איך אנחנו יכולים לשכנע את עצמנו שעל ידי חיבור נוכל לסלק את איום המלחמה?
אורן: את זה אנחנו מבינים היטב, האמת שבעת מלחמה זה מורגש עד עמקי העצמות.
האם אנחנו עדיין לא נמצאים לפני זה? עכשיו זו מלחמת אטום. זה לא שתוך חודשיים יפלו עליך שלושים ותשעה טילים, כמו שהיה עם סדאם. זה לא יהיה כך.
אני ישבתי אז בבני-ברק וספרתי את הטילים האלה ממש מעלי, כולם נפלו במרחק קילומטר, קילומטר וחצי.
אורן: בואו נתחבר יש איום קיומי עלינו. זה המסר, צריכים להתחבר, יש מולנו איום קיומי. אם לא נתחבר לא נשרוד, כמו במצדה.
כן. כאן צריכים כמו שאומר בעל הסולם למשוך אולי מומחים.
אורן: מומחים לא יעזרו.
לא, הם יעזרו. אחרי שאתה אומר להם את הדברים האלו, והם מסוגלים להבין את זה, הם יכולים להתלבש בזה, כי הם צריכים בסופו של דבר להיות גם מצד העם שישמע את זה. הם צריכים לעזור לנו.
אורן: כשבאים טילים אנחנו מתחברים.
יהיה מאוחר.
אורן: אז בואו נתחבר לפני שבאים הטילים, כדי שלא נצטרך להתחבר בזמן שבאים טילים.
לא. לא יהיה "כדי שלא". אתה מבין שזו פצצת אטום? אם אתה לא מתחבר לפני, אחרי זה לא יהיה מי שיתחבר. אבל אל תיראה מפחיד. אתה יכול לעשות קליפ פרסום שלך, שאתה מתחיל מפיצוץ אטומי, ואז תראה שמישראל לא נראה כלום. מראה כמה עצמות ואומר "זה מה שנשאר מהמשפחה שלך", אתה לא יכול להתחיל כך בפרסום של חכמת החיבור, לא נקרא לזה חכמת הקבלה. כאן צריכים מומחיות.
אורן: בקיצור, חזרנו למסר "בואו נתחבר".
כן, את המסר הזה לא עזבנו, אנחנו רק מסתובבים כל הזמן לברר, איך אנחנו בכל זאת מחדירים אותו לתוך העם.
אורן: אומרים על הסיסמא ה"בואו נתחבר" שיש בה סיסמא ותו לאו. מילים, מילים ריקות מה שנקרא. אתה יודע למה? כי כולם בעד הסיסמא הזאת, מאה אחוזי הצבעה "בואו נתחבר כולנו ביחד".
תפרט את זה שיראה להם שהם לא בזה.
אורן: אז בוא תפרט לי שיראה להם שהם לא בזה. "בואו נתחבר" זה כמו טפלון, לא מורגש, כאילו לא באת, כאילו לא פתחת את הפה, "בואו נתחבר", לחיים!
אני הייתי עושה איתם סדנה.
אורן: עם הציבור הישראלי, סדנה? סדנה לכל הציבור, בכל ערוצי הטלוויזיה בפריים טיים. מה יש בסדנה הזאת?
לגרום להם לראות אחד את השני, והשאלה הראשונה, איך אנחנו יכולים לשכנע את עצמנו שעל ידי חיבור נוכל לסלק את איום המלחמה? בואו נדבר על זה. בואו נראה הוכחות אחד מהשני, בצורה חיובית, שנוכל ממש להינצל מהאיום המלחמתי.
אתה תראה עד כמה שאדם פתאום מוציא מתוך עצמו כאלו הוכחות שהוא בעצמו בכלל לא חשב. וכשהוא שומע מאחרים, ודרך הטלוויזיה אפשר לעשות מכל מיני מקומות, בסלקציה נכונה ויפה, שתשפיע על כולם, אתה תקבל אלף הוכחות, מיליון הוכחות שהחיבור יכול להציל אותנו.
מאיפה זה מגיע? בזה שהם כבר מתחברים, בזמן הסדנה, אז הם כבר מוציאים מתוך החיבור ביניהם, שהם לא התכוונו לחיבור הזה, אבל כשנמצאים יחד ומדברים, כבר מתוך זה מגיעה להם החכמה הזאת של החיבור, ופתאום הם מדברים בהתאם לזה, באותו גל.
האם על ידי החיבור אנחנו יכולים להרגיש איזה כוח מיוחד שמתעורר בינינו? מה יכול להיות הכוח הזה? תתחיל לדבר רק בצורה חיובית, כשהם כבר כביכול נמצאים בזה. רק עוד חצי צעד נשאר להם, לָמה? כי אתה צריך לתת לו איזה טווח ליגיעה, לטיפת יגיעה, ואז הוא עושה את הטיפה הקטנה הזאת ואומר כמה משפטים. אבל כשעשה יגיעה, והשני, והשלישי, פתאום הם מגלים שיש ביניהם באמת מין חום, הדדיות, חיבור. פתאום הם חברים, פתאום הם קשורים יחד. כבר זהו, יש ביניהם איזה קשר. הוא כבר הולך הביתה ובכל זאת משאיר כאן איזה חלק משלו.
בצורה כזאת אתה מעלה באדם רגישות להבין שיש קשר בין בני אדם, והקשר הזה הוא כוח, כוח מיוחד. והכוח הזה יכול להיות חיובי, כוח השפעה, והוא מסוגל לנצח את כוח הקבלה, את האגו. ועל ידי זה אנחנו מכריעים את העולם לכף זכות, לטוב, ממצבו הקודם שהיה כולו רע. ובמקום חובה שכל העולם היה מרגיש, כשהיה בהרגשת המינוס, עכשיו הוא יבוא להרגשת הפלוס.
אמן, כן יהי רצון.
אורן: הזמן שלנו נגמר, בשיחות הבאות נמשיך לפתח את הנושא הזה.
הוסף למועדפים
| שייך לנושאים: נושאי הערבות, המשבר, נושאי הערבות, התלות ההדדית, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |
לחפש קודם כל מה זאת "אהבה", מה זה "התקשרות", מה זה "התכללות", מהי "ערבות".
אורן: אתה מדבר על כך שיש כאן כמה פעולות מיידיות שכל אחד יכול לעשות בביתו, ואם האזרחים בישראל יעשו את הפעולות שאתה מציע, אז תוך כמה ימים אנחנו נוכל להתחיל להרגיש בעוצמה החדשה שמתעוררת בינינו. אתה אומר שזה יהיה בעצם נשק חזק ביותר, שמצד אחד זה יהיה מגן ומצד שני נשק, ואתה מדבר על איזו עוצמה מאוד גדולה. מהן הפעולות שאתה ממליץ לציבור לעשות?
אני מממליץ לציבור להצטרף בינתיים ל"סדנאות" או למפגשי "השולחנות העגולים", למקומות בהם אנחנו דנים על נושאים מיוחדים ששייכים לגורל שלנו, ומשתדלים להתעלות מעל האגו של כל אחד ואחד בהידברות סביב השולחן העגול או בסדנה. ובכך אנחנו רוצים להגיע מתוך האהבה, מתוך החיבור, מתוך ערבות, לחפש קודם כל מה זאת "אהבה", מה זה "התקשרות", מה זה "התכללות", מהי "ערבות".
קודם כל עלינו למצוא את הנקודה המשותפת הזאת ואז מתוכה לפתור את הבעיות. איך מתחילים להתחבר יותר? איך פותרים בעיות בכלכלה, בחינוך, בתרבות, בסמים, בעבריינות? ובכל מה שיש בחברה, והיום לא חסר.
ולא חשוב לנו על מה לדון, כי כל פגם שאנחנו מגלים, בשבילנו הוא סיבה לכך שיותר ויותר נלבן את מושג הערבות. ואז אני מתחיל לראות שכל הבעיות, כולל האיום האיראני, הן באות אך ורק כדי שאנחנו נחזק את הערבות בינינו.
אני כאילו רואה את הדברים בצורה ההפוכה, לא שאני צריך את הערבות כדי לסלק את כל הבעיות הפנימיות וחיצוניות, אלא שכל הבעיות הפנימיות והחיצוניות דווקא מתגלות לנו כך מהטבע, כדי שאנחנו נגיע לערבות, כדי שאנחנו נגיע ליישום התפקיד שלנו להיות מחוברים כעַם ישראל, בארץ ישראל.
חיים חדשים, שיחה 56, האומה הישראלית, 12.8.2012
הוסף למועדפים
| שייך לנושאים: האומה הישראלית והעולם, האומה הישראלית, נושאי הערבות, התלות ההדדית, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |
צריך לדבר יותר על החיוב, על החיבור, על האהבה, על הדדיות, שיחה בונה ולא הורסת
אורן: בימים אלה אנחנו מזמינים לכאן הרבה מומחים בכל מיני תחומים. כל אחד מהם מתמחה בתחום מסוים, והוא עוזר לציבור להכין את עצמו ולהיערך לקראת המצבים הלא נעימים שמתקרבים. אתה בעצם מומחה בתחום החברתי, בתחום של יחסים בין אנשים, מהי ההמלצה שלך לציבור כדי להיערך לקראת המצב הזה?
אני ממליץ להשתתף כמה שיותר בהפעלות שאנחנו מעבירים.
אורן: בוא נדַמה בעיני רוחנו שבתכנית הזאת צופה כל הציבור הישראלי, ויש אפשרות להעביר לכולם איזו הפעלה, איזה משהו למחשבה. דיברת על פעולות מיידיות, על דברים שלא כרוכים ביותר מדי תנועות, אלא דברים מיידיים. גם דיברת קודם על חיפוש נקודות של אהבה, ולא בדיוק הבנתי מה משמעות הדבר. השאלה היא האם אתה יכול עכשיו להעביר אותנו איזה תהליך?
בשביל זה אני צריך שולחן עגול.
אורן: האם צריך לעשות שולחן עגול בכל בית?
זה לא חייב להיות שולחן עגול, זה יכול להיות אפילו אדם בודד מסך המחשב או מסך הטלוויזיה, והוא צופה בקבוצה שנמצאת סביב השולחן העגול ומבררת, מלבנת את המושג "חיבור", מה זה נקרא "ערבות", מה זה נקרא "אהבה" בינינו, באיזה מצב אנחנו ולאיזה מצב אנחנו צריכים להגיע.
אנחנו פחות צריכים לדבר על הבעיות כי בזה אנחנו נטבע בהן שוב, אלא אנחנו צריכים לעלות מעליהן. צריך לדבר יותר על החיוב, על החיבור, על האהבה, על הדדיות, שיחה בונה ולא הורסת. לכן כמה שיותר לדבר על החיוב וכמה שפחות לדבר על השלילה.
חיים חדשים, שיחה 56, האומה הישראלית, 12.8.2012
הוסף למועדפים
| שייך לנושאים: הסברה וחינוך לערבות, אמצעי תקשורת, האומה הישראלית והעולם, האומה הישראלית, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |
תפסיק לדבר על המחלה, תתחיל לדבר על המצב הבריא, אתה בזה מעורר כוחות חיוביים, כוחות שמרפאים אותך
אורן: הדימוי של איברים בגוף שלא מסונכרנים ביניהם מרגיש לי כמאוד נכון למצב החברה הישראלית, כל מערכת, כל פלג, כל מגזר, כל אחד מושך רק לכיוון שלו.
איך מיישמים בפועל את ההמלצה שלך? האם אתה ממליץ לנו להתחיל לדון על מה זה חיבור בינינו, מהי ערבות בינינו, מהי אהבה? האם אתה מצפה שהציבור יעשה כאלה דיונים במנותק מהחיים? זאת אומרת, האם אנחנו בעצם לוקחים פסק זמן מהחיים ומכל המחלוקות שיש בינינו בכל תחום ותחום, כאילו שאנחנו לא אנחנו, לצורך העניין?
אנחנו מתעלים מעל כל הבעיות, מעל כל הצרות, מעל כל הריחוק שלנו זה מזה, ודנים אך ורק על איך אנחנו משיגים ערבות. אנחנו צריכים להתעלות מעל כל האגו שלנו וכל הצרות שהוא מייצר בינינו, אחרת אנחנו אף פעם לא נתעלה ממנו.
אנחנו צריכים לעזוב אותו בצד, תפסיק לדבר על המחלה, תתחיל לדבר על המצב הבריא, אתה בזה מעורר כוחות חיוביים, כוחות שמרפאים אותך. אם אתה כל הזמן תישאר בבעיות שלך, אתה רק מפתח את הבעיות יותר ויותר, אתה גורם לגוף להידרדר יותר ויותר. זה ברור לנו מהחיים שלנו.
אורן: לדבר על מצב של בריאות, יש גם כאלה תרפיות לאנשים חולים, ואם אנחנו מתרגמים את זה למישור החברתי או למישור הבין אישי או לחברה הישראלית, מה בדיוק אתה מציע?
אני מציע לשבת כמה שיותר קרוב אחד לשני סביב שולחנות עגולים ולדון על המצבים הטובים שבהם אנחנו מחוברים יחד, ואיך מתוך החיבור בינינו היינו פותרים את הבעיות הרגילות, היום יומיות. לא צריך לדבר על המלחמה ועל איראן, כאילו זה רחוק מאיתנו. לדבר רק על מה שנמצא לידינו, אבל מתוך החיבור.
בשביל מה אני עושה את זה? כדי לברר את מושג החיבור על פני הבעיות. אבל קודם אני תופס אותו, ואז אני מעורר קצת בעיה, ואז איך אני פותר אותה, ומה זה "פותר" אותה? איך אני מגלה את המחלה ומרפא אותה על ידי החיבור? כי חוסר החיבור הוא המחלה, זה הליקוי שבתפקוד החברתי.
אורן: לא בדיוק הבנתי את סדר הפעולות. קודם כל אמרת "תפסיקו לדבר על המחלה, תתחילו לדבר על מצב הבריאות".
נכון. קודם מדברים על איך אנחנו משיגים ערבות. השגתם ערבות מסוימת? דיברתם על זה? הבנתם את זה בשיחה הנוכחית? התחלת להרגיש מה זה נקרא חיבור? זוהי חציה הראשון של השיחה שלנו.
אורן: אולי תיתן לנו כמה שאלות מנחות, כי לא בדיוק הבנתי על מה צריך לדבר בשלב הראשון.
בשלב הזה אני מדבר רק על מושג ה"חיבור", ה"ערבות", ה"התכללות", מה זה נקרא "איש אחד בלב אחד", מה זה נקרא "כל העם כמשפחה אחת", מה זה נקרא "אהבת אחים". על כל הדברים החיוביים, החיוניים, שמחממים אותנו, ומקרבים בינינו.
לאחר שהגענו לזה, שהתחלנו להרגיש בינינו את כוח המשפחה, האיחוד, החיבור, הדאגה ההדדית, עכשיו יש לנו כמה בעיות. איך אנחנו יכולים לפתור אותן? בואו ננסה, בואו נעשה תרגיל. איך אנחנו מתעלים מעל הפערים בחברה?, איך אנחנו מתעלים מעל החלוקה הלא צודקת, או הלא מַספקת, לכל זרועות העם? איך אנחנו מתעלים מעל הבזבוז בכל הרשויות? וכן הלאה.
איך אנחנו עוזרים זה לזה? איך אנחנו בונים מחסנים משותפים, ואיך אנחנו עוזרים לאנשים שנמצאים ממש במצוקה? יש הרבה בעיות. בואו נבדוק אם על ידי ערבות אנחנו כן רואים איך להתגבר עליהן. ואז בזה אנחנו מחזקים את הערבות. מה זאת אומרת "מחזקים את הערבות"? מחזקים את הרגשת החיוּת שבגוף שלנו.
אורן: לא הבנתי. הנקודה האחרונה שהבנתי הייתה שאמרת שתפסנו בעיה מסוימת.
ועכשיו הגענו לפיתרון שלה על ידי החיבור בינינו, מתוך דיון, מתוך הבירור.
אורן: ומצאנו ביחד איזו דרך התמודדות איתה.
כן. הסכמנו על זה.
אורן: האם כולנו צריכים להסכים?
בסופו של דבר, כן.
אורן: וכך כל אחד בכמה שיסכים, בתנאים שלו, איפה שהוא נמצא?
כן.
אורן: האם אתה ממליץ שהשיחות האלה יתקיימו בכל מקום שאפשר בעצם? אם הבנתי נכון, כמה שיותר, יותר טוב.
כן.
אורן: השלב האחרון שעשינו היה, שמצאנו ביחד איזו דרך להתמודד עם בעיה מסוימת. מה הלאה?
מה עשינו בזה בעצם? חיזקנו את מושג הערבות. זאת אומרת, חיזקנו את כוח החיוּת, את כוח החיים שבחברה, כמו בגוף האדם. אנחנו הצלחנו להגיע למצב שבו עכשיו הלב והריאות עובדים יותר בהרמוניה לעומת מצבם הקודם.
עכשיו מעלים את הבעיות בחינוך הילדים, ודנים בזה. איך אנחנו פותרים אותן דרך הערבות, דרך החיבור בינינו? כך גם בחינוך הילדים המושג "ערבות" יחיה, שגם חינוך הילדים יכנס לכל החברה שלנו כחלק אינטגראלי שמחובר בהרמוניה עם יתר חלקי החברה. וכך הערבות הכללית, כוח החיות הכללית, גדל. ועכשיו לאחר שתיקַנו במשהו את החינוך, כך אנחנו גם עושים הבראה לגוף הכללי.
חיים חדשים, שיחה 56, האומה הישראלית, 12.8.2012
הוסף למועדפים
| שייך לנושאים: האומה הישראלית והעולם, האומה הישראלית, נושאי הערבות, התלות ההדדית, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |
היום אנחנו הולכים בדרך חזרה להשיג את הערבות, לבנות את העם ואת המדינה בצורה שבה אף אחד לא יוכל להזיק לה.
אורן: הציבור הישראלי מאוד אוהב לדון על בעיות ברומו של עולם, כל אחד מוכן להיות ראש ממשלה או שר הביטחון. האם ההמלצה, העצה שלך לחיזוק הציבור הישראלי ולהיערכות והתמודדות עם המצב המאיים, הוא על ידי כך שנעורר בינינו כוח חיובי.
כן. אנחנו דנים על כל הבעיות שבמדינה, וכל אחד אוהב לעשות את זה. אבל מה שמיוחד בזה הוא, שכבר בכך שאתה דן על זה יחד עם כולם, כולנו משתנים.
אורן: אבל גם היום כולם כבר דנים על זה, לכן אני רוצה להבין מהו בדיוק התרגיל שאתה מציע. היום יש "שיחות סלון" בכל מקום, על הצרה שמתקרבת. אם כך, מה אתה מציע פה?
אני משתמש בצרה הזאת כדי להתחבר, והם מדברים על הצרה הזאת כאילו הם נמצאים בצרה עצמה. אני שמח שיש לי את הצרה הזאת, מפני שאז סוף סוף אנחנו יכולים להגיע לחיבור, ובחיבור אנחנו מבריחים את כל הבעיות, גם הפנימיות וגם החיצוניות, את כולם. והם רק מדברים על הצרות ונשארים בהן. לכן, אצלי הצרה נעשית כגורם מועיל, בונה, ואצלם זה נעשה כגורם הורס, כי הם נכנסים עוד יותר ועוד יותר לבעיות, לתוך הייאוש.
אורן: אם כך, אתה אומר שיש שתי צורות לדבר על הבעיות שיש לנו עכשיו. או בצורה שאין בה כל כך תועלת והיא מביאה רק לייאוש, או מה?
או שאנחנו לוקחים את הבעיות האלה כהזמנה לדיון. אבל בתוך הדיון אנחנו בכלל לא מדברים על הבעיות האלה, אלא אנחנו מדברים על הערבות, על כוח החיבור בינינו.
כשמשיגים את כוח החיבור, מדברים על כל מיני בעיות אחרות פנימיות שבעם, ולא על בעיות חיצוניות. אל הבעיות החיצוניות נגיע אחר כך, כדי להגדיל את כוח הערבות. בכך שמצאנו קודם כל כוח ערבות, אחר כך הגדלנו אותו על ידי זה שכאילו פתרנו, על ידי הדיבור בינינו, כל מיני בעיות, בחינוך, בתרבות, בכלכלה, בחלוקה צודקת, וכל מיני דברים. כוח הערבות גדל.
ופתאום אנחנו מתחילים להרגיש בו עוצמה, ושבאמת יש במרכז של המשפחה הגדולה הזאת, איזו עוצמה שמעלה אותנו מעל כל הצרות ומעל כל הבעיות, ואם אנחנו באמת נתחזק כך, אנחנו נהיה בהרמוניה עם כל הטבע. פתאום אנחנו מרגישים שיש איזה "כוח על" בערבות הזאת. ואז מובן לנו לַמה כשאיבדנו בעבר את הערבות, גרמנו בזה לחורבן בית המקדש ולגלות. והיום אנחנו הולכים בדרך חזרה להשיג את הערבות, לבנות את העם ואת המדינה בצורה שבה אף אחד לא יוכל להזיק לה.
ניצה: זהו הבדל מאוד גדול בגישה שמקובלת בעם שלנו. העם שלנו היה תמיד רגיל להתעסק בצרות, להתחפר, להיכנס עוד יותר פנימה, ונהייה עוד יותר קשה.
קשה מאוד לחיות בישראל, כי מדברים רק על הצרות.
ניצה: וכאן אתה פתאום הופך את זה, ונותן ממש טכניקה לצאת מזה.
האם בתור פסיכולוגית את לא מבינה שזה מה שצריך להיות? כשאדם בא לפסיכולוג, מה הוא צריך? האם צריך לדבר איתו על הצרות שלו? בכך זה לא נגמר וזה לא פותר לו את הבעיה.
ניצה: עד כמה זה משמעותי באמת, אחרי שכבר עשינו את כל התהליך ועברנו אותו כמו שהצעת לפי הסדר, גם להשקיע בפיתרון של הבעיה. זאת אומרת, נניח שהשקענו בפיתרון של הבעיות ועלו כמה אפשרויות, האם גם חובה ליישם אותן, או שמספיק להשאיר את זה אפילו ברמת הרעיון?
בעצם רק מכך שאנחנו מסכימים לכל הדברים האלה, זה מספיק כדי שאנחנו נתחיל להתנהג קצת אחרת, וזה יפתור את הבעיה, כל בעיה ובעיה. בסך הכל, הגישה של האדם לחיים היא שעושה לו את החיים.
חיים חדשים, שיחה 56, האומה הישראלית, 12.8.2012
הוסף למועדפים
| שייך לנושאים: האומה הישראלית והעולם, האומה הישראלית, נושאי הערבות, הטבע, נושאי הערבות, התלות ההדדית, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |