style="color: #ff0000">>style="text-decoration: underline">טימקוד קטע 1/12
כרגיל, על החיים. דיברנו פעם על כך שאם אנחנו מסתכלים על עצמנו, אנחנו רואים את עצמנו מקולקלים, שלא כל כך טוב לנו, גם התכונות שלנו, האופי שלנו, ההרגלים שלנו, הם לא כל כך נוחים. אף אחד לא מרוצה מהשני, ואף אחד גם לא כל כך מרוצה מעצמו.
ודיברנו שאפשר לדמות זאת לתפוח שעל העץ. אנחנו יכולים לראות, שהוא חמוץ, קטן, גם לפי הריח הוא לא נעים, ולאט לאט הוא הוא גדל וגדל. ובאמת, כל התהליך שהוא עובר אנחנו לא רואים בו שום תועלת. הוא ממש סופג את כל המינרלים, ויטמינים, מים, לחות, חמצן, וכל הדברים, בשביל מה ולָמה? אלא רק בסוף, ממש בסוף התהליך, אנחנו רואים שפתאום הוא נעשה יפה, אדום, עם ריח טוב, ממש מתנוצץ מתוך עצמו. עד כדי כך הוא יפה וטוב, מאוד שונה, הפוך ממה שהיה בכל תהליך הבשלות שלו.
דיברנו גם שיכול להיות שגם אנחנו כאלה, רק אנחנו לא יכולים לראות זאת, כי אנחנו גומרים את החיים שלנו ולא מבינים שהגענו למצב הטוב, שכל אחד נעשה חכם, יפה, אדיב, נוח, אדם טוב. אנחנו לא כך.
ואז דיברנו על כך שיכול להיות שאנחנו מתקדמים מדור לדור, >בניגוד לתפוח, או בניגוד לחיות, בני אדם מתקדמים מדור לדור כל הזמן. כשהדור הבא הוא תמיד יותר גדול, יותר גבוה, יותר מפותח מהדור הקודם. >זאת אומרת, אנחנו לא יכולים להכניס את עצמנו רק לחיים הפרטיים של האדם, לדור אחד, אלא כנראה שכל ההתפתחות שלנו, במשך אלפי שנים, היא כמו חיים של אדם אחד. שכל הזמן חוזר ומתפתח, חוזר ומתפתח יותר ויותר, עד שכנראה שבסוף אנחנו מגיעים למצב היפה, הטוב. שאנחנו אומרים, שכנראה זאת צורת ההתפתחות שלנו. ולכן אומרים אנשים בעולם שאין להראות לטיפש עבודה באמצע מלאכתו. מה זאת אומרת לטיפש? ההבדל בין טיפש לחכם, שחכם רואה את הנולד, הוא כבר יודע מה הסוף, ואז הוא יכול להצדיק את כל התהליך שאנחנו עוברים. אבל אנחנו לא רואים את הסוף, ולכן קשה לנו להצדיק את המצבים שאנחנו עוברים.
style="text-decoration: underline">>23/dr-nayef-r-f-al-rodhan/">קישור למקור המדעי - Dr. Nayef R.F. Al-Rodhan
בפרק זה נדבר על עבר, הווה ועתיד כלפי האדם, שמוצא את עצמו היום בפחד מהעתיד. אנשים רבים מאבדים את מקום עבודתם, ורבים נוספים פוחדים שגם הם יהיו מחוץ למסגרת העבודה. הם חוששים ממה יתקיימו, ועד כמה יוכלו לספק את כל צרכיהם. כמו שקרה עם נפילת ערך הנדל"ן בארצות הברית, שאלפים איבדו אז את בתיהם, ונשארו חייבים כספים רבים במשכנתאות. אנחנו רואים באיזו צורה הם מתגוררים היום, ויכולים רק לתאר לעצמנו עד כמה המצב הזה נורא.
בשנים האחרונות במסגרת העיסוק שלי בהוראת חוכמת הקבלה אני עובר ממדינה למדינה, ורואה עד כמה האנשים נמצאים בלחץ מחוסר פרנסה וחוסר עבודה. כשמדובר למעשה בשתי בעיות שונות. >הבעיה הראשונה היא חוסר פרנסה, שאדם לא יודע ממה הוא יפרנס את המשפחה שלו, את האישה והילדים, את ההורים המזדקנים, איך יחזיק את הבית, ישלם את החובות, ויבטיח את עצמו בפנסיה, איך יעזור גם לנכדים, וכן הלאה. יש כאן מין שרשרת, חוג גדול ורחב שתלוי במי שעובד. הלחץ הזה מתגבר יותר ויותר ונעשה כדאגה כללית אצל ההמונים.
גם מכל החשבונות שעושים כלכלנים, אנשי פיננסיים וסוציולוגים, עולה שעוד מעט מאות מיליוני אנשים לא ימצאו מקום עבודה, ולא יהיה להם ממה להתפרנס. לפי הסטטיסטיקה, כבר היום כמעט חצי מאוכלוסיית ארצות הברית מבקשת איזו השלמה, בארוחות צהריים חמות, או בביגוד, ואפילו יהיה זה ביגוד משומש ועוד ועוד.
>הבעיה השנייה היא חוסר עבודה, אדם שמאבד את מקום העבודה לא יודע מה לעשות עם עצמו. ולכן אותם אזורים שאנשים בהם מחוסרי עבודה הופכים להיות אזורי פשע, פשע מאורגן, זנות, סמים, וכן הלאה. הבעיה היא שאחר כך החברה משלמת על כך הרבה יותר מאשר אם היתה מעסיקה אותם. אדם שמאבד את מקום עבודתו, ולא עובד מספר שנים, לא יכול אחר כך לחזור לשוק העבודה. אפילו אדם אינטליגנטי ממעמד הביניים, לא מסוגל אחר כך לעבוד, הוא מאבד את תרבות העבודה, את היכולת להתחייב, לעבוד, לתת דין וחשבון, ולצאת כל יום לעבודה.