>חלק 6/15

>

וכאן אנחנו מגיעים לשאלה, מה עלינו לשנות בתוכנו, כדי להיות מותאמים יותר לטבע. כי אם אנחנו נמצאים באיזון עם הטבע, אז אנחנו נמצאים במצב נוח, יפה וטוב, ולא מרגישים לחץ מצד הטבע. והלחץ הזה מתבטא בבעיות, מלחמות, גירושין, בריאות, מגיפות, צונאמי, מכות אקלים וכן הלאה. אז מה עלינו לשנות?

כאן אנחנו מגיעים לחקירת טבע האדם. טבע האדם הוא רצון, רצון לחיות, רצון להרגיש את עצמי טוב, רצון ליהנות. זאת אומרת, משהו שאני כל הזמן רוצה למלא בי נקרא רצון. והרצונות האלה הם תמיד ריקניים יחסית. כשאני רוצה לנוח, אני רוצה למלא רצון למנוחה. כשאני רוצה לאכול, אני צריך למלא רצון למזון, וכן הלאה. יש לי רצונות בסיסיים לאוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, שליטה, מושכלות. וכל הרצונות האחרים נמצאים בתוך הרצונות האלה. כך שכל הרצונות ששייכים לגוף שלי, אוכל, מין, משפחה, ואלה השייכים לאנוש שבי, לאדם שבי, כסף, כבוד, שליטה, מושכלות, מתחלקים לעוד הרבה מאוד תתי רצונות.

אם אני רוצה, אם אני חייב, אם אין לי ברירה, אם אני מבין שכדאי לי על ידי הרצונות האלה להתחבר עם האחרים כדי להיות מותאם, ושכולנו נהיה מותאמים לאותו כוח של הטבע, לאותו חוק אחד, אז אני צריך לתקן כל רצון ורצון שבי. ובסך הכל כל הרצונות האלה יחד נקראים "רצון ליהנות", רצון לקבל מילוי.

איך אני צריך לכוון אז את הרצונות האלה? שהם יהיו לטובת כולם. כי אם אני מתעסק איך למלא את הרצון שלי לבד, הוא נקרא הרצון האגואיסטי. אם אני מכוון כל רצון ורצון שלי שיהיה גם לטובת כולנו יחד, שאני מקבל רק לטובת כולם, שאין ברירה, ואם אנחנו כמו משפחה אחת, אז >אני חייב לקחת את כולם בחשבון ולחשוב על כולם כאחד. כמו החוק האחד הזה שמחייב אותי. אם כך, אז אני צריך כל רצון ורצון שבי לכוון לטובת כולם.

style="text-decoration: underline">>חיים חדשים - שיחה 4  1.1.2012

שייך לקטגוריות -6.להפוך את הרצון, התלות ההדדית, שיחה -4 | להשאיר תגובה | |

>חלק 7/15

>

והבעיה היא איך עושים זאת.

אמנם מדענים, פסיכולוגים וסוציולוגים, מספרים שאין ברירה, ואני רואה ומבין מהחיים שלי שאין ברירה, אבל בכל זאת הטבע שלי כל הזמן חושב אחרת. הוא חושב שאני צריך קודם כל לקבל לעצמי, לספק לעצמי את החסרונות ולא לדאוג לאחרים. אולי גם לאחרים, אבל קודם כל שיהיה לי טוב.

אבל לא מספיק שיהיה לי טוב. במשפחה מתוקנת אני לא חושב כך, אני חושב על כל המשפחה כעל אחד. ולא שאם יהיה להם טוב, גם לי יהיה טוב. לא צריכים לחשוב כך. והחוק של הכוח הגלובלי הזה רוצה לחייב אותנו, שבעצם עלינו להתחיל להתרגל לחשוב על כולם כאחד, על כל העולם כמשפחה אחת.

איך עושים זאת? איך עלינו להתחבר? >כל אחד צריך לעזור לאחרים, וכך נבנה כולנו יחד מערכת של חינוך חדש, אינטגרלי, שמחברת אותנו יחד, שמראה לנו בכל מיני הפעלות, בכל מיני שיעורים, שבעצם אין לנו ברירה.

style="text-decoration: underline">>חיים חדשים - שיחה 4  1.1.2012

שייך לקטגוריות -7. חינוך שיחבר, השפעת הסביבה, שיחה -4 | להשאיר תגובה | |

שיחה 4 - 8. שימוש בכח ההרגל

פורסם: 1.01.12, 10:20 pm

>חלק 8/15

>

יש בטבע עוד חוק אחד מיוחד, שנותן לנו תקווה להתחיל להתקרב זה לזה, לעמוד נגד האגו שלנו, חוק שנקרא "הרגל נעשה טבע שני". אנחנו רואים זאת על עצמנו. אם כדי להגיע לתוצאה טובה או להימנע מתוצאה לא רצויה, אני חוזר פעמים רבות על פעולה מסוימת, אני מתרגל והפעולה הזאת הופכת אצלי לנדרשת, כמו רצון שלי ליהנות], שאני לא יכול ליהנות בצורה אחרת, רק בצורה כזאת. הפעולה הזאת נקלטת בתוך האדם ונעשית בו כהרגל. אבל זה תלוי בכמה שהסביבה מחייבת אותו, בכמה שכולם עושים כך, בכמה שיש תמיכה מכל דבר ודבר שהוא רואה סביבו בחיים.

לכן אם אנחנו מארגנים חינוך, ויחד עם החינוך אנחנו מארגנים סביבה תומכת לכל אחד ואחד, אז אנחנו יכולים להתקדם למצב שאדם מתפעל עד כמה האחרים חושבים על כולם. דרך כל מיני כלי תקשורת, דרך כל מיני הסברים, דרך הדעה של כל אחד ואחד ברחוב. ואנחנו משחקים זה עם זה, בכוונה שאנחנו כביכול טובים, כביכול חושבים על כולנו, שאנחנו כמו משפחה אחת, שאני כביכול דואג לזולת כמו לעצמי. >עלינו לשחק בזה כל הזמן, לנסות לבצע את הפעולות שלנו כאילו שאנחנו כבר מתוקנים.

>מה זה מקנה לנו? לאט לאט, על ידי הרגל כזה, דעת רבים, השפעת הסביבה, אני מתחיל לחשוב לכיוון הזה. אני מתחיל לקבל מזה התרשמות, אני מתחיל לרכוש הרגל פנימי, שאחרת אני כבר לא יכול. וזה הופך להיות כמו טבע שנולדתי איתו, למרות שקיבלתי את ההרגל הזה מבחוץ וכיוון שחייבו אותי, ומאין ברירה לקחתי על עצמי.

לכן השימוש בחוק הזה, "ההרגל נעשה טבע שני", הוא הכרחי. ותלוי עד כמה האדם יהיה כל פעם תחת לחץ עצמי וחברתי, לא לשכוח את המשחק וכך להתקדם. ואפשר לומר שאנחנו כמו ילדים קטנים שמשחקים. גם להם נדמה שהם עושים משהו חשוב, שהם בונים משהו, ואנחנו יודעים שזה משחק, שזה לא רציני, ואין בכך שום דבר ממשי. הם טועים ושוב בונים ושוב הורסים ושוב בונים. אבל מתוך המשחקים הללו, בכל מיני צורות ואופנים שמזדמנים להם, הם מתקדמים ונעשים גדולים, חכמים ומבינים. כי בלי משחקים הילד היה גדל כמו פרא אדם, חיה קטנה שהופכת להיות גדולה. ודווקא במכונים הגדולים אנשים חכמים יושבים עם פסיכולוגים, ובונים יחד מערכות מיוחדות למשחקים שונים, גם מחומר וגם מקוביות ומבצק, גם בצורה של מכוניות, בובות, וגם על ידי מכשור, על ידי מחשב ועוד דברים. וכך אנחנו מתקדמים.

גם ההתפתחות הגופנית לא יכולה להיות אצלנו ללא משחק, זה נקרא ספורט. זה גם משחק, שאנחנו על ידי התרגילים מרגילים את עצמנו לעשות דברים, שהאדם הרגיל לא מסוגל ללא התעמלות, ללא משחק, ללא הרבה חזרות על אותה הפעולה. ואנחנו רואים איך אנחנו מגיעים לשיאים גדולים, מיוחדים. זה הכל על ידי הרגל.

אנחנו רואים איך האנשים שחיים יחד מקבלים התרשמות, איך הם נמצאים, מרגישים ומבינים זה את זה אפילו בלי לדבר, אלא בדיבור הפנימי. והכל מתוך ההרגל. כתוצאה מכך שחיים יחד תחת קורת גג אחת, ומתוך שרואים ומרגישים זה את זה בעל כורחם, וכך הם נכללים זה מזה. כך גם נבנו פעם העמים, ציוויליזציות שלמות, על ידי זה שהייתה התכללות בין אנשים שונים, זרים, עד שקיבלו אופי מסוים של עם. וכך מתקדמים.

זאת אומרת, החוק "הרגל נעשה טבע שני" בא במיוחד בשבילנו, כדי שאפילו מהצורות הלא רצויות, הלא טבעיות לנו, נגיע למצב שנקבל את הצורות שבחרנו נגד הטבע שלנו, ונהפוך אותן לצורה החדשה שכבר נמצאת בנו. וכך יוצא שאנחנו בונים את עצמנו.

אנחנו נולדנו רק עם הרצון האגואיסטי ליהנות, שלא חשוב לי כלום. כמו תינוק שיוצא מתוך אמו הוא חושב ומרגיש רק את עצמו. הוא אפילו לא מרגיש את העולם הסובב, אלא תוך כמה שבועות הוא מתחיל לפתוח עיניים, מתחיל לשמוע, וכך מפעיל את החושים שלו וקולט. ומה שהוא רוצה מהחיים, מהסביבה, קודם כל דרך אמו, זה שימלאו לו את כל הצרכים. וכך אנחנו גדלים.

כלומר, עלינו להבין שאת כל הרצון האגואיסטי שאיתו נולדנו קיבלנו בכוונה, כדי שנבנה מעליו על ידי "הרגל נעשה טבע שני", צורה אחרת, צורה אלטרואיסטית, צורת ההשפעה, צורת החיבור. ואנחנו הפוכים, כל אחד בודד, כל אחד רוצה להרוויח מהשני, כל אחד לגמרי לא מתחשב בשני, וכולנו נמצאים בהתנגדות, בהתנגשות זה עם זה. והטבע בכוונה עשה בנו, ברא בנו צורה כזאת, שדווקא מתוך הצורה השלילית הזאת, נבנה את הצורה החיובית, הטובה, של הקשר בינינו, בשימוש של הכוחות שנמצאים ברשותנו, אבל אנחנו נבנה אותם בהבנה, בהכרה.

style="text-decoration: underline">>מקורות מדעיים - השפעת הסביבה - 1. רגל נעשה טבע שני

style="text-decoration: underline">>חיים חדשים - שיחה 4  1.1.2012

שייך לקטגוריות -8. כוח ההרגל, השפעת הסביבה, שיחה -4 | להשאיר תגובה | |

>חלק 9/15

>

וכך נגיע למצב שכולנו מחוברים יחד, ותהיה לנו דמות שנקראת "אדם", הדומה לאותו החוק הכללי של הטבע שכולו המשפיע, הטוב, האוהב. אז גם נבין שהוא לא רע, וכל הכוחות שאנחנו מרגישים כמכות הם לא כוחות רעים. המשפחות המתגרשות, הסמים, הטרור, הפחד מפני מלחמת עולם אטומית שתפרוץ כתוצאה מהתנגשות בין מדינות, המשבר האקולוגי והמשבר הפיננסי שעוד מעט לא נדע ממה לחיות, אנחנו נרגיש שכל הכוחות שנראים לנו מצד הטבע שליליים הם כדי שנעשה את כוחות ההשפעה שלנו, את כוחות האהבה, את כוחות החיבור שלנו בדיוק כנגדם. >שכל דבר שקורה לנו ואנחנו מרגישים אותו היום כחוק אחד שפועל עלינו, החוק השלילי, הוא סך הכל מורגש בנו שלילי מפני שאנחנו הפוכים ממנו.

וכך גם בחיים שלנו היום. כשאני נמצא מול מכת קור או מכת חום, אני צריך להבין מה עלי לעשות כדי לאזן את הטמפרטורה לטמפרטורה נורמלית. כשאני נמצא בלחצים, למשל כשאני יורד מתחת למים, או כשאני עולה להרים, ואני רואה שחסר לי אויר, אז על ידי כל מיני תיקונים אני עושה מין השלמה כדי לאזן את עצמי עם הטבע. על ידי איזה מכשיר אנחנו יכולים לאזן את עצמנו עם הטבע, שעכשיו מציג לנו כל מיני השפעות שליליות? אנחנו מרגישים מכות מכל הצדדים, מיום ליום האנושות מרגישה את עצמה יותר מאוחדת תחת מכה אחת כללית שיורדת עלינו.

style="text-decoration: underline">>מקורות מדעיים - הטבע - 3. איזון עם הטבע מביא שגשוג, חוסר איזון מביא ייסורים

style="text-decoration: underline">>חיים חדשים - שיחה 4  1.1.2012

שייך לקטגוריות -9. יסורים ואיזון, הטבע, שיחה -4 | להשאיר תגובה | |

>חלק 10/15

>

כשכל מה שקורה לנו זו הפכיות הצורה שלנו כלפי הטבע. ואנחנו צריכים כנגד זה לעשות מה שנקרא השלמה, קומפנסציה. הטבע מראה לנו דברים שליליים, ואם אנחנו נתגבר על עצמנו, אם נתקן את עצמנו, אם נהיה בדיוק כמו הטבע לפי היכולת שלנו, אז נרגיש את הדברים האלה כחיוביים, שנמצאים איתנו באיזון. ואז הכל יירגע, האקלים, היחסים במשפחה, ובין המדינות, ומכות הכלכלה ועוד, ואנחנו נרגיש חיים יפים וטובים.

לכן ניתן לנו עכשיו לעשות את השינוי בינינו בצורה הדרגתית, וכך נתקרב לטבע הכללי ונרגיש את עצמנו טוב, נרגיש את עצמנו במצב היפה, המאוזן מכל הבחינות. איך אנחנו משחקים את המשחק הזה? למדנו שהטבע הוא חוק אחד שפועל על כולנו כאחד, שרוצה שנאזן את עצמנו, שנלמד איך לעשות זאת, כי אז נתחיל להבין את כל העולם. על ידי החיבור בינינו נבין איפה אנחנו נמצאים באמת. ואת החיבור הזה אנחנו יכולים להשיג על ידי היחס היפה בינינו, שאנחנו לא רוצים אותו, אבל נעשה אותו על ידי משחק, בשימוש החוק "הרגל נעשה טבע שני".

ואיך נממש זאת בפועל? בפועל אנחנו צריכים לממש זאת בסביבה, בחברה האנושית. זאת אומרת, על ידי המעמד של האדם כלפי הסביבה, כלפי החברה. אנחנו צריכים לבנות מערכות כאלה של יחס האדם לסביבה, כך שכל אחד ירגיש שהוא חייב לסביבה, ששלום הסביבה תלוי בו, ושלומו תלוי בסביבה. וכאן אנחנו צריכים ממש לעבוד בארגון מחדש של כל הצורה האנושית שאותה פיתחנו על ידי האגו שלנו, שהיא כולה אך ורק כדי לתת לכל אחד לפי הדרישה האגואיסטית שלו. ולכן היום זה לא עובד, והמשבר נקרא "כללי ואינטגרלי".

אם אנחנו נסדר את יחס האדם לסביבה ואת יחס הסביבה לאדם בצורה חדשה, שאנחנו תלויים זה בזה והסביבה דורשת מהאדם את היחס הנכון, אז מה הסביבה צריכה לעשות? היא צריכה לתת לאדם דוגמאות איך להתנהג נכון, כמו שאמא עושה כלפי התינוק, כלפי הילד הקטן. >הסביבה צריכה לשנות לגמרי את ההשפעה שלה על כל אחד ואחד מאתנו. קודם כל זה שייך לכלי התקשורת ולמערכות החינוך שצריכים להשתנות מיד. לשנות את עצמם כך שיביאו לאדם, לכל אחד ואחד מאתנו, את הרגשת ההכרחיות לשינוי היחס בינינו, לשינוי היחס שלנו כלפי הסביבה.

כי סביבה היא כמו אותו אינקובטור שבו נתפתח נכון. החום, הלחות, האוויר וכל התנאים נמצאים באינקובטור בצורה הטובה ביותר, כדי שמהביצה יתפתח אפרוח בצורה היפה, המהירה והבריאה ביותר. אז אנחנו צריכים לבנות סביבנו כזאת חממה יפה וטובה, שזאת הסביבה, כך שיהיה לנו טוב, חם, נוח, שלא נרצה לצאת משם. כמו שעובר מתפתח ברחם אמו בצורה הבטוחה ביותר, כי הכל שם מסודר יפה, כך עלינו לבנות את הסביבה שלנו, כדי שכולם יתפתחו בה בצורה היפה הזאת.

ואז אדם שבונה את הסביבה לטובת עצמו, לטובת כולם, כשכולם כלפי כולם צריכים להראות כך, הוא בונה בסופו של דבר את המשפחה הגדולה שלנו, אנחנו נעשים אחים. יוצא שהיחס שלנו לטבע, לאותו חוק האחד, שאנחנו צריכים להיות בינינו כאחד, מתבצע בסביבה. ולכן היחס שלנו כלפי הסביבה, לבנות שם את כל החוקיות הזאת, יותר חשוב מהיחס לטבע עצמו. העיקר זה בניית הסביבה שלנו.

ולכן לא לחינם מפוטרים עכשיו מאין ברירה אלפים ומיליונים ממקומות העבודה שלהם, ונעשים מובטלים. אנחנו צריכים לפתוח קורסים למורים, למחנכים ולמבצעים, כשבעצם בעבודה הזאת כל אחד מאתנו נעשה כלפי האחרים גם כמורה, גם כמחנך, גם כמבצע, גם כעוזר, גם כמטפל. ולכן כולם חייבים לעבור את הלימוד החדש הזה ולרכוש מקצוע חדש "להיות האדם", בחברה החדשה.

כל אחד מאתנו צריך לעלות לגובה שהוא מבין מה קורה בטבע, מה קורה בו, ואילו צורות יחס כל אחד יכול להציג לאחרים. לפי המחקרים שאנחנו רואים, כשההשפעה ההדדית הזאת מתחילה להשפיע על כל אחד ואחד, אין אדם שיכול להימלט מההשפעה הזאת. זה מחייב אותו, זה עוטף אותו ואם הוא רוצה או לא, הוא נעשה אחר. וכמו שהילדים שלנו מתחנכים על ידי הסביבה רק מדוגמאות, כך גם אנחנו מתחנכים ורוכשים צורות חדשות של התנהגות, יחס וערכים, רק על ידי דוגמאות שהסביבה מביאה לנו.

style="text-decoration: underline">>חיים חדשים - שיחה 4  1.1.2012

שייך לקטגוריות 10. השפעת הסביבה, השפעת הסביבה, שיחה -4 | להשאיר תגובה | |