אורן: אתה מדבר על כך שיש כאן כמה פעולות מיידיות שכל אחד יכול לעשות בביתו, ואם האזרחים בישראל יעשו את הפעולות שאתה מציע, אז תוך כמה ימים אנחנו נוכל להתחיל להרגיש בעוצמה החדשה שמתעוררת בינינו. אתה אומר שזה יהיה בעצם נשק חזק ביותר, שמצד אחד זה יהיה מגן ומצד שני נשק, ואתה מדבר על איזו עוצמה מאוד גדולה. מהן הפעולות שאתה ממליץ לציבור לעשות?

אני מממליץ לציבור להצטרף בינתיים ל"סדנאות" או למפגשי "השולחנות העגולים", למקומות בהם אנחנו דנים על נושאים מיוחדים ששייכים לגורל שלנו, ומשתדלים להתעלות מעל האגו של כל אחד ואחד בהידברות סביב השולחן העגול או בסדנה. ובכך אנחנו רוצים להגיע מתוך האהבה, מתוך החיבור, מתוך ערבות, לחפש קודם כל מה זאת "אהבה", מה זה "התקשרות", מה זה "התכללות", מהי "ערבות".

קודם כל עלינו למצוא את הנקודה המשותפת הזאת ואז מתוכה לפתור את הבעיות. איך מתחילים להתחבר יותר? איך פותרים בעיות בכלכלה, בחינוך, בתרבות, בסמים, בעבריינות? ובכל מה שיש בחברה, והיום לא חסר.

ולא חשוב לנו על מה לדון, כי כל פגם שאנחנו מגלים, בשבילנו הוא סיבה לכך שיותר ויותר נלבן את מושג הערבות. ואז אני מתחיל לראות שכל הבעיות, כולל האיום האיראני, הן באות אך ורק כדי שאנחנו נחזק את הערבות בינינו.

אני כאילו רואה את הדברים בצורה ההפוכה, לא שאני צריך את הערבות כדי לסלק את כל הבעיות הפנימיות וחיצוניות, אלא שכל הבעיות הפנימיות והחיצוניות דווקא מתגלות לנו כך מהטבע, כדי שאנחנו נגיע לערבות, כדי שאנחנו נגיע ליישום התפקיד שלנו להיות מחוברים כעַם ישראל, בארץ ישראל.

חיים חדשים, שיחה 56, האומה הישראלית, 12.8.2012

 

FavoriteLoadingהוסף למועדפים

שייך לנושאים: האומה הישראלית והעולם, האומה הישראלית, נושאי הערבות, התלות ההדדית, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים
להשאיר תגובה |

אורן: בימים אלה אנחנו מזמינים לכאן הרבה מומחים בכל מיני תחומים. כל אחד מהם מתמחה בתחום מסוים, והוא עוזר לציבור להכין את עצמו ולהיערך לקראת המצבים הלא נעימים שמתקרבים. אתה בעצם מומחה בתחום החברתי, בתחום של יחסים בין אנשים, מהי ההמלצה שלך לציבור כדי להיערך לקראת המצב הזה?

אני ממליץ להשתתף כמה שיותר בהפעלות שאנחנו מעבירים.

אורן: בוא נדַמה בעיני רוחנו שבתכנית הזאת צופה כל הציבור הישראלי, ויש אפשרות להעביר לכולם איזו הפעלה, איזה משהו למחשבה. דיברת על פעולות מיידיות, על דברים שלא כרוכים ביותר מדי תנועות, אלא דברים מיידיים. גם דיברת קודם על חיפוש נקודות של אהבה, ולא בדיוק הבנתי מה משמעות הדבר. השאלה היא האם אתה יכול עכשיו להעביר אותנו איזה תהליך?

בשביל זה אני צריך שולחן עגול.

אורן: האם צריך לעשות שולחן עגול בכל בית?

זה לא חייב להיות שולחן עגול, זה יכול להיות אפילו אדם בודד מסך המחשב או מסך הטלוויזיה, והוא צופה בקבוצה שנמצאת סביב השולחן העגול ומבררת, מלבנת את המושג "חיבור", מה זה נקרא "ערבות", מה זה נקרא "אהבה" בינינו, באיזה מצב אנחנו ולאיזה מצב אנחנו צריכים להגיע.

אנחנו פחות צריכים לדבר על הבעיות כי בזה אנחנו נטבע בהן שוב, אלא אנחנו צריכים לעלות מעליהן. צריך לדבר יותר על החיוב, על החיבור, על האהבה, על הדדיות, שיחה בונה ולא הורסת. לכן כמה שיותר לדבר על החיוב וכמה שפחות לדבר על השלילה.

חיים חדשים, שיחה 56, האומה הישראלית, 12.8.2012

 

FavoriteLoadingהוסף למועדפים

שייך לנושאים: הסברה וחינוך לערבות, אמצעי תקשורת, האומה הישראלית והעולם, האומה הישראלית, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים
להשאיר תגובה |

אורן: האם היית ממליץ שהציבור הישראלי יעשה כאלה דיונים, כל אחד במקומו? זה יכול להיות גם בעבודה. אני מניח שבימים אלה כולם מדברים רק על המצב המתקרב, האם היית מציע שאנשים ידברו על זה? אם אני מבין את ההמלצה שלך, אז בניגוד למומחים אחרים, אתה לא מדבר על איך להיערך לקראת האיום המתקרב.

לא. מהמקום שממנו אדם מדבר, שם הוא נמצא. אני לא רוצה להיות בהרגשת האיום, אני רוצה להתעלות מעליה. אני רוצה להשתמש בכוחות החיוביים, בכוחות שמעלים אותנו מעל האיום, שמבטלים את האיום, שמטפלים בצורה כזאת, שנעלמים כל הגורמים הביטחוניים וחברתיים מהאופק.

אורן: האם זו איזו תרפיה המונית?

זו לא תרפיה, אני בזה לא נותן איזה סם הרגעה לכולם, זו לא איזו פעולה פסיכולוגית. אלא אני אומר שהעם מוצא בזה כוח חדש שנמצא למעלה מהחיים שלנו, כי זה כוח החיבור והוא נגד האגו, נגד הטבע של האדם, ואנחנו מבררים ומבליטים את הכוח הזה שנולד דווקא מתוך החיבור שלנו, הוא לא קיים מן הסתם בטבע. לכן היה תנאי, אם אתם רוצים להגיע לערבות, אז אתם נעשים כאן לעם ומתקדמים, ואם לא, אז כמו שכתוב, "כאן מקום קבורתכם".

אורן: אתה אומר שהדיונים על, מה זה חיבור, מה זו ערבות, מה זו אהבה בינינו, הם יעוררו בינינו איזה כוח שנמצא מעל החיים שלנו. מהו בדיוק הכוח הזה ואיך הוא יוכל לשמש לנו כנשק או כמגן?

זה אותו כוח שיש בגוף שלנו כשהאיברים עובדים בצורה הדדית, בהרמוניה ביניהם, שנקרא "חיים", שנקרא "כוח החיים". אם האיברים מתחילים לעבוד כל אחד לעצמו ולא באיזון, לא בהרמוניה זה עם זה, אז מתחילות להתעורר כל מיני בעיות מהליקוי שבכוח הערבות. ואז כתוצאה מהחיסרון בכוח שמייחד את כל האיברים בעבודה המשותפת, הגוף מתחיל להידרדר ברמת החיים עד שמת. "מיתה" זה נקרא שאיש לא מבין את רעהו, שאיבר אחד לא עובד בהרמוניה עם האיבר השני, ואז הגוף מתפרק.

אורן: אני חושב שזהו בדיוק המצב בשגרה של החברה הישראלית, איש לא מבין את רעהו.

נכון, וגם לא מעוניין.

אורן: אני לא יודע אם הוא לא מעוניין, אבל בפועל איש לא מבין את רעהו, וכל אחד בטוח שרק הוא צודק בכל תחום ובכל דבר ובכל עניין. ובאמת השנה האחרונה מוכיחה את זה היטב, והפירוד כאן מגיע לשיא. ודווקא בימים של היערכות לאיזה מצב חירום, אנחנו יודעים שתמיד יש בכל זאת איזו התאחדות, איזה חיבור מסוים, איזו הרגשה שאנחנו ביחד.

אתה מדבר על לעורר את הכוח החיובי, את כוח החיים, כוח של הרמוניה ואיזון, אבל אם לא היה מצב חירום באופק, לא היית יושב איתנו עכשיו באולפן ומדבר איתנו על כך.

גם עוד קודם לכן יצאנו לעם עם עניין הערבות.

אורן: אבל אני לא יודע אם הציבור היה קשוב, היום כבר יש לך צופים שמקשיבים.

כן. לכן אני משתמש בהזדמנות זאת. אבל אני שוב רוצה להגיד שהכוח הזה הוא חיוני לנו לכל דבר, ולא רק לעת האיום הביטחוני, אלא גם כדי לתקן את המצב הכלכלי שלנו, ואת מצב הבריאות ובכלל את פערים שבעם, את הכל.

כוח החיבור, כוח הערבות, מאזן ומתקן את הכל בצורה האידיאלית, הוא מביא אותך להרגשה שאתה נמצא במשפחה. ואפילו אם אתה מקבל פחות או מקבל יותר, זה מתוך ההסכמה החברתית, מפני שבמצב הנוכחי זה הכי טוב לכולם, זה בינתיים הפיתרון האופטימאלי.

חיים חדשים, שיחה 56, האומה הישראלית, 12.8.2012

 

FavoriteLoadingהוסף למועדפים

שייך לנושאים: האומה הישראלית והעולם, האומה הישראלית, נושאי הערבות, המשבר, נושאי הערבות, התלות ההדדית, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים
להשאיר תגובה |

אורן: הדימוי של איברים בגוף שלא מסונכרנים ביניהם מרגיש לי כמאוד נכון למצב החברה הישראלית, כל מערכת, כל פלג, כל מגזר, כל אחד מושך רק לכיוון שלו.

איך מיישמים בפועל את ההמלצה שלך? האם אתה ממליץ לנו להתחיל לדון על מה זה חיבור בינינו, מהי ערבות בינינו, מהי אהבה? האם אתה מצפה שהציבור יעשה כאלה דיונים במנותק מהחיים? זאת אומרת, האם אנחנו בעצם לוקחים פסק זמן מהחיים ומכל המחלוקות שיש בינינו בכל תחום ותחום, כאילו שאנחנו לא אנחנו, לצורך העניין?

אנחנו מתעלים מעל כל הבעיות, מעל כל הצרות, מעל כל הריחוק שלנו זה מזה, ודנים אך ורק על איך אנחנו משיגים ערבות. אנחנו צריכים להתעלות מעל כל האגו שלנו וכל הצרות שהוא מייצר בינינו, אחרת אנחנו אף פעם לא נתעלה ממנו.

אנחנו צריכים לעזוב אותו בצד, תפסיק לדבר על המחלה, תתחיל לדבר על המצב הבריא, אתה בזה מעורר כוחות חיוביים, כוחות שמרפאים אותך. אם אתה כל הזמן תישאר בבעיות שלך, אתה רק מפתח את הבעיות יותר ויותר, אתה גורם לגוף להידרדר יותר ויותר. זה ברור לנו מהחיים שלנו.

אורן: לדבר על מצב של בריאות, יש גם כאלה תרפיות לאנשים חולים, ואם אנחנו מתרגמים את זה למישור החברתי או למישור הבין אישי או לחברה הישראלית, מה בדיוק אתה מציע?

אני מציע לשבת כמה שיותר קרוב אחד לשני סביב שולחנות עגולים ולדון על המצבים הטובים שבהם אנחנו מחוברים יחד, ואיך מתוך החיבור בינינו היינו פותרים את הבעיות הרגילות, היום יומיות. לא צריך לדבר על המלחמה ועל איראן, כאילו זה רחוק מאיתנו. לדבר רק על מה שנמצא לידינו, אבל מתוך החיבור.

בשביל מה אני עושה את זה? כדי לברר את מושג החיבור על פני הבעיות. אבל קודם אני תופס אותו, ואז אני מעורר קצת בעיה, ואז איך אני פותר אותה, ומה זה "פותר" אותה? איך אני מגלה את המחלה ומרפא אותה על ידי החיבור? כי חוסר החיבור הוא המחלה, זה הליקוי שבתפקוד החברתי.

אורן: לא בדיוק הבנתי את סדר הפעולות. קודם כל אמרת "תפסיקו לדבר על המחלה, תתחילו לדבר על מצב הבריאות".

נכון. קודם מדברים על איך אנחנו משיגים ערבות. השגתם ערבות מסוימת? דיברתם על זה? הבנתם את זה בשיחה הנוכחית? התחלת להרגיש מה זה נקרא חיבור? זוהי חציה הראשון של השיחה שלנו.

אורן: אולי תיתן לנו כמה שאלות מנחות, כי לא בדיוק הבנתי על מה צריך לדבר בשלב הראשון.

בשלב הזה אני מדבר רק על מושג ה"חיבור", ה"ערבות", ה"התכללות", מה זה נקרא "איש אחד בלב אחד", מה זה נקרא "כל העם כמשפחה אחת", מה זה נקרא "אהבת אחים". על כל הדברים החיוביים, החיוניים, שמחממים אותנו, ומקרבים בינינו.

לאחר שהגענו לזה, שהתחלנו להרגיש בינינו את כוח המשפחה, האיחוד, החיבור, הדאגה ההדדית, עכשיו יש לנו כמה בעיות. איך אנחנו יכולים לפתור אותן? בואו ננסה, בואו נעשה תרגיל. איך אנחנו מתעלים מעל הפערים בחברה?, איך אנחנו מתעלים מעל החלוקה הלא צודקת, או הלא מַספקת, לכל זרועות העם? איך אנחנו מתעלים מעל הבזבוז בכל הרשויות? וכן הלאה.

איך אנחנו עוזרים זה לזה? איך אנחנו בונים מחסנים משותפים, ואיך אנחנו עוזרים לאנשים שנמצאים ממש במצוקה? יש הרבה בעיות. בואו נבדוק אם על ידי ערבות אנחנו כן רואים איך להתגבר עליהן. ואז בזה אנחנו מחזקים את הערבות. מה זאת אומרת "מחזקים את הערבות"? מחזקים את הרגשת החיוּת שבגוף שלנו.

אורן: לא הבנתי. הנקודה האחרונה שהבנתי הייתה שאמרת שתפסנו בעיה מסוימת.

ועכשיו הגענו לפיתרון שלה על ידי החיבור בינינו, מתוך דיון, מתוך הבירור.

אורן: ומצאנו ביחד איזו דרך התמודדות איתה.

כן. הסכמנו על זה.

אורן: האם כולנו צריכים להסכים?

בסופו של דבר, כן.

אורן: וכך כל אחד בכמה שיסכים, בתנאים שלו, איפה שהוא נמצא?

כן.

אורן: האם אתה ממליץ שהשיחות האלה יתקיימו בכל מקום שאפשר בעצם? אם הבנתי נכון, כמה שיותר, יותר טוב.

כן.

אורן: השלב האחרון שעשינו היה, שמצאנו ביחד איזו דרך להתמודד עם בעיה מסוימת. מה הלאה?

מה עשינו בזה בעצם? חיזקנו את מושג הערבות. זאת אומרת, חיזקנו את כוח החיוּת, את כוח החיים שבחברה, כמו בגוף האדם. אנחנו הצלחנו להגיע למצב שבו עכשיו הלב והריאות עובדים יותר בהרמוניה לעומת מצבם הקודם.

עכשיו מעלים את הבעיות בחינוך הילדים, ודנים בזה. איך אנחנו פותרים אותן דרך הערבות, דרך החיבור בינינו? כך גם בחינוך הילדים המושג "ערבות" יחיה, שגם חינוך הילדים יכנס לכל החברה שלנו כחלק אינטגראלי שמחובר בהרמוניה עם יתר חלקי החברה. וכך הערבות הכללית, כוח החיות הכללית, גדל. ועכשיו לאחר שתיקַנו במשהו את החינוך, כך אנחנו גם עושים הבראה לגוף הכללי.

חיים חדשים, שיחה 56, האומה הישראלית, 12.8.2012

 

FavoriteLoadingהוסף למועדפים

שייך לנושאים: האומה הישראלית והעולם, האומה הישראלית, נושאי הערבות, התלות ההדדית, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים
להשאיר תגובה |

אורן: הציבור הישראלי מאוד אוהב לדון על בעיות ברומו של עולם, כל אחד מוכן להיות ראש ממשלה או שר הביטחון. האם ההמלצה, העצה שלך לחיזוק הציבור הישראלי ולהיערכות והתמודדות עם המצב המאיים, הוא על ידי כך שנעורר בינינו כוח חיובי.

כן. אנחנו דנים על כל הבעיות שבמדינה, וכל אחד אוהב לעשות את זה. אבל מה שמיוחד בזה הוא, שכבר בכך שאתה דן על זה יחד עם כולם, כולנו משתנים.

אורן: אבל גם היום כולם כבר דנים על זה, לכן אני רוצה להבין מהו בדיוק התרגיל שאתה מציע. היום יש "שיחות סלון" בכל מקום, על הצרה שמתקרבת. אם כך, מה אתה מציע פה?

אני משתמש בצרה הזאת כדי להתחבר, והם מדברים על הצרה הזאת כאילו הם נמצאים בצרה עצמה. אני שמח שיש לי את הצרה הזאת, מפני שאז סוף סוף אנחנו יכולים להגיע לחיבור, ובחיבור אנחנו מבריחים את כל הבעיות, גם הפנימיות וגם החיצוניות, את כולם. והם רק מדברים על הצרות ונשארים בהן. לכן, אצלי הצרה נעשית כגורם מועיל, בונה, ואצלם זה נעשה כגורם הורס, כי הם נכנסים עוד יותר ועוד יותר לבעיות, לתוך הייאוש.

אורן: אם כך, אתה אומר שיש שתי צורות לדבר על הבעיות שיש לנו עכשיו. או בצורה שאין בה כל כך תועלת והיא מביאה רק לייאוש, או מה?

או שאנחנו לוקחים את הבעיות האלה כהזמנה לדיון. אבל בתוך הדיון אנחנו בכלל לא מדברים על הבעיות האלה, אלא אנחנו מדברים על הערבות, על כוח החיבור בינינו.

כשמשיגים את כוח החיבור, מדברים על כל מיני בעיות אחרות פנימיות שבעם, ולא על בעיות חיצוניות. אל הבעיות החיצוניות נגיע אחר כך, כדי להגדיל את כוח הערבות. בכך שמצאנו קודם כל כוח ערבות, אחר כך הגדלנו אותו על ידי זה שכאילו פתרנו, על ידי הדיבור בינינו, כל מיני בעיות, בחינוך, בתרבות, בכלכלה, בחלוקה צודקת, וכל מיני דברים. כוח הערבות גדל.

ופתאום אנחנו מתחילים להרגיש בו עוצמה, ושבאמת יש במרכז של המשפחה הגדולה הזאת, איזו עוצמה שמעלה אותנו מעל כל הצרות ומעל כל הבעיות, ואם אנחנו באמת נתחזק כך, אנחנו נהיה בהרמוניה עם כל הטבע. פתאום אנחנו מרגישים שיש איזה "כוח על" בערבות הזאת. ואז מובן לנו לַמה כשאיבדנו בעבר את הערבות, גרמנו בזה לחורבן בית המקדש ולגלות. והיום אנחנו הולכים בדרך חזרה להשיג את הערבות, לבנות את העם ואת המדינה בצורה שבה אף אחד לא יוכל להזיק לה.

ניצה: זהו הבדל מאוד גדול בגישה שמקובלת בעם שלנו. העם שלנו היה תמיד רגיל להתעסק בצרות, להתחפר, להיכנס עוד יותר פנימה, ונהייה עוד יותר קשה.

קשה מאוד לחיות בישראל, כי מדברים רק על הצרות.

ניצה: וכאן אתה פתאום הופך את זה, ונותן ממש טכניקה לצאת מזה.

האם בתור פסיכולוגית את לא מבינה שזה מה שצריך להיות? כשאדם בא לפסיכולוג, מה הוא צריך? האם צריך לדבר איתו על הצרות שלו? בכך זה לא נגמר וזה לא פותר לו את הבעיה.

ניצה: עד כמה זה משמעותי באמת, אחרי שכבר עשינו את כל התהליך ועברנו אותו כמו שהצעת לפי הסדר, גם להשקיע בפיתרון של הבעיה. זאת אומרת, נניח שהשקענו בפיתרון של הבעיות ועלו כמה אפשרויות, האם גם חובה ליישם אותן, או שמספיק להשאיר את זה אפילו ברמת הרעיון?

בעצם רק מכך שאנחנו מסכימים לכל הדברים האלה, זה מספיק כדי שאנחנו נתחיל להתנהג קצת אחרת, וזה יפתור את הבעיה, כל בעיה ובעיה. בסך הכל, הגישה של האדם לחיים היא שעושה לו את החיים.

חיים חדשים, שיחה 56, האומה הישראלית, 12.8.2012

 

FavoriteLoadingהוסף למועדפים

שייך לנושאים: האומה הישראלית והעולם, האומה הישראלית, נושאי הערבות, הטבע, נושאי הערבות, התלות ההדדית, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים
להשאיר תגובה |
עמוד 3 מתוך 812345...לסוף »