אנחנו צריכים להבין, שאנחנו יכולים על ידי חיבור למצוא פֶּתָח לשינוי העולם, לשינוי האנושות, שינוי הגישה שלנו למערכות שבָּנִינו.
פורסם: 12.08.12, 12:59 am
הכל. כי החיבור פועל לא על ידי זה שאנחנו משמידים כל מיני אמצעים כלכליים, ואז אנחנו יכולים לפתח אותם שוב. אנחנו כאילו נזרקים להרס, כמו לפני עשרים שלושים שנה ואז יש לנו מה לעשות, אנחנו לא נמצאים בעולם שכבר מילאנו אותו בכל מה שצריך ולא צריך.
לכן, על ידי זה שאנחנו מגיעים למלחמה, לשטח פתוח בכלכלה, כאן על ידי החיבור אנחנו מגלים כלכלה חדשה. כלכלת החיבור. כלכלה לא תחרותית, כי הכלכלה הזו בעצם נגמרה, לכן בא המשבר. אם אנחנו נתחיל לעבוד, בעוד כמה שנים אנחנו בכל זאת שוב נכנס לזה ומהר מאוד. כי אירופה ואמריקה לא ניזוקים מזה, רק אנחנו כאן קצת, איראן ועוד כמה מדינות.
לכן מה שקורה כאן, אנחנו צריכים להבין, שאנחנו יכולים על ידי חיבור למצוא פֶּתָח לשינוי העולם, לשינוי האנושות, שינוי הגישה שלנו למערכות שבָּנִינו. כל המערכות, מערכת הכלכלה, המשפחה, המדע, התרבות, המדיניות, המערכת הסוציאלית, הפיננסית, כולן נמצאות במשבר. זאת אומרת, כל מה שהאדם פיתח במשך אלפי שנות ההתפתחות שלו, נמצא בקריסה. ולכן מלחמה, אפילו מלחמת עולם אם היא תתפרץ, היא בסך הכל תזרוק אותנו כמה שנים אחורה.
מה שאין כן, אם אנחנו נלך בלי מלחמה לחיבור, אנחנו נמצא בתוך החיבור את אותו מודל, אותה תבנית, שמותאמת לטבע האינטגרלי. כי החיבור מותאם בדיוק לטבע. ולכן, יוצא שנוכל למצוא כאן גישה חדשה לכל מה שאנחנו נמצאים בו היום במשבר. בחינוך, בתרבות, במדע, במשפחה, בכלכלה, בפיננסים, ועוד ועוד. רק מתוך חיבור.
עכשיו אנחנו פועלים מתוך חוסר חיבור ומתוך תחרות. ואז אנחנו נפעל בצורה הפוכה. עכשיו אנחנו נמצאים בניגוד לטבע, וזו בעצם סיבת המשבר שלנו, ואז אנחנו נפעל מתוך חיבור והזדהות עם הטבע. ואז, מתוך האיזון עם הטבע, נגיע לפתרונות כאלה שכבר לא ניכנס אף פעם למשבר, כי כל פעם נהיה בהתאם למערכות הטבע.
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות בטחון, האומה הישראלית, הטבע, המשבר, חינוך מבוגרים, ישראל כלפי העולם, כלכלה | להשאיר תגובה | |
זה שאנחנו מביאים את התבנית הזאת, והוא נכלל מזה במקצת, זה כבר מתפשט בעם ובזה בהחלט אנחנו יכולים לשנות את המצב.
פורסם: 12.08.12, 12:58 am
קודם כל זה בא על ידי אין סוף מאמרים קטנים כאלה של מאתיים מילים ולא יותר, אפילו פחות, שאנחנו מפיצים, וקליפים קצרים. אנחנו מציפים בהם את כל כלי התקשורת, אנחנו יכולים להגיע רחוק. ברשתות הטלוויזיה שלנו ובאינטרנט. יש לנו את ערוץ 66, יש לנו את האינטרנט, אנחנו צריכים להתחיל להפיץ בהם בצורה אגרסיבית בלחץ, בכמה שאפשר, את הגישה הזאת, את ההדגמה הזאת, את התכניות שלנו שבהם האזרח יוכל להשתתף, להתפעל, להתרגש יחד איתנו.
זה שאנחנו מביאים את התבנית הזאת, והוא נכלל מזה במקצת, זה כבר מתפשט בעם ובזה בהחלט אנחנו יכולים לשנות את המצב.
וזה לא עולה הרבה כסף, כי אנחנו לא קונים את הרשתות האלה. זה לא שייך ולא תלוי במישהו שיושב גבוה, באף אחד. ואין לאף אחד יכולת להתנגד לזה, כי למה אפשר להתנגד, למי אתה מתנגד? כנגד חיבור ואהבה, אין מי שיכול להרשות לעצמו להגיד משהו. ולכן כאן הכל פתוח ותלוי בנו.
שלא כל כך מקשיב.
שלא כל כך שומע.
זה לא חשוב. אבל אנחנו צריכים לגרות אותו, אנחנו צריכים לדקור אותו במקצת. להשתמש באותו פחד, בפחד הסמוי, בכל מיני חרדות פנימיות, להוציא אותם קצת החוצה, באמנות כדי לא לדחות אותו אלא לקרב. וכן הלאה.
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות אמצעי תקשורת, האומה הישראלית, חינוך מבוגרים, סדנאות/שולחנות עגולים | להשאיר תגובה | |
רק החיבור בינינו, אחרי חשבון נפש כלפי החיבור
פורסם: 12.08.12, 12:57 am
הוא צריך להרגיש שהוא משתנה, שהיחס שלו משתנה, לעם, למלחמה שמתקרבת, כולם מתחילים להתנהג קצת אחרת. רואים את זה גם ברחוב, בסופֶּר, בעבודה, בכל מקום, אנשים נעשים יותר רגישים, יותר רגישים זה לזה. אנשים נעשים יותר שקטים כאלה, כמו בעת צרה. אנחנו צריכים בהתאם להשתמש במצב הזה, שיהיה נוח, טוב, יפה, שהם ירגישו שאנחנו נמצאים איתם באותו גל. וזה יקרה.
עכשיו בינתיים יש הכנה לחגים, הזמן הוא באמת לא בדיוק מתאים לזה. אבל אני חושב בכל זאת, לקראת ראש השנה ולקראת יום הכיפורים, אנחנו חייבים לצאת עם הדברים האלה. כי ראש השנה הוא כלפי השנה החדשה, יום הכיפורים זה יום הדין שבו תלויה כל השנה, עד כמה שאנחנו נעלה את עצמנו מעל החשבונות הרעים לחשבונות טובים, וכן הלאה. זאת אומרת כאן אנחנו יכולים להתחיל לעבוד.
לצאת עם הסברה, שרק חיבור, בימים הנוראים, בימים שאנחנו עושים חשבון נפש, רק החיבור בינינו, אחרי חשבון נפש כלפי החיבור, העם צריך לעשות חשבון, עד כמה הוא עם, עד כמה הוא מחובר, עד כמה הוא מקיים את התנאי, "ואהבת לרעך כמוך" שהתורה דורשת, מאז שנעשינו לעם, כמו שכתוב במעמד הר סיני. אם נעשה חשבון על זה, אז ודאי נרגיש שינויים. וזמן הימים הנוראים זה זמן הטוב ביותר לזה. אנחנו חייבים לצאת עם מכת הפצה בכל מקום שרק אפשר. אפילו לקנות שטחים בעיתונים הגדולים, ממש כמודעות.
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות אמצעי תקשורת, האומה הישראלית | להשאיר תגובה | |
לחיבור בינינו כנראה יש כוח שמבריח את כל השונאים.
פורסם: 12.08.12, 12:55 am
מה הקשר בין "ואהבת לרעך כמוך" לחורבן בית המקדש, שהיתה מלחמה, התנפלו עלינו וזרקו אותנו מארץ ישראל לפני אלפיים שנה? מה הקשר? רבי עקיבא צעק, הוא לא צעק לתלמידים בואו נעשה משהו אחר. הוא צעק להם "ואהבת לרעך כמוך".
אם אנחנו לא רוצים כאן חורבן, כאן כנראה גם אנחנו צריכים לצעוק כך.
לצעוק "ואהבת לרעך כמוך", להתחבר. לחיבור בינינו כנראה יש כוח שמבריח את כל השונאים.
אני לא יודע בדיוק למה. רק אני רואה שכך קרה בהיסטוריה שלנו.
כן.
חיבור בינינו.
כן.
כן, אבל אי אפשר להשוות. כי לעם ישראל יש משימה מסוימת, יש לו תנאי מסוים, לשם מה הוא קיים בטבע, למה הוא חייב להיות מחובר ולהראות בזה את האור לגויים. לכן, חיבור בו וחיבור בעם האיראני זה לא יכול להיות אותו חיבור. בעם האיראני או בכל אומה אחרת, יש חיבור טבעי. בעם ישראל אין חיבור טבעי. אנחנו כמו אגוזים בשק. ובכל אומה ואומה יש איזו הרגשה של אנחנו יחד, אנחנו שייכים לאומה אחת. ולכן אתה לא יכול לעשות סתם השוואה בין החיבור שלהם והחיבור שלנו. אבל ללא ספק שזה עומד כנגד זה.
בדרך כלל חיבור בכל אומה ואומה, כך היה בדרך כלל בהיסטוריה, הוא נגד אומה אחרת, הוא חיבור טבעי. אם יש משהו מעל לטבעי זה נגד מישהו. מה שאין כן אצלנו חיבור מלכתחילה, הוא רק כדי להתקיים, כי בלי זה אנחנו לא מתקיימים.
אצלנו אין חיבור טבעי, אנחנו לא עם, אנחנו קיבוץ גלויות. וגם פעם לא היינו עם, סתם יצאנו מבבל כי היינו שייכים למנהיג ששמו אברהם. ולכן עכשיו אם אנחנו רוצים להפוך מקיבוץ גלויות לעם, עלינו להתחבר.
אנחנו הגענו לכאן, לארץ ישראל, להיות עם ישראל בארץ ישראל, כמו שכתוב במגילת העצמאות, ש"בעם ישראל קם העם" וזהו. כדי לעשות מאיתנו באמת עם, הטבע מכביד עלינו, ומעלה כלפינו כל מיני מכות וצרות ללא הפסקה, כדי לחייב אותנו להתחבר. מאז שהגענו לכאן ועד היום הזה, עם כל מה שאנחנו עושים, כולם נגדנו. למה כולם נגדנו? והאיום הזה לא ייפסק, אם נצליח באיזו צורה להשתיק את איראן, אנחנו נשיג בזה משהו? כלום.
אנחנו צריכים להבין שיש כאן מגמה אחרת, סיבה אחרת בהיסטוריה - לחייב אותנו לחיבור. ואם במקום לגלות את הסיבה האמיתית ולתקן את הבעיה, אנחנו הולכים ומוחקים את איראן, שעושה כאן עבודה עלינו כדי לחייב אותנו להתחבר, אז בזה אנחנו לא עושים כלום. אנחנו בזה כאילו מבטלים את הגורם הנוכחי, ובמקומו יבוא גורם הרבה יותר גדול, באיום הרבה יותר גדול. נניח, כל הארצות השכנות יתחברו יחד נגדנו, כולל איראן. זה יותר טוב?
זה נמשך כפול זמן, מהעלייה הראשונה.
אין שום דבר חדש, ככה זה לא ייגמר. אני אומר שהפתרון שלנו לא בזה, הפתרון שלנו הוא שנבנה עם ומדינה בצורה כזו שאנחנו מחוברים כעם. זה מה שחסר לנו. וכל הגורמים הפנימיים והחיצוניים האלה שמסיתים אותנו, שבאים להילחם בנו, הם סך הכל באים כדי לחייב אותנו לחיבור. כי ביסוד שלנו כתוב, שערבות זה היסוד של האומה. "ואהבת לרעך כמוך", זו המטרה.
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות האומה הישראלית | להשאיר תגובה | |
לכולם יש מטרה אחת, שמייחדת את כולם בכל העבודות שלהם, להגיע לחיבור, כל אחד באופן שלו, כדי שכולם יזוזו יחד.
פורסם: 12.08.12, 12:51 am
להיות מחוברים כעם ישראל זה נקרא שאנחנו חייבים להיות מחוברים כמו שכתוב, "כאיש אחד בלב אחד".
לפי איך שנתחיל להתחבר ולברר את זה בינינו, ונתקדם לפי הבירורים שלנו. אפילו שנכתבו על כך אולי אלף ספרים, כל אחד מאיתנו וכולנו יחד לא נבין מה כתוב בדיוק. אלא מהמעשים שלנו, כשנתחיל להתחבר אז נראה. אבל לכיוון חיבור. חיבור מעל הכל. יש בעיות – מעליהם חיבור. יש התנגשויות, אי הבנות – מעליהם חיבור. כל הזמן רק זה. להבין שכל הדברים חוץ מחיבור הם רק כדי לגרום לנו להתחבר יותר. כל החיכוכים אלה גילויים של חוסר חיבור.
כן.
מעליהם. זאת אומרת, למרות שיש הרבה.
אני מציע לראות את הגוף שלנו, שבו כל האיברים פועלים כל אחד בסגנון שלו, הריאות, הלב, הכליות, הכבד וכן הלאה, כל אחד פועל לכיוון שלו, כמו ברכב, השסתומים פועלים כך והצירים אחרת והבוכנות אחרת, הכל פועל לכל הכיוונים, אבל לכולם יש מטרה אחת, שמייחדת את כולם בכל העבודות שלהם, להגיע לחיבור, כל אחד באופן שלו, כדי שכולם יזוזו יחד. יחד בתוך הרכב או בתוך החברה או בתוך גוף אחד עם כל האיברים השונים שלו. ומה הנוסחה? מקסימום חיות מאוחדת זה נקרא, רמת הבריאות.
מתעלים מעל המחלוקת.
למען השגת המטרה המשותפת האופטימאלית, כמו שיושבת משפחה בשולחן עגול ודנה מה אנחנו עושים עם, בדרך כלל זה בעיה של כסף, מה אנחנו עושים עם התקציב המוגבל.
אז כולנו בסופו של דבר חייבים להגיע לאיזה חשבון כללי. כמו במשפחה, מתוך אהבה, מתוך החיבור ולא מתוך דיונים אינסופיים, מאבקי כוח ומרמים זה את זה, אלא מתוך אהבה. אם יש את זה, וכל אחד מבין את השני, סבא, ילד קטן, אני, סבתא, בת וכן הלאה, כולנו יושבים סביב השולחן, דנים איך אנחנו מתוך אהבה מחלקים את העוגה.
style="text-decoration: underline">
שייך לקטגוריות האומה הישראלית | להשאיר תגובה | |