כאן אנחנו באמת מגיעים למגרש משחקים יותר עליון. לא בגובה של האגו שלנו, כמו שתי יצירות ממש אומללות, אלא כשניים שנכללים זה בזה
אורן: שלום לכם ותודה שאתם מצטרפים אלינו לסדרת השיחות "חיים חדשים" עם הרב לייטמן. אנחנו יושבים כאן באולפן ומדברים על החיים, על חיים חדשים, חיים טובים שכל אחד מאיתנו רוצה להגיע אליהם. והנושא שאנחנו מדברים עליו עכשיו במסגרת השיחות הוא הקשר האינטימי ביותר שיש לנו בחיים, הקשר הרגשי ביותר, הקשר של כל אחד מאיתנו עם בן או בת הזוג שלו. ומשיחה לשיחה אנחנו לומדים מהרב לייטמן איך אפשר היום להתייחס בצורה חדשה לגמרי, גם אל הקשר הזה, וגם אל החיים בכלל. ומתוך הסתכלות חדשה, ממקום חדש של יחס לעצמי, לכל האנשים הסובבים אותי, להגיע להישגים חדשים בחיים חדשים באמת.
ניצה: נתחיל עם השאלות שקשורות ל"על כל הפשעים תכסה האהבה". דיברנו על הטכניקה של המראה ועל כך שלמעשה האגו שלי משתקף באחר. ואחרי הפגישה שלנו וגם בשיחות עם חברים, עלו הרבה מאוד שאלות. השאלה הראשונה שעלתה היא, כדי להתעלות מעל הכעס, מעל הרוגז שהאדם נמצא בו, זה מצריך ממני איזושהי שליטה בדחפים שלי. ואני מרגישה שהדחפים שולטים בי ולא ההיפך, אז איך למעשה אני יכולה לשלוט בהם כדי לעלות מעליהם?
זה הרגל. זאת אומרת, שאפשר לעשות זאת אם אנחנו רואים דוגמאות כאלה מבחוץ, ואם השותף שלי, בן הזוג, משדר לי את התדר הזה וכך אנחנו חיים כל הזמן. ובכלל, זהו הגל הקבוע של היחסים בינינו, שאני מחזיק את עצמי כל הזמן למעלה מהאגו שלי. על ידי התרגילים האלה אני רוצה כל הזמן להגיע למצב שהיחס שלי לזולת בכלל, ובן הזוג הוא למעשה הקרוב אלי מכולם, שהיחס שלי לזולת יהיה באמת "ואהבת לרעך כמוך", כי בכך, כך אומרים, אנחנו נגיע לחיים שהם חלום, "גן עדן".
אנחנו רואים שזה מה שנדרש מאיתנו, הטבע דורש זאת מאיתנו, עם כל הבלגן שאנחנו חווים היום. הכל תלוי בתמיכה חברתית גדולה כמה שאפשר, וגם מהחברה הקטנה הקרובה שלי. כשאנחנו מתייחסים כך זה לזה, זה לא שאנחנו משחקים בזה וזהו. האם כשאנחנו מוציאים כעס אנחנו יותר טבעיים, יותר אמיתיים? זה לא עוזר. אני אמנם מוציא את כל מה שיש לי בבטן, אבל זה למעשה לא עוזר, אלא יותר טוב אם אנחנו מבינים מה יש בתוכנו ויחד עם זה, מעל זה, כמו קרש על פני המים, כמו שיש גלים ואיזו חתיכת עץ קטנה כל הזמן עולה ויורדת יחד עם הגלים. והגלים עוברים ושבים, והקרש כל הזמן כך מעליהם. כך אני צריך להרגיש את עצמי. אני מרגיש את כל היוצרות שלי, כל הדחפים, כל הכעסים, גאווה, קנאה, תאווה וכבוד, וכל מה שמגיע לי, ומה שאני שונא בשותף שלי. זה לא חשוב, יחד עם זה, מעל זה, אני כל הזמן משתדל להחזיק את עצמי.
כך למעשה אני נעשה פסיכולוג לעצמי. וכשאני מחזיק את עצמי כך, כלפי עצמי וכלפי הזולת, אני עושה מאמץ נוסף. מפני שאני רוצה להרגיש את הרצון שלו, וכמה אני יכול לפרגן לו, למלא אותו. יוצא שאני עובד עם האגו שלי, לא עוזב אותו, לא מוחק אותו, וכמה שהוא יותר גדול, כך תהיה לי עבודה יותר גדולה, ויכול להיות שהתוצאה תהיה יותר טובה. כי אנחנו רואים, שגדלנו על ידי האגו וגם עכשיו אנחנו ממשיכים לגדול על ידי האגו, רק שעל ידי האגו לכיוון שאני יוצא מעצמי אל הזולת.
ביציאה לזולת אני למעשה מתחיל לרכוש כלים גדולים מאוד של כל העולם, רצונות שיש מחוצה לי, בכולם. על ידי זה אני יכול לקלוט את התכונות של האחרים, הרצונות שלהם, המחשבות שלהם. את מה שהם בתוכם, האגואיסטים הקטנים האלה, בעצמם לא מזהים. ובכך שאני יוצא מעצמי, ביחס היפה אליהם, אני מתחיל לקלוט את כל מה שיש בתוכם, עם כל הפנימיות שלהם.
יוצא שכאן אנחנו מגיעים ליצירת תוספת כזאת באדם, שהוא מתחיל להיות גדול כמו כל האנושות. יכול להיות שזוהי למעשה המטרה של התנאי הזה, "ואהבת לרעך כמוך". כי אתה הולך ורוכש את כל העולם.
יש כאן עבודה על שני המקורות. המקור האגואיסטי שלי, שאני עולה מעליו, והמקור של הזולת, נניח של אשתי. שאני לוקח את הרצונות שלה וכל מה שהיא למעשה מצפה ממני, ומתחיל למלא אותם. אם אנחנו עושים את זה בצורה נכונה, אז אנחנו לא סתם סותמים את עצמנו, מוותרים ונעשים פראיירים, ולא שעובדים עלינו, אלא כאן אנחנו באמת מגיעים למגרש משחקים יותר עליון. לא בגובה של האגו שלנו, כמו שתי יצירות ממש אומללות, אלא כשניים שנכללים זה בזה. אני עולה מעצמי, נכלל בה, מקבל ממנה את כל התכונות, הרצונות וכל מה שיש בה, והיא עושה אותו דבר ממני. ואז נעשה שכל אחד מאיתנו כלול מהשני.
בצורה כזאת אנחנו מתחילים להתרגל למצב שלא צריכים לדבר. אנחנו מבינים, כי בכל אחד יש את הדמות של השני, ואנחנו מתחילים להבין זה את זה ללא דיבור. אנחנו מתחילים להרגיש זה את זה בפנימיות שלנו, כך שפשוט נעשים באמת כאחד.
חיים חדשים - שיחה 33 – 12.7.2012
הוסף למועדפים
| שייך לנושאים: נושאי הערבות, התלות ההדדית, נושאי הערבות, התפתחות האגו, זוגיות ומשפחה, זוגיות, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |
אנחנו גם צריכים ללמוד את התופעה עצמה, אבל בעיקר איך להתעלות מעליה.
ניצה: מה שתיארת עכשיו, הרגשתי שזה כמו תהליך שאני אצטרך לבנות לאט לאט. אבל יש בו שלבים וצעדים, שאני לא כל כך יודעת מאיפה להתחיל. האם בקורס הזה אנחנו נקבל את הצעדים הללו?
קודם כל את ההסברים, על הטבע שלנו, על הקשר בינינו, על הרשת שקושרת אותנו יחד. על הבחירה החופשית, על האגו שגדל. על המערכת של "איש לרעהו יעזורו", איך אנחנו נתמכים על ידי הסביבה, כמה אני צריך להתכופף כלפי הסביבה, או אפילו להתגבר עליה כדי להיות שווה עם כולם. איך אני צריך להחשיב אותם כדי להתרשם מהם, בגדלות הוויתור, המטרה הגדולה הזאת, להתכלל עם כולם, וכולי.
אבל בכל ההסברים הללו, ועוד כאלה דברים שאנחנו נלמד, וגם דיברנו וקראנו על זה הרבה בינינו, במאמרים של המורה שלי, העיקר זה הסדנאות. מפני ששם אנחנו יושבים, בארבע או בעשר עיניים, לא חשוב כמה, ובדיבורים, בדיון, מנסים להרגיש את התהליך הזה, ואיך אנחנו יכולים לבנות אותו. הסדנאות הללו נבנות על ידי תהליך מיוחד, והמורה שמעביר את הסדנאות נותן לנו בכל פעם, בהדרגה, שאלות ונושאים לדיון. וזה פותח אותנו ברצונות, במחשבות, ביצרים למיניהם, בדחפים. ואנחנו צריכים להתמודד, איך אני רואה את זה בי, איך השני רואה את זה בי, איך אני רואה את זה בזולת, איך אנחנו יכולים להתעלות מעל זה. אנחנו גם צריכים ללמוד את התופעה עצמה, אבל בעיקר איך להתעלות מעליה. אז אני מנסה ומנסה, כמה פעמים. כמו שחתול קופץ, הוא עומד על הקרקע ורוצה לקפוץ על שולחן, אז הוא מתקרב עוד קצת, ועוד קצת ואז קופץ. כך אנחנו צריכים לעשות תרגילים, ואז אנחנו נקפוץ נכון.
חיים חדשים - שיחה 33 – 12.7.2012
הוסף למועדפים
| שייך לנושאים: נושאי הערבות, השפעת הסביבה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |
בסדנאות האלה אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מרגישים זה את זה בפנים, יש בינינו הרבה תקשורת פנימית.
ניצה: אז בסדנה הזאת יהיה חלק שהוא תיאורטי.
כן, אבל העיקר זה הדיונים בינינו, מפני ששם אנחנו מכירים זה את זה יותר, מדברים, ומוציאים מעצמנו את כל הספקות, הבעיות והדברים הלא נעימים, שחושבים אולי כן לדבר על זה, או לא לדבר על זה, איך אני אתגבר על זה, האם בכך אני אשאר גבר, או ש"גבר" זה דווקא מי שמתגבר ולא נשאר תחת היצרים שלו, אלא שהגיבור הוא הכובש את יצרו. כאן אנחנו צריכים לראות גם את החולשה שבאדם וגם ההתגברות האמיתית שלו. כי אצלנו, בחיים שלנו, אני רואה איך אנשים מתקוטטים, צועקים וצורחים כך ברחוב, אני רואה ילדים קטנים, איך כל אחד רוצה להראות כמה שהוא יותר אגואיסט. וכאן אנחנו צריכים להראות דווקא עד כמה אנחנו גיבורים, מהמילה "התגברות". צריכים לדבר על זה הרבה, ולהיות מאוד ישרים ופתוחים, כי דווקא בעבודה ההדדית הזאת, אנחנו בהחלט מתחילים להרגיש זה את זה, כך שלא תהיה אף פעם טענה ש"אתה לא מדבר איתי", כמו שהאישה בדרך כלל אומרת, שזה חסר לה. וגם הגבר, הוא לא יצטרך לדבר איתה כי בסדנאות האלה אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מרגישים זה את זה בפנים, יש בינינו הרבה תקשורת פנימית.
ניצה: זה מאוד משמח אותי.
זה כמו שאנשים חיים יחד, נניח אם אני חי עם אשתי 45 שנה, אז כמה אנחנו צריכים לדבר? כמעט ולא. אנחנו עושים את זה, כדי לעשות איזה "טקס". ולמעשה אם היינו יחד שנה או שנתיים, אז אולי הייתי שואל אותה ומדבר איתה הרבה, כי חייבים לדבר, אבל אנחנו כבר כל כך מכירים, שיש איזה דיבור פנימי.
אותו הדבר כאן בסדנה, זה מאוד מקשר בין בני האדם. אם נעלה קצת מעל המשפחה, ונדבר על הבעיות בעולם, בסביבה, בחברה ובמדינה, כל הבעיות שלנו הן מתוך חוסר קשר נכון בין בני האדם. בכלכלה, בפיננסים, בכל הדברים. כאן רעבים, כאן שבעים, כאן זורקים, כאן גוועים מרעב, חוסר השוויון בסביבה וכן הלאה, הכל זה מחוסר התקשרות נכונה. לכן ברור לנו שאם נמשיך ממסגרת המשפחה הלאה, אז אנחנו נצליח בגדול.
חיים חדשים - שיחה 33 – 12.7.2012
הוסף למועדפים
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, נושאי הערבות, התלות ההדדית, נושאי הערבות, התפתחות האגו, זוגיות ומשפחה, זוגיות, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |
אנחנו לא רוצים להתקשר, לא רוצים להתעלות מעל האגו ומסתפקים בפרוטקציוניזם.
ניצה: זאת אומרת, הדרך הנכונה היא בעצם להתחיל בזוגיות שלנו, זה גם מה שאני הרגשתי. במפגש הקודם כשהתחלת לדבר על החברה ועל משהו יותר רחוק, הרגשתי שזה באמת נכון אבל זה רחוק ממני, כי אני עכשיו מוטרדת מהזוגיות שלי, אני מוטרדת מהמשפחה שלי, מהבית שלי, אני עוד לא מסוגלת לחשוב על מישהו אחר.
את צודקת, אבל אם אנחנו ניקח בחשבון שרק חצי מבני האדם היום נשואים, חצי מהגיל הראוי לזוגיות זה מספר די קטן יחסית ואז דרך הזוגיות אנחנו לא נגיע לכולם. ואיפה הזקנים ואיפה הצעירים וזה רק מהגיל שצריכה להיות משפחה, ומהם בקושי חצי נמצאים במסגרת המשפחתית.
אורן: תיארת קודם שיש פה שני מקורות. מקור שלי, שאני עולה מעליו ומקור של בן הזוג, שאותו אני מתחיל למלא. אז קודם כל לא הבנתי את המילה הזאת, מה פירוש "מקור"?
המקור שלי זה האגו, הרצונות שלי. המקור של בן, בת זוג, זה הרצונות שלה.
אורן: הרצונות שלי.
"רצונות", אני מתכוון לרצונות, לתכונות ודחפים וכל מיני דברים.
אורן: כל מה שיש.
העולם הפנימי.
אורן: אז יש פה עולם פנימי שלי שמעליו אני צריך לעלות.
והעולם הפנימי שלה שאותו אני צריך לקנות כדי שיהיו בתוכי שניים.
אורן: אז יש פה עולם הפנימי שלי ושל בן הזוג.
כן.
אורן: אמרת שאם אנחנו מנסים להרגיש אחד את השני, ודברת גם על למלא את השני, בסופו של דבר אנחנו נכללים אחד בשני ואני רוכש את כל העולם הפנימי שלה.
נכון.
אורן: שאלתי את עצמי למה לי את זה, למה אני צריך את כל הרצונות שלה, המחשבות שלה. אמרת שעל ידי "ואהבת לרעך כמוך", אני מתחיל לגדול, אני מתחיל להרגיש את כל הרצונות והתכונות שלך, ואתה את שלו ושלה. בשביל מה אני צריך את כל זה? ועכשיו אמרת "העולם הפנימי".
למלא אותם, זה נקרא לאהוב. נכון שכך את מרגישה?
ניצה: כשהוא ממלא את הרצונות שלי אני מרגישה שהוא אוהב אותי.
זהו.
אורן: נחזור עוד פעם. אנחנו בזוג, יש את העולם הפנימי שלי, העולם הפנימי שלה. ומה אני צריך לעשות?
למלא את האגו שלה למעלה מהאגו שלך.
אורן: למלא, לספק את מה שהיא רוצה?
כן, והדדית.
אורן: אמרת שמזה אני ארכוש משהו, לא הבנתי מה אני רוכש?
בזה אתה מתעלה מעל הטבע שלך. אתה נעשה חופשי מהרצון האגואיסטי שלך, ועובד לטובת הזולת. כשאתה יוצא מעצמך באמת, ורוצה להתקרב לטובת הזולת, כאן אתה תרגיש בעיה. בהתחלה אולי זה יעבוד לזמן קצר מאוד, ואחר כך אתה תרגיש שלמרות שאתה רוצה, אתה לא מסוגל. זה דבר בלתי מציאותי בשבילך ומה נעשה? נזרוק את זה, נחזור לחיים הרגילים או נפתור את הבעיה הזאת?
קודם כל תשאל, האם כדאי לי ללכת, להמשיך בדרך הזאת או לא? אם אני אחכה ואבדוק מה קורה, אני אראה שהחיים שלי נעשים הרבה יותר גרועים ובכל זאת מחייבים אותי להמשיך באותה הדרך, זאת אומרת, להתעלות מעליי ולהתקשר לזולת.
זה מה שאנחנו רואים היום במשבר כלפי כל העולם, שאנחנו לא רוצים להתקשר, לא רוצים להתעלות מעל האגו ומסתפקים בפרוטקציוניזם.
אורן: מה זה "פרוטקציוניזם"?
שכל אחד חושב לעצמו.
אורן: כן, זה מוכר לנו היטב.
בסדר.
חיים חדשים - שיחה 33 – 12.7.2012
הוסף למועדפים
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, נושאי הערבות, התפתחות האגו, זוגיות ומשפחה, זוגיות |
| להשאיר תגובה | |
כך בנויים בני האדם, אנחנו חלשים מאוד כלפי דעת הסביבה
אורן: מחייבים אותנו ליצור את החיים.
כן. ואז אנחנו רואים שהחיים נעשים עוד יותר גרועים עד שאין לנו ברירה, אפילו אחרי מכות בינינו או מלחמות בין העמים, לא חשוב באיזה מישור אנחנו מדברים, נצטרך להגיע למצב שאין ברירה, הטבע מפתח אותנו למצב שאנחנו או הורסים את עצמנו, כמו במשפחה, כמו מה שקורה בכל מיני מדינות, או שאנחנו צריכים לעלות מעל האגו שלנו.
אבל מאיפה ניקח כוח לזה? זה הטבע שלנו, מה עושים? וכאן, יש לנו דוגמא מוחשית, מהעולם שלנו. אם אני רוצה לרזות, אני ניכנס לחוג נניח "רזה לתמיד", "שומרי משקל" או "מרזי מורית" ומה עושים שם בעצם, סתם מדברים. העיקר שיש עליך לחץ חברתי.
זה העיקר. שכל החברה מתחילה להעריך את הרזה ומתפעלת מכמה רזיתי, אני מקבל מהם התרשמות וזה נותן לי כוח, כי דעת החברה, דעת הסביבה פועלת עלינו, כך בנויים בני האדם, אנחנו חלשים מאוד כלפי דעת הסביבה. אני מוכן להרוג את עצמי, מוכן לעשות הכל רק שהסביבה תכבד אותי, תעריך אותי. רק שאהיה יפה בעיניהם, גדול בעיניהם. זה מעל החיים שלי.
אם רוצים שבן אדם ילך למותו, אנחנו יכולים לארגן חברה כזאת, שהוא ילך למות. ויש אתרים כאלה באינטרנט שמלמדים איך למות ומביאים את האדם למצב שהוא מחליט שכדאי לו למות, למרות שבהתחלה הוא לא חשב על זה בכלל. וזה כאילו על טבעי, נגד האגו שלי, אבל לא. דעת חברה יותר חזקה מהאגו שלי, ואני לא יכול לעשות עם זה כלום. אני הולך למות או מקבל כל מיני ערכים כמו שצריכים לקפוץ מהמגדל ואין בזה שום הגבלות. אני יכול לסדר סביב כל אחד ואחד כזאת חברה שתשטוף לו את המוח והוא יעשה כל מה שהיא תרצה.
אורן: איך זה תורם לי בקשר הזוגי שלי?
אתה צריך סביבה.
אורן: אוקי.
אם אין לך כוח, אתה צריך סביבה ולא יותר מזה. אתה צריך סביבה, שתשפיע עליך שלוותר על האגו ולהתקשר לזולת זה מכובד, זה גדול, בזה אתה מיוחד, אנחנו מכבדים אותך, אתה בן אדם. בקיצור, לתת לך כבוד, לתת לך מילוי, שאתה תרגיש את עצמך מעל האחרים. כאילו שנותנים לך מילוי אגואיסטי, מעל האחרים. אבל במה במילוי האגואיסטי אומרים לך? כדאי לך לוותר על האגו. אתה מבין? זה עזר כנגדו.
כך עובד אותו האגו, כי סך הכל אני בעצמי רק אגואיסט. אין לי שום דבר חוץ מהאגו.
אורן: כולם אגואיסטים, לא?
כן, במאה אחוז, אבל אם אני מעביר את האגו שלי דרך החברה, היא יכולה לנהל אותי כבר באגו שלי בצורה כזאת שאני אפטר, אתעלה מעל האגו שלי.
אורן: נניח שאני אצליח בכל הדברים האלה, אז מה אני מרוויח מזה, מה ארגיש בסוף?
אנחנו עכשיו לא מדברים על מה אני מרגיש.
אורן: למה?
אנחנו אומרים שניסינו להתעלות ולהגיע לזוגיות יפה ולא יכולנו.
אורן: בחיינו עד כה.
כן, ואז הלכנו לחֶבְרה שנקרא לה "שומרי המשפחה" ואנחנו מקבלים מהם אהדה, חיזוק, תמיכה.
אורן: את זה הבנתי, זה איזה כוח שדוחף אותי.
קודם כל אנחנו נעשים זוג יונים.
אורן: מה זה "זוג יונים"?
שכל אחד חי כמו "פוצי מוצי" לשני.
ניצה: איך זה פתאום קורה?
כי אנחנו מקבלים מהם שטיפת מוח שכך צריכים לחיות.
ניצה: "שומרי המשפחה" האלה, הם התחילו יחד איתנו, אני לא חושבת שהם מבינים.
כן, אבל אנחנו כולנו עכשיו עושים השפעה כולם על כולם. ולכן אנחנו מתנהגים כך ודעת החברה, תשפיע על כולם. רק אנחנו צריכים לארגן נכון את הסביבה. אבל ללא ספק אנחנו כאן נצליח.
זה המנוף, זה האמצעי היחידי שיש לנו. זאת אומרת, שאם נצליח לארגן סביבה כזאת שהיא תשפיע עלינו, נצליח. אם לא, לא נצליח.
חיים חדשים - שיחה 33 – 12.7.2012
הוסף למועדפים
| שייך לנושאים: נושאי הערבות, המשבר, נושאי הערבות, השפעת הסביבה, זוגיות ומשפחה, זוגיות |
| להשאיר תגובה | |