style="text-decoration: underline;color: #ff0000">>טימקוד קטע 3/12
ואם נלך לזמן עוד יותר עתיק, אז נבין למה דיברו על השימוש בשכל לטוב או לרע. החכמים הקדמונים כמו אריסטו ואפלטון, שהיו ביסוד המדע המודרני, אמרו >שלא לתת מדע וחכמה לכל אחד שבא לו, אלא רק לאנשים הגונים, שיודעים להשתמש במדע בצורה הנכונה, רק לטובת חיי האדם, רק לזה שהאדם יפַתח בזה יחסים טובים לאחרים, שהוא יגרום בזה חיים יותר טובים, נוחים, לאנשים. אבל אם אתם מוסרים מדע לכל מי שבא לכם, בכך אתם בעצם עושים רע לאנושות. כי בטוח שהאדם מתוך האגו שלו ישתמש במדע לרעת עצמו ולרעת אחרים, שאז זה חוזר אליו חזרה. ובסופו של דבר הוא הורס את הסביבה, הוא מכוון את כל האנושות לייצר נשק, וכל מיני דברים שאין בהם שום צורך.
ואנחנו רואים גם בימינו שעל ידי המדע, על ידי החוכמה, על ידי כל היכולת האדירה שלנו, הגענו למצב שיש לנו כל טוּב בידיים, אבל אנחנו משתמשים בכל הדברים האלה להַרֵע. והעובדה שאנחנו נמצאים במשבר הכולל את כל שדרות החיים שלנו, כל רמות החיים שלנו, גם המדע והחכמה נמצאים במשבר, וגם החינוך, המשפחה, היחסים בין בני אדם, היחסים בין בני זוג, ובין הורים לילדים, הבריאות שלנו, העתיד שלנו, היחסים בינינו והתרבות שלנו. מה אנחנו רואים? ממה אנחנו ניזונים, מכלי התקשורת? המצב לא נמצא לגמרי בהתאם לְמה שאנחנו מסוגלים תיאורטית לעשות.
אלא >השימוש בכל היכולות שלנו הוא לא נכון, וזה נמשך כבר דורות. אלפי שנים מאז שאפלטון ואריסטו דיברו שלא לפרסם את המדע לכל אחד, אלא רק לאנשים שיודעים להשתמש בו נכון, שיאמצו רק את הדברים הנכונים, הטובים. ואם אנשים עם היצר הרע שבהם ירצו להשתמש במדע לצורות כאלו של שליטה של אדם באדם, לפתח כלי נשק, כל מיני בלבולים, תרופות שאין בהן שום צורך ולמכור אותן רק כדי להתעשר, בכלל כל מיני דברים שכאילו האדם צריך אותם, אבל אין לו שום צורך בהם, אלא ההיפך. בעצם אותם המדענים, שימכרו את המדע, שימכרו את ההמצאות שלהם, יעשו את זה רק כדי להרוויח. מדען הגון נקרא שהוא אוהב את המדע וחוץ מזה שום דבר, ש"חכמה תרכוש ואל תמכור".
ולכן, אנחנו רואים שטעינו בגדול בכל ה"מדבר" הזה, במשך אלפי שנות ההתפתחות שלנו, ולכן הגענו למה שהגענו. ויחד עם זאת, יש לנו איזו הכרת הרע בהתפתחות שלנו, שאנחנו יכולים כנראה להתפתח בכל זאת בצורות היפות, ש>אנחנו יכולים לדרוך כמו על שתי רגליים בהתפתחות שלנו. עושים קצת רע ומיד חוזרים לטוב, עושים קצת רע ומיד חוזרים לטוב, אנחנו רק צריכים להפעיל את הכרת הרע, את ההבחנות שבו. שנכיר איפה טעינו, בצעדים קטנים, ומיד נתקן. כמו ילד קטן, שאנחנו נותנים לו בכוונה לשבור משהו כדי לתקן, לעשות משהו לא נכון, כדי שילמד מזה לעשות נכון.
וכך אנחנו. כנראה שרק אם אנחנו נשנה את הגישה, >אם נבין שהחיים שלנו בנויים בצורה כזאת שרע צריך להיות, רק נתחיל להכיר באגו שלנו הרע, בשימוש בכל היכולות שלנו, בעיקר בטכניקה, בחכמה, ביכולות הגדולות שלנו מעל מין החי, שבהם אנחנו נקראים ה"מְדבר", ה"אדם". אם אנחנו נשתמש בכל האוצרות האלה שלנו בצורה נכונה, כל פעם נבדוק אם נכון או לא נכון, ואז מהבירורים האלו נוכל מהרע תמיד להגיע לטוב, מהרע תמיד להגיע לטוב.
ואנחנו נראה בזה גם התכווצות והתרחבות, כמו שעובדים כל החלקים בגוף שלנו. כך עובדים גם מערכת הנשימה וגם הלב, כל החלקים עובדים כך. גם החלקים ברכב, ובכלל כל התקדמות היא כך, למשל באופניים, הגלגל מסתובב קדימה, אבל יש גם חלק ממנו שמסתובב אחורה, קדימה ואחורה.
תמיד >בכל התפתחות יש שני כוחות מנוגדים שעובדים בהרמוניה ביניהם, שמשלימים זה את זה. אז מה שחסר לעולם שלנו, לא להרוס חלילה שום דבר, ומה שאנחנו התפתחנו עד כה שהיינו חייבים כנראה כך להתפתח. אלא שמעכשיו והלאה, אנחנו צריכים רק להפעיל את חוש הביקורת על מה שקורה, ולראות איך להוסיף ביקורת תבונתית, נכונה, חכמה, על כל מה שנעשה עד כה, וללמוד מכאן והלאה איך אנחנו מתקדמים כל פעם בתיקונים. וכל הרע הופך להיות דווקא תומך לטוב. ואנחנו משתמשים גם ברע וגם בטוב להתקדמות.
ואז אין רע וטוב, אלא שני הכוחות האלה שנמצאים בידינו הם עוזרים לנו. ולכן פתאום אנחנו מתחילים להבין שכל הטבע שלנו, שהוא אגואיסטי, הוא טוב, על ידו אנחנו פִתחנו את היכולת שלנו לבירור ולתיקון עצמי ומעכשיו והלאה, אם נלך בצורה הדדית כזאת, נכונה, ממש כמו רכבת טובה, יפה, נלך קדימה למטרה, כמו תפוח יפה, שכבר מגיע לבשלותו, ובאמת נגיע אולי לחברה אנושית פורחת, בריח טוב, בניחוח ובכל טוּב אחד לשני.
לכן אנחנו צריכים לראות שהוכנה לנו בעצם התפתחות יפה, טובה, והתוספת שאנחנו מקבלים מצד החכמה לעומת האגו שלנו, ההורס, שני הכוחות האלה שבנו, הם יכולים לעזור לנו להתקדם.
ואז יש לנו אפשרות להבין איפה הבחירה החופשית שלנו, שדברנו על זה גם פעם. >שהבחירה החופשית שלנו נמצאת בדיוק בין שני הכוחות האלה. שמצד אחד, יש לנו כוח הרע כביכול, מצד שני, הכוח השכלי, כוח הטוב, שיעזור לנו.
אנחנו בני אדם, אנחנו מאוד מעריכים את החכמה, מכבדים את החכמה. ואז בין הטבע הרע והשֵׂכֶל החכם, אנחנו יכולים למצוא את הדרך הנכונה, הטובה. שטובה לנו ולכל הדומם, הצומח והחי, היינו לכל הטבע, לאקולוגיה שלנו, ואז אנחנו נכנסים להרמוניה כללית עם כל צורות החיים האלה, עם הטבע הכולל.
ולכן >כל הייסורים שאנחנו מרגישים, הם בעצם ההזמנה להפעיל את הבחירה החופשית שלנו, להשתמש נכון, באיזון, בין שני הכוחות האלה, שנמצאים בידינו. וללא ספק, כשכל העולם יבין זאת וירצה כך להשתמש באותו כוח גדול של הַשֵׂכֶל, של ההתפתחות, שאנחנו הגענו על ידי זה, לרסן את האגו שלנו ולשלוט בו בצורה נכונה ויפה. לא להרוס אותו. יש כל מיני טכניקות ואמונות שהאגו זה רע וחייבים להרוס אותו כליל. לא. >אנחנו צריכים להבין שאין בטבע רע. יש רק יכולת להשתמש בזה בטוב, וכשלא מנצלים אותו, אז הוא הופך להיות רע. ולכן אנחנו צריכים רק לדעת איך להשתמש בו.
ולכן כל הקורס שלנו, כל מה שאנחנו לומדים איתכם, מיועד, בסופו של דבר, להקנות לנו שׂכל וממש תוכנית, שיטה, איך להשתמש נכון בטוב או ברע, ולעשות מהם חיים טובים. לכן אפשר לקרוא לקורס שלנו "קורס לחיים טובים". ואסור לנו גם להסתכל על מה שיש, כמו שכתוב "אל תראה לשוטה עבודה באמצע מלאכתו"#. זאת אומרת, >אסור לנו להסתכל באמצע ולבכות, כי אנחנו בזה דומים לשוטים וטיפשים.
>אלא אנחנו צריכים לראות את הדברים האלה כמכוונים למטרה. וצריכים להבין, שכל שלב ושלב מחויב להיות כך ואנחנו בכל זאת מתקדמים למטרה היפה. ולכן אנחנו צריכים כבר לראות שהיא נמצאת באופק, ואנחנו מתקרבים אליה ונכנסים כל פעם יותר ויותר לחיים יותר מתוקנים, מעודכנים, ויש לנו באמת עתיד טוב.
ולכן לא על הטבע ולא על עצמנו ולא על אחרים, אסור לנו להתייחס ברע, בצורה רעה, בדרישה, בטענות, בביקורת, בזלזול, בשנאה, כי >אנחנו צריכים להבין שכולנו עוברים אותם השלבים, אותו התהליך. ובהדדיות דווקא, שאנחנו נעזור זה לזה, כמו אנשים שטעינו במדבר ובלי עזרה הדדית לא נגיע למקום הטוב. אז אנחנו צריכים בזה רק לעזור זה לזה, ולכן התיקון ההדדי, העזרה ההדדית, זה בעצם מה שיכול להוביל אותנו למטרה היפה.
>ולכן אנחנו צריכים להבין, שבכל אחד מאיתנו יש שלושה סוגי רצונות. רצונות גופניים או אפשר להגיד בהמיים. הכוונה שהם נמצאים גם במין החי. זה רצון להחזיק את עצמנו בצורה כמה שאפשר טובה, יפה. אני רוצה להלביש את עצמי יפה, אני רוצה להיות נקי, אני רוצה להיות בריא, אני רוצה למלא את עצמי במזון, בכל מה שהגוף שלי צריך. אני רוצה לתת לעצמי מנוחה. בקיצור, להיות שָמוּר, מה שנקרא. זה הרצון הראשון. מין החי שומר על זה בצורה אינסטינקטיבית.
>הרצון השני אלה רצונות של בני אדם. רצונות של בני אדם אלה רצונות אגואיסטים. אין מה לעשות. כך אנחנו מתפתחים. מעל הטבע החי אנחנו בשליטה, בתאווה, בכבוד, בצורות כאלה שאנחנו רוצים להתעלות מעל האחרים. אלה הרצונות ששייכים רק למין האדם. במין החי אין דבר כזה. בדרך כלל שואלים, אבל אנחנו רואים חיות, איך שהן טורפות, איך שהן אוכלות זו את זו. אלא שהן לא רוצות בזה להזיק לזולת. הן לא רוצות על ידי זה להתעלות ולשלוט על הזולת. הן לא לוקחות את הזולת, שיחיה לידן ואחר כך אוכלות אותו. הן פועלות רק לצורך אוכל נפש. שכך זה בטבע, בצורה אינסטינקטיבית נמצא בהם, כך הן עושות.
לכן אריה שתופס איזו איילה ואוכל אותה, טורף אותה, הוא לא עושה לה רע, אלא הוא עושה את פקודת הטבע שבו. ואנחנו רואים את זה כך. ואין ביניהם יחסים, שהם שונאים זה את זה, אלא פשוט אנחנו רואים לפנינו תמונה, שכך הטבע מתנהג. וגם אנחנו מתנהגים כך כלפי תרנגולים, כלפי פרות, כלפי מין החי, כלפי דגים. כשאנחנו גם עושים את זה. אבל אין לי שנאה לפרה, שלכן אני שוחט אותה ואוכל. אלא מאין ברירה. אנחנו כך בנויים, שאנחנו צריכים לעשות את הדברים האלה. ואנחנו משתדלים לעשות את זה בכמה שפחות נזק לאותם סוגי החי, שאנחנו משתמשים בהם למזון.
>רק אדם לאדם, כאן הוא משתמש באגו שלו. כל הזמן אני מסתכל על הדשא של השכן, על הרכב של השכן, על הילדים שלו לעומת הילדים שלי, על המשכורת שלו ועל הכול. וכל החיים רק לפי זה אני מודד את המילוי של החיים שלי. עד כדי כך, שיש סטטיסטיקות מאוד מעניינות, שאם אומרים לאדם שהוא ירוויח אלף דולר בחודש והשכן שלו ירוויח פחות, אנשים מסכימים להרוויח אלף דולר במקום אלפיים. או שאומרים לו שהוא ירוויח אלפיים דולר בחודש, אבל השכן שלו ירוויח יותר. כי סך הכול מה שאנחנו בודקים, אנחנו בודקים אחד לעומת השני. שבסך הכול בזה אנחנו מודדים עד כמה שאנחנו נמצאים במצב הטוב.
זאת אומרת, >הבדיקה שלנו כלפי החיים היא לא בדיקה בתוך הגוף שלי, אלא בדיקה בתוך האישיות שלי, עד כמה שהיא יותר גבוהה לעומת האחרים. ולכן סוגי הרצונות האלו, אנחנו אומרים הם רצונות של האדם, כי הבהמה לא חשוב לה מה שיש לשני, אלא היא צריכה רק למלא את מה שיש לה מתוך הטבע.
אז יש רצונות גופניים, שזה כמו במין החי. יש רצונות בני אדם, שהם כולם רעים, כי כלפי השני, אני תמיד מסתכל איך אני אהיה במצב יותר מהודר, יותר מכובד, יותר גבוה מהשני.
>ועוד רצונות שיש, וגם רק בנו, ומעל הרצונות הגופניים, מעל הרצונות של בני אדם, זה רצון למדע, לחכמה. שאז אני רוצה לדעת בשביל מה אני חי, לָמה אני חי, מה קורה בחיים, איך הטבע מתנהג, מה קורה סביבי, לָמה זה קשור לזה וזה קשור לזה?
>זאת אומרת, שאני אוהב את השכל שבטבע, את החכמה, שאנחנו כל הזמן נמצאים במחקר. אנחנו נמצאים באיזו בועה שנקראת "הטבע", ואני סך הכול מקבל משם, כאילו שנמצא בתוך הסְפֵרָה הזאת, ואני מגרד ממנה קצת, מגרד, מגרד ומה שאני מגרד ממנה, אחר כך אני בודק מה שגירדתי ממנה וזה נקרא המדע שלי. החוקים שאני מגלה, מחר אני אגלה עוד חוקים. הם לא קיימים היום? קיימים ודאי, רק אני לא מספיק חכם כדי לראות אותם, כדי לגלות אותם. אז כל פעם, כמה שאנחנו מתקדמים בחכמה, אנחנו יותר ויותר מגלים עוד חוקיות שיש בטבע.
וכך אנחנו בנויים, משלושת הרצונות הללו. רצון של מין החי, רצון של בני אדם ורצון של החכמה. וכל בני האדם שבעולם נמצאים בעצם בהתמזגות של שלושת הרצונות האלו. רק באחד יותר למדע, בשני יותר להתגבר על אחרים ולהיות עשיר או חזק, והשלישי מספיק לו החיים שלו "עזוב אותי, כדורגל, כוס בירה, לא רוצה כלום, ראש קטן". כל אחד ואחד, איך שהוא בנוי. >אין בזה אדם טוב ואדם רע, אלא כל אחד לפי הטבע שלו. שלושת הרצונות יש בכל אחד, אבל כל אחד בנטייה אחרי הרצון הגדול שבו הוא נמצא, אחד משלושתם.
>ולכן כך אנחנו מתקדמים בחיים, וכל אחד תופס את המקום שלו בסביבה בהתאם לזה. ודאי שאנשים שדואגים רק לגוף, בדרך כלל, הם רוב החברה, ואנחנו רואים את זה. אנשים שמשתדלים להגיע לממשל, לכוח, לחוזק, לשליטה, הם פחות. והם באמת אז מתקדמים לקראת התעלות מעל החברה האנושית, אבל להיות בחברה האנושית, ליהנות ממנה. זאת אומרת, אם אני נמצא בעיקר ברצונות הגופניים שלי, אני משתמש במה שיש סביבי, בקומה שווה. אם הרצונות שלי שייכים למין האדם, אני רוצה להתעלות מעל כל האנושות, להיות שולט עליהם. להיות יותר מהם, חזק, חכם, יפה, מוצלח, עם שק מטבעות זהב לידי, עוד משהו וכולי וכולי.
אם אני נמשך למדע, אני רוצה להיות גם מעל מהרצונות של החי וגם מעל הרצונות של המדבר. אלה רצונות של להבין, להתקשר לטבע, לראות לָמה ובשביל מה הדברים כך בנויים. אני רוצה פילוסופיה, חכמה. ולא איכפת לי מה קורה, לא אכפת לי מה לאכול ולא אכפת לי האם יש לי יותר או פחות מאנשים אחרים. אני יכול להיות סגור בפינה שלי, לאכול מעט, וכמעט ולא להיות בקשר עם בני אדם. אלא חשוב לי להתקשר למעלה, לחוקים שבכל היקום. כך יש אנשים שונים בחברה האנושית, ולפי זה כל אחד תופס לעצמו עיסוק, בונה משפחה, בונה סביבה, חברה, וכן הלאה.
וברור שאם אנחנו מדברים על השימוש הנכון במדע, אז אנחנו צריכים את האנשים החכמים שמכירים את הטבע, שמכירים שבטבע יש תהליך ותכנית. גם תורת האבולוציה עצמה מדברת על כך שיש חוקיות בהתפתחות שלנו ולא מקרה. אנחנו עוד לא מכירים את החוקיות הזו, אבל אנחנו מכירים שיש כאן איזה תהליך, שעוד לא כל כך ברור לנו לאן הוא מוביל. אנחנו רק יכולים לנחש שהתהליך מביא אותנו לאיזון, כי כמו שקיים איזון בכל הטבע בכל הרמות, כך גם ברמה האנושית אנחנו בסופו של דבר צריכים להגיע לאיזון.
ואיזון עם הטבע יכול להיות בחום וקור, בלחצים יותר או פחות, ברוח, בהוריקנים, בהתפוצצויות הרי געש, וכן הלאה, הכל כדי לאזן. >הטבע פועל רק כדי לאזן את עצמו, וכולל בתוך זה את האדם. רק שעכשיו אני רואה שהאדם הוא זה שצריך לאזן את עצמו, וזה מה שמעניין. כי יש לנו כוחות רעים וכוחות טובים, וכדי שלא נגיע להתפוצצות ולאיזו מין התפרצות ביניהם, אז ניתַנה לנו חכמה. שעל ידי הידע אנחנו יכולים להגיע לאיזון בין הכוחות האלה בנו, שנשתמש בכוח הרע ובכוח השכלי, כדי לאזן אותם ולהתקדם בהרמוניה.
>אני שחי בדרגת החי, צריך לאזן את עצמי. זה נקרא שאני צריך להגיע ל"צריכה מאוזנת", ולדאוג שכל העולם יגיע לזה. להגיע לאיזון בדרגת האדם, זה שאני אהיה עם כולם יחד בשווה, כמו במשפחה, שכולנו אחים, ולזה אני צריך לשאוף בחברה האנושית. ובמדע, בדרגת הידע, אני צריך לשאוף להכיר את כל החוק הכללי של המציאות. ובכך שאני אקיים אותו, גם ברמה הגשמית, הגופנית, גם ברמת האנושית, וגם בידיעת החוק הכללי, אני אגיע למצב המושלם, כמו התפוח שהגיע לסוף בשלותו.