החברה הגלובלית מתקדמת למציאות שבה יהיה שיעור גבוה של מובטלים ואנשים חסרי מעש. תופעת האבטלה היא בעיה חברתית בעלת השלכות שליליות עבור המובטלים עצמם, סביבתם והחברה. ההיבטים הנפשיים השכיחים של התופעה: מתחים, דיכאון, אובדן חדוות חיים ועליית רמת הפשיעה.
ב"תנועת הערבות" אנחנו מפתחים תוכן שילמד להתמודד נכון עם בעיות וטרדות של המציאות החדשה העומדת בפתח. התוכן יציע דרכי התמודדות במסגרת של למידה על התפתחות אישית, משמעות התחושות שלנו, ופיתוח החושים שלנו כדי לרכוש מודעות חדשה.
אנו צופים שתוכן זה יהווה חלק מתוכניות החינוך וההכשרה המקצועית. יתרה מזאת, תוכן זה יהיה זמין לכל אחד, ויאפשר גם למעסיקים בעצמם להעניק לעובדים את הכשרה למציאות הגלובלית החדשה.
הקורס נועד לכך שכל אזרח בעולם יוכל לעיין בו, להתרגש, להבין, להפנים, ולשדרג את חייו.
הסיבה שנשתתף בקורס היא לא בגלל הבעיות של כל אחד מאיתנו, אלא משום שביחד אנחנו עומדים להיוולד לחיים חדשים, והם אלה שקראו לנו לכאן. אנחנו אתכם בפתחם של חיים משמחים. ברוכים הבאים לקורס לימודי העולם החדש!
style="font-size: medium">>שימו לב ההכשרה הזו היתה הכשרה 3 בהתחלה לפני שההכשרות עודכנו אז עכשיו בסדר היא הכשרה 5 אבל בוידאו היא נקראה הכשרה 3 וזו לא טעות
style="text-decoration: underline">>אורן: שלום לכם. אתם מצטרפים אלינו לסדרת השיחות הלימודיות עם הרב לייטמן, שלום הרב לייטמן.
שלום.
style="text-decoration: underline">>אורן: אנחנו כאן באולפן מדמים מצב שבו הרב לייטמן מלמד כיתה של אנשים, הם יכולים להיות מכל מדינה בעולם, שהמדינה שבה הם חיים או הארגון שבו הם עובדים החליטו שכדאי להושיב אותם לשעה ובה הם ילמדו מהרב לייטמן את כל מה שצריך לדעת היום כדי להצליח בחיים. תצטרפו אלינו לשיעור, בטח גם לכם יהיה מה ללמוד.
בפרק זה נדבר על תנאי הכרחי שהטבע מעמיד לפנינו, שצריך להגיע לאהבה שלימה בין כולם, בין שבעה מיליארד בני אדם בעולם. האם אנחנו מסוגלים לקיים את התנאי הזה? וגם אם נשיג חלק ממנו או נתקדם לקראת השגתו, האם נגיע למצב שנראה עד כמה הוא פועל כל הזמן לטובתנו ומשנה את כל החיים שלנו ואת כל הסביבה?
>כשמדברים על הטבע שלנו, שבו אנחנו נמצאים, רואים שהטבע של כל אחד ואחד הוא לדאוג לעצמו, ואדם לא מסוגל לחשוב על משהו אחר. אנחנו צריכים אנרגיה לביצוע כל תנועה שלנו, ואפילו הפשוטה ביותר. והאנרגיה הזאת יכולה לעמוד לרשותי בתנאי שאני משיג איזו תועלת מהתנועה הזו. זאת אומרת, >התנאי לכל תנועה פנימית, באטומים, במולקולות, בתנועות הגוף, ברגש, בשכל של האדם, היא הדרישה שבסיכומו של כל תהליך יהיה מצב טוב.
>וכך אני מתייחס לכל פעולה בחיים שלי. יש פעולות שאני עושה אינסטינקטיבית. למשל אני לא חושב באיזו צורה לשבת או לדבר, כל החשבון הוא חשבון פנימי. >ברוב המעשים שלי נמצא הרצון האגואיסטי להרגיש טוב כתוצאה מכל פעולה. והתקווה להרגיש טוב יותר פועלת ומעצבת אותי כל פעם. היא שקובעת לאן אני הולך, מה אני עושה, מה אני מבצע, איך אני מדבר עם כל אחד, איך אני מחזיק את עצמי. כל דבר הוא אך ורק כדי להשיג את מה שייטיב למצבי. אני רוצה לישון, לאכול, לטייל, אני חייב לעבוד, הכול רק כדי להשיג תועלת.
ולמעשה כל החיים שלי הם ניסיון להשיג תועלת מירבית, לסבול פחות וליהנות יותר, לקבל, למלא את עצמי בכל מה שרק אפשר. >במה אני יכול למלא את עצמי? אני נמצא במצב שהוא תוצאה של חינוך, השפעת הסביבה, ערכים טובים יותר או פחות שקיבלתי. וגם ההרגל נעשה טבע שני. שכך מרגילים אותי, ואני חייב לקיים דברים גם כשהם לא טבעיים, ועל ידי זה אני מתקיים. הרבה פעולות בחיים שלי אני עושה בגלל שכך הרגילו אותי, החברה, ההורים, המחנכים, ולא בגלל שרציתי בהן מלכתחילה, אלא אני כבר מבצע אותן אוטומטית.
זאת אומרת, אני לא נדרש אפילו לכוח המחשבה, אלא הגוף מבצע. יש דברים שאני עושה בהכרח, מתוך מאמץ פנימי, אני משכנע את עצמי שכדאי לי. השעון מצלצל, וגם אם אני רוצה להמשיך לישון אני קם והולך לעבודה, וזו יכולה להיות עבודה קשה ולא מעניינת, אבל אני יודע שאחרי שאני מתייגע כל כך, אני חוזר לבית חם, למשפחה, ואני יכול לנוח ולהרגיש טוב. וכדי להגיע להרגשה הטובה הזו אני חייב לשלם, ואני משקיע. >ההתקשרות שלי עם בני אדם מסוימים וההתרחקות מאחרים, כל הפעולות שאני עושה הן גם כדי להשיג אווירה טובה יותר. כל הזמן אני דואג להרגיש טוב יותר, זה הטבע שלי, הטבע של כל אחד ואחד.
>וזה הטבע שנקרא דרגת החי. כשגם דומם, צומח וחי, נמשכים כל הזמן להרגשה טובה יותר, למצב טוב יותר. אבל אצל כל היצורים האלה נראה שזה המצב המאוזן. כי הם לא מרגישים לחץ או משיכה לצדדים במצב הזה, אלא נמצאים בהרמוניה עם מה שנראה להם כחיים הטובים יותר.
יוצא שכל הזמן, לאורך כל החיים שלי, אני נמצא בשמירה על החוק להרגיש יותר טוב. זה התנאי שבו אנחנו קיימים, הטבע האגואיסטי שלי כל הזמן מכוון אותי למצב הזה.
וכאן עולה השאלה, אם כל החיים אני כל כך דואג לעצמי בצורה פנימית, אינסטינקטיבית, וגם בצורה הכרתית, מכוונת, מחושבת, איך יכול להיות שאשנה את הטבע שלי להפוך לגמרי, איך אני יכול לאהוב את הזולת?
>הרי לאהוב את הזולת זה נקרא שאני חושב עליו. שאת כל הגוף שלי, כל היכולות שלי, כל האמצעים שיש לי, אני מעמיד לרשות הזולת. עד כדי כך שלא נשאר לי כלום חוץ מנקודת הרצון להשפיע לזולת, וכל הזמן להיות רק בדאגה שיהיה לו הכי טוב. בדומה לאמא שמטפלת בתינוק, כשהטבע שלה כל הזמן מכוון אותה לדאוג לתינוק, ואין לה שום דבר בחיים חוץ מדאגה איך התינוק הזה, כמה קילוגרם של בשר, ירגיש טוב. כך היא מסתכלת עליו, במה להאכיל אותו, איך לנקות אותו, איך להשכיב אותו, מה לעשות עימו כדי שיהיה לו טוב, ואין לה שום דאגה אחרת. אבל זה לא מציאותי לקחת מזה דוגמה, ולחשוב שאני צריך להתייחס לכל האנושות בצורה כזו, במסירות כזו.
ואם הטבע הציב לפנינו כזה תנאי, אז בשביל מה הגענו למצב הופכי לגמרי, שאנחנו נמצאים כל הזמן בדאגה לעצמנו בלבד? ועוד יותר מזה, החיות נמצאות כל הזמן במצב שהן דואגות לעצמן. והאדם עוד יותר מהחי, הוא דואג רק להרוויח על ידי האחרים, לנצל אותם, להשפיע להם דווקא את הכוח שלו, את הידיעה שלו. הוא רוצה לכופף אותם, שהם יהיו תחתיו. הוא נהנה מזה שהוא גבוה יותר מאחרים. הוא אפילו נהנה מזה שלאחרים קצת רע ממנו, שהוא נמצא במצב מועדף לעומתם. הוא כל הזמן בודק את עצמו כלפי האחרים. ורק בבדיקה הזאת כלפי הסביבה, הוא בעצם מברר עד כמה שטוב לו ביחס לאחרים.
>אז אם האגו שלנו הביא אותנו למצב שאני צריך את האחרים רק כדי להרגיש מעל כולם, להרגיש שאני יותר מהם, איך יכול להיות שנוכל לשנות את הטבע הזה ולהגיע למצב הפוך? יכול להיות שאם אפנטז את המצב האוטופי הזה, שאני באמת דואג לזולת ומרגיש טוב מזה, כמו אמא כלפי התינוק, אם תהיה לי אהבה כזו אליהם, ואדאג להם כל הזמן, אני ארגיש מימוש עצמי מושלם. אבל אני לא רואה שום אמצעים להגיע למצב הזה. ולמה שאתחייב לכך?
במשך כל ההיסטוריה האנושות חשבה על כך, הרבה ספרים נכתבו בנושא. כבר לפני מאות שנים היו ארגונים שניסו לבנות סביבות כאלה, מעגלים יפים. היו ניסיונות של האוטופיסטים לבנות מקומות קטנים ככפרים או אפילו ערים, שבהן אפשר יהיה להתקיים ביחס יפה בין אדם לזולת. >אבל התוכניות האלה לא יצאו לפועל, ובמשך ההתפתחות שלנו נעשינו חכמים יותר, למדנו יותר על טבע האדם, והבנו שאנחנו לא מסוגלים להתעלות מעל הטבע.
>יכול להיות שנשיג משהו מיוחד בחברה אוטופית כזאת, אבל בלתי אפשרי לבנות כזאת חברה. מה שעשינו בחברה האנושית, בעצם הגבלנו את עצמנו בחוקים, חוקי התנהגות, כדי שלא נזיק כל כך לזולת. יש עורכי דין, רואי חשבון, סוציולוגים, פסיכולוגים, פוליטיקאים, שמסדרים את חוקי הסביבה, חוקי החברה. ואנחנו מתחברים בינינו, אבל מתחברים כדי לקבל שירות טוב יותר. כמו שעושות למשל עיריות, שדואגות לעשות סדר בערים, לפנות אשפה, לבנות גני ילדים, מקומות תרבות, חינוך, להביא לנו את מה שאנחנו צריכים.
ולצורך כך אנחנו מוכנים להתחשב בצרכים של כל אחד ואחד, וודאי שכדאי לנו להתאחד, מפני שאז כל אחד משלם סכום קטן על מנת לקבל שירות שעלותו זולה בהרבה כשהוא ניתן לכולם יחד. >בסך הכל אנחנו מקבלים תועלת שאפשר לחשב אותה והיא באמת משתלמת. אלא שאם מדברים על שינוי רגשי של יחס האדם והפיכתו להתחשבות בזולת, אנחנו לא מסוגלים לעשות דבר.