחלָל.

>style="text-decoration: underline">מקורות מדעיים - התפתחות האגו - 3. קנאה תאווה וכבוד כגורם להתפתחות

אנחנו מתקדמים יותר ויותר, ומגיעים למבוי הסתום. זה התחיל בערך כבר לפני חמישים, שישים שנה. בשנות השישים של המאה העשרים, האנשים החכמים שחקרו את הסביבה, את החברה, את התהליך שהאנושות עוברת, התחילו להזהיר אותנו שאנחנו נמצאים במצב של דריכה במקום, שמשהו קורה איתנו, שלאן להתפתח הלאה אנחנו לא כל כך רואים. מה שאז עזר לנו קצת לשכוח מזה זו תכנית החלל. אבל בעצם גם היא מהר מאוד נגמרה. אז נסתובב עוד סביב כדור הארץ, נגיע לירח, זה כבר היה, ומה הלאה? ראינו שכל זה לא עוזר לנו בהרבה, זה הכל דומם, אפילו לא צומח ולא חי וכל שכן לא בני אדם, עם כל הפנטזיות והתקוות שלנו למצוא עוד חיים.

וכאן אנחנו >מגיעים לאיזו מין ריקנות, כביכול התפתחנו עד כדי כך שאין יותר לאן, לא רואים לאן. הטבע הפנימי שלנו, הטבע החיצון, זאת אומרת מה שאנחנו מרגישים סביבנו, העולם, לא נִפתח לנו יותר, מה שיש יש, לא יותר. ואותם חוקרים התחילו להזהיר אותנו, הסוציולוגים, הפילוסופים כתבו על זה הרבה ספרים, שזה סוף התפתחות האנושית. כתוב על זה הרבה, וגם על זה נוכל להמליץ לכם לקרוא, כמו מ>style="text-decoration: underline">פוקויאמה, ועוד מסוג זה.

מצד שני, צמחו מדענים אחרים שדיברו שהעולם שלנו הולך להתעגל. אחרי שבני האדם שבעולם שלנו גדלו בהתפתחות שלהם, באגו שלהם, בכל מה שרק יכול היה לגדול בבני אדם, וחשבנו שההתפתחות הזאת היא בלתי גבולית, שיש לפנינו לייצר עוד כלי רכב, מכוניות, ולכל אחד יהיה אפילו מטוס, וכלי תקשורת ומה לא. בסופו של דבר, האדם שנמצא וצורך את כל הדברים האלה, הוא מגלה ומרגיש בזה ריקנות, שזה לא נותן לו סיפוק. לָמה אין סיפוק?

דיברנו על כך, שכל >ההתפתחות שלנו הם מתוך הרצונות הפנימיים שלנו שכל הזמן גדלים, והרצונות האלה שלנו פתאום הפסיקו לגדול. וההפך, אנחנו מרגישים איזה ניוון ברצונות. פעם רציתי משפחה כמה שיותר גדולה, הרבה נשים, הרבה ילדים. אחר כך אישה אחת זה מספיק, שני ילדים ואפילו ילד אחד. היום לא זה ולא זה. החיים נעשים כל כך קשים, מסובכים ומורכבים, שאנחנו רואים במדינות המתפתחות, שאנשים לא רוצים לצאת מהבית של ההורים עד גיל 30, 40. אדם הולך לעבוד ומבזבז את כל הכסף שלו על עצמו, ובשביל מה הוא צריך אישה וילדים. הוא נוסע, מבלה כמה שאפשר יותר, מרגיש חופשי, אמא שלו מטפלת בו. אחר כך חוץ מהתמיכה הסוציאלית מביטוח לאומי ומפנסיה שההורים מקבלים, הוא מחזיק אותם. והוא מרגיש שזה טוב לו. החברה התפתחה עד כדי כך, ואנחנו בנינו את החברה כך שאוֹכל יש לי בסופר, יש לי מיקרוגל, וכבר יש לי ארוחה על השולחן. אני לא צריך להתחלק בדירה עם מישהו אחר, יש לי דירה משלי. וכשאהיה זקן יש לי ביטוח לאומי, קופות חולים למיניהן, בתי חולים וחלקה בבית קברות. בשביל זה לא כדאי לי לטרוח כל החיים. כך אנחנו מרגישים.

>style="text-decoration: underline">לינק למקור המדעי - Dr. Francis Fukuyama

style="text-decoration: underline">>מקורות מדעיים - התפתחות האגו - 4. ההתפתחות האגואיסטית מובילה לריקנות, ניכור ומשבר

ואם כך, מה עשינו לא נכון בחברה, שנכנסנו עכשיו למצב שאנחנו לא יכולים להסתדר, שאנחנו מרגישים בחברה שלנו, בחיים שלנו משבר, משבר מצד הרע, ולא כמו שאמרנו שמשבר פירושו לֵידה, אלא לפני לידה, את צירי הלידה האלו. מה לא בסדר?

וכאן אם אנחנו חוקרים את עצמנו ואת ההתפתחות שלנו, אנחנו רואים >שכל ההתפתחות שלנו מגיעה מהתפתחות ברצונות שלנו, שאדם רצה כל פעם יותר ויותר. פעם רצינו כמו האנשים בכפר, יש לי פרות, יש לי עזים, יש לי חלקת אדמה שאני מקבל ממנה תבואה, יש לי אישה, ילדים, ואז אני חי, ואני יודע שזהו. זאת אומרת, הרצון קטן.

אחר כך בא רצון גדול יותר, הוא דחף אותי כבר להתחיל למכור את הדברים שלי בשוק, בעיר, ובמקומם לקבל איזה בגד יפה, דברים מאוד מיוחדים. אני מגיע לעיר, ורואה שיש איזו מכונה כדי לחרוש איתה את האדמה בצורה יותר מועילה, ואני עובד חזק יותר כדי לקנות את המכונה הזאת. או שאולי אני הולך להלוות כסף אצל מישהו כדי לקנות את המכונה מראש, ואחר כך להחזיר לו, ולמכור את התבואה שאני כבר יכול לספק בכמויות גדולות יותר. ואז אני רואה שאנחנו מתפתחים, אנחנו נכנסים לקשר בינינו. >האגו גדֵל והוא דוחף אותנו להתפתחות.

יש על זה הרבה ספרים, אנחנו גם נמליץ לכם מה לקרוא על זה מהאינטרנט ואולי מהספרות הכתובה. >זו ההיסטוריה הרגילה שלנו שהיא כולה מתבססת על התפתחות הרצונות שבאדם.

style="text-decoration: underline">>מקורות מדעיים - התפתחות האגו - 2. התפתחות הרצונות

>style="text-decoration: underline">>>חיים חדשים - שיחה 1  27.12.11

יש הרבה מדענים שמדברים על זה, עד כמה שלפי המחקר שלהם העולם הוא עגול, בתלות ההדדית, ועד כמה שאנחנו לא יכולים לברוח מזה, אלא ההיפך, יותר ויותר נכנסים לשיתוף מרגע לרגע, מיום ליום. עד כמה שמסוכן במצב כזה לעסוק בפרוטקציוניזם, בבדידות, להתבודד, לבודד מדינה ממדינה, כי זה נגד התהליך שאנחנו עוברים מתחילת ההתפתחות שלנו כבני אדם עד היום הזה. וללכת נגד חוקי הטבע, שזו המגמה שאנחנו רואים בהיסטוריה שלנו, זה אף פעם לא מצליח, אלא ההיפך.

זה כמו בעולם שלנו, אם אני מכיר את חוקי הטבע ולא מקיים אותם, אז אני מיד גורם לעצמי נזק. כל הטכניקה, הטכנולוגיה, המדע, החכמה שלנו, זה איך להתחקות אחרי הטבע, שאנחנו מפתחים את הכלים שלנו כדי לגלות מה יש עוד בטבע, כדי להשתמש בזה לטובתנו. ולכן כמה שנדע את חוקי הטבע, במיוחד אלה שייכים לסביבה, לחברה, לבני אדם, לפסיכולוגיה שלנו, לפסיכולוגיה החברתית, ונממש אותם בינינו בצורה היפה, אז נרוויח. כי אחרת נצטרך להתחיל בתהליך הגירושין שזו מלחמת העולם, שזה כבר יכול להיות סוף וסיום לכל ההתפתחות האנושית על פני כדור הארץ.

style="text-align: right" dir="rtl">style="text-decoration: underline">>>מקורות מדעיים - התפתחות התלות ההדדית - 2. התלות ההדדית מחייבת אותנו להתחשב זה בזה

ולכן, את השיחה הראשונה שלנו, נפתח במה זו נקראת התפתחות החברתית, שעל פני זה רוכבת ההתפתחות המדינית, המשפחה, הכלכלה, הבית, חינוך הילדים, התרבות, הטכנולוגיה, המדע וכן הלאה. כי אדם חי חיי חברה. כבר  מזמן, לפני מאות אלפי שנים, ולפחות לפני עשרות אלפי שנים אנחנו רואים >שהאדם כבר התחיל את חיי החברה, כי לבד הוא לא יכול לספק לעצמו כל מה שהוא צריך. הוא לא חי בלהקות קטנות כמו החיות. אמנם יצאנו מדרגת החי, אבל הטבע שלנו הוא בכל זאת לשגשג, להתפתח, לפתח סביבה, לדעת מה הם החיים, במה אני יכול להיטיב לי יותר. זה הדחף הפנימי שלנו.> זה דחף אגואיסטי, כל אחד רוצה חיים טובים יותר, בטוחים יותר, שלווים יותר. >כל אחד רוצה להיות יותר מאחרים, קינאה, תאווה, כבוד, הכל נמצא באדם.

אנחנו רואים שגם בתרבויות העתיקות ביותר, >התכונה הזאת באדם כבר מתפתחת ופורחת, והיא שדוחפת אותנו להתפתחות. ואם כך, האדם חייב לחיות חיי החברה. הוא בטח יכול להסתדר גם ביער, אבל הוא יהיה אז בצורת חי, כמו החיות. ואנחנו רואים שאנשים שנמצאים ביער והולכים לאיבוד שם, הם מתפתחים בצורה כמו החיות. החיות מקבלות אותם, ואז האדם מקבל את צורת החי. והוא אפילו לא יכול לחזור לחברה האנושית, עד כדי כך הוא מאבד את דמות האדם. >ולכן כל ההתפתחות שלנו במשך הדורות הייתה כדי לפתח את החברה, את הסביבה.

>style="text-decoration: underline">קישור למקור המדעי - Albert Einstein 

>style="text-decoration: underline">קישור למקור המדעי > -  (2) Albert Einstein 

>style="text-decoration: underline">קישור למקור המדעי - Dr. Loretta F. Kasper

style="text-decoration: underline">>מקורות מדעיים - השפעת הסביבה - 4. האדם הוא תוצר של הסביבה שלו