שיחה 11 - 1. פעולה אחת
חלק 1/15
אורן: שלום לכם. אתם מצטרפים אלינו לסדרת השיחות הלימודיות באולפן, אנחנו עם הרב לייטמן. שלום לך הרב לייטמן.
שלום.
אורן: אני מזכיר למי שעדיין לא מכיר את הפורמט של השיחה הזאת, אנחנו מדמים באולפן מצב שבו הרב לייטמן מלמד כיתה של אנשים, שמישהו חשב שכדאי להושיב אותם ללמוד מול הרב לייטמן, והוא מלמד אותם דברים שכדאי היום לכל אדם בעולם לדעת. והם יכולים להיות מכל מדינה על פני הגלובוס. אתם תצטרפו אלינו לשיחה, ובטח יהיה לכם מה ללמוד.
היום נדבר מעט על פעולה אחת שאנחנו צריכים לעשות בחיים שלנו, כי על כל יתר הפעולות דיברנו במסגרת הבירור על הבחירה החופשית שיש לאדם. שיש לנו רק פעולה אחת, והיא לתקן את עצמנו. שכל התהליך שאנחנו עוברים בהתפתחות שלנו, באבולוציה, הוא מחויב, כי האגו גדל בנו כל פעם, מדור לדור ובמשך החיים.
אין עוד יצור כמו האדם שבמשך החיים הוא כל הזמן מתפתח, כל הזמן משתנה. אלא כמו שכתוב "עגל בן יומו, שור קרי", שאחרי כמה ימים כל בהמה, כל חיה, כבר יודעת איך להסתדר בחיים, יש לה כל הכוחות לשמור על עצמה, זמן קצר מאוד אחרי הלידה, היא כבר יודעת איך לא להזיק לעצמה. מה שאין כן אדם, כל עוד שהוא לא לומד, לא מקבל את החכמה הזאת מאחרים, מהסביבה, במשך המון שנים, הוא לא יודע איך לשמור על עצמו. ואפילו אחר כך, הוא צריך בעצם במשך כל החיים ללמוד ולהתפתח. וכל הזמן הוא משתנה, וכל פעם הוא נמצא בכל מיני רצונות שונים וזרים זה מזה. במשך החיים, פתאום הוא נמשך לזה ואחר כך לזה. אנחנו נפגשים לפעמים עם מכרים או חברים שלא ראינו זמן מה, ושואלים אותם "מה קורה?", והם אומרים "אני כבר לא בזה, אני כבר בזה", גם במקצוע, גם במשפחה, גם במגורים, הוא כבר מתעניין במשהו אחר. הייתי שם, למדתי את זה, נסעתי לשם. בקיצור, אדם הוא מאוד לא צפוי, מפני שכל פעם מתעוררים בו כאלה רצונות, שהוא עצמו ממש לא יכול להגיד מה יקרה לו אפילו בעוד דקה, ומכל שכן בעוד כמה שנים. ואנחנו רואים את זה על עצמנו, וגם על אחרים בחיים שלנו. אנחנו גם רואים עד כמה שכל דור שונה מהדור שקדם לו, ועד כמה שהאופי, התרבות, החינוך, ההשכלה, היחסים במשפחה, בין בני האדם, ובכלל, והמִבנה המדיני, הכול משתנה. ובניגוד לטבע החיות שמתקיימות כל הזמן לגמרי באותו הקצב, באותו הסגנון, באותה המסגרת.
ולכן הבדלנו זאת לשניים. שאדם בחיים שלו, כשהוא דואג לגוף שלו, למה שנקרא אצלנו "אוכל, מין, משפחה", הוא מתייחס לזה כמו לבהמה שלו, לחי. ולחי הזה הוא מתייחס בצורה רציונאלית, רצינית, מאוזנת. גם עם הגוף שלנו אנחנו עושים הרבה דברים מיותרים, וסך הכול באמת אין לזה כל הצדקה. יש דברים שהם כאילו טובים, אבל אם אנחנו משתמשים בהם בצורה מופרזת, אנחנו רק מזיקים לגוף. וההיפך, אם אנחנו יורדים מעט בצריכה, ולא ממלאים את הגוף בכל מיני דברים, בזה אנחנו עושים לו טובה גדולה ולא מרעילים אותו.
וכמו שאומרים הרופאים, ובכלל עוד בימי קדם, הרופאים אמרו שיותר טוב להשתמש בכמה דברים רעים מאשר בהרבה דברים טובים. כי דברים טובים בצורה מופרזת הם כאילו עושים יותר נזק לגוף מאשר קצת דברים רעים ורעילים.
ולכן, כבר דיברנו על זה שהצריכה שלנו ברמה הגשמית, איך שאנחנו מתקיימים במשפחה, בחברה שלנו, עם הילדים, בינינו לבין עצמנו, צריכה להביא אותנו בסופו של דבר לרמה מאוזנת, לרמת צריכה רציונאלית. לא שאנחנו מגבילים את עצמנו ומרגישים בכך מקופחים או ממש בחיי צער, אלא שאנחנו נבין שעד כאן ולא יותר, זה הבריא, הטוב.
מקורות מדעיים - התפתחות האגו - 2. התפתחות הרצונות
הוסף למועדפים
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה 11, -1. פעולה אחת, כלכלה/בריאות/ביטחון, בריאות/רפואה, נושאי הערבות, התפתחות האגו, 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה 11 |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 11 - 4. סוכת השלום
חלק4/15
בזמן האחרון, במאה הקודמת, אפילו פיתחנו מסחר בינלאומי, תרבות בינלאומית, תיירות בינלאומית, קשר בכל מיני צורות בינלאומיות. אנשים עוברים ממדינה למדינה, וטסים ונהנים מזה, ובכל זאת אנחנו רואים שאנחנו מגיעים למצבים לא נעימים. אנחנו בהתפתחות שלנו, אם צריכים להתפתח הלאה, צריכים כאילו להתחבר בינינו, שלא יהיה שוק משותף רק באירופה, אלא שכל העולם יהיה כשוק משותף. אנחנו רואים שלזה בעצם האגו שלנו מקדם אותנו, אבל מפריע לנו להיות בקשר נכון בינינו. היחס, ההתחשבות, ההבנה ההדדית, אנחנו לא מסוגלים לעשות זאת.
אפילו באירופה אנחנו רואים שאנשים ומדינות נכנסים להתקוטטות ביניהם, כשהם קרובים, הם בעצם שכנים זה לזה, ותלויים זה בזה. ויש כבר ביטול גבולות ומטבע אחד, ובכל זאת משהו מפריע. מה מפריע להתקדם הלאה? כי אירופה יכולה להיות ממש כוח. יש לנו אמריקה, רוסיה, סין, יכול להיות הודו וברזיל. ומה עם אירופה המזדקנת, הנחלשת? רק בגלל שלא יכולים להתאחד למעצמה אחת גדולה. אפילו מטעם אגואיסטי, להתעלות מעל החולשה הכללית, הם לא יכולים. מפני שיש פערים גדולים בתרבות, בחינוך, ביחס ביניהם, גם בהיסטוריה שלהם, לא יכולים להתעלות מעל כל היחסים האלה, שכבר קיימים.
ולכן, כאן אנחנו צריכים לראות, האם אפשר בכל זאת לגשר מעל כל הפערים האלה, כמו שאנחנו לומדים, כשבעצם שיטת התיקון שלנו, של האגו שלנו, זה שאנחנו משאירים את כל הפערים. גם בתרבות גם בחינוך, בדת ואפילו במבנה המדיני, אלא מעל הכול אנחנו דווקא רוצים את מטריית האהבה, לפרוש סוכת שלום עלינו.
ובפנים, שכל אחד יחיה בתרבות שלו, בחינוך שלו, בדת שלו, בכל מה שהוא, ויחד עם זה יתייחס יפה לאחרים. אני יכול לתת דוגמא מהמשפחה שלי. מצד אחד, ההורים שלי הם רופאים. ומצד שני, יש טכנאים ומהנדסים. אשתי מהנדסת. אני, כבר קשה להגיד מי אני, אני מתעסק באונטולוגיה, זה המקצוע האחרון שהיה לי, לפני כן עסקתי בביו קיברנטיקה. אחת הבנות שלי עוסקת בביולוגיה, הבן בהוצאת ספרים, והבת השנייה בפילוסופיה.
וכולם מאוד שונים באופי, אבל יש איזו הסכמה, שאנחנו שייכים למשפחה. ואז במשפחה אנחנו משלימים זה את זה. יכול להיות שאנחנו אפילו לא היינו מרגישים כשייכים למשפחה אחת. גם זה יכול לקרות. אבל מה אני רוצה להגיד? שלמרות שכולנו כל כך שונים וכל כך שונים גם בדעות ובהתנהגות ובסדר החיים, ממש, אני רואה, אם לא כוח אחד, שהוא מעל כל הפערים, שקושר אותנו יחד, לא היינו בכלל נפגשים זה עם זה.
אז השאלה היא, האם אנחנו יכולים לעשות אותו דבר כדי לחיות טוב, כדי להינצל ממלחמות והשמדה, לעצור את הצונאמי וההוריקנים, את התפוצצות הרי הגעש והתפוצצות השוק והמערכת הכלכלית? האם אנחנו מסוגלים לעשות אותו דבר בינינו? הרי אדם, כמו שכתוב, "כל דבר אדם ייתן בעד נפשו" כי הוא כבר נמצא ממש בפיקוח נפש.
מקורות מדעיים - התפתחות התלות ההדדית - 2. התלות ההדדית מחייבת אותנו להתחשב זה בזה
הוסף למועדפים
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה 11, -4. סוכת השלום, כלכלה/בריאות/ביטחון, אקטואליה, נושאי הערבות, התלות ההדדית, 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה 11 |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 11 - 13. שימוש טוב ושימוש רע
חלק 13/15
אורן: במסגרת האיזון שלנו דיברת על בריאות הגוף. אמרת שיש דברים שאנחנו צורכים היום שהם כביכול הורסים את הגוף שלנו.
מה יש לומר כאן, יש באינטרנט הרבה עובדות כאלה.
אורן: האם תוכל להסביר מה צריכה להיות הגישה לזה. יש כל מיני גישות
אני אתן לך דוגמה. אני חולה סכרת, קטנה, אבל חולה סכרת. מאיפה זה מגיע? זה מגיע מזה שאני אוהב ממתקים, אוהב סוכר. בטבע לא נמצא סוכר, יש פירות, יש דבש, אבל אין סוכר. אם לא הייתי מגזים בשימוש בסוכר, באכילת סוכר, לא הייתי מגיע לזה. יש הרבה מאוד סוגי מזון שאנחנו מייצרים, רק כדי למלא חשבון בנק למישהו, ועקב זה למלא בתי חולים בחולים.
אני אומר שהאנושות צריכה ממש לבדוק את עצמה מהתחלה עד הסוף, בכל מה שהיא עושה, ולהוציא את כל הדברים שהם רעלים לאדם. להוציא לאט לאט בצורה הדרגתית, קודם לתת להם איזה תחליף, ואחר כך להוציא אותם לגמרי. כמו שאנחנו נלחמים עכשיו נגד הסיגריות, נגד העישון, כך נילחם נגד כל דבר ודבר שהוא מזיק לבריאות, לגוף. מה שלא נמצא בטבע בצורה ישירה, כמו ירקות, פירות, בשר, דגים, מים, כל היתר לא. יכולים לחיות בלי "רֶד בוּל" ועוד כל מיני דברים אחרים.
מה שלא נמצא בטבע זה בטוח מזיק לגוף, רק אולי עדיין לא בדקנו בצורה שהוכחנו זאת. אבל אנחנו צריכים להבין גם כך, לקבל את זה בצורה שאם זה ישנו בטבע, אתה יכול למצוא לזה שימוש טוב, ואם זה לא נמצא, בטוח שהשימוש לא טוב, מה שלא יהיה.
אורן: אם היום אני רוצה להתחיל ליישם את הגישה הזאת בתזונה, זה עולה לי פי שלוש מהתזונה הרגילה.
אני מבין אותך. אני לא אומר שאנחנו צריכים לחזור לטבעונות או טבעיות או לביולוגיה נקייה ללא גנטיקה, ללא כל השכפול הזה שעשינו. אין ברירה, אנחנו אחרת לא נוכל להאכיל את האנושות. אנחנו חייבים לתת להם את זה, בלי זה כולנו נגווע מרעב. אין ברירה, אנחנו חייבים להשתמש בכל הדברים האלה. אבל לאט לאט אנחנו צריכים לעשות מחקרים, ולהחליף אותם הדברים שאנחנו עושים על ידי הכימיה, על ידי הגנטיקה, בדברים אחרים.
למשל, יש לי חבר בערבה שמגדל פלפלים ועוד כל מיני ירקות ופירות. אצלו אין כימיה כי הוא משתמש במיני החיידקים שאוכלים את המזיקים. היום אפשר לעשות הרבה, אבל צריכים קודם כל להתחשב בזה שיהיה מזון לכולם, זה ברור, אלא לאט לאט גם להתקדם לאקולוגיה. לכן אני אומר, שהטיפול בחינוך צריך להיות בחינוך אינטגרלי כזה, שהוא יביא אותנו לאיזון, לתיקון בכל שטחי החיים שלנו. כאן אנחנו באמת קובעים יחס יפה מאוזן לכל מה שהאדם עושה. ותהיה מהפכה בכל היחס שלנו, ואחר כך תוצאות מזה בכל הטכניקה, הכלכלה והחקלאות, בכל דבר.
קישור למאמר המדעי - http://www.sixwise.com
קישור למאמר המדעי - Dr. Edward F. Group III
מקורות מדעיים - הטבע - 3. איזון עם הטבע מביא שגשוג, חוסר איזון מביא ייסורים
הוסף למועדפים
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה 11, 13. שימוש טוב ורע, מדע/אקולוגיה, אקולוגיה, כלכלה/בריאות/ביטחון, בריאות/רפואה, נושאי הערבות, הטבע |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 11 - 14. השפעת הסביבה
חלק 14/15
אורן: הביטוי הזה של "לחנך את עצמנו" ביחס לאנשים מבוגרים, איך אנחנו צריכים להתייחס לזה?
דרך הסביבה.
אורן: כשהייתי ילד אז ההורים שלי והמחנכים שלי חינכו אותי, עכשיו אתה אומר שאנחנו צריכים לחנך את עצמנו. אז מי זה המחנך ומי זה המחונך? מי פה הגדול שמלמד את הקטן?
אתה מסדר את עצמך כלפי הסביבה, והיא מראה לך בעצם את הצורה הרצויה המתקדמת שלך. אתה נכנס תחת השפעת הסביבה הזאת, ואז אתה משתנה.
למשל שמעתי שטוב להיות אדריכל, אבל אין לי שום יחס לזה, לא רצון ולא כלום, אני בכלל לא יודע אם אני רוצה או לא רוצה, אבל שמעתי שזה טוב. חוץ מזה אמרו לי אנשים חכמים שכדאי לי, כי המקצוע הזה מביא אותי למשהו מיוחד.
אז אני הולך לקורס אדריכלים, לכל מיני מסיבות ופיקניקים שלהם, ולכל מיני וועידות שלהם, ואני נכלל שם ושומע. כולם מדברים על חשיבות המקצוע, על איך לבנות בתים כאלה וכאלה, ואיך הם ממציאים כל מיני דברים גדולים. ואז אני נכלל מזה, זה משפיע עלי, ופתאום גם אני נעשה לא אדיש. אלה אומרים כך לעשות ואלה אומרים כך לעשות ואני שומע, ואני חושב שאולי הייתי עושה כך או אולי כך. כלומר, אני כבר חושב איך אני הייתי עושה, אני כבר מתחיל לקבל מהם רצון. יוצא שיש כאן איזה מין שינוי בי, שלא היה בי קודם רצון לזה, ופתאום אני מוצא את עצמי מתעניין, קובע דעה, רוצה כך או רוצה כך, והולך ללמוד את האדריכלות הזאת.
כך אדם מקבל תמיד. מאיפה יש לנו כל מיני רצונות לסוגי החיים, למדע, לחכמה, למקצוע? אני רואה שיש אותם בעולם הזה, וזהו. אם תיקח אדם כפרי ממקום רחוק שאין לו אינטרנט, אין לא כלום, אז מה הוא יודע? הוא יודע שהוא יכול להיות או עם הפרות, או עם התרנגולים, או עם החקלאות, זה הכול, אלה המקצועות. ואז הוא בוחר איפה כן כדאי ואיפה לא כדאי, מה משתלם וכן הלאה. כל אחד לומד מהסביבה.
אני זוכר שאבא שלי רצה מאוד שאני אהיה מוזיקאי, הוא לא נתן לי ללכת לראות סרטי ילדים. הוא לקח אותי בעצמו לסרטים על המוזיקאים הגדולים, המלחינים הגדולים. ראיתי שם את מוצרט, את בטהובן, כל מיני סרטים על החיים שלהם. האמת שלא ראיתי שום דבר טוב, כולם חיו שם בכל מיני צורות חיים כאלה, שאחד קיבל הרעלה, השני נעשה חירש, וכו'. אבל קיבלתי גדלות מבני האדם האלה, שהקריבו את עצמם למען הרצון הגדול שלהם לעשות יצירות גדולות. זה כן נשאר אצלי.
אמנם לא קיבלתי רצון להיות כמוהם, אבל קיבלתי הערכה למה שהם עשו, עדיין מתוך הטבע שלי, אבל התרשמתי. אחר במקומי היה מתרשם ורוצה גם להיות מלחין, או משהו אחר. אני לא. לכן כל אחד מתרשם מאותה סביבה לפי סגנון האופי שלו.
מקורות מדעיים - השפעת הסביבה - 4. האדם הוא תוצר של הסביבה שלו
הוסף למועדפים
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה 11, 14. השפעת הסביבה, נושאי הערבות, השפעת הסביבה, כלכלה/בריאות/ביטחון, 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה 11 |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 9 - 14. מסכימים לשינוי
חלק 14/19
אורן: אם הנקודה המרכזית בתהליך הזה היא, שאני צריך להשתדל להתייחס טוב לאחרים, אז זו לא נקודה כל כך מהפכנית, היא די טריוויאלית, זה לא איזה גילוי גדול.
מדובר בשימוש בכוחות הטבע הידועים. אבל אנחנו צריכים להגיע למצב שנראה שאין לנו ברירה. רק אז אדם מסכים. וזה מצב שבו מיליוני מובטלים יוצאים לרחובות, כשאימהות פוחדות לשלוח את הילדים לבית הספר, כי יש שם אלימות, סמים וזנות. כשפוחדים לצאת לרחובות, כשלא יודעים מהיום למחר מה יהיה עם הבריאות והביטחון, כשכל התפתחות התרבות שהיא מאוד חשובה לאדם נעצרת. ואנחנו רואים עד כמה אנחנו נמצאים במצב שכבר אי אפשר יותר לסבול אותם הדברים שאנחנו מייצרים, כי בגלל האגו שלנו אנחנו נעשים מוגבלים יותר ויותר, ביצירות, בכל דבר. ואנחנו צריכים להגיע למצב שבו נחליט שהחיים שלנו בצורה כזאת, הם כבר לא חיים. הרי אנחנו לא רוצים להתחתן, אנחנו לא רוצים להביא ילדים, הילדים שלנו לא רוצים לחיות. הם בעצם שואלים "בשביל מה הבאתם אותנו, אנחנו לא רוצים לחיות, האם עשיתם אותנו להנאת עצמכם?"
אנחנו מגיעים לדור שלא רואה עתיד. ואדם בלי עתיד לא יכול להתפתח, הוא לא יכול לחיות. לכן הייאוש והדיכאון, זו המחלה הנפוצה ביותר בעולם. היום מייצרים תרופות נגד דיכאון אפילו לחיות בית.
מקורות מדעיים - התפתחות האגו - 4. ההתפתחות האגואיסטית מובילה לריקנות, ניכור ומשבר
הוסף למועדפים