>מה הטענה העיקרית שמעלה אישה לבעלה? "אתה לא מבין אותי". וזה באמת נכון, כי גם במקרים האלו לא קיבלנו אותו החינוך. לא לימדו אותי בכלל איך לחיות במשפחה. כנער לא לימדו אותי מה זה נקרא אישה. האם זה איזה יצור שחי לידי? האם גם לה יש דרישות, גם לה יש אופי? איזו הסתכלות יש לאישה בניגוד לגבר? זה עולם הפוך לגמרי, ועולם בפני עצמו. האם אני מבין אותה? האם אני רוצה להבין אותה? האם אני מתחשב בה או מסוגל לזה?
בגלל שלא קיבלנו שום תבניות פנימיות מה זה נקרא אישה, איך היא חושבת, איך היא מסתכלת על החיים, אנחנו לא יכולים להתחשב בה. אני באמת לא מבין אותה. כל הפגישות בינינו הן התנגשויות על ידי מכות, באיזה זיווג דהכאה. ואיכשהו אנחנו משתדלים להיות אחד ליד השני. אבל אנחנו לא מסוגלים באמת להבין, להתכלל בזה בזה. וזה פגם גדול בחינוך שלנו. אפשר לראות לפי מספר מקרי הגירושין, ולפי מספר האנשים שבכלל לא רוצים להיכנס לחיי משפחה.
>אותה בעיה קיימת גם בחינוך ילדים, אני לא יודע איך להתייחס לילד. אנחנו רואים איך הורים מתייחסים לילדים, באיזו אכזריות. הם לא מבינים אותם. אני גם הרגשתי שבמשך עשרים ושלושים שנה אני עובר ליד הילדים שלי, ואני לא מבין אותם, עד כמה שלא קיבלתי הכנות להיות אבא. אבא זה מחנך, מעצב, הוא ממש בונה את הילד כדי שימשיך בחיים. אני לא יכולתי לעשות זאת, לא קיבלתי שום הרגשה או הבנה לזה. צריכים ללמד דברים כאלה.
>במשך עשרות אלפי שנות ההתפתחות שלנו עד היום התפתחנו בצורה מקרית, כשבכלל לא עשינו כלום. הפסיכולוגיה, שהיא מדע על האדם, על טבע האדם, על העולם הפנימי שלו, קיימת בסך הכול כמאה שנה. עד אז לא חשבנו בכלל שצריכים ללמוד או לעשות משהו. >התפתחנו ממש כמין החי, במקרה. ורק עכשיו הגענו למצב שאין לנו ברירה, אנחנו צריכים לדעת על האדם, על החברה, על הסביבה, איך לעצב אותו, מה לעשות עם החיים שלנו. לכן זו לא מיסטיקה, אלא חיים חוץ גופיים. הכוונה שאני מקבל הסתכלות מהצד, ערכים. אני יכול לראות את העולם דרך העיניים שלך, לכן אני יכול להבין אותך. וזה מה שאנחנו צריכים לדעת.
קשה לנו מאוד להבין את העולם דרך עיני האישה, אבל אנחנו נמצאים במשפחה וחייבים לחיות חיי משפחה, אחרת מה יהיה איתנו, נעלם מהעולם כמו הדינוזאורים? >אנחנו חייבים להכין את הילדים, לחנך אותם להבין את הפסיכולוגיה של המין השני, ולא רק איך לחיות, אלא איך ליהנות מהחיים שלנו. בהתכללות זה בזה אנחנו רוכשים עוד חצי מהעולם. כך אנחנו בנויים. וזה נקרא החיים החוץ גופיים, שאני רוכש עוד תוספת מחוץ לגוף שלי.
עד היום התפתחתי בתוך הגוף שלי, חיים אגואיסטיים, כמה שיותר, כמה שיותר למלא את עצמי. כמה שפחות לקחת בחשבון את דעת הזולת, את השכל וההסתכלות של הזולת. >היום המשבר הזה מחייב אותי להתכלל עם הזולת, לרכוש את הזווית שלו, את ההסתכלות שלו, הפנימיות שלו, ואז אני כאילו יוצא מעצמי ומתחיל להתכלל עם האחרים. בזה אני רוכש את היכולת של כל העולם, את הרצונות שלהם, המחשבות שלהם, הכול. ובזה אני נעשה כמו כל העולם. אני כאילו יוצא מגופי הפרטי, ורוכש ממש יכולת להרגיש את כל המציאות.
>נפתח כאן מקום למימד חדש, מקום להרגשה חדשה לגמרי. לראות ולהרגיש את המציאות לא מתוך הכלי הפרטי, הצר שלי, אלא דרך הרגשה והבנה כללית שמצטברת מכל בני האדם. אם אני מתקרב אליהם, אם אני מקבל חינוך מכל החברה הרחבה והעשירה הזאת, אז אני מקבל יכולת לראות את החיים ברגש ובשכל רב גווני. לא רק שלי, אלא אתה בי והוא בי, וכך אני נכלל מכולם יחד, ואני רואה עולם הרבה יותר עשיר מעכשיו. זה נקרא חיים חוץ גופיים. חוץ גופיים זה מחוץ לאגו הנוכחי שלי.
>לכן אנחנו צריכים לדון את האדם, לבדוק אותו, למדוד אותו, אך ורק עד כמה שהוא נמצא בנכונות להתכלל בחברה טובה, ועל ידי זה לעצב את עצמו. וכל המטרה שלנו היא בסך הכול איך אנחנו נותנים לכל אחד ואחד סביבה טובה. ולא להתייחס למה שהוא עכשיו, אלא שמעתה והלאה אנחנו בונים את הסביבה.
ולכן השיעור הזה הוא כמבוא, כשיחד איתו צריכים להיות דיונים והרבה הפעלות, >לבדוק במשחקים, בשיחות, בכל מיני אמצעים, עד כמה שאנחנו משפיעים זה על זה, עד כמה שאנחנו מבינים או לא מבינים זה את זה, עד כמה שאנחנו מושפעים, עד כמה שאנחנו יכולים לשנות את החברה והסביבה, >עד כמה שבשינוי שלנו ביחס לאדם אנחנו משנים אותו, את ההתנהגות שלו, עד כמה שמצב הרוח שלו משתנה מיד וכולי וכולי. אנחנו צריכים לעשות כאן הרבה הפעלות כדי להרגיש את מה שדיברנו עליו במשך השעה האחרונה.
לא סתם >הטבע דוחף אותנו להיות בהתקשרות הדדית, שאנחנו ממש נאבד את פרטיותנו. אנחנו לא מאבדים אותה, אלא רק מתעלים מעליה. כי פרטיותנו היא גשמית, בהמית, היא סך הכול דאגה לגוף שלי, שיתקיים זמן מה בצורה הנוחה האפשרית. וההתפתחות שלנו היא >שנעלה מדאגה לגוף לדאגה כללית. והדאגה הכללית הזאת מקנה לי כלים שונים לגמרי, לא מתוך הגוף, לכן זה נקרא חוץ גופית.
ולכן, >כאן אני מגלה את תוכנית הבריאה, תכלית הבריאה, את הכוונה של הטבע, ששום דבר לא מתפתח בו בצורה מקרית. את זה אנחנו מגלים, שהכול לפי התוכנית, אני יכול לראות מכאן את התוכנית. >ברגע שאני מתחיל להתעלות לראייה אינטגרלית, שאני מתחיל לקשור את עצמי עם האחרים, אני כבר מתחיל לתפוס את הראייה האינטגרלית הזאת. אני מחליף את המשקפיים שלי למשקפיים עגולות, אינטגרליות, אני כבר רואה את הטבע כולו.
לא שאני מקבל ממנו משהו צר כלפי הגוף שלי, שזה כדאי או לא כדאי, שאני רוצה לישון, או אני רוצה לאכול, ומספיק. אני לא חי בזה. אלא >אני חי ברמה שאני מסתכל על זה בצורה בלתי תלותית כלפי הגוף שלי. אני מסתכל על הטבע כבר בצורה שמעל הגוף, כאילו שאני לא נמצא בו. אני שופט, אני בודק, מברר עם שכל ורגש של האנושות הכללית, וזו דרגה שונה לגמרי מזו שאני נמצא בה כאן ועכשיו.
כאן, אני סך הכול כמו בהמה שהיא מפותחת, במקצת. והשאלה גם לאיזה כיוון, טוב או רע? ובהתכללות שלי עם כל באי עולם, אני מגיע למימד חדש. אני משנה איכותית את התפיסה שלי בעולם שבו אני נמצא, הוא הופך להיות אצלי העולם האמיתי. שאני לא מסתכל דרך סדק צר אגואיסטי החוצה, מה לטובתי, שאמשוך אליי מבחוץ, דרך הסדק שבקיר, קצת לאכול, קצת לשתות, קצת לנוח, קצת להרגיש טוב, וגמרנו. אלא אני יוצא דרך הסדק הזה שבקיר, ממש החוצה, ושם אני חי, בעולם.
>ושם, ההסתכלות אחרת לגמרי. לא דרך המסננת האגואיסטית של מה טוב לי, ורק את זה אני רואה, או שאני רואה מה יכול להזיק לי. אלא אני רואה בצורה בלתי תלותית בי. זה נקרא המימד החדש, "מימד המְדבר". ואז אני מגלה באמת שכל ורגש שיש במצב הנאור הזה, מחוץ לגוף שלי, מחוץ לחומה הזאת. >שאני יוצא דרך סדק, ומגלה את כל התהליך, את כל התכלית של הבריאה. אנחנו רואים מהמחקר שלנו שזה כך, שזה משהו אחר, משהו שאנחנו לא מסוגלים לתפוס. אנחנו רק מגלים מעט ממה שאולי נמצא שם, כמו חומר שחור, אפל שקיים, אבל אנחנו לא תופסים אותו, וזה מעל 90% מכל החומר שנמצא ביקום. ואת הרגש והשכל הכללי שנמצא בכל היקום, אנחנו לא מגלים.
מדענים מדברים על כך רבות. אלו שחוקרים את החלל אומרים שרגש ושכל זה משהו אדיר, אבל אנחנו לא יכולים להרגיש זאת. אלה צלילים שאנחנו לא יכולים לתפוס, אנחנו רק שומעים שנמצא רעש כלשהו, אבל לא יכולים לגלות. כי זה מימד מעלינו.
style="text-decoration: underline">>אורן: אם אנחנו לא יכולים לגלות, אז איך נגלה?
נגלה על ידי חושים חדשים, גלובליים.
style="text-decoration: underline">>אורן: מישהו כבר רכש את החושים החדשים הגלובליים האלה? מאיפה בכלל כל הדברים האלו שלימדת אותנו היום?
הטבע דוחף אותנו לזה.
style="text-decoration: underline">>אורן: דוחף זה על העתיד, אני מדבר על העבר. כל התהליכים שתיארת עכשיו, אני מניח שכל פסיכולוג שפגשתי בחיים שלי לא מרגיש אותם.
style="text-decoration: underline">>אורן: מהי היכולת הזאת להרגיש את העולם דרך כולם?
לא כדאי בקורס הזה להתעמק בכל הדברים האלה, בחיים החוץ גופיים, ביכולת הנוספת. כי בסך הכול יהיה מובן גם בלי מילים, >שיש כאן אפשרות מיוחדת לכל אחד ואחד להרחיב את המבט הרגשי והספיגה השכלית. כי אם אני נכלל עם האחרים, אם אני מרגיש את מה שהם מרגישים, וחושב מה שכולם חושבים, אני כבר הופך להיות ביכולות שלי פי כמה וכמה מהאדם הפרטי. עד כמה שאני נעשה רחב, כולל, מסוגל. כי >כל הקליטה שלנו, בכל דבר ודבר, תלויה במספר ההבחנות שאנחנו רואים בכל דבר ודבר, ברזולוציה שלנו. אז מספר ההבחנות שלי תלוי בכמה שאני כלול מהרבה דברים מנוגדים. בניגוד שאני מזהה בין כל הדברים ובכל דבר ודבר, אני מזהה חלקים נפרדים ואיך אני יכול לבנות מהם כמו לגו. ממה זה מורכב, וממה ההוא מורכב, איך המורכבות הזאת שונה מהמורכבות ההיא וכן הלאה.
>וכשאני קולט מאנשים אחרים רגשות ושכל והכול נכלל בי, אני נעשה בזה ממש אשכול, אני נעשה כל כך מורכב מדברים מנוגדים ושונים, שאני פתאום קולט את העולם בצורה רב גוַונית כל כך גדולה, שלעומת התפיסה השטחית הקודמת >אני יוצא כאילו למימד חדש. זו ממש >פסיכולוגיית תפיסה חדשה, עולם חדש. ובזה אני יוצא מהגבלות הגוף, מזמן, תנועה ומקום, כי אני מתחיל להיות כלול עם האנושות, אני רוכש הרגשה ושכל כלליים של כל האנושות. שֶׂכל הפועל בכל האנושות, זה מה שאני מגלה.
אני מתחיל בכך שאני נכלל עם האחרים, אני מגלה רגש ושכל כלליים להרגיש, כשאלו באמת נתונים שבאים לנו מהטבע. >יש לי יכולת להגיע למה שטמון בתוך הטבע ונמצא בו כשורש שלי, רגש ושכל בטבע, שמהם יצאה כל ההתפתחות בעולם הזה. ובהתפתחות הזאת אני רואה שאני חוזר לאותו מקום, לאותו שורש, לרגש ושכל שבטבע, שממנו התפתחה כל השרשרת הזאת, דומם, צומח, חי, ואני האדם, >שחוזר לשורש, לתחילת ההתפתחות, וסוגר בכך את השרשרת הזאת.