אני לא צריך להתרגז על אימא - שהיא כך עושה לי, כך אני מראה לפניהם את היחס, הדוגמה, זה החינוך.
פורסם: 28.06.12, 4:09 am
לפחות אני יודע שאני כזה.
מודעות. אבל אני יודע. זאת אומרת שאני מבקר את עצמי מהצד, אני מזהה בי את התכונה הזאת. אני מזהה אותה, את התכונה. ויש כאן כבר שניים, האדם שבי שחוקר ומודה, והחיה שהיא כזאת. ואני לא מתבייש בזה. כבר דיברנו על כך שנעשה אימון, וכל אחד יספר עד כמה שהוא רע.
זאת אומרת, אנחנו מגלים, ודווקא רוצים לגלות, ולא סתם תיאטרון, אלא עד כמה יש בי תכונות כאלה וכאלה וכאלה, ואני מוציא כמה מהן החוצה בעל פה, ועוד כמה מהן אני בולע ולא יכול להוציא החוצה מתוך בושה, אבל גם על הבושה אני מדבר כדבר שקיים. וכן הלאה.
זאת אומרת, זה מאוד, מאוד חשוב. קודם כל הפתיחה הזאת פוטרת את האדם מהרבה לחצים פנימיים, זה ידוע. כי בשביל מה הולכים לפסיכולוגים, או היפנים מרביצים לבובות? זאת אומרת, שצריכים להוציא את זה החוצה. ואחרי שהאדם נעשה פסיכולוג לעצמו, ואני מדבר כאן על סדרת השיחות שבה מלמדים את האדם איך להיות ממש פסיכולוג לעצמו, איך לראות את הדברים מבחוץ, לזהות את התכונות השונות, כן להזדהות עם עצמו אבל מביקורת עצמית.
נניח עכשיו, אני רוצה להתרגז עליך, אז אני לוקח את עצמי ואת הרוגז שלי, ואני מודד. נניח עכשיו אני כועס עליך ב-30% מהרוגז שלי. כלומר, אני עושה משהו במכוון, כשאני נמצא בשליטה עצמית. ואם אני בכל זאת עושה זאת, אני יכול גם לעצור את עצמי בכל רגע. אני כבר פוליטיקאי, אני שולט על הבהמה שלי. זו חובה במיוחד עם הילדים. זה מונע מהאדם אלימות וכל מיני בעיות. זו חובה עם הילדים.
וגם להראות לילדים, ילדים מאוד רגישים ותופסים את הדברים האלה. אם אני לפניהם מראה איך אני נוהג כשאני מתרגז על אמא לדוגמה, עוצר -"ולא, אני לא צריך להתרגז על אימא" שהיא כך עושה לי, כך אני מראה לפניהם את היחס, הדוגמה, זה החינוך.
כל החינוך הוא מדוגמאות, או שאנחנו מעבירים את זה בקבוצה. ואתן מכירות את זה מהטיפול. או מדוגמה אישית. חינוך זה דוגמה. גם הדוגמאות שאנחנו מקבלים מהחיים בזמן הילדות, זה מה שנשאר לנו לכל החיים ומהדוגמאות האלה אנחנו לא יכולים להפטר. זה בונה בנו את כל ההתנהגות, הצורה, היחס.
כן, אנחנו עושים את זה. אבל אני אומר שאנחנו בדרך כלל, מקבלים דוגמאות מהילדות מבית אימא, וכך אנחנו מתנהגים. וכאן אנחנו עומדים לשנות את זה, לתקן, לעשות איזה מין קורקציה -תיקון יתר כזה קטן.
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, הורות, זוגיות, חינוך לנשים/משפחה | להשאיר תגובה | |
אם גבר מתנהג כמון תינוק, ברגע זה את משנה אליו את היחס.
פורסם: 28.06.12, 4:05 am
זה משהו אחר. צריכים לעבוד איתו. אבל רק אם הוא מראה זאת, כי עם החלש אין לי מה לעשות, אלא הפוך, עליו בא לי לשלוט בצורה אחרת, בכך שאני מגן, מכסה אותו. הוא מתחיל לשלוט עלי, באיזו צורה אני אתייחס אליו. וכך אני ממשיך את השליטה שלי, אבל בצורה אחרת, "הוא שלי, אל תגעו בו". כי הוא שבר את המחסום, הוא לא נגדי, הוא מוכן להצטרף אלי כמו תינוק, ואז אני לא מראה את השליטה שלי בצורת התנגדות, אלא בצורה חיובית, אני בעדו.
כן, זה מישהו זר, אם גבר מתנהג כמון תינוק, ברגע זה את משנה אליו את היחס. את ממשיכה לשלוט, אבל בצורה אחרת. זאת דוגמה, זה לא לכל החיים, אבל כך הוא יכול להראות לך עד כמה שאת שתלטנית.
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות, טבע הגבר ותפקידו, טבע/תפקיד האישה | להשאיר תגובה | |
הסביבה היא כל דבר מחוצה לי. כל דבר באגו שלי שאני מרגיש כלא שייך לי
פורסם: 28.06.12, 4:03 am
הסביבה זאת הדוגמה של השני.
הסביבה היא כל דבר מחוצה לי. כל דבר באגו שלי שאני מרגיש כלא שייך לי. וברגע שהוא מצטרף אלי, הוא שובר לי את הגבול, הוא כבר לא חיצוני, הוא נכנס בתוכי. כמו תינוק, כמו ילד קטן, ואני כבר לא יכול להראות כלפיו את השריר שלי, את האגרוף.
ניצה: אם אני אתחיל להבין שהסביבה היא הקשר שלי, הבית שלי, אז איך אני בונה סביבה, איך כל אחד מאיתנו בונה לעצמו סביבה בתוך הבית, כזאת שתוכל באמת לארגן, לסדר, ולתקן את כולם בתוכה?
יש שני דברים קשים, בעל הסולם נותן לכך דוגמה, כמו אגוזים שנמצאים בשק, שהם מתחככים אחד בשני, ולא יכולים להתחבר. צריכים להיות רכים כדי להיכנס זה לזה. זוגיות זה נקרא כשנכנסים לפחות במשהו זה בזה. כמו שיש זיווג גשמי, של גוף בגוף יש גם זיווג הפנימי, של רצון ברצון. כל אחד הוא גם זכר, וגם נקבה, שנינו בצורה הדדית נכללים זה בזה.
באותה רכות כמו שעשינו עם הגלגלים,במקום גלגל מעץ גלגל מגומי, כך אנחנו צריכים כל אחד לעשות מעצמי כלפי השני.
להפוך את העץ לגומי.
כן. כל אחד כלפי השני. כי ההתכללות אומרת שאני מפנה בי מקום בשבילך, ואת מפנה בך מקום בשבילי. זה נקרא התכללות.
צריך להיות לכך חיזוק חברתי יותר רחב. יכול להיות במשפחה הגדולה, שיחות, תכניות, סדרות בטלוויזיה, צריכה להיות בזה רוח חברתית, אחרת לא יהיה חומר דלק לעשות זאת.
יכולים, אבל זה לא מספיק. צריכה להיות כאן תמיכה חברתית.
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות אמצעי תקשורת, השפעת הסביבה, זוגיות | להשאיר תגובה | |
כל החיים הם סדנה.
פורסם: 28.06.12, 4:02 am
אורית: אם אני אעשה סדנה שתעזור לי לעשות זאת , ואחר כך אני אמשיך להתנסות, אז אני כבר תיקנתי?
האגו שלנו עובד כל הזמן, זה לכל החיים.
כל החיים הם סדנה. כך צריכים לראות את החיים שלנו, אם אנחנו רוצים לחיות בצורה טובה, רכה, ובתמיכה מכולם, אין ברירה.
אתן צריכות לדעת עד כמה שזה לא עוזר, כי חוץ מלהרוויח, לא קורה הרבה.
אפשר להסביר לאדם בגובה שלו, עד כמה אנחנו זקוקים לכך בצורה רחבה. גם ברמה של החברה, זה יכול להיות בעבודה, בשיכון שלנו, במדינה שלמה או בעיר קטנה, עם כל התושבים. "נדאג שלא יהיה לכלוך, נוכל לחסוך ביחד הרבה כסף, נחסוך זיהום אוויר", זה יכול לתת תוצאות בכל הרמות.
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות חינוך מבוגרים, סדנאות/שולחנות עגולים | להשאיר תגובה | |
דברתם על מטריה, המטריה הזאת חייבת להיות דעת הסביבה.
פורסם: 28.06.12, 4:00 am
עיקרון נוסף שיוצא מהשיחה הוא שאנחנו צריכים לבנות חברה, סביבה, יותר רחבה מזאת שבה אנחנו נמצאים. שהיא תהיה מעלינו. דברתם על מטריה, המטריה הזאת חייבת להיות דעת הסביבה.
אם אני פרט, כלפי זה יכול להיות בן הזוג. אם אנחנו יחד, כלפינו צריכה להיות סביבה של הקרובים שלנו. אם אנחנו איתם, אז כלפינו זה יכול להיות המכרים שלנו, קולגות בעבודה. אם הלאה זאת יכולה להיות העיירה הקטנה שלנו.
יכול להיות כשאני רואה טלוויזיה, אני רואה את זה עם כל המדינה. או בכלל זאת תכנית בינלאומית.
בסדר, אבל אני אומר שזה לא חשוב. האדם צריך את דעת הסביבה בגובה. גם אם המידע הוא לכל העולם, הוא לא מרגיש אותו. הוא צריך להרגיש אותו קרוב, כמדרגה הבאה, חיצונית לזו שהוא נמצא. המעגל הוא קצת יותר חיצוני, אבל זו חובה שיהיה.
תמיכה במה שהוא עושה.
כן, לפי מה שאני עושה, הם גם בזה. הם גם עושים, הם גם מצפים ממני. אנחנו תומכים זה בזה, יש לנו אותו הנושא, אותו האינטרס. לא לבד אני עושה מאמצים בבית, אלא יש כאן ממש איזו תמיכה, הקרנה, התחייבות, מהמעגל החיצוני.
יוצא שאני יחד עם גברתי נעשים כלפיהם, כשותפים איתם. כי אנחנו בשיתוף בינינו, כשבונים יחידה אחת, נמצאים כלפיהם כשותפים, הם ואנחנו. קודם אני והיא, עכשיו אנחנו והם. אחר כך כשנסגור את המעגל הזה, אז יהיה מעגל עוד יותר חיצוני.
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות השפעת הסביבה, זוגיות | להשאיר תגובה | |