התנאי הראשון זה ויתור, השני יחייך
פורסם: 28.06.12, 4:15 am
אורן: שלום לכם. אנחנו בסדרת השיחות "חיים חדשים", תודה שאתם מצטרפים אלינו. איתנו באולפן הרב לייטמן, אורית דולב, מטפלת זוגית ופסיכולוגית, וגם מטפלת משפחתית, וניצה מזוז, מנחת סדנאות לאימון אישי, אימון פנימי. ניצה עוזרת לאנשים לעשות את החיים טובים יותר, נכון?
ניצה: אימון אישי מתמקד בעצם בכאן ועכשיו, בהווה ובעתיד הטוב יותר. להבדיל מטיפול שהולך לעבר ומנסה לתקן דברים בעבר.
מהעבר לעתיד.
ניצה: בדיוק. ובאימון מסתכלים קדימה מהנקודה שאנחנו נמצאים, ונוגעים נקודתית רק אם יש משהו בעבר שצריך לגעת בו ואין ברירה כדי להמשיך, אבל לא הולכים לחפור אחורנית. זאת המטרה העקרונית של אימון.
רק ללמוד, רק מהעבר.
אורן: נקווה שנדבר על דברים מעניינים. מטרת הסדרה של השיחות האלה היא לברר איך אפשר, בכל מערכות היחסים שכל אחד מאיתנו חווה ביומיום, בין אם זה בבית, בין בני הזוג, עם הילדים, אחר כך נגיע למקום העבודה, עם השכנים, בכל מקום שיש סביבנו אנשים, איך אפשר לעשות את החיים שלנו טובים יותר, שמחים יותר, מאושרים יותר.
הרב לייטמן, חשבנו לפתוח את השיחה של היום בזווית מבט קצת יותר רחבה על כל הפרויקט הזה בכללותו, ולעשות איזה סיכום ביניים, מה עד כה, ולאן אנחנו הולכים, לאן אנחנו רוצים להתפתח. אפשר לומר שבשיחות הקודמות דיברנו על כל מיני בעיות שיש לאנשים. בפרויקט הזה אנחנו רוצים ממש לצייר בעיני רוחנו איזה איש או אישה, שחיים את חייהם. יש להם בן או בת זוג. לעיתים יש להם ילדים. יש להם הורים, יש להם מכרים, וחברים. הם מוקפים באנשים במקום העבודה. וכל החיים שלנו זה בעצם מערכות יחסים כאלה ואחרות, כשאנחנו יודעים ששורש כל הבעיות בחיי האדם זה היחסים הלא טובים שלו עם הסובבים אותו.
עד עכשיו התמקדנו בלהסתכל על איזו בעיה מסוימת יש בין שני אנשים, התחלנו מקשר זוגי ואנחנו נמשיך גם היום לדבר על כך, ונתנו איזו עצה, הכוונה, איך להתרומם מתוך המצוקה המסוימת, כדי להגיע לקשר פחות או יותר תקין.
אנחנו שואפים לפתח איתך בפרויקט הזה גם את זה, שזה הכי חשוב, כי בלי זה אין עם מי לדבר, אבל אם אפשר גם קצת יותר לכיוון הטוב, לתת כלים, הדרכה והכוונה לבני האדם, איך להתחיל לגלות שבחיבור ביניהם הם ימצאו את טעם החיים.
רק בין בני זוג או בכלל?
אורן: אנחנו עכשיו בקשר הראשון.
ורוצים להמשיך, במעגל יותר רחב.
אורן: נכון. אבל היום עדיין לא. אנחנו הולכים לאט לאט, לא ממהרים. בינתיים הדברים הם מאוד מעניינים ואין לאן למהר. כל עוד אנחנו מדברים על חיי הפרט זה כבר רווח נקי, לכן לא ממהרים. כשנגמור את נושא הקשר הזוגי, יש לנו עוד כמה נושאים שאנחנו רוצים לברר, כי חייבים לצאת מתוך הבעיות. אם לא יוצאים מתוך הבעיות, אז אין לנו נקודת אחיזה, ואנשים לא מבינים על מה אנחנו מדברים, לכן מתחילים מהבעיה. אבל בכל פעם, נניח עכשיו כשנדבר על בני זוג, אם תוכל גם להסביר, אחרי שתיתן איזו הכוונה איך לצאת מתוך הבעיה ולהגיע למצב שיש איזו תקשורת וקשר, איך אפשר גם קצת להתרומם. איך אפשר גם להרגיש בתוך הקשר הזה איכות חיים וטוב ומתיקות. כאילו כמו שאנשים עושים גם כשהם מתחברים ברמות יותר גבוהות, אני אומר את זה בינינו. אלא שכאן זה צריך להיות בצורה עממית, עם האנשים שסובבים את אותו איש או את אותה אישה.
הייתי בכל זאת קודם כל מחזיר את הכל ליסוד. אני רואה שאתם רוצים איזו שיטה. השיטה היא פשוטה בסופו של דבר, כי כל הטבע שלנו, כמו שדיברנו, זה רצון ליהנות. רצון להחזיק את עצמו בצורה חומרית, רצון לגדול אצל צמחים, לגדול ולהתפתח עוד יותר אצל בעלי חיים, ולאדם זה בכלל כביכול ללא גבול. וכשהאדם התפתח ללא גבול, הוא הגיע אפילו לכך שהוא בונה חברה גדולה, עד שמגיע למצב שהוא לא יידע באמת בשביל מה הוא מגיע, ואיך הוא מגיע. ואז הוא מגיע למצב שכולנו קשורים זה בזה, כולנו משפחה אחת.
היום יוצא שמה שאנחנו מדברים על משפחה, בין בני זוג, זה לא בין בני זוג. בני הזוג האלה, אם אנחנו נתמקד טוב טוב בפנים, אז אנחנו נראה שהם תלויים בעוד מיליארדי בני זוג אחרים, ובכלל בקשר עם כל העולם, ואנחנו צריכים להביא בצורה כזאת, כביכול לכל משפחה, את כל העולם בפנים, עם כל מה שקורה. כי אם פעם הייתי חי עם המשפחה שלי באיזה מקום, הייתי מתפרנס מהאדמה, מכמה כבשים וכולי, אז היה מספיק לי. או שהייתי פחח, נפח וכן הלאה, היה פשוט. והיום, אני תלוי בכולם. הבגדים, המזון, כל מה שיש לי בבית, מכשור, אנרגיה ובכל, אני תלוי בכולם.
תלוי בכולם זה תלוי ביחס טוב מכולם. זה לא רק כסף או איזשהו רווח גשמי נטו, אלא זה יחסים. היום מתגלה שהכל תלוי ביחסים בין בני האדם. וכאן זוהי בעיה, שנכון, אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו מסבירים לאדם שבחיים שלו, במשפחה, הוא לא סגור במשפחה בלבד. משפחה זה טוב, זה הבית שלו, זה המקום המיוחד שממנו הוא בא והולך לחיים, לעולם, יוצא וחוזר. אבל למעשה העולם היום הוא כל כך קשור אלינו, שהגבולות של הדירה הפרטית שלי, כמו שאתה רואה כאן בתמונה בניינים גבוהים ברקע, כך אני נמצא בדירה, אבל נמצא בעיר הגדולה ובעולם הגדול.
זאת אומרת, אנחנו צריכים גם ללמד את האדם איך להסתדר עם כולם כמו במשפחה. וכאן אנחנו צריכים לדבר על היסוד שלנו, שזה האגו שלנו, רצון ליהנות מכל העולם, ודאי רצון ליהנות מבן או בת הזוג, מהילדים, מהמכשור וכל מה שיש לי בבית, שהכל יהיה לי טוב ויפה, הסקה, מיזוג, אוכל, מזון, כל מיני דברים. אבל חוץ מזה, היחס, יחס מכולם. וזוהי קצת בעיה. אם אנחנו אומרים שאפשר לתת טיפים, ולהרבה אנשים, אז אנחנו צריכים לחשוב איך לתת להם טיפים גם איך להיות מקושרים מחוץ למסגרת המשפחתית, למשפחה היותר גדולה. ודאי שלא בכזה קשר אינטימי כמו שאני עם אשתי והילדים, אבל בכל זאת.
אנחנו דיברנו על כמה כיוונים. קודם כל, הכיוון הראשון זה ויתור. התנאי הראשון זה ויתור, "על כל פשעים תכסה האהבה". כולנו אגואיסטים, כולם רוצים רק ליהנות. זה שאני רוצה ליהנות מהשני, היום אני רוצה ליהנות ממנו, ומחר בא לי משהו אחר. האגו שלי כל הזמן משתנה, אנחנו כל הזמן משתנים, אנחנו מיוחדים בזה מכל יתר הטבע. ולכן אני צריך לדעת איך, על פני כל השינויים שלי, אני שומר כמה דברים קבועים ברמת קשר טובה, וגם ביחס כזה שאני מזמין תגובה נכונה מהשותף שלי בחיים. גם מהילדים, גם מההורים, שלי, של בת הזוג, מכל החוג המשפחתי הרחב.
אז ויתור זה הדבר הראשון, כמו שסיפרתי על מה שאמר המורה שלי, רב"ש, שאהבה היא חיה שמגדלים אותה בבית מוויתור ההדדי. הדבר שני זה החיוך. הבעיה שלנו היא שאנחנו מלמדים את האנשים, "תצא לרחוב, תקרע את הכבישים, תרביץ, תהיה גבר, מאצ'ו, תראה שאתה חזק וקשוח". ובכך אנחנו למעשה גונבים מהאדם אפשרות, סיכוי, להסתדר עם העולם. ואנחנו לא קונים בכך שום דבר חוץ משונאים, אויבים, שברגע המתאים הם גם יתייחסו אלינו כך בחזרה, ובשמחה ישימו לנו רגל בכל דבר.
זאת אומרת, זוהי גישה לא נכונה, אנחנו צריכים כך לחנך לא רק את בני הזוג אלא את כולם. חיוך, פשוט מאוד. חיוך מלאכותי, שאתה מחייך ומחייכים אליך, אין ברירה, אחרי מעשים נמשכים הלבבות.
אורן: מה פירוש חיוך מלאכותי?
מלאכותי, שאני מחייך, אני מחייב את עצמי לחייך. האמריקאים פעם עשו את זה וקצת הצליחו בזה.
אורן: למה אתה מחייב את עצמך לחייך?
כי לא בא לי. יש לי את האגו שלי, אני לא רוצה.
אורן: אם לא בא לך, אז למה לחייך?
כי אני יודע שעל ידי זה אני אצליח. שאין ברירה, אני חייב כאן לעבוד נגד האגו שלי. אני רוצה, שכולם יביאו לי, אני יושב כאן, תביאו לי הכל, שכל העולם יהיה כאן על השולחן והכל שלי. תעמדו כך במרחק של עשרה מטרים, כדי שאם אני צריך מישהו אז שלא יהיה רחוק, שיבוא וישרת. זה הרצון שלי, של כל אחד. אז אני צריך לדעת שלא יעזור לי כלום, אלא אם אני רוצה שזה יהיה ככה, אז אני צריך להתייחס לכולם כאילו אני מוכן להיות כזה כלפיהם. פשוט מאוד. בכך אני קונה את כולם. אתה תגיד, שזה ערמומיות וזה לא יושר.
אורן: לא ערמומיות, אני פשוט לא מוכן. אני לא מוכן לשרת את כולם.
להראות שאתה מוכן לזה, בכך אתה הופך אותם למשרתים שלך.
אורן: איך אני מראה?
בחיוך. ביחס טוב. בכך שאתה עושה איזו טובה קטנה פה ושם. אתה בכך קונה בני אדם, קונה את המשרתים שלך. מה זה משרתים? שבמקום להגיד לך לא, לעשות משהו נגד, לא לשים לב אליך, הם יכבדו, הם ייקחו אותך בחשבון. זה ברור, אם אתה בונה איתם יחס כזה.
אורן: אז זו ערמומיות.
נכון זו ערמומיות. נגד מה? נגדם או נגד האגו שלך?
אורן: נגדם.
ואולי לא, אולי זה אתה שמשחק עם האגו שלך.
אורן: הבנתי, אני אחייך לכולם כאילו אני פה בשבילם.
ובסופו של דבר אתה תשתנה. זה ישפיע עליך.
אורן: אני לא רוצה להשתנות, אני רוצה שכולם ישרתו אותי.
אל תסביר את זה לאדם, אבל זה יגרום לו לשינוי. כי הוא יחייך, השני יחייך, שניהם יחייכו, יחייכו ויחייכו, עד שיראו שזה משתלם. ואז אותו האגו יגיד, "מצאתי פטנט יפה ששווה הרבה כסף. אני לא צריך בזה לקנות מישהו, לטרוח והכל, הם עושים לי טובות, אני עושה להם טובות, אנחנו סוגרים את הדברים בצורה קצרה, יפה, נוחה וזהו. זה שווה המון כסף".
למשל, הוויכוחים שאתה שומע בפרלמנטים בכל המדינות, ובכלל וויכוחים שיש בין בני אדם בכל מקום. אם תעשה את זה בצורה יפה, תראה כמה אנרגיה אתה תחסוך, כמה עצבים, מחלות והכל.
אורן: זה בטוח.
יש היום כלכלה שנקראת "כלכלת האושר", הכוונה היא לאושר שבלב. שבה מודדים בכסף כמה עולה יחס טוב בין בני אדם, כמה הוא חוסך. גם אצלנו יש על זה מאמר.
חיים חדשים - שיחה 25 - 28.6.2012
שייך לקטגוריות -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, השפעת הסביבה, התפתחות האגו, זוגיות | להשאיר תגובה | |
אני צריך להתמיד בזה יומיום, בצורה קלה - ויתור, חיוך ולימוד
פורסם: 28.06.12, 4:12 am
אורן: היו לנו עד כה שני עקרונות, הראשון ויתור, השני חיוך.
כן.
אורית: אם אדם לוקח על עצמו את שני העקרונות שדיברנו עליהם, והוא מחייך לסביבה שלו, האם הוא לא ייצא פראייר בסופו של דבר?
זאת הבעיה, שאנחנו חושבים שבזה אנחנו פראיירים. אז שיחשבו שאנחנו פראיירים, אבל בזה אנחנו עושים אותם פראיירים. אנחנו מתחילים לקנות אותם והם לא יודעים. אני מחייב את כל מי שאני מחייך אליו להיות טוב אלי. בהתחלה הם מתרגזים על זה, האדם האגואיסטי שרואה חיוך חושב "מה יש לך?"
אורן: משוגע כנראה.
כן, הוא לא סובל את זה, זה נגד הטבע שלו, נגד מצב הרוח שלו. צריך לעשות זאת בהתמדה, בצורה רכה.
אורית: בהתמדה.
אני צריך להתמיד בזה יומיום, בצורה קלה, יפה, לא מופרזת. בזה אני מחייב אותו להתייחס אלי אותו הדבר. אני מראה לו את הדוגמה, ואין לו ברירה, ככה זה הטבע שלנו. הוא כבמראה רואה בי את הדוגמה לעצמו. וכך לא אני הפראייר, אלא הוא הפראייר, אני עובד עליו.
רק שאני לא מתכוון לרמות אותו בזה, אני מתכוון שיהיה לשנינו טוב. בשביל מה לנו להתווכח ולשים מקלות בגלגלים לכל אחד ואחד, אם אנחנו מסוגלים לעשות זאת במילה קצרה, בחיוך, וכך לפתור את כל הבעיות?
אורית: אני מתארת לעצמי סיטואציה בחוף הים, שאנשים רוצים להחנות את רכבם, וכל אחד יגיד לשני "בוא תחנה אתה", והשני יגיד: "לא, תחנה אתה ".
עד למריבה. אומרים שזה גם יכול להביא למלחמות.
אורן: זה נשמע לי צרות של עשירים.
עוד לא שמעתי שבבית משפט יש נטיות כאלה.
אורן: נשמח להגיע למשפטים כאלה, מי ויתר למי יותר.
עד עכשיו היה לנו דבר ראשון ויתור, והדבר השני חיוך.
ניצה: והתמדה.
התמדה.
אורן: התמדת החיוך.
זה ברור. גם בוויתור וגם בחיוך, בכל דבר צריך התמדה.
עכשיו הגענו לדבר השלישי ללימוד. אין ברירה. הלימוד יכול להיות דרך כל מיני קליפים, בדיחות, סיטואציות קצרות וקטנות בטלוויזיה, קטע קטן בעיתון, בכל דבר. מה נלמד? "מהו הטבע שלנו". האדם צריך לדעת את הטבע שלו, שזה לא הוא, אלא כך אנחנו בנויים, בכל ההגבלות, בכל התביעות כלפי השני, כלפי הילדים, כלפי העולם, שאנחנו רעים מהטבע וזהו.
השאלה היא, האם אני הולך לפי הדחפים הפנימיים שלי כמו החיה, או שאני לא הולך לפי הדחפים, כמו שאנחנו רואים בדרך כלל אצל ילדים קטנים, כשאנחנו מסתכלים עליהם ומבינים שזה האופי שלהם, ואין מה לעשות, אולי כשיגדלו זה ישתנה.
אז נהיה בכל זאת הפסיכולוגים של עצמנו. יש האופי הטבעי של הרגזן, הפחדן, השתלטן, יש שבע מאות, או שמונה מאות הגדרות כאלה לדחפים הפנימיים ולהתנהגויות של האדם, וכולם הם ביטוי של האגו שלנו, ואנחנו צריכים לדעת שזה החיה שבנו, הטבע, כי לפי הטבע באנו מהחי. ומעל זה צריכה להיות דרגת האדם, המדבר, השלב הבא. שאני פסיכולוג של החיה הזאת, כמו בעל הבית לחיית הבית שלו, שאני קצת בכל זאת מסתכל וחושב על הטבע שלי מהצד, מצד האדם על הבהמה. צריכים לתת לאדם כמה טיפים, כי בלי זה אי אפשר להסביר.
חיים חדשים - שיחה 25 - 28.6.2012
שייך לקטגוריות -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות, חינוך לנשים/משפחה, חינוך מבוגרים | להשאיר תגובה | |
אני לא צריך להתרגז על אימא - שהיא כך עושה לי, כך אני מראה לפניהם את היחס, הדוגמה, זה החינוך.
פורסם: 28.06.12, 4:09 am
אורית: איך נוכל להיות הפסיכולוגים של עצמנו ולצאת מתוך הראיה של הצרכים והדחפים הטבעיים שלנו, להיות שתלטנים, רגזנים וכל מיני תכונות כאלה?
לפחות אני יודע שאני כזה.
אורית: מודעות.
מודעות. אבל אני יודע. זאת אומרת שאני מבקר את עצמי מהצד, אני מזהה בי את התכונה הזאת. אני מזהה אותה, את התכונה. ויש כאן כבר שניים, האדם שבי שחוקר ומודה, והחיה שהיא כזאת. ואני לא מתבייש בזה. כבר דיברנו על כך שנעשה אימון, וכל אחד יספר עד כמה שהוא רע.
זאת אומרת, אנחנו מגלים, ודווקא רוצים לגלות, ולא סתם תיאטרון, אלא עד כמה יש בי תכונות כאלה וכאלה וכאלה, ואני מוציא כמה מהן החוצה בעל פה, ועוד כמה מהן אני בולע ולא יכול להוציא החוצה מתוך בושה, אבל גם על הבושה אני מדבר כדבר שקיים. וכן הלאה.
זאת אומרת, זה מאוד, מאוד חשוב. קודם כל הפתיחה הזאת פוטרת את האדם מהרבה לחצים פנימיים, זה ידוע. כי בשביל מה הולכים לפסיכולוגים, או היפנים מרביצים לבובות? זאת אומרת, שצריכים להוציא את זה החוצה. ואחרי שהאדם נעשה פסיכולוג לעצמו, ואני מדבר כאן על סדרת השיחות שבה מלמדים את האדם איך להיות ממש פסיכולוג לעצמו, איך לראות את הדברים מבחוץ, לזהות את התכונות השונות, כן להזדהות עם עצמו אבל מביקורת עצמית.
נניח עכשיו, אני רוצה להתרגז עליך, אז אני לוקח את עצמי ואת הרוגז שלי, ואני מודד. נניח עכשיו אני כועס עליך ב-30% מהרוגז שלי. כלומר, אני עושה משהו במכוון, כשאני נמצא בשליטה עצמית. ואם אני בכל זאת עושה זאת, אני יכול גם לעצור את עצמי בכל רגע. אני כבר פוליטיקאי, אני שולט על הבהמה שלי. זו חובה במיוחד עם הילדים. זה מונע מהאדם אלימות וכל מיני בעיות. זו חובה עם הילדים.
וגם להראות לילדים, ילדים מאוד רגישים ותופסים את הדברים האלה. אם אני לפניהם מראה איך אני נוהג כשאני מתרגז על אמא לדוגמה, עוצר -"ולא, אני לא צריך להתרגז על אימא" שהיא כך עושה לי, כך אני מראה לפניהם את היחס, הדוגמה, זה החינוך.
כל החינוך הוא מדוגמאות, או שאנחנו מעבירים את זה בקבוצה. ואתן מכירות את זה מהטיפול. או מדוגמה אישית. חינוך זה דוגמה. גם הדוגמאות שאנחנו מקבלים מהחיים בזמן הילדות, זה מה שנשאר לנו לכל החיים ומהדוגמאות האלה אנחנו לא יכולים להפטר. זה בונה בנו את כל ההתנהגות, הצורה, היחס.
אורית: אבל אתה אומר שאנחנו כן יכולים לשנות את זה מתוך המודעות, ואנחנו מפתחים את זה.
כן, אנחנו עושים את זה. אבל אני אומר שאנחנו בדרך כלל, מקבלים דוגמאות מהילדות מבית אימא, וכך אנחנו מתנהגים. וכאן אנחנו עומדים לשנות את זה, לתקן, לעשות איזה מין קורקציה -תיקון יתר כזה קטן.
חיים חדשים - שיחה 25 - 28.6.2012
שייך לקטגוריות -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, הורות, זוגיות, חינוך לנשים/משפחה | להשאיר תגובה | |
אנשים חושבים שהם יכולים על ידי התנהגות חזקה לתקן את השני. אנחנו יכולים לתקן כל דבר איך שנרצה על ידי השפעת הסביבה.
פורסם: 28.06.12, 4:07 am
אורן: העיקרון השלישי הוא להכיר את הטבע שלנו, את הדחפים שלנו וללמוד לשלוט בהם. יש עוד עיקרון?
כן. שלא חשוב לי מהו הטבע שלי, שלך, שלה, אנחנו יכולים לתקן כל דבר איך שנרצה על ידי השפעת הסביבה. אם נניח אני שתלטן, כזה שכולם צריכים להיות ליד העקב שלי ולא מילימטר גבוה או הצידה. אני מרגיש שאני צריך להחזיק את כולם סגורים בפנים בתוך האגרוף שלי , שאף אחד לא ירים ראש, ואני מרגיש שאני לא מסוגל לעשות עם זה שום דבר, אני צריך לדעת שניתן לתקן אפילו את התכונה הזאת ואת כל יתר התכונות, חוץ מהבסיסיות .
זאת אומרת, לא את האגו עצמו, אלא את השימוש הנכון בו, אני יכול לעשות על ידי הסביבה. סביבה שנותנת לי דוגמה, סביבה שלוחצת ומחייבת אותי בזה, סביבה שמחכה שאני אעשה זאת, סביבה שיחד איתי עושה זאת.
כשאני כך עובד עם הסביבה, אני יכול לעשות מעצמי יצור אחר לגמרי. ואם אנחנו רוצים כבר לדבר על השינויים הגדולים שבאדם, לא רק חיוך קטן, או רוגע בבית, אז אנחנו כבר מגיעים לאמצעי שזאת הסביבה.
אורית: ואם אנחנו רוצים לעשות את זה בתוך הבית, בזוגיות, למשל?
גם בתוך הבית.
אורית: איך נעשה את זה בזוגיות?
"מיעוט הרבים שניים". זה מספיק לנו, אנחנו יכולים לעשות זאת.
אורית: אם אני שתלטנית, ובמודעות שלי אני רוצה לנסות ולתקן את זה, איך אני עושה את זה?
תקבלי דוגמה מבן זוגך.
אורית: הוא פוחד ממני כי אני שתלטנית.
שיראה לך עד כמה הוא פוחד.
אורית: אני יודעת שהוא פוחד.
שיראה לך את זה.
ניצה: שידבר, שישתף אותה?
אורית: שיעשה תנועות של התגוננות?
את שתלטנית, ואם הוא יראה לך שהוא מפחד ממך, את תפסיקי להיות שתלטנית.
ניצה: מה הוא צריך לעשות כדי שהיא תבין עד כמה הוא מפחד?
הוא צריך להראות זאת. "אני מפחד ממך". זה נעים לך?
אורית: ממש להראות שהוא מפחד?
כן. זה באמת. נעים לך? טוב לך?
אורית: בסדר
למה בסדר? האגו שלך לא יסבול זאת. למה? את רוצה להיות שתלטנית על החזק. ואם הוא מראה את עצמו חלש ומפוחד, כבר אין על מי לשלוט, את כבר לא יכולה למלא את הרצון שלך בשליטה. הוא מבטל לך את היכולת לשלוט. זה הפוך ממה שאנשים חושבים. הם חושבים שהם יכולים על ידי התנהגות חזקה לתקן את השני, וזה לא נכון. למשל המכוניות הראשונות נבנו עם גלגלים מעץ, כמו עגלות. ואז ראו שכך אי אפשר לנסוע. קודם כל, רעש וקפיצות כל הזמן, כך שלשבת במכונית כזאת על אותם הכבישים היה בלתי אפשרי. ודבר שני, הגלגלים נשברו מכל פגיעה, מכל אבן. עד שהבינו שצריכים לעשות אותם דווקא מחומר רך, כי הגלגלים הרכים האלה עומדים בכל לחץ ובכל מכשול.
חיים חדשים - שיחה 25 - 28.6.2012
שייך לקטגוריות השפעת הסביבה, זוגיות, טבע הגבר ותפקידו, טבע/תפקיד האישה | להשאיר תגובה | |
אם גבר מתנהג כמון תינוק, ברגע זה את משנה אליו את היחס.
פורסם: 28.06.12, 4:05 am
ניצה: היה לי מקרה דומה למה שאתה מתאר. וכשהצעתי לגבר להראות את חולשתו, אתה יודע מה הוא ענה לי? "אני לא מספיק חזק כדי להראות את החולשה שלי".
זה משהו אחר. צריכים לעבוד איתו. אבל רק אם הוא מראה זאת, כי עם החלש אין לי מה לעשות, אלא הפוך, עליו בא לי לשלוט בצורה אחרת, בכך שאני מגן, מכסה אותו. הוא מתחיל לשלוט עלי, באיזו צורה אני אתייחס אליו. וכך אני ממשיך את השליטה שלי, אבל בצורה אחרת, "הוא שלי, אל תגעו בו". כי הוא שבר את המחסום, הוא לא נגדי, הוא מוכן להצטרף אלי כמו תינוק, ואז אני לא מראה את השליטה שלי בצורת התנגדות, אלא בצורה חיובית, אני בעדו.
אורית: האם זה יהיה שונה, שליטה מול הגבר לעומת שליטה על ילד?
כן, זה מישהו זר, אם גבר מתנהג כמון תינוק, ברגע זה את משנה אליו את היחס. את ממשיכה לשלוט, אבל בצורה אחרת. זאת דוגמה, זה לא לכל החיים, אבל כך הוא יכול להראות לך עד כמה שאת שתלטנית.
חיים חדשים - שיחה 25 - 28.6.2012
שייך לקטגוריות -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות, טבע הגבר ותפקידו, טבע/תפקיד האישה | להשאיר תגובה | |
מועדפים שלי