החיבור זו באמת אותה נקודה שבלעדיה לא נוכל לפתור שום בעיה לאומית כי זה היסוד שלנו.
ניצה: אמרת קודם מה שנשיג במלחמה נוכל להשיג על ידי חיבור. זה משפט שהייתי רוצה קצת לפתוח ולהבין יותר. מה זה אומר?
לקחת אותו כסלוגן?
ניצה: לא. הייתי אפילו מנסה קודם כל להבין מה אנחנו הולכים להשיג במלחמה ולמה אנחנו חושבים שהחיבור יכול לתת לנו את אותו פתרון?
על ידי מלחמה אנחנו משיגים מצב של שלום. מה זאת אומרת? אנחנו מנטרלים את שונאינו שרוצים להשמיד אותנו. אז קודם כל אנחנו משיגים, מה שאנחנו קוראים לו שלום, זה לא שלום, זו פשוט הפסקה של המלחמה לזמן מה. כמה קורבנות אנחנו משלמים עבור זה? זו שאלה. כמה זמן המלחמה תימשך? זו גם שאלה, ברור. חוץ מזה יש עוד מטרות, כל העולם גם מעוניין בזה, אירופה, אמריקה עם המשבר שיש להם, הממשלות במזרח התיכון גם צריכות את זה כדי להשיג כל מיני הטבות מתוך המצב הזה ועוד ועוד.
בדרך כלל המלחמה פותחת חשבון חדש בכלכלה, בחברה, ועוד ועוד. זאת אומרת, סך הכל עושים חשבון כמה זה יעלה לנו בכסף, כמה יעלה לנו בקורבנות, יכול להיות שזה כדאי, ואז עושים מלחמה.
ניצה: עכשיו ענית על החלק הראשון, מה נשיג באמצעות מלחמה.
לא, את זה רוצים בדרך כלל להשיג במלחמה, בכל מדינה ומדינה עושים חשבונות כאלה. ויש בזה בודאי הרבה יותר חשבונות שאני לא יכול לדעת ואפילו לדבר עליהם, כאן אצלנו אנחנו צריכים להשתמש באותה חרדה, באותו מצב מיוחד שיש לנו לפני המלחמה, החיבור. החיבור שבדרך כלל אנחנו משיגים במלחמה הוא חיבור זמני, מאוד מאוד קטן, כי כולם מתחברים מתוך פחד, כך משיגים איזה פיצוי פסיכולוגי, כי צרת רבים חצי נחמה, אם כולם כמוני אז יש לי הרגשה שאני מתחלק בחרדה שלי עם כולם. ועוד ועוד.
מה שאין כן, אנחנו רוצים על ידי המצב הרגיש, כשעכשיו עושים חשבונות בכל בית בישראל, כי אנחנו רוצים להשיג חיבור לא מטעם הפחד בלבד, למרות שהפחד הוא הגורם, הטריגר כמו שאומרים, אבל אנחנו רוצים על ידי זה להשיג באמת חיבור, שבו נתחבר לא בגלל שיש לנו שונא שאנחנו צריכים להגיד לו תודה רבה, על ידך אנחנו מתחברים, אלא שנשתמש בו כגורם זר ראשוני.
בואו מכאן נמשיך קצת הלאה, ונתחיל להתחבר על ידי שולחנות עגולים, על ידי סדנאות, כי בדיבורים האלה, בהידברות זה עם זה, אנחנו מתחילים ללבן, לברר ולראות שיש בחיבור הצטיינות, ייחודיות, שאנחנו מתחילים להרגיש בו כוח חדש, מצב חדש יותר גבוה ממצבנו. ואנחנו יכולים על ידו להגיע לקיום חדש.
כי אז בכל זאת, מתוך החיבור נתחיל אולי לפתור את הבעיות הכלכליות, את בעיות החינוך, את הבעיות במשפחה, את כל הבעיות שיש לנו. כל המחאות והבעיות שיש בכל מקום ומקום, ובכלל כל הבעיות החברתיות שיש, שכל אחד כל שני וחמישי קם ועושה איזו הפגנה, פתאום איזה מפעל מפסיק את העבודה עם הדרישות שלו וכולי. בואו נתחיל לפתור כל הבעיות מתוך החיבור.
זאת אומרת, אנחנו רוצים שהקהל הרחב על ידי השתתפות בסדנאות ושולחנות עגולים, דרך מסך הטלוויזיה, דרך השתתפות כזאת, ירגיש שיש בחיבור משהו מתוק, איזו הרגשת ביטחון, הרגשת קירבה, הרגשת חיבור, איחוד, וזה ימשוך אותו לממש בכלל את שיטת החיבור בכל תחום בחיים שלו. גם במשפחה, גם ביחסים בין בני זוג, עם הילדים, עם הקרובים, עם השכנים ובשכונה, עם העירייה, עם כל דבר. כך שכל פעם שאנחנו רוצים לעשות משהו, נעשה זאת דרך הידברות, דרך חיבור, דרך שולחן עגול, ולא נעשה שום דבר סתם כך. נחייב בזה אולי את הרשויות וגם את הממשלה, כי בכל זאת רק מתוך חיבור אנחנו באים לכל המצבים החדשים, לגזירות לכל דבר.
זאת אומרת, אנחנו צריכים להגיע למצב שהעם יראה שלא סתם כתוב בתורה שהחיבור הוא יסוד האומה, ובמיוחד של האומה הישראלית. לא כתוב כך על אף אומה. החיבור זו באמת אותה נקודה שבלעדיה לא נוכל לפתור שום בעיה לאומית כי זה היסוד שלנו.
חיים חדשים, שיחה 55, האומה הישראלית, 12.8.2012
הוסף למועדפים
אנחנו צריכים להבין, שאנחנו יכולים על ידי חיבור למצוא פֶּתָח לשינוי העולם, לשינוי האנושות, שינוי הגישה שלנו למערכות שבָּנִינו.
ניצה: הפסקת האיום. ודיברנו על כך שיכול להיות אפילו שהמצב הכלכלי יהיה טוב יותר כי אחרי מלחמה זה תמיד כך. ועכשיו כשאני מחברת את החלק השני של המשפט, "נוכל להשיג על ידי החיבור". זאת אומרת, על ידי החיבור נוכל להשיג גם שיפור כלכלי.
הכל. כי החיבור פועל לא על ידי זה שאנחנו משמידים כל מיני אמצעים כלכליים, ואז אנחנו יכולים לפתח אותם שוב. אנחנו כאילו נזרקים להרס, כמו לפני עשרים שלושים שנה ואז יש לנו מה לעשות, אנחנו לא נמצאים בעולם שכבר מילאנו אותו בכל מה שצריך ולא צריך.
לכן, על ידי זה שאנחנו מגיעים למלחמה, לשטח פתוח בכלכלה, כאן על ידי החיבור אנחנו מגלים כלכלה חדשה. כלכלת החיבור. כלכלה לא תחרותית, כי הכלכלה הזו בעצם נגמרה, לכן בא המשבר. אם אנחנו נתחיל לעבוד, בעוד כמה שנים אנחנו בכל זאת שוב נכנס לזה ומהר מאוד. כי אירופה ואמריקה לא ניזוקים מזה, רק אנחנו כאן קצת, איראן ועוד כמה מדינות.
לכן מה שקורה כאן, אנחנו צריכים להבין, שאנחנו יכולים על ידי חיבור למצוא פֶּתָח לשינוי העולם, לשינוי האנושות, שינוי הגישה שלנו למערכות שבָּנִינו. כל המערכות, מערכת הכלכלה, המשפחה, המדע, התרבות, המדיניות, המערכת הסוציאלית, הפיננסית, כולן נמצאות במשבר. זאת אומרת, כל מה שהאדם פיתח במשך אלפי שנות ההתפתחות שלו, נמצא בקריסה. ולכן מלחמה, אפילו מלחמת עולם אם היא תתפרץ, היא בסך הכל תזרוק אותנו כמה שנים אחורה.
מה שאין כן, אם אנחנו נלך בלי מלחמה לחיבור, אנחנו נמצא בתוך החיבור את אותו מודל, אותה תבנית, שמותאמת לטבע האינטגרלי. כי החיבור מותאם בדיוק לטבע. ולכן, יוצא שנוכל למצוא כאן גישה חדשה לכל מה שאנחנו נמצאים בו היום במשבר. בחינוך, בתרבות, במדע, במשפחה, בכלכלה, בפיננסים, ועוד ועוד. רק מתוך חיבור.
עכשיו אנחנו פועלים מתוך חוסר חיבור ומתוך תחרות. ואז אנחנו נפעל בצורה הפוכה. עכשיו אנחנו נמצאים בניגוד לטבע, וזו בעצם סיבת המשבר שלנו, ואז אנחנו נפעל מתוך חיבור והזדהות עם הטבע. ואז, מתוך האיזון עם הטבע, נגיע לפתרונות כאלה שכבר לא ניכנס אף פעם למשבר, כי כל פעם נהיה בהתאם למערכות הטבע.
חיים חדשים, שיחה 55, האומה הישראלית, 12.8.2012
הוסף למועדפים
בחיבור יש כוח מיוחד שעוזר לנו להיות למעלה מכל הבעיות,להיות בהרמוניה עם הטבע, ואז לזכות בכך שכל הבעיות יברחו מאיתנו.
אורן: אנחנו מנסים ללמוד יחד עם הרב לייטמן, איך אפשר להפוך את החיים שלנו בישראל, לחיים יותר טובים, לחיים חדשים. במקום שכל אחד מאיתנו יהיה טרוד בצרות היומיום שלו, ולא יצליח להרים את הראש ולחיות אלא כל הזמן יהיה עסוק בהישרדות הקיומית, איך אנחנו יכולים לפתח בינינו רשת של קשרים, שתוכל להביא אל החיים של כל אחד מאיתנו, של כל בית, של כל משפחה בישראל, רוח חדשה. רוח של תקווה, רוח של חיזוק הדדי, עזרה הדדית, חום, ביטחון. ואיך אפשר להפוך את החיים ביחד לחוויה, במקום חווית הישרדות.
הרב לייטמן, בשיחות האחרונות התחלת לדבר על כלי חברתי שנשמע מאוד מבטיח, מאוד מסקרן, כמו "סטארט אפ", מודל חברתי מאוד יפה. אני אציג אותו בכמה מילים ובהמשך השיחה נמשיך ונפתח. אתה מדבר על איזה מודל של רשת חברתית, של ערבות הדדית. למשל, אתה אומר שלכל אחד מאיתנו יש בבית המון מוצרים שהוא לא משתמש בהם והם רק "מעלים אבק", הוא יכול למסור אותם לאיזה מרכז חברתי, למשל למועדון של "ערבות הדדית", שאפשר להקים בכל עיר ועיר, ואז יכול לבוא כל אדם וליהנות מזה, ולחילופין.
דבר נוסף, כל אחד מאיתנו מתמחה במקצוע שבו הוא עובד, הוא יכול להפריש שעה, שעתיים בשבוע לטובת הכלל, לרווחת הכלל. ואז אנחנו יכולים לארגן יחד בצורה התנדבותית בינינו, איזו רשת שתספק לכל אחד מאיתנו שירותים ללא תשלום. שירותים שהיום פשוט אין לי כבר כסף לקנות, ככול שהמצב הכלכלי הולך ומחמיר. יש גזירות כלכליות עקב המצב באירופה, והכלכלה העולמית בכלל, והן הולכות וגוברות גם פה בישראל. כל אחד מרגיש מצוקה קיומית בכיס, חסרים לו דברים. הנקודה בדברים שאתה אומר היא, שביחד אנחנו נוכל לעשות הרבה דברים שאחד לבדו, לא יכול לעשות.
אנחנו רואים שהמשבר שמגיע לא נותן לנו רק מכה בכיס, אלא הוא נותן לנו מכה גדולה מאוד בעצבים. הוא מביא אנשים לפאניקה, למצבים קשים מאוד של ייאוש, של חרדה, חרדה על העתיד, חרדה על הקיום. המשבר מביא אותם למצבים שהופכים אותם להיסטריים. אנחנו רואים שבכל העולם מתגברים המקרים שאנשים שורפים את עצמם. מה פתאום זה קורה? איזו הגיון מביא אותם לזה?
אבל אם תשאל פסיכולוגים, הם יאמרו לך שאדם הנמצא בזמן של לחץ, בתקופת מתח, הוא הופך להיות כילד שצועק "אני רוצה כאן ועכשיו", הוא לא רוצה לחכות יותר. למה הם שוברים חלונות ראווה? למה הם מוכנים לשרוף מכוניות? מי מרוויח מזה? כל זה מתוך לחץ פנימי, האדם מרגיש שהוא "מתפוצץ". וזה מגיע מתוך תסכול, שמביא אותו לחרדה גדולה. וגם אם אין חרדה קיומית כאן ועכשיו, כך זה נראה בעיניים הגדולות של הפחד, אתה לא יכול לפקח על זה, אנחנו לא מסוגלים להחזיק את זה מסגרת של גבולות. ומתוך זה, בדרך כלל, אנשים יוצאים לעשות מהפכות, מהומות ועוד.
לכן, על ידי זה שאנחנו בונים רשת חברתית, רשת ערבות הדדית, אנחנו מצמצמים את כל הבעיות הנפשיות הגדולות. דיברנו על כך שאנחנו אפילו יכולים למדוד עד כמה האנשים האלה הבריאו לפי כמות הזמנת התרופות וביקורי הרופאים וכן הלאה. אבל העיקר הוא שאנחנו ממש נותנים לאדם רווחה פנימית, מקום לנשום, להרגיש את עצמו בנוח. מצד אחד "צרת רבים חצי נחמה", אפילו כשמרגישים צרה. אבל כאן זו לא רק צרה, אלא הם גם משלימים בצורה הדדית זה לזה מה שחסר. הם מתחילים לעשות קניות מרוכזות בחצי מחיר, שזה גם מקל עליהם, וכן הלאה.
זאת אומרת, אנחנו פותחים להם הזדמנות, אפשרות להכיר מה זה חיבור נכון בין בני אדם. זה כמו שמהאוויר, מכלום, אתה מקבל רווח שאפילו בכסף אתה לא יכול לקנות.
ויחד עם כל הפעולות של חיבור ואיחוד, אנחנו צריכים בכל זאת באיזו צורה להעביר להם הסברה על זה, פסיכולוגיה. דרך סדנא ל"שלום בית", דרך חוגים לילדים, דרך חוגים להורים, דרך גישה חדשה לבתי ספר, ללימוד בכיתה, בכל מיני צורות. דרך שירים, דרך סדנאות ודרך עוד כל מיני פעולות. ויחד עם זה כשהם באים, לעורר בהם התרגשות טובה כתוצאה מהחיבור. לתת להם הסבר על כך שיש בזה כוח מיוחד שיעזור לנו להיות למעלה מכל הבעיות, שיעזור לנו להיות בהרמוניה עם הטבע, ואז לזכות בכך שכל הבעיות יברחו מאיתנו.
אנחנו והטבע נעשים כמנגנון אחד, כגוף אחד שנמצא באיזון, ואם הוא נמצא באיזון, לא יכולים להיות מצבים שיתפוצצו בו כל מיני דברים כמו מלחמות ובעיות וטרור. בזה אנחנו הופכים להיות מוגנים נגד כל דבר רע, ממש עד כדי כך.
חיים חדשים , שיחה 53 , 9.8.2012
הוסף למועדפים
במערכת האינטגראלית, אדם אף פעם לא מרגיש, שזה חשוב במה הוא עוסק, באם הוא נותן, או מקבל, הוא לא מרגיש מפסיד, תמיד יש לו הרגשת רווח.
סך הכל, בכל אלפי שנות הקיום שלה, האנושות בנתה רק מערכות הגנה. נגד מכות בריאות, מכות חום קור, מכות מלחמה, מכות טרור, נגד חוסר. ועכשיו כבר לא נצטרך לעשות את זה, מכיוון שאם נתקדם לקשר הנכון בינינו ונהיה מאוזנים עם הטבע כמו מערכת אחת מאוזנת, לא יכול להיות שיקרה כאן משהו רע. כי כל האנושות נמצאת בתוך המערכת הזאת, ואם אני גורם לה לאיזון, להרמוניה, אני אראה שאני מחזיק צבא, אני מחזיק משטרה, אבל פתאום אני מגלה שאין לי בזה צורך. כמו שבעל הסולם אומר, "בּוּלֶט", במקרה כזה, אף זר לא יכול לנגוע בנו.
ניצה: היינו רוצים לשאול כמה שאלות על הרשת הזאת, מהו אופייה? מהן התכונות שלה? איזו רוח היא מביאה? ממה שאמרת עכשיו, אני מבינה שהרשת בעיקר נותנת איזו הרגשת ביטחון והגנה לכל מי שהוא חלק ממנה.
זהו החלק הפנימי שלה, חוץ מהשירותים החברתיים.
ניצה: מה הרוח הזאת מביאה מבחינת ההרגשה שהיא נותנת לאנשים בתוכה? האם יש עוד דברים שהם מרגישים בה?
אדם פתאום מרגיש שהוא נהנה מזה שהוא כבר לא יושב בסלון בבית ומקלל את השכנים, או את הילדים שלהם, או כל מיני דברים אחרים, וחי מזה. אלא הוא חי פתאום ממשהו קצת יותר גבוה בהתרוממות רוח, ומזה שהוא מרגיש חופשי. "אני יכול לא לנעול את הדלת, כי אני עם כולם יחד", זו הרגשה שמביאה את האדם לפתיחת החיים שלו. גם פסיכולוגים מסכימים בזה, שאדם פתאום מרגיש שהחיים שלו הם לא רק שלו, הוא מרגיש יותר את החיים של השני, ואז מתוך זה יש לו מין התרחבות, יש לו רוגע, הרמוניה, שקט, נוחות.
האדם מרגיש שהוא כבר לא צריך לדאוג למשפחה שלו לבד, ושאשתו "יושבת לו על הראש", ושהילדים כל הזמן באים אליו לבקש, "אבא איפה האופניים? אבא איפה הכדור? אני רוצה בובה", או משהו אחר, אלא הכל חופשי, הכל פתוח, הילדים ילכו לחוגים.
ואפילו אם הוא צריך לתרום, הוא מרגיש שזה מוסיף לכבוד שלו. יש כאן תמיכה גם מהצד השלילי, וגם מהצד החיובי. זה לא באמת שלילי, כי אפילו שאני צריך לעבוד, אני לא מרגיש שאני עובד, אני מרגיש שבזה אני תורם, שאני רוכש כבוד.
וכך כשאנחנו נמצאים במערכת האינטגראלית בצורה כזאת, אדם אף פעם לא מרגיש, שזה חשוב במה הוא עוסק, באם הוא נותן, או מקבל, הוא לא מרגיש מפסיד, תמיד יש לו הרגשת רווח. זו באמת איזו מין מכונה שפועלת מעצמה ללא דלק "פרפטום מובילה", כך שגם נתינה וגם קבלה מביאים לי התרוממות רוח.
ניצה: אנחנו רוצים לשאול שאלות על הרשת שאתה מתאר, כי היא לא קיימת במציאות של היום, אין דבר כזה. ולכן אנחנו רוצים להתחיל להרגיש אותה, להבין אותה, ללמוד אותה. ורק אחר כך, לאט לאט, נוכל אולי לפתח איזה מודל שאפשר יהיה ליישם בכל מיני מקומות כמודל יישומי. בשלב הראשון, הייתי רוצה להבין איך זה עובד? כרגע אני מתחילה להרגיש אותו.
אני בטוח שזה לא יוכל לעבוד אלא אם נלווה כל שלב ושלב בהידברות, בשולחנות עגולים, בסדנאות, בשירים "על הדשא" מה שנקרא. כל מיני אירועים כאלה שמהם אנשים מקבלים סיפוק.
כל הזמן צריכים לדאוג שיהיה להם סיפוק, אבל סיפוק מכוון מהמקור של האיחוד. רוצים סיפוק? מתאחדים. מרגישים רע? פתאום הממשלה מטילה עוד מס על כל המדינה? באותו הזמן, באותו הרגע, אנחנו מחליטים שהיום אנחנו עושים סדנה. כל העיר או כל השכונה מגיעה ועושים סדנה. והתוצאה מהסדנה חייבת להיות פשוטה. בחיבור שלנו אנחנו מתעלים למצב שבו אנחנו לא מרגישים במה שקורה, אין שום דבר רע.
וגם בצורה הגיונית, אם בכל זאת אני אצטרך לחיות, נניח ב 20% פחות ממה שחייתי קודם, אני אשלים את ה 20% האלה על ידי הרגשת האושר, על ידי הרגשה "לא על לחם לבדו יחיה אדם" וזה אפשרי. ויכול להיות שזה יהיה אפילו יותר בריא, בלי כל ה"פפסי קולה" וכל מיני הממתקים המזיקים והשוקולדים. יהיה משהו פשוט גם לילדים וגם לי וכן הלאה. אבל יחד עם זה, על מצב הרוח אני אשמור ואפילו אעלה. אז אני לא אסע לחו"ל, אני אמצא כאן בארץ אתרי פיקניקים ומילויים כאלה, שימלאו אותי יותר מלהסתובב בערים בחוץ לארץ.
חיים חדשים , שיחה 53 , 9.8.2012
הוסף למועדפים
אנחנו מייצבים כאן כוח חדש אינטגראלי, חיבור שמתהווה ככוח הגדול ,כוח המאסות
ניצה: אז אחד העקרונות שאתה אומר כאן, זה שאנחנו צריכים לאורך כל הדרך לעשות איזשהו תהליך של הידברות. ליצור שיח שהמטרה שלו לתת לנו הרגשה שביחד הכל אפשרי, ואולי דרך זה גם לחשוב ביחד איך לטפח את הרשת.
בחיוך לכל אחד, ביחס יפה, רגוע, כל אחד נותן דוגמה לאחרים, בצורה כזאת אנחנו ממש יוצאים מכל בעיה. וזה לא איזה מין טריק פסיכולוגי, אלא אנחנו מייצבים כאן כוח חדש אינטגראלי, חיבור. וכוח החיבור הזה מתהווה כמו כוח המאסות היוצאים מכל מיני תנועות כמו "אוֹקְיוּפַּייד" וכן הלאה, תנועות מחאה. מזה שאנשים מחממים זה את זה, נעשה כוח גדול. זה לא רק מאה אנשים שבאים ומתחברים יחד, זה מאה כפול מאה, כי כל אחד מחזיק את האחרים, וכל אחד מחמם את האחרים, כל אחד מתחיל להשתולל ולהראות את זה לאחרים.
אותו הדבר כאן, רק בצורה הפוכה. זאת אומרת, אנחנו מבינים שכוח הציבור הוא הרבה יותר מהסכום של היחידים, וההשפעה של הכוח הזה על כל אחד ואחד היא מאוד גדולה, היא יכולה להביא אדם למצבים שאליהם הוא אף פעם לא יכול להגיע לבד.
ניצה: יהיה מעניין לעשות על כך אבחנה.
יש גם את זה, תחפשי ב"גוגל" , "עניין הציבור", חיבור, כוח המאסה.
ניצה: יש ביטוי שאומר "השלם גדול מסך חלקיו".
כן. יש על זה מחקרים מאוד גדולים, כי זו בעיה גדולה לצד השלילי בעולם. אבל אנחנו בצד החיובי.
ניצה: זה בגלל שצד החיוב שנבנה, הוא פחות מוכר, בדרך כלל אנחנו מכירים את הצד השני. אילו עקרונות מחממים אחד את השני במחאות פה, אילו עקרונות מחברים ומאחדים, ברשת שאנחנו מדברים עליה, רשת הערבות ההדדית?
עקרונות של השפעה הדדית והתכללות, אין כאן שום דבר מיסטי.
ניצה: ברור, אני מדברת על שפה פשוטה לקהל הרחב.
כאשר מאה אנשים משפיעים על אדם אחד בדעה שלהם, בהתכללות ביניהם, הוא מקבל את הכוח שלהם פי מאה, וזה נכנס בו, וודאי שהוא לא יכול להתמודד נגד הדעה שלהם והוא מתחבר אליהם. אם הם מחליטים שהם מתחילים להיות מחוברים ביניהם כדי להשיג איזו מטרה, נניח לבנות את החיים שלהם יותר טוב בחיבור, במחסנים, בחוגים, ברשת ביטחון, כל מיני דברים, אז וודאי שכל המסה הזאת משפיעה על כל אחד ואחד, וכל אחד עם ההתפעלות החדשה משפיע על המסה, אז יש כאן שכפול הדרגתי אינסופי בעצם. זה כמו בקדרה שעומדת על האש ומתבשלת עם הבועות וכבר רותחת.
בצורה כזאת זה הופך להיות בהתפתחות לא ליניארית אלא אקספוננציאלית, כמו בטור הנדסי, שכל אחד רוכש יותר ויותר כוחות, מתחיל להרגיש את כולם יותר ויותר, עד שפתאום הוא מרגיש שאנחנו אחד. אז האדם יאבד פסיכולוגית את האני שלו וירגיש במקום זה אנחנו. בצורה כזאת יש לו כבר יכולת על טבעית לפעול.
אנחנו רואים את זה מכל המקרים שלנו, מהפסיכולוגיה, ומכל המחקרים. זאת אומרת, החיבור יכול להיות לנו כלי, אמצעי מאוד חזק לשינוי בחברה. וודאי שנצטרך לעבוד ולייצר דברים ולדאוג לחלוקה, אבל כל הדברים האלה יהיו קלים ובשמחה, אנחנו פתאום נרגיש צורך רק בדברים הכרחיים. כל אחד ואחד יתגאה עד כמה שהוא תורם לחברה ועד כמה שהוא בעצם נצרך לדברים פשוטים, כי כולו נמצא כבר במילוי אחר, בהרגשת האושר ולא בהרגשת העושר, בהרגשת הכוח וההתגברות על אחרים. וקנאה, תאווה, וכבוד, כל ההבחנות הללו יעבדו בצורה החיובית הוא יקנא באחרים עד כמה שהם תורמים, והתאווה שלו תהיה ממש להתחבר איתם, ואת הכבוד שיקבל, הוא ייתן לאחרים. זה יהיה כבוד מההשתתפות ההדדית, ככל שבונים את זה. הכל תלוי בחינוך, איך שאנחנו נוכל לבנות את רשת היחסים.
חיים חדשים , שיחה 53 , 9.8.2012
הוסף למועדפים
| שייך לנושאים: כלכלה/בריאות/ביטחון, בריאות/רפואה, כלכלה/בריאות/ביטחון, כלכלה, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים, זוגיות ומשפחה, צרכנות/כלכלת המשפחה |
| להשאיר תגובה | |