>חלק 14/14

>

זאת אומרת, שאנחנו בונים כל הזמן את הסביבה, ועל ידי הסביבה את עצמנו. כל פעם הסביבה צריכה להיות יותר מתקדמת ממני, ואז היא משפיעה עלי. וכך אני מעמיד את עצמי בדרגה מתקדמת יותר. אני כל הזמן חושב, מיהו המחנך שיכול לחנך אותי נכון וטוב. מה הדמות שלו, שאני אלמד ממנו איך להתנהג נכון, איך הדמות הזאת תשפיע עלי, איך אני בונה אותו לפניי כדמות שמחנכת אותי, שאני נמצא איתו בקשר. שלמעשה זה אני בדרגה עליונה יותר, כי כך אני מדמה לעצמי משהו יותר גבוה.

ואז אני משתוקק להגיע אליו, להשתוות הצורה עימו, עם אותה הדמות שאני בונה לעצמי.

>אורן: מה זה השתוות הצורה?

השתוות הצורה זו השתוות התכונות. "הוא רחום, אף אתה רחום". זאת אומרת, עד כמה שיש לו רחמנות, השתתפות, קשר ואהבה אליי, כמו מצד מחנך למתחנך, כך אני רוצה שיהיו לי אליו חזרה. זה נקרא השתוות הצורה, השתוות התכונות.

>אורן: אבל למה כלפי המחנך? חשבתי שבונים פה סביבה?

סביבה שהיא כמחנך.

>אורן: אמרת שעלי להיות כמו הדמות הזו.

הדמות הזאת היא הרי תכונות שאני מדמיין לעצמי, אבל לא פנטסטיות, אלא במקצת יותר טובות. איך אני בונה אותן טובות יותר במקצת? אני בודק במה אני רואה את עצמי היום בצורות לא יפות, זאת אומרת, בכמה שמתגלה לי רע, הכרת הרע. ואותה שכבה, אותה פרוסה שהתגלתה בי עכשיו, אני רוצה לתקן אותה. ואז אני רואה את הפרוסה הזאת בצורה הפוכה בסביבה או בדמות המחנך. דמות המחנך והסביבה זה אותו דבר.

>אורן: כלומר הצעד ראשון הוא שאני בודק מה לא בסדר בי כלפי הסרגל של טובת הזולת או רעת הזולת. למען הדיוק אני בודק במה אני מתייחס לרעת הזולת. האם אני עושה כזאת סריקה של היום האחרון למשל.

אתה רואה מה התוסף לך לאחרונה.

>אורן: זו נקודת הפתיחה שלנו.

כן.

>אורן: מה הלאה, מה הצעד הבא?

תבדוק איך היית רוצה לראות את עצמך, אם היית מתקן את הצורות האלה ביחס לאחרים. אתה מדמיין את עצמך פלוס אחד, במדרגה מתקדמת יותר לטובת הזולת, לטובת הסביבה. וזה נקרא דמות המחנך או דמות הסביבה, דמות החברה. זה נקרא שאתה בוחר כל פעם בסביבה טובה יותר.

>אורן: מה הצעד הבא אחרי שדמיינתי?

עכשיו תתחיל להתפעל מאותה הצורה ולמשוך את עצמך לאותם העקרונות, לאותם הערכים.

>אורן: איך?

שאתה כל פעם מדמיין צורה יפה יותר.

>אורן: אבל אז אני מדמיין משהו שאין בי. אם הוא היה בי אז לא הייתי מדמיין.

תשתדל כל פעם להימשך לזה.

>אורן: איך?

כשאתה מדמיין דברים יותר טובים לעומת עצמך, אז אתה נמצא במצב שאתה מוכן להתקדם רק לא יודע איך. תבקש מהסביבה שהיא תשפיע עליך לגנאי או לשבח. אם אתה נמצא בסביבה יותר טובה, היא תעודד אותך להגיע לאותה הצורה שאתה מדמיין עכשיו.

איך הגעת למצב שאתה מרגיש את עצמך רע? זה בגלל שאתה נמצא באיזו סביבה.

>אורן: מה זאת אומרת?

אני נמצא במעגל, ובמעגל הזה אני חי. המעגל הזה הוא האנשים שסובבים אותי בחוג שנקרא "החינוך האינטגרלי". אני מרגיש ומגלה בתוך מעגל האנשים הזה, עד כמה אני לא בסדר. אני מרגיש מה עלי לתקן. זה נקרא שאני נמצא בהכרת הרע שלי כלפי הסביבה. ואז הסביבה מראה לי את המדרגה המתקדמת כלפיי. אם הייתי ללא הכרת הרע הזה, הייתי מחובר איתם, מתחבק איתם בתכונות הפנימיות שלי, בהשתוות איתם.

>אורן: קודם אמרת שאני צריך לדמיין לעצמי את הצורה המתוקנת. עכשיו אמרת שהסביבה מראה לי את הצורה? אז לא הבנתי מה אני צריך לעשות?

זה אותו דבר. מאיפה תדמיין? מאיפה תהיה לך הכרת הרע? מתוך זה שאתה נמצא בסביבה. צריך להיות קנה מידה.

>אורן: כן, את זה הבנתי, שכשאני נמצא בקרבם אני יכול לזהות את היחס הלא טוב שלי.

זה מספיק.

>אורן: אז קלטתי שאני מתייחס אליהם לא בצורה מושלמת, לרעתם.

מה הצורה המושלמת? שאתה מתייחס אליהם כך שהיית מתחבק איתם, שלא יהיה הבדל ביניכם. אני לא מדבר על חיבוקים בגשמיות, אני מדבר על השתוות, על התחברות פנימית.

>אורן: שהייתי מתייחס אליהם טוב. לא כמו עכשיו.

כפי שהם מתייחסים אליך בטוב. כי אתה מזהה אותם לעומתך, עד כמה שאתה רע.

>אורן:. לא כולם מתייחסים אלי טוב, זה לא גן עדן.

במה שאתה מזהה, וזה נקרא הכרת הרע. לעומתם יש הכרת הרע, הרי צריך להיות קנה מידה לכך.

>אורן: אז קנה המידה, הוא היחס הטוב שחלק מהם מתייחסים אלי בחלק מהמקרים. זה כאילו הדבר הגבוה?

כן. וזה גם מה שאתה מזהה, אתה מזהה את היחס הטוב שלהם אליך, ואתה מזהה לעומת זה את היחס הלא טוב שלך אליהם. ואז הפער בין זה לזה נקרא הכרת הרע.

>אורן: מה הלאה?

רע לך מזה. על ידי ההשפעה מהם אתה מרגיש עד כמה אתה פחות מהם. כי הם משייכים ליחס שלהם אליך הרגשה חיובית, ציון חיובי. החברה מתייחסת אליך טוב, והיא אומרת שהיחס הטוב שלה אליך זה הציון היותר גבוה, זה הטוב. יש בזה ערך גבוה יותר מאשר איך שאתה מתייחס לסביבה. זאת אומרת, אתה נמצא במדרגה יותר נמוכה. אתה מרגיש מכך פגם באגו שלך, וזה מדרבן אותך להגיע להשלמה עם הסביבה.

>אורן: להתייחס אליהם טוב.

כן. מצד אחד אתה מרגיש פגם באגו. מצד שני, אין לך ברירה, זה דוחף אותך בכל זאת להתקרב אליהם לפי השתוות הצורה, להידמות להם. אז כל פעם הסביבה משפיעה לך דוגמאות כאלו, ומאין ברירה אתה מתחיל להתאים את עצמך אליהם יותר ויותר. כמו ילדים קטנים שלומדים מהגננות בגן.

לדוגמה יש לי נכד בגן, במקרה אני מכיר את הגנן שלו, שהוא תלמיד שלי. אני לא צריך ללמוד את הגנן הזה, כשאני מסתכל על הנכד שלי אני רואה בו את כל האופי של המחנך שלו בגן. לא צריך שום דבר יותר. זאת אומרת, הסביבה מחנכת את האדם.

אך האדם גם צריך להפעיל כוחות מעצמו, כדי להיות מחובר יותר עם הסביבה. אבל אלה לא כוחות שלו ממש, אלא אנחנו צריכים יחד להשפיע על כל אחד ואחד שיתחבר יותר ויבוא יותר. וכך מתוך החיבור הטבעי, נראה שינויים בכל אחד ואחד. העיקר שתמיד נבדוק את הרוח הכללית שבתוך הסביבה, שהיא תהיה תמיד לחיבור, להתחשבות, להדדיות, לאהבה. ואז לא חשוב אם כל אחד ירצה או לא ירצה, הוא ישתנה.

ודאי שאף אחד לא רוצה, אנחנו מכירים את טבע האדם. וכל אחד מהם יודע את זה, אבל מאין ברירה הוא נכנס למערכת שמשנה אותו נגד רצונו הראשוני, נגד הטבע האגואיסטי. מה היא משנה? היא לא מקלקלת אותו, אלא משנה בו רק את השימוש באגו שלו, שהשימוש בו יהיה בונה, לטובת הזולת, לטובת הסביבה, לטובת האנושות. ואז כל אחד שעובר את החינוך הזה משתנה ובונה בזה את העולם החדש.

>אורן: מה הסיכום לשיעור שלנו היום?

השיעור הוא בניית החברה החדשה, וזה השיעור הראשון בנושא זה. יש מכאן הרבה יציאות לכל מיני דיונים ובירורים. אלה רק ראשי תיבות. וכל זה הוא לפי הרשימות של בעל הסולם שנקראות "החברה העתידית", או "הדור האחרון".

style="text-decoration: underline">>חיים חדשים - שיחה 8    5.1.2012 

שייך לקטגוריות 14. הצורה הבאה | להשאיר תגובה | |

>חלק >1/23

>

בפרק זה נדבר על עבר, הווה ועתיד כלפי האדם, שמוצא את עצמו היום בפחד מהעתיד. אנשים רבים מאבדים את מקום עבודתם, ורבים נוספים פוחדים שגם הם יהיו מחוץ למסגרת העבודה. הם חוששים ממה יתקיימו, ועד כמה יוכלו לספק את כל צרכיהם. כמו שקרה עם נפילת ערך הנדל"ן בארצות הברית, שאלפים איבדו אז את בתיהם, ונשארו חייבים כספים רבים במשכנתאות. אנחנו רואים באיזו צורה הם מתגוררים היום, ויכולים רק לתאר לעצמנו עד כמה המצב הזה נורא.

בשנים האחרונות במסגרת העיסוק שלי בהוראת חוכמת הקבלה אני עובר ממדינה למדינה, ורואה עד כמה האנשים נמצאים בלחץ מחוסר פרנסה וחוסר עבודה. כשמדובר למעשה בשתי בעיות שונות. >הבעיה הראשונה היא חוסר פרנסה, שאדם לא יודע ממה הוא יפרנס את המשפחה שלו, את האישה והילדים, את ההורים המזדקנים, איך יחזיק את הבית, ישלם את החובות, ויבטיח את עצמו בפנסיה, איך יעזור גם לנכדים, וכן הלאה. יש כאן מין שרשרת, חוג גדול ורחב שתלוי במי שעובד. הלחץ הזה מתגבר יותר ויותר ונעשה כדאגה כללית אצל ההמונים.

גם מכל החשבונות שעושים כלכלנים, אנשי פיננסיים וסוציולוגים, עולה שעוד מעט מאות מיליוני אנשים לא ימצאו מקום עבודה, ולא יהיה להם ממה להתפרנס. לפי הסטטיסטיקה, כבר היום כמעט חצי מאוכלוסיית ארצות הברית מבקשת איזו השלמה, בארוחות צהריים חמות, או בביגוד, ואפילו יהיה זה ביגוד משומש ועוד ועוד.

>הבעיה השנייה היא חוסר עבודה, אדם שמאבד את מקום העבודה לא יודע מה לעשות עם עצמו. ולכן אותם אזורים שאנשים בהם מחוסרי עבודה הופכים להיות אזורי פשע, פשע מאורגן, זנות, סמים, וכן הלאה. הבעיה היא שאחר כך החברה משלמת על כך הרבה יותר מאשר אם היתה מעסיקה אותם. אדם שמאבד את מקום עבודתו, ולא עובד מספר שנים, לא יכול אחר כך לחזור לשוק העבודה. אפילו אדם אינטליגנטי ממעמד הביניים, לא מסוגל אחר כך לעבוד, הוא מאבד את תרבות העבודה, את היכולת להתחייב, לעבוד, לתת דין וחשבון, ולצאת כל יום לעבודה.

>style="text-decoration: underline">קישור למקור המדעי - Dr. Margaret w. Linn, Richard Sandifer, Dr. Shayna Stein

style="text-decoration: underline">>מקורות מדעיים  - משבר - 3. המשבר יביא לצמצום העבודה והצריכה ולעיסוק בבניית החברה

style="text-decoration: underline">>חיים חדשים - שיחה 7   4.1.2012

שייך לקטגוריות -1. בעיות האבטלה, המשבר, כלכלה/בריאות/ביטחון | להשאיר תגובה | |

style="color: #000000">>חלק >2/23

style="color: #ff0000">>

זאת אומרת, יש כאן בעיה מאוד גדולה, שהיא לא סתם בעיה של אדם אחד, >אלא זה יחזור אלינו כמכה שהחברה לא תוכל להתמודד איתה, מכה שתתפרץ כמהפכות ומהומות, ומי יודע מה עוד יכול לקרות עם מאות המיליונים שלא מוצאים עבודה. זה כמו גל שעובר על פני כל כדור הארץ, כמו מגיפה, שפורצת במדינה מסוימת בצורה מקרית או מכוונת, עם כל התנועות למיניהן, מהומות ובעיות, ועוברת בצורה ויראלית ממדינה למדינה, וכולם נדבקים זה מזה.

זאת אומרת, הבעיה בשחרור אדם מהעבודה, היא לא רק בעיה של לספק לו ארוחת צהריים חמה, ביגוד או הבטחת הכנסה. מה עוד שהחברה לא מסוגלת להחזיק אותו כמה שנים, אלא רק שנה עד שנתיים לכל היותר, ואחר כך עוזבים אותו שיסתדר איכשהו. וזה כשמדובר במספר די קטן של אנשים שלא מוצאים עבודה דרך לשכת העבודה, דרך כל מיני מקומות או בעצמם.

אבל כשמדובר על המונים שמאבדים את מקום העבודה, זו כבר לא כל כך בעיה פיננסית של לספק להם דברים הכרחיים, כי הם לא יסתפקו בדברים הכרחיים. >אם הם המונים, יש להם כבר כוח, יש להם כוח בבחירות, יש להם כוח במהומות. ואנחנו רואים במה זה יכול להיגמר, הדוגמאות כבר לפנינו. >זה יכול להיות לא רק "אביב ערבי", אלא אביב אירופאי, אמריקאי או בכל מקום אחר.

>קישור למקור המדעי - Douglas A. McIntyre

>מקורות מדעיים  - משבר - 3. המשבר יביא לצמצום העבודה והצריכה ולעיסוק בבניית החברה

style="text-decoration: underline">>חיים חדשים - שיחה 7   4.1.2012

שייך לקטגוריות -2. איום על החברה, המשבר, כלכלה/בריאות/ביטחון | להשאיר תגובה | |

style="color: #000000">>>חלק >3/23

style="color: #ff0000">>>>

הבעיה היא שלא לימדנו את האדם, לא העברנו לו את היחס לחיים שיכול להיות אחרת, של מה זה נקרא להיות מובטל. ואם כך, אנחנו מגיעים למושג מה זו "עבודה".

אם מסתכלים על ההיסטוריה שלנו, אנחנו רואים שהתפתחנו במשך מאות ואפילו אלפי שנים,> וכל פעם ההתפתחות שלנו גרמה לכך שהאדם התרחק מעבודה יותר ויותר, כדי להשיג לעצמו מה שנקרא "אוכל נפש", דברים הכרחיים לקיום. הוא התפתח לכיוון מסחר, תעשיה, תרבות, חינוך, אומנות, עריכת דין, ראיית חשבון, שירותים למיניהם, אופנה, כלי תקשורת, דברים שבעצם לא הכרחיים לקיום שלנו, אלא הם מסביב, >ומהם מורכבת 90% מהחברה האנושית.

התושבים בערים הגדולות לא עובדים בחקלאות, הם לא מגדלים פרות ועזים, הם אפילו לא עובדים בתעשיות הגדולות, אלא יש איזה מקום מרוחק שבו עובדים כורים, יש שם תחנות חשמל גדולות ותעשיה רבה, אבל ממה מתפרנסת העיר הגדולה? מזה שאנשים נמצאים יחד, ומשרתים זה את זה בכל מיני תחומים, בצרכים שאינם הכרחיים לקיום. ואם כך, מיליוני אנשים שנמצאים בערים הגדולות יכולים להישאר ללא תעסוקה, הם לא יכולים להיות קרובים לקרקע, לייצר לעצמם את המזון. וזו בעיה גדולה, איך נתארגן במצב שבו מיליארדי אנשים בעולם חיים היום בערים הגדולות.

style="text-decoration: underline">>מקורות מדעיים - התפתחות האגו >style="text-decoration: underline">- 1. הגלובליזציה אפשרה לאדם לעלות מעל סיפוק צרכיו הבסיסיים

style="text-decoration: underline">>חיים חדשים - שיחה 7   4.1.2012

שייך לקטגוריות -3. עבודות לא נחוצות, התפתחות האגו, כלכלה/בריאות/ביטחון, שיחה -7 | להשאיר תגובה | |

style="color: #000000">>חלק >4/23

style="color: #ff0000">>

>עד לפני כמאתיים שנה אנשים עבדו הרבה שעות יחסית, אבל בלי מכונות, בלי הטכנולוגיה המודרנית, ולכן >אדם שהיה מייצר משהו, היה מייצר רק כדי לחיות. לא היו הרבה נותני שירותים, שהם מקצועות שאינם הכרחיים לאוכל נפש. >אחר כך התפתחה התעשייה, הטכנולוגיה, כך שהיום אנחנו יכולים לייצר במפעל אחד אלפי מכוניות ומכונות תוך יום אחד. ובחנויות יש הכול, אנחנו לא צריכים להכין שום דבר בבית, ובעזרת כל המכשור החדש הקיים היום, כמו המיקרוגל, אנחנו יכולים לספק לעצמנו את כל הצרכים מהר מאוד. לא כמו בעבר שאישה הייתה צריכה לעבוד במשך שעות במטבח.

בעצם כל הזמן דחפנו את עצמנו, והתפתחנו בצורה חדשה, מודרנית, פיתחנו את הטכנולוגיה כך שיכולנו לייצר כל מה שיש היום. וכל >הזמן שהשתחרר מעסקים קודמים שהיו הכרחיים לקיום, היום הוא כבר לא הכרחי לקיום. >מילאנו אותו בכל מיני עסקים, מקצועות שהם לא הכרחיים, אבל נתנו להם איזו הכרחיות, כי צריכים. לדוגמה, בִמקום רופא כללי אחד, יש היום מאות סוגים של רופאים, אלפי מכשירים, ואלפי תרופות. אנחנו נעזרים בכל מיני סוגים של יועצים, רואי חשבון, כלכלנים, אנשי פיננסים ובנקים, תעשיה שלמה של כסף, תעשיה שלמה של מסחר בינלאומי. תוך מאתיים שנה בנינו לעצמנו עסקים שהם ברובם מדומים, שאין בהם הכרחיות ממשית.

style="text-decoration: underline">>מקורות מדעיים - התפתחות האגו >- 1. הגלובליזציה אפשרה לאדם לעלות מעל סיפוק צרכיו הבסיסיים

style="text-decoration: underline">>חיים חדשים - שיחה 7   4.1.2012

שייך לקטגוריות -4 הטכנולוגיה, התפתחות האגו, כלכלה/בריאות/ביטחון | להשאיר תגובה | |