בגוף שלנו יש רצונות של דומם, שזה החומר שהגוף מורכב ממנו. רצון של צומח כי זה צומח בי, כמו שערות, ציפורניים, עצמות, זה מין הצומח שבי. ויש בי מין החי, שזה כל יתר הדברים הגופניים. ויש בי גם שכל שהוא מעל המין החי, ויש לי גם כוח הרע, האגו שלי. אלו החלקים מהם האדם מורכב.
בכוחות שלי שהם בדרגות דומם צומח וחי, אין לי מה לתקן. כל הבעיה שלי, שאני מקלקל את החיים שלי עם האחרים, זה בגלל שיש לי טבע רע, האגו. אני חושב שכולם מסכימים לכך, אני שומע זאת מכל המקומות. אדם יכול להגיד, "האם אני רע? לא, אלה האחרים, האנושות, הטבע שלנו", וכן הלאה.
זאת אומרת, בכל זאת אנחנו רואים >שלאדם יש יכולות אדירות, הוא יכול לעשות את החיים שלו טובים. לַמה הוא לא עושה זאת? מה מפריע לו? מפריע לו האופי האגואיסטי שלו, שהוא רוצה להשתמש בכל הכוחות שלו, בכל היוצרות שבו, לעלות את עצמו מעל לזולת. ואז כל אחד נמצא בתחרות, כל אחד רוצה לעלות את עצמו ולהרוס את הזולת, אחד מהשניים, או שניהם יחד. היצר הרע הזה לא נותן לנו להגיע לחיים הטובים.
ויש פה הרבה דברים שאנחנו עוד צריכים ללמוד. איך אני בכלל יכול לתאר לעצמי שאני אחיה ביצר הטוב. "ביצר הטוב" זה נקרא שאנחנו צריכים להיות כולנו אותו דבר. האם זה אפשרי שאני אהיה כמו כולם? אז מִמה אני ייהנה? אם כולם אותו דבר, אין יותר ואין פחות אז לי כלום, אין לי טעם בחיים.
כך אנחנו כל הזמן נמצאים באיזה "אקשן" להשיג יותר, >ואני בתת הכרה כל פעם עושה את החשבון כמה אני יותר מאחרים, וזה נותן לי טעם בחיים, זה דוחף אותי לכל מיני הישגים, להכל. רואים את זה בספורט, בתחרויות, בעבודה, מי יותר ומי פחות. אני חייב למדוד את עצמי כלפי האחרים, כי בכך אני מודד את מהות החיים, כמה חיים יש לי. >אם לכולם יש אותו דבר, אני לא מרגיש שאני חי.
יש כאן שאלה גדולה, >ממה אנחנו נמלא את עצמנו? האם הטבע רוצה לעשות מאיתנו בובות? מה זה נקרא "כולם אחים"? אם אחים זה אומר שיש לכל אחד אותו דבר, וכולנו שווים, אז אני לא מרגיש בשביל מה לי לחיות. האם יש עוד איזו מטרה? אני לא רואה את זה במצב שלי.
למשל, אני רוצה תמיד לממש את עצמי ביותר חכמה, אתה בכתיבה, יש כאלה בצילום, בחינוך ועוד, אבל אדם בסופו של דבר רוצה להבדיל את עצמו, להבליט את עצמו מהאחרים. והצורך לזה הוא הדוחף אותנו להתפתחות.
>נניח שעל ידי הרגשת הרע שבמשבר, שאני מבין איך אני יכול לאזן את כולם, אני מגיע לאיזון, כולם שווים. איך אני ממלא אותו החלק הגדול שיש לאדם, שהוא צריך להרגיש את עצמו למעלה? בְמה נמלא אותו? אנחנו נמצאים עכשיו בעולם במצב שמספיק לי לעבוד שעתיים ביום, ואני ממלא את עצמי ולא מרגיש שחסר לי כלום, וכך גם האחרים. אם כולנו נעבוד שעתיים ביום, ורק נרצה להיות לא יותר מאחרים, שכולם יהיו שווים, שאני צריך דברים נורמאלים וזה מספיק לי, אז במה אני אמלא את עצמי?
היום אני עובד בנוסף לאותן שעתיים עוד שש שעות בכל יום לפחות, כדי להשיג משהו שאני אהיה יותר מאחרים. אם יהיו לי שש שעות פנויות, אפשר יהיה להשתגע מהחופש הזה, מה אני אעשה? האם גם הטבע כך סידר את הדברים?
וכאן אנחנו מגיעים לצד השני של הטבע. >בזה שאנחנו נמצאים בהשתתפות הדדית נגד האגו, אנחנו משתמשים כאן באגו, רק בצורה ההפוכה. זאת אומרת, לא כדי שכל אחד יעלה מעל האחרים, אלא כל אחד יעבוד איך לעלות מעל האגו שלו כדי להתאזן עם האחרים. זאת אומרת, האגו בינתיים כל הזמן גדל, ואני משתמש בו כדי להיות שווה עם האחרים. אני מקבל סיפוק מזה שאני מתקַשר ביתר כוח לאחרים. בכך שהאגו שלי יותר גדול, אני יכול יותר להשפיע להם, ולהביא אותם ליתר חיבור ויתר איזון, ואז ליהנות מזה שאני איתם מגיע ליתר קשר. כמה שאני מקושר אליהם על ידי האגו המתוקן שלי, אני יותר יכול ליהנות מכך. כי יש לי כלי שבו אני נהנה, וזה הכלי הכללי שאני מחבר לעצמי. ואז אני מקבל מזה סיפוק שנקרא "אהבה הדדית". כך אני מגיע למילוי הרבה יותר גבוה ממה שיש לי היום כשאני מצליח איכשהו להתעלות מעל מישהו. זאת אומרת, רק השימוש הנכון בכל היוצרות מאפשר לי להגיע לכול טוב.
>אנחנו נמצאים היום ממש על פרשת דרכים, או שאנחנו נותנים לאגו שלנו ללוות אותנו הלאה, ואז אנחנו הולכים למשטרים נאצים ולמלחמה אטומית, או שאנחנו מפעילים חינוך אינטגרלי בהתאם לטבע כדי להגיע לאיזון הכללי. ואז אנחנו משנים את התפיסה, שאדם מסתכל היום על החיים בצורה שהוא לא עבד של בעל הבית שלו ומקום העבודה, שהוא והילדים שלו והחופשה שלו, והסופשבוע, הכול קשור במקום העבודה, וחוץ מזה אין לו יותר כלום. אלא הוא בונה עם הסביבה שלו את האנושות החדשה, ובזה משיג את השלמות. כשהוא מתחיל להרגיש את המערכת הכללית, הוא מתחיל להרגיש שלמות ונצחיות שבטבע, וזה ממלא אותו. החברה האנושית הופכת להיות בשבילו גוף אחד, ובהתפעלות, בהתרגשות, ברצון המשותף, במחשבה המשותפת, הוא מגיע למצב שזה פשוט מחייה אותו, הוא לא מרגיש את עצמו כאדם בודד, הוא מרגיש את עצמו המערכת, "זה שלי".
זאת אומרת, סך הכול אנחנו צריכים להבין ש>הסביבה כגורם צריכה להיות הפתרון לכל הבעיות שלנו, כי כך זה מהטבע.
לכן אם אנשים עושים משהו לא בסדר, אז במקום לבודד אותם ולהכניס אותם לבית סוהר, אנחנו צריכים להכניס אותם בכוח, לפי פסק דין, לחברה מיוחדת שתטפל בהם ותיישר אותם, תעשה מהם משהו מועיל לחברה, שלא מזיק, ולפי זה אנחנו צריכים לבדוק את השפעת הסביבה על אדם כזה, ואז לשחרר אותו, ולהביא אותו לחברה רגילה, בתנאי שהוא כבר נמצא אחרי התיקון.
אותו דבר עם ילדים, בבתי ספר ובכל מקום, אנחנו צריכים תמיד לעשות בירור, אנחנו צריכים לסנן את בני האדם ולראות >מה כדאי לכל שכבה, לכל גיל, לכל צורת אופי ונטייה. זאת אומרת, >כל פעם על ידי השפעת סביבה זו או אחרת, מכל מיני צדדים, על כל אחד ואחד, ניתן לכל אחד ואחד להתפתח בצורה הטובה האפשרית. זאת אומרת, יש לפנינו כלי, אמצעי רב גוני, שיש בו הרבה מאוד חוגים, חברות, שאנחנו תמיד צריכים להשתדל להביא את האדם תחת השפעת סביבה זו או אחרת, מכל מיני כיוונים, עד שאנחנו בונים אותו ממש בצורה יפה וטובה.
כמו פרי שגדל על העץ, שצריך תנאים שונים כמו חום וקור, לילה ויום, לחות וקצת יובש, חושך ואור, והתמזגות מסוימת בין מינרלים. יש שלושים ותשע מלאכות שאנחנו צריכים לתת לעץ כדי שיגדל ממנו פרי. גם אצלנו אותו דבר, ולא באופן חד סיטרי, לא בכיוון אחד, אלא אנחנו צריכים להשפיע על האדם בכל מיני צורות השפעה, שיצא ממנו פרי טוב, מתוק לכולם.
>לכן הסביבה היא הגורם היחיד שאנחנו יכולים להשתמש בה, ועל ידה לתקן את הכול, את כל הרע שיש באדם ובאנושות, עם האגו שלנו. אנחנו רק צריכים לקחת את הכלי הזה בידיים, >לארגן אותה סביבה בכל מיני צורות, בכל מיני אפשרויות, בהתאם לתרבות, לחינוך, להרגלים של האומה והציוויליזציה, וכך לגשת לכל חלק שבחברה האנושית, בכל מדינה, לכל פרט ופרט. זו עבודה גדולה שלנו.