שיחה א' - 1. עבדים של עבודה
לימודי העולם החדש הוא פרויקט חדש שיוצא לדרך שיעזור לכל אדם באשר הוא ללמוד איך להסתגל לעולם החדש, להצליח ולשגשג בו.
אנחנו רואים שהעולם השתנה מאוד במאה העשרים, אנשים שחיו לפני כן בצורה הרבה יותר חופשית, נכנסו למערבולת של עבודה והפכו לעבדים. מדובר אפילו על מעמד הביניים, על אנשי היי-טק, פוליטיקאים, כלכלנים, סוציולוגים, ובכלל כולם הפכו להיות מכורים לעבודה.
הפכנו לעבדים. איבדנו את עצמנו בגלל העבודה. אצל האדם המודרני, חלק קטן מהזמן מוקדש לאכילה, שתיה ומנוחה, וגם המנוחה נקבעת על ידי כלי התקשורת, אבל עיקר הזמן מושקע בעבודה. להגיע לעבודה ולחזור ממנה לוקח שעה עד שעתיים, ובמשך כל שעות היום הוא נמצא בעבודה, שם הוא עושה הכל, ואף אוכל, וכך יוצא שלפחות עשר שעות ביום האדם עוסק בעבודתו. יתרה מכך, היום מקומות העבודה מארגנים לכל העובדים שלהם גם גני ילדים ונופשים, כדי לקשור אותם יותר ויותר למקום העבודה.
כך האדם נעשה עבד לעבודתו, הוא לא מבין שיש עוד משהו חוץ מעבודה. העבודה היא העיקר בשבילו, היא ממלאת לו את כל החיים. כשאנחנו פוגשים מישהו מייד אנחנו מתעניינים במה הוא עובד, כמה הוא מרוויח, וכיוב'. בעצם אני לא מתייחס לאדם, אלא למה שהוא עושה. בשבילי אין אדם, אני לא שואל אותו מה ממלא אותו, מה הוא מרגיש, או איפה הוא מבלה, כי מקום העבודה הוא העיקר אצלנו.
וזה גם עיקר הדאגה של האדם בחיים, אם יפטרו אותו או לא, ואיך הוא ימצא עבודה אחרת. אנחנו רואים איך מקומות עבודה כל הזמן שולחים את העובדים שלהם לכל מיני סדרות של השתלמויות, הכול סביב העבודה. והתופעה הזו לגמרי לא מיטיבה איתנו. כי מצד אחד אנחנו הורסים את תשתיות כדור הארץ, את כל אוצרות האדמה, הטבע, האקולוגיה. מצד שני, הגענו בעצם למצב שאנחנו עסוקים בזה כמו ילדים שמשחקים, ואמא באה ומפסיקה את המשחק, מנתקת אותנו ממנו, כי עלינו לעשות עוד משהו. ואנחנו לא מסוגלים לצאת מה"משחק" הזה, אנחנו ממש מכורים לו. העולם נעשה כזה שאנחנו משועבדים לדעת החברה.
ובאמת הגענו לשלב שהמוח שלנו מרוכז בעבודה, כל הגישה שלנו בחיים היא סביב העבודה. האדם פוחד לצאת לפנסיה, כי אז יהיו לו כל כך הרבה שעות פנאי, שהוא לא יידע מה לעשות בהן, הוא לא יודע ולא רוצה להיות חופשי. גם כשהוא חוזר מהעבודה, יש לו מחשב בבית והוא ממשיך לעבוד. גם כשהוא נמצא בחופשה, הוא לוקח איתו פלאפון וכל מיני מכשירים חדשים, שעוזרים לו להישאר כל הזמן קשור למערכת, ומשועבד לה, כאחד הברגים הקטנים. במהלך עשרות השנים האחרונות הגישה הזאת כיוונה את האדם כך שהוא לא מסוגל לראות את עצמו חופשי.
אדם צריך להגיע למצב שאם יש לו שלוש שעות ביום שבהן הוא לא עובד, הוא יעסוק במשהו שנחוץ לחברה, ויספק לה את מה שהיא צריכה, וגם יספק לעצמו את הצרכים ההכרחיים לקיום. ובכל יתר הזמן הוא ייצא לבלות, למלא את עצמו בדברים אחרים. אלא שאנחנו לא מתארים לעצמנו שזה אפשרי, ובכלל כבר יצאנו לעבדות כזאת, שאם לא נעבוד, נחשוב שאין לנו מה לעשות בחיים.
הוסף למועדפים
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחות נוספות, שיחה א, -1. עבדים של עבודה |
| להשאיר תגובה | |