"אנחנו עכשיו לא מדברים על הפערים בינינו, אלא רק על מה שיכול להיות משותף בינינו".
פורסם: 2.07.12, 12:23 am
הוא חייב לשחק אבל יחד עם המשחק, הוא חייב להבין מה קורה כאן, לדבר על זה, המשחק הוא מתוך הדיבור. אנחנו לא צריכים להביא לו הרצאה פרונטאלית עם צורות גרפיות ודברים נוספים, אנחנו משחקים ובתוך המשחק אנחנו מעבירים שיחה פסיכולוגית. זאת אומרת, בירור עצמי. זה נקרא "בירור". ואחרי הבירור בא מאליו התיקון, "סור מרע ועשה טוב".
יש כאן בעיה. סביב השולחן העגול יושבים עשרה אנשים שונים, ולכל אחד יש בעיה עם תשעת האחרים, ואנחנו בעצם, צריכים להגיד לו שהבעיה היא עם עצמו ולא עם האחרים. כאשר מדובר בזוגות, נניח שיושבים שם חמישה זוגות, אז לכל אחד מהם יש בעיה אישית ביניהם, ובעיה לקבל את דעת האחרים וכן הלאה. ויש בעיה עוד יותר מורכבת, לקבל את דעתם כלפי האישה וכלפי הגבר באותו זוג. אז יש כאן הרבה מאוד קשרים במערכת מורכבת ולכן אנחנו צריכים מראש ללכת לתוכנית מאוד מנוהלת, אחרת הם יאבדו את עצמם, כי אף אחד לא דומה לאחר. אם זה כלפי האדם, אז מדובר באגו שלו. אבל כלפי זוג, מפני שהם כבר זוג, יש מערכת של שניים, אי אפשר להשוות אף אחד לאחר ובודאי לא זוג אחד לזוג אחר. זאת אומרת, יש כאן הרבה בעיות נוספות.
אבל כמו בשולחן העגול, נתחיל מזה שנבהיר "אנחנו עכשיו לא מדברים על הפערים בינינו, אלא רק על מה שיכול להיות משותף בינינו". גם בין כל זוג וגם בין כל הזוגות, נעסוק רק במה שיכול להיות משותף בינינו. אנחנו לא נדבר על איך נתקשר בין כל הזוגות יחד. אנחנו לא באים לחברה, שבה כל הזוגות פתאום מתחילים להתערבב ביניהם. אנחנו רק רוצים שהם ילמדו איך כל זוג, בתוך עצמו, יתעלה מעל האגו שלו ויתקשר מעליו. את והוא לא אגו מול אגו, אלא מעליו. זה מה שאנחנו רוצים.
אנחנו לא רוצים שהזוג הזה יתקשר עם הזוג ההוא, אין דבר כזה. ואת הדברים האחרים אפשר לראות רק בתור דוגמה. זאת אומרת, יש שולחן עגול, שבנוי בעצם מזוגות, וכל זוג מתעלה מעל עצמו ומגיע לאיחוד. ורק לאחר שהם מגיעים לְקֶשֶר ביניהם, אפשר כבר לדבר על מערכת שבה הזוגות מתקשרים ביניהם, באופן שכל זוג הוא לא זוג אלא אחד. הוא הפך להיות לאחד. ואז נמצאים שם חמישה יחידים ולא זוגות.
לא.
אפילו שהם יבינו זאת מהפסיכולוג הם לא ישתנו, הם צריכים חיזוק מהסביבה. דרך הסביבה הם מקבלים את כוח השינוי. זו כל הבעיה. אני יכול להיות בטיפול כל החיים. הפסיכולוג מסכים כי זו הפרנסה שלו ואני מסכים מפני שאני לא מבין שזה עסק ביש מלכתחילה. למה? כי הפסיכולוג בשבילי הוא לא סביבה, הוא לא מחייב אותי. דרך הדיבורים איתו אני אירגע ואולי עוד כל מיני טיפים, אבל זה לא ישנה לי את החיים. החיים ישתנו רק אם אכנס לסביבה שמשפיעה עליי. אנחנו מהטבע בנויים בצורה כזאת שהסביבה משנה אותנו, אין מה לעשות.
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, השפעת הסביבה, זוגיות, חינוך לנשים/משפחה, סדנאות/שולחנות עגולים | להשאיר תגובה | |
דיברנו על ויתור הדדי. מה זו אהבה? זו חיה שאנחנו צריכים לגדל, זו חיה שגדלה מויתורים. אהבה היא קשר
פורסם: 2.07.12, 12:21 am
צריך שחמשת הזוגות האחרים ישפיעו על אותו זוג אחד וכך כולם ישפיעו על כולם בזה שיתנו דוגמה, עד כמה הם מתעלים מעל עצמם. ואז לדוגמה, זוג אחד מתעלה מעל עצמו, מפני שהאימא שלה גרה אצלם בבית, האימא זקנה והיא לא יכולה בלי אימא, כל השנים היא עם אימא. אצל הזוג השני הבעיה היא כדורגל כל ערב. אצל הזוג השלישי, האישה עוסקת כל הזמן בדוקטורט שלה, גם בבית וגם בעבודה. אצל זוג אחר הילדים כל הזמן רבים ביניהם והאבא בעד הבן והאימא בעד הבת. ועוד כאלה דברים, לא חשוב מה ולא אכפת לנו מי צודק ומי לא, אנחנו לא כמו הפסיכולוג, אנחנו לא נכנסים לכל הדברים האלה, לא חשוב לנו. אנחנו לא הולכים לפתוח את הדברים ולקשר ביניהם ברמה האגואיסטית. אין בזה שום צורך, וזה אף פעם לא מגיע לתוצאה טובה. אנחנו צריכים ללמד אותם איך להתעלות מעל האגו. תדע שבתוך האגו אתה קבור.
על ידי דוגמה.
דיברנו על ויתור הדדי. מה זו אהבה? זו חיה שאנחנו צריכים לגדל, זו חיה שגדלה מויתורים. אהבה היא קשר.
זוגות לזוגות.
כן. ולא אכפת לנו על מה בדיוק יש ויכוח או בעיה, זה לא חשוב. לא חשובים לי פרטי הבעיה בחיים שלהם. מה כבר יכול להיות שם? מה שיש אצל האחרים. תביא לי מיליון בעיות, הסיבה אולי קצת שונה, אבל זה אותו דבר, אגואיסט אחד נמצא בחיכוך עם אגואיסט שני. בסך הכול, אלה כל הבעיות.
אנחנו מספקים את דוגמת הוויתורים מזה שאנחנו לומדים איך לוותר. איך אני מתעלה מעל האגו שלי, איך אני מתחיל להרגיש את השני, שהרצון שלו הוא יותר חשוב לי מהרצון שלי.
על ידי זה שאנחנו מדברים על החשיבות של הוויתורים. איך אנחנו עושים את זה אצלנו. לראות את השני כגדול ואת עצמי כקטן. או לראות את השני כקטן, שאני יכול להשפיע לו דוגמה טובה, אז אני כגדול. דוגמה טובה, לא באגו שלי שאני יותר גדול ממנו. אם אני מתעלה מעל האגו אז אני יותר גדול ממנו. ואז כשאני יותר גדול ממנו בזה, אז אני לוקח דווקא את החיסרון שלו במקום את החיסרון שלי ורוצה למלא את החיסרון שלו. והוא בצורה הדדית צריך לעשות את זה כלפיי.
כל אחד יכול להתקשר לשני בתנאי שהוא לוקח את החיסרון של השני וממלא על ידי כל היכולות שלו את החיסרון שלו. והוא עושה אותו דבר איתי ואז אנחנו מתקשרים ונקראים "זוג". לפני זה הם לא זוג. לפי מה אנחנו זוג? שאנחנו, מקיימים יחסי מין יחד, לפי מה? זו הדרגה הבהמית, איפה אנחנו נמצאים בקשר זוגי ברמה האנושית?
איך אנחנו לומדים את זה ממערכות, שאני צריך להתקשר בין מערכת למערכת, לפי חוק ההתקשרות הזה. ומהם חוקי ההתקשרות? כשאני הולך להתקשר למישהו אני צריך להיות רגיש למה שיש בו ולהיות מוכן לספק לו מה שהוא צריך ממני, אחרת הוא לא יקבל. אותו דבר הפוך, הוא צריך כלפיי. ואז אנחנו נכללים זה מזה כמו שדיברנו על שני כדורים שנכללים זה מזה או שכל אחד מפַנה מקום בתוך עצמו לשני.
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, השפעת הסביבה, זוגיות, חינוך לנשים/משפחה, סדנאות/שולחנות עגולים | להשאיר תגובה | |
יראו דוגמה לא מלאכותית, לא יפה, לא תיאטרלית, לא כלום, אבל משהו יש שם, איזה מן ויתור, איזו נטייה לחיבור, וכבר יש שם כוח מיוחד שישפיע עליהם.
פורסם: 2.07.12, 12:20 am
יש לנו אדם שמומחה בתסריטים, אני חושב שאת זה צריך לעשות אתו.
יכול להיות. כן.
את תתרשמי מדוגמאות גם אם את מאוד מאוד עקשנית ומזלזלת בכל הדברים, ולא רוצה לשמוע על שום ויתורים ולא אכפת לך כל "השטויות" האלה, מה שעושים כאן סביב השולחן העגול. ואם את פשוט אטומה לגמרי, ואפילו שממש קשרו אותך בחבלים לכיסא ואת חייבת לשבת כאן ואת לא שומעת, אז את בכל זאת תתרשמי מדוגמה. עכשיו השאלה עד כמה תקבלי את הדוגמאות האלה כשייכות אלייך.
ישנם הרבה אנשים ששומעים כאילו, ולא שומעים. שומעים בצורה תיאורטית. הם שומעים חכמות ויכולים לספר על זה אחר כך לאלפי אנשים, אבל זה כמו ששומעים מהאוזן וזה מיד עובר לפה והחוצה וזהו, ובעצמם הם נשארים כמו שהם.
כאן דווקא צריכה להיות השפעת הסביבה. דווקא בזה. הסביבה עושה עלינו עבודה כזאת שאנחנו משתנים בעל כורחנו. משתנים. זו השפעת הסביבה ואת זה אי אפשר לעשות אם אנחנו סתם רואים סרט. אני בסרט יכול לבכות מהדברים שעושים, מאיזה עוול למישהו, ולזה שאני עושה את זה בעצמי ובמשפחה, אני לא מודע. אני לא מודע. רק בתנאי שאנחנו נמצאים בחברה ואני נכנע לפי הדוגמאות האלה, ודרכם אני מקבל השפעה מיוחדת מהחיבור דרך הסביבה הזאת.
לא, היא לא צריכה להיות חזקה, היא רק צריכה להיות קבוצה שבאמת משתוקקת לחיבור, משתוקקת לוויתור. כמה שרואים דברים יפים משחקנים בתיאטרון, אנחנו אף פעם לא מקבלים דוגמה להתעלות מעל האגו. אנחנו יכולים ללמוד מכל השחקנים ומכל הדוגמאות בעולם איך אני מנצל את עצמי כדי לנצל את העולם. זאת אומרת איך לעבוד עם האגו, מפני ששם אין ויתור. שם עובדים שחקנים שמקבלים משכורת, והם ישחקו דברים יפים ומיד בסרט אחר, דברים רעים.
כאן אנחנו מקבלים השראה מהקבוצה, מדוגמאות מהזוגות או מזוג אחד אפילו שהוא משתדל להתעלות ולהגיע לאיחוד. ולכן הם מקרינים עליי את כוח האיחוד. באיחוד יש כוח מיוחד, הכוח האינטגרלי הזה שמשפיע עליי. אני רק מהקבוצה, וקבוצה יכולים להיות שניים, רק מזה אני מקבל כוח שינוי. צריך טוב טוב להבין, שלא יעזרו לנו כאן אנשים חיצוניים, פסיכולוגים, אנשי קולנוע, תיאטרון או משהו אחר, זה חייב להיות ברצינות. החברה הזאת צריכה להיות רצינית. זאת אומרת כמה זוגות שהם באמת אמתיים. אם תביאי זוגות שהם סתם יתנו דוגמאות זה לא "תופס". את תרגישי שכולם הבינו והלכו הביתה ושום דבר לא משתנה. שום דבר. אלף פעם יראו דוגמה מלאכותית, וכלום משתנה. יראו דוגמה לא מלאכותית, לא יפה, לא תיאטרלית, לא כלום, אבל משהו יש שם, איזה מן ויתור, איזו נטייה לחיבור, וכבר יש שם כוח מיוחד שישפיע עליהם.
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, השפעת הסביבה, התלות ההדדית, זוגיות, חינוך לנשים/משפחה, סדנאות/שולחנות עגולים | להשאיר תגובה | |
האדם חי מחדשות. הוא חייב כל הזמן להרגיש חידוש במשהו. אחרת יתחדש רק האגו שלו. זה לא טוב.
פורסם: 2.07.12, 12:17 am
כן, שני זוגות זה מול זה.
יכולים, ודאי, "מיעוט הרבים שניים", אבל זה כשמסכימים באמת כל אחד לתת לשני דוגמה. אבל מאיפה הם ייקחו כוח לתת לשני דוגמה אם הראשון יהיה כלפָי כקבוצה. קשה. מאיפה יהיה לו כוח איחוד, עם מה הוא יתאחד? יש טכניקה שהוא מתאחד איתי, אבל זה לא מספיק, "ברוב העם הדרת המלך" אני צריך בכל זאת דוגמה רחבה, כמו שנראה לי זו חברה , קבוצה, הסביבה.
שני זוגות זה מספיק.
זוג אחד נותן דוגמה לזוג השני. וחוץ מהדוגמה הויזואלית הוא נותן להם גם את כוח האיחוד שהם מתחברים. כי בדוגמה הויזואלית הזאת יש גם כוח פנימי של איחוד.
במשהו, בנטייה לזה. כמו בקבוצה שלנו.
כן, אבל זו בכל זאת לא קבוצה. זו בעיה. אפשרי, אבל הרבה יותר קשה.
כל הזמן. כי אגו שלו כל הזמן מתפתח ומראֵה אופנים חדשים. העבודה הפנימית הזאת היא לא נגמרת. אבל האם הוא צריך כל הזמן להיות באיזשהו קשר תמידי עם הקבוצה, עם גורם זָר? אולי את הקשר הזה אפשר כבר לחדש על ידי תכנית טלוויזיה. אני לא יודע, זה יכול להיות.
בטח.
נכון. אפילו זוג אחד זו סדנה. "סדנה" נקראת פעולה פיזית עם מניע פנימי. זה לא יכול להיות ללא השתתפות גם בדיבור ובמה שאדם מתבטא. מצדי שירקדו.
זו חייבת להיות עשייה ממש בתוך סביבה, רצוי פיזית ולא וירטואלית, שהיא עושה אותה פעולה, וכך מחבקת את האדם או הזוג, ובזה משנה אותו.
אני חושב שמיד.
התפעלות יכולה להיות ודאי מישיבה ראשונה כזאת, מהפגישה הראשונה. אבל אחר כך אנחנו צריכים לפתֵח את זה. כי גם זה כל פעם נראה כבר הרגל. יהיה משהו חדש או לא. האדם חי מחדשות. הוא חייב כל הזמן להרגיש חידוש במשהו. אחרת יתחדש רק האגו שלו. זה לא טוב.
ביניהם הם כבר יכולים לשמור על זה. הם צריכים לדעת לשחק לא כל אחד נגד השני, אלא כל אחד נגד האגו שלו. האדם צריך להיות שחקן. זה משחק החיים האמיתי.
את זה רצוי לעשות במסגרת יותר רחבה אולי, עם עוד כמה אנשים שלנו, שהם בעצם המומחים בבניית אירועים כאלה, ולחשוב איך לעשות. אבל בהחלט לנסות את זה. לא חסרים זוגות כאלה. גם קרובים לנו. ולסדר דבר כזה. זה מעניין. בטוח שאם נוכל להראות תוצאה יפה, טובה, לא תחסר לכם עבודה.
לא, אבל כבר עם תוצאות באמת מיוחדות.
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, אמצעי תקשורת, השפעת הסביבה, התלות ההדדית, זוגיות, סדנאות/שולחנות עגולים | להשאיר תגובה | |
אם האישה היא חכמה, חזקה ומקבלת תמיכה, היא חייבת להתאזר בסבלנות רבה
פורסם: 1.07.12, 3:38 pm
שהגבר קרוע בין שתיים?
כאן צריכים קורס פסיכולוגי כי הוא ידע מה המניע, אילו דברים, איך הוא נראה מבחוץ, שיבנה את הדמות שלו מבחוץ. "זה אני", שיצייר עם צורות האופי האלה, את יחס לחיים, רצונות, תכונות, תשוקות. ממה אני מתפעל לטובה, ממה אני מתפעל בצורה רעה, היחס שלי לילדים, לאשתי ולהורים שלה, שלי, וכן הלאה. בוא נצייר מי אתה, מה אתה, ככה מהצד. מה אני מוצא באישה? בדרך כלל היא מזכירה לי משהו מהילדות, זה דבר נפוץ מאוד מהילדות, או מאיזו דמות שראיתי בנעוריי בקולנוע או משהו. זה נותן מין הגשמת חלום. לא סתם, בקשר הזה בדרך כלל יש מין פנטזיה מיוחדת שהגבר אוחז בזה, גברים הם מאוד מרַחְפים.
צריך לראות, לפתוח לו את הדברים, ויכול להיות שזו דמות לגמרי לא כמו שאתה מצייר. אלא פתאום הלבשת על האישה הזאת שפגשת, איזה חלום שלך, איזו דמות שהייתה לך פעם מהילדות או משהו, היא מזכירה לך משהו. יכול להיות אפילו שכמה תנועות שלה, או משהו בה כאילו נראה לך וכולי. זה גם גיל כזה שאנחנו נמצאים באמצע החיים, ובדרך כלל בגילאים כאלה זה קורה.
זה מאוד תלוי גם באשתו, כאן אנחנו חייבים לעבוד בצורה מאוד פשוטה ונחרצת. היא חייבת להתאזר בסבלנות, כמה שיש לה בפְנים סבל, והאישה מאוד סובלת מבגידה, כי בשבילה גבר זה רכוש. כך היא מרגישה, "הוא שלי", למרות שהוא נקרא "בעלי", אבל בעצם זה לא בעלי, זה הרכוש שלי. וגם בזה שהוא בעל, הוא שלי.
לכן הבגידה שלו, היא מאוד קשַה, היא לא מבינה שהגבר בכלל לא מסתכל כך, בשבילו זה לא מורגש, שהוא בוגד. אצלו נרשמים היחסים החדשים, לא במקום אשתו, אלא בנוסף, כמו ילד שיצא למשחק. וגם בגלל שזה קצת אסור, יש בכך איזה חטא, "מים גנובים ימתקו", יש בכך טעם נוסף. וגברים אוהבים את זה, נמצא בו איזה ילד שובב. את כל הדברים האלה צריכים לפתוח שהוא ידע מה קורה.
אם האישה היא חכמה, חזקה, מקבלת תמיכה ומבינה שכאן היא רוצה לשמור את המשפחה, היא חייבת להתאזר בסבלנות רבה. היא חייבת להמשיך בצורה כזאת, שקודם כל אלה דברים שעוברים, אפילו שלפעמים זה נמשך חודשים, הם עוברים. בפרט שאנחנו נתקלים בכך בקורס שלנו, בטיפול שלנו, אפשר להבריח את זה מהר מאוד.
אבל בכל זאת, כאן צריכה להיות הכנה לשניהם. לגבר צריך לפתוח את העיניים על המצב, והאישה, צריך לעזור לה לעבור את התקופה הזאת, דווקא בפיתוח יחס נוסף חדש לגבר. לתת לו עוד יותר חום, לטפל בו כמו שאמא מטפלת, להתקשר יותר למשפחה שלו על ידי ההורים שלו, על ידי הילדים, על ידי כל מה ששייך לו.
לא, לא לשתף אותם.
ליצור קשר שהם יהיו גם סביבו יחד איתה, שהוא ירגיש שכאן הוא נמצא, זה המקום שלו. ושם זה משהו זמני, בהמי, גופני. ומה שנראה לו כמשהו רגשי גבוה מיוחד, את זה אנחנו צריכים בטיפול שלנו להפריח ממנו. הוא צריך להבין שאלה אשליות, פנטזיות. זה בכלל לא זה, זו דמות שהיא בכלל לא מה שהוא רואה. גם היחסים הם לא כאלה.
זה גם הגיל שלו, שהוא מחפש מין התפתחות חדשה. ואז נראה לו שעכשיו אלה חיים חדשים ובאמת זה כך, לפעמים גברים נפגשים עם נשים שהכירו לפני עשרים שנה, אז נראה להם, שעכשיו הוא שוב כמו לפני עשרים שנה, צעיר ומתחיל. יש הרבה מקרים כאלה.
אבל שוב, אני אומר שזה אפשרי לעשות, אבל כאן חוץ מעבודה של פסיכולוג עם הגבר, ואפילו שהגבר אולי לא משתתף, העבודה היא של האישה. האישה צריכה להתחזק, לחדֵש את הקשר עם המשפחה שלו, ולעבור את הדברים האלה, צריכה להיות ממש התגברות חזקה. אני מבין עד כמה שזה קשה לה, לתת לו את כל מה שהוא אוהב.
שייך לקטגוריות -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, חינוך לנשים/משפחה, טבע הגבר ותפקידו | להשאיר תגובה | |