>אנחנו נמצאים היום ממש על פרשת דרכים, או שאנחנו נותנים לאגו שלנו ללוות אותנו הלאה, ואז אנחנו הולכים למשטרים נאצים ולמלחמה אטומית, או שאנחנו מפעילים חינוך אינטגרלי בהתאם לטבע כדי להגיע לאיזון הכללי. ואז אנחנו משנים את התפיסה, שאדם מסתכל היום על החיים בצורה שהוא לא עבד של בעל הבית שלו ומקום העבודה, שהוא והילדים שלו והחופשה שלו, והסופשבוע, הכול קשור במקום העבודה, וחוץ מזה אין לו יותר כלום. אלא הוא בונה עם הסביבה שלו את האנושות החדשה, ובזה משיג את השלמות. כשהוא מתחיל להרגיש את המערכת הכללית, הוא מתחיל להרגיש שלמות ונצחיות שבטבע, וזה ממלא אותו. החברה האנושית הופכת להיות בשבילו גוף אחד, ובהתפעלות, בהתרגשות, ברצון המשותף, במחשבה המשותפת, הוא מגיע למצב שזה פשוט מחייה אותו, הוא לא מרגיש את עצמו כאדם בודד, הוא מרגיש את עצמו המערכת, "זה שלי".
>אני בטוח שעל ידי שיחות, הרצאות, הפעלות, תוך כמה חודשים, אנחנו יכולים להביא את האדם כבר להתרגשות, להתפעלות מזה שהוא יכול להרגיש, להתרשם מסביבה כזאת, ולהרגיש דרכה גם אותו הכלל שהוא נמצא בו, את הדומם, הצומח, החי, בני האדם, את כל המציאות.
ואז נבין שבכל מאתיים השנים האלה, במיוחד בשנים האחרונות, היינו בעצם בהכרת הרע, בתהליך של הכרת הרע. שהאגו שלנו שהביא אותנו להתפתחות הטכנולוגית, גם הביא אותנו לשימוש הלא נכון בפירות ההתפתחות. שבמקום לפנות את הזמן שלנו לבניית המדרגה החדשה שלנו, הלכנו אחורה והתחלנו לעסוק במה שבכלל אין בו צורך, בהרס המשפחה, בהרס החברה, בהרס כדור הארץ. והיום אנחנו נמצאים בהכרת הרע.
אנחנו צריכים גם להבין שמתוך הניסיון שיש לנו מכל החיים הקודמים שלנו, מגיעים לנו רשימות, מה שנקרא "גלגולים", שאנחנו נמצאים בהם, והאדם כנראה סוחב איתו יותר ויותר התפתחות. לא שנולדתי כל פעם כתינוק בחברה יותר ויותר מודרנית ואני מתפתח על ידה, אלא כנראה שגם בתוך האדם באות נטיות חדשות מדור לדור, מה שאנחנו קוראים "רשימות", ועל ידן הוא מתפתח.
אנחנו מרגישים זאת במיוחד היום, אם אנחנו מסתכלים על הילדים, אנחנו רואים שהם תופסים דברים מודרניים הרבה יותר טוב מאיתנו. הם כאילו נולדים כבר עם הכנות, עם בירורים, עם תכונות שנמצאות בהם מוכנות לתפיסת העולם, להסתדר בעולם המודרני. הם מסתדרים כל כך טוב עם פלאפונים, עם מחשבים, עם כל מיני מכשירים חדישים. מה שאין כן אנחנו ודאי שלא. אם אני צריך להבין משהו בטכנולוגיה החדשה, אני סומך יותר על הילדים שלי. להם יש כבר גישה. הם כאילו נולדו כבר להסתכל על כל דבר לפי הטבע שלו. הם ניגשים לכל הדברים החדשים והם מובנים להם. הם כמו ילדי אינדיגו. הם כאילו באים מחלל אחר ונוחתים לעולם שלנו עם איזו חללית.
זאת אומרת, >אנחנו יכולים להסיק מכך שכנראה שיש רשימות, גנים אינפורמטיביים שמתפתחים ונמשכים מדור לדור. ומאיפה זה בא? אנחנו קוראים לזה "גלגולים", אבל האמת שזו לא מיסטיקה. אלא >מפני שכולנו קשורים זה לזה, כמו שאנחנו מגלים כעת, וכמו שיש שדה אלקטרומגנטי, כוח משיכה שפועל בכל מקום, כך יש איזה שדה כללי, שדה של מחשבה, של רצון שקושר אותנו יחד מעל כל הזמנים והמרחקים, ובתוך השדה הזה אנחנו נמצאים. בצורה כזאת >אנחנו מוסרים מאחד לשני ומדור לדור את המידע שרוכשים.
לכן לא פלא שהגופים שלנו, שנמצאים בתוך השדה הזה, קולטים את המידע, את האינפורמציה החדשה. וכך אנחנו רואים שהדור החדש מיד מוכן להתכלל נכון במצב החדש, בעידן החדש.
כשאנחנו מסתכלים על עצמנו במשך ההיסטוריה, >אנחנו רואים שאנחנו מתפתחים מדור לדור. בניגוד לכל חלקי הטבע, חי וצומח, ששם כמעט ואין שינויים במשך מאות שנים, אנחנו עוברים התפתחות גדולה מאוד בכל דבר אפילו תוך דור אחד. מי שהחל את חייו במחצית הראשונה של המאה הקודמת וחי גם במאה העשרים ואחת, רואה איך העולם ממש השתנה. במאה הקודמת אנשים היו קשורים למקום שבו הם חיו, הם גרו בכפרים, בעיירות קטנות, לעומת זאת היום הכול דינמי, הכול אחרת, המחשבה, הגישה לחיים.
והשאלה האם לא מספיק שנולדים ועוברים מדור לדור? לָמה אנחנו צריכים להשתנות? מה קורה כאן? אנחנו רואים איך תינוק צריך לגדול כדי לחיות אחר כך חיים טובים ומלאים, להשיג דברים, לשנות את החיים שלו. שיהיו לו משפחה, צאצאים, שלהם הוא משאיר את כל מה שרכש, והם ממשיכים את החיים שלו, הוא רואה בהם המשך.
>ואם אנחנו ממשיכים מדור לדור כמו כל חי, למה אנחנו צריכים להתפתח בניגוד לכל חי? מה מטרת ההתפתחות שלנו? מה הצורך בהתפתחות שלנו? כאן אנחנו עדיין לא מבינים זאת. אנחנו יכולים רק לדבר על כך בצורה כזאת, שאנחנו רואים כשאדם נולד הוא עדיין לא כשיר לחיים, הוא צריך להתפתח הרבה כדי להשיג שֶכֶל, כוח ורגש, עד שהוא מתאים לאיזו הבנה בחיים, סדר בחיים, שינוי בחיים. אולי כך גם אנחנו? ואפשר להגיד שאותן עשְרות ואפילו אלפי שנות ההתפתחות שלנו הן בעצם כמו חיי אדם אחד, כשאנחנו מתפתחים בהן, וכל פעם שמתפתחים זה כאילו מתקדמים. כמו ילד שמתפתח משנה לשנה. אולי גם אנחנו מתפתחים כך במשך מאות שנים? כשאצלנו מאה שנה הן כמו שנה אחת אצל תינוק שמתפתח.
אבל אנחנו עדיין לא רואים לאן אנחנו מתפתחים. בחיים שלנו, כשאנחנו מולידים ילדים, אנחנו יודעים לאן הם מתפתחים, אנחנו גם יודעים איך לספק להם צורך להתפתחות, אמצעי להתפתחות, משחקים, תרגילים, אנחנו בונים להם חברה מסוימת שתְפַתח אותם. ואילו בהתפתחות האנושות אנחנו לא יודעים לאן אנחנו מתפתחים, ולכן אנחנו לא שמים לב להתפתחות הדורות, כאילו ההתפתחות מדור לדור הינה במקריות. זה כמו שהורים היו מסתכלים על הילד, ולא היו מבינים, מאיפה הוא נולד, מאיפה הוא יצא, בשביל מה ולָמה?