style="text-decoration: underline">>אורן: שלום לכם. אתם מצטרפים אלינו לסדרת השיחות הלימודיות עם הרב לייטמן, שלום הרב לייטמן.
שלום.
style="text-decoration: underline">>אורן: אנחנו כאן באולפן מדמים מצב שבו הרב לייטמן מלמד כיתה של אנשים, הם יכולים להיות מכל מדינה בעולם, שהמדינה שבה הם חיים או הארגון שבו הם עובדים החליטו שכדאי להושיב אותם לשעה ובה הם ילמדו מהרב לייטמן את כל מה שצריך לדעת היום כדי להצליח בחיים. תצטרפו אלינו לשיעור, בטח גם לכם יהיה מה ללמוד.
בפרק זה נדבר על תנאי הכרחי שהטבע מעמיד לפנינו, שצריך להגיע לאהבה שלימה בין כולם, בין שבעה מיליארד בני אדם בעולם. האם אנחנו מסוגלים לקיים את התנאי הזה? וגם אם נשיג חלק ממנו או נתקדם לקראת השגתו, האם נגיע למצב שנראה עד כמה הוא פועל כל הזמן לטובתנו ומשנה את כל החיים שלנו ואת כל הסביבה?
>כשמדברים על הטבע שלנו, שבו אנחנו נמצאים, רואים שהטבע של כל אחד ואחד הוא לדאוג לעצמו, ואדם לא מסוגל לחשוב על משהו אחר. אנחנו צריכים אנרגיה לביצוע כל תנועה שלנו, ואפילו הפשוטה ביותר. והאנרגיה הזאת יכולה לעמוד לרשותי בתנאי שאני משיג איזו תועלת מהתנועה הזו. זאת אומרת, >התנאי לכל תנועה פנימית, באטומים, במולקולות, בתנועות הגוף, ברגש, בשכל של האדם, היא הדרישה שבסיכומו של כל תהליך יהיה מצב טוב.
>וכך אני מתייחס לכל פעולה בחיים שלי. יש פעולות שאני עושה אינסטינקטיבית. למשל אני לא חושב באיזו צורה לשבת או לדבר, כל החשבון הוא חשבון פנימי. >ברוב המעשים שלי נמצא הרצון האגואיסטי להרגיש טוב כתוצאה מכל פעולה. והתקווה להרגיש טוב יותר פועלת ומעצבת אותי כל פעם. היא שקובעת לאן אני הולך, מה אני עושה, מה אני מבצע, איך אני מדבר עם כל אחד, איך אני מחזיק את עצמי. כל דבר הוא אך ורק כדי להשיג את מה שייטיב למצבי. אני רוצה לישון, לאכול, לטייל, אני חייב לעבוד, הכול רק כדי להשיג תועלת.
ולמעשה כל החיים שלי הם ניסיון להשיג תועלת מירבית, לסבול פחות וליהנות יותר, לקבל, למלא את עצמי בכל מה שרק אפשר. >במה אני יכול למלא את עצמי? אני נמצא במצב שהוא תוצאה של חינוך, השפעת הסביבה, ערכים טובים יותר או פחות שקיבלתי. וגם ההרגל נעשה טבע שני. שכך מרגילים אותי, ואני חייב לקיים דברים גם כשהם לא טבעיים, ועל ידי זה אני מתקיים. הרבה פעולות בחיים שלי אני עושה בגלל שכך הרגילו אותי, החברה, ההורים, המחנכים, ולא בגלל שרציתי בהן מלכתחילה, אלא אני כבר מבצע אותן אוטומטית.
זאת אומרת, אני לא נדרש אפילו לכוח המחשבה, אלא הגוף מבצע. יש דברים שאני עושה בהכרח, מתוך מאמץ פנימי, אני משכנע את עצמי שכדאי לי. השעון מצלצל, וגם אם אני רוצה להמשיך לישון אני קם והולך לעבודה, וזו יכולה להיות עבודה קשה ולא מעניינת, אבל אני יודע שאחרי שאני מתייגע כל כך, אני חוזר לבית חם, למשפחה, ואני יכול לנוח ולהרגיש טוב. וכדי להגיע להרגשה הטובה הזו אני חייב לשלם, ואני משקיע. >ההתקשרות שלי עם בני אדם מסוימים וההתרחקות מאחרים, כל הפעולות שאני עושה הן גם כדי להשיג אווירה טובה יותר. כל הזמן אני דואג להרגיש טוב יותר, זה הטבע שלי, הטבע של כל אחד ואחד.
>וזה הטבע שנקרא דרגת החי. כשגם דומם, צומח וחי, נמשכים כל הזמן להרגשה טובה יותר, למצב טוב יותר. אבל אצל כל היצורים האלה נראה שזה המצב המאוזן. כי הם לא מרגישים לחץ או משיכה לצדדים במצב הזה, אלא נמצאים בהרמוניה עם מה שנראה להם כחיים הטובים יותר.
יוצא שכל הזמן, לאורך כל החיים שלי, אני נמצא בשמירה על החוק להרגיש יותר טוב. זה התנאי שבו אנחנו קיימים, הטבע האגואיסטי שלי כל הזמן מכוון אותי למצב הזה.
במשך השנים >ההתפתחות האגואיסטית נעשתה עוד יותר עמוקה על ידי ההתקשרות בתעשייה ובמסחר בינלאומי. בעלי העסקים בארצות המפותחות הבינו שאם יעבירו את המפעלים שלהם למדינות מפותחות פחות, כמו סין או הודו, יוכלו להשיג כוח עבודה זול פי עשרה מאשר במדינה שלהם. וכך לאט לאט העבירו את המפעלים שלהם לעולם השלישי, ולימדו את האנשים שם לעבוד.
יוצא שאמנם מצד אחד הם הרוויחו יותר, אבל מצד שני המדינות שלהם התרוקנו מתוכן, ומספר המובטלים עלה. אבל לבעל המפעל לא היה אכפת שאותם פועלים שעבדו אצלו הפכו למובטלים. מבחינתו זו דאגה של המדינה, הדאגה שלו היא להרוויח. וכך יוצא שהמדינה צריכה לדאוג לאותם מיליוני אנשים שנמצאים בלי אמצעי מחיה. המדינה הופכת לענייה, היא נכנסת לחובות, ומדפיסה כסף שאין לו שום ערך. קודם הכסף היה קשור לזהב, לכל מיני אוצרות ודברי ערך, ועכשיו כבר לא.
וכך דווקא אותן מדינות גדולות ומפותחות באירופה ובאמריקה, הפכו להיות מדינות עניות עם אוכלוסייה ענייה. זה עדיין לא כל כך מורגש, אבל זה מצטבר ונגלה יותר ויותר. והגרוע יותר הוא שאותם הבעלים של מפעלי התעשייה, הסוחרים הבינלאומיים שנעשו עשירים יותר, נעשו בעלי כוח על ידי כך שהחזיקו מפעלים בארצות עניות והשיגו רווח שהוא פי עשרה יותר מהרווח הקודם. וכשהם נעשו בעלי כוח, הם התחילו להשפיע על הממשלות באירופה ובאמריקה.
וכך קרה שהאגו של האדם עלה לראש הפירמידה באנושות, הכסף עלה בחשיבותו ודווקא בעלי הממון התחילו לשלוט בכל דבר. כך הגענו בסופו של דבר למשבר הפיננסי, הכלכלי, שזה המשבר האחרון שלנו. ובמשבר הזה אנחנו מגיעים לא רק למשבר כלכלי, אלא למצבים קשים נוספים שהאגו מביא אותנו אליהם. ומפני שהחברה נהרסה, כי הרבה אנשים נמצאים בחוסר אונים ובעוני, דווקא באותן ארצות שהיו פעם מפותחות, אז גם החינוך מוזנח, ובכלל היחסים בחברה. וכך אנחנו מגיעים בסופו של דבר למשבר כללי, גלובלי.
>ואנחנו רואים שהקשר בין כולם נעשה מחייב עבור כל אחד ואחד, כל המדינות נמצאות בקשר הדדי, גם המדינות העשירות כביכול וגם העניות, שמייצרות כעת את רוב התוצרת העולמית. כי לכל מה שמיוצר בעולם השלישי צריך להיות קונה בעולם המפותח, הישן. אבל כבר אין קונים מפני ששם בינתיים האנשים התרוקנו מאמצעים.
כשאנחנו חושבים על עצמנו, על מהות החיים, על ההתפתחות שלנו, על התהליך שאנחנו עוברים, על המטרה שאנחנו צריכים להגיע אליה, אנחנו רואים שכנראה לכל ההתפתחות בטבע יש איזו מטרה. אם אנחנו רוצים להכיר בדברים האלה, כנראה שאנחנו צריכים להכיר יותר את הטבע, לחקור אותו, להבין כוחות, ואז אולי נוכל גם להבין מה קורה איתנו, ואיך אנחנו מתפתחים הלאה ומקדמים את עצמנו לחיים באמת טובים ושלווים.
אם אנחנו מתחילים לחשוב כך, אנחנו רואים >שכל הטבע הוא בעצם שני כוחות, כוח הנותן וכוח המקבל. כוח המשפיע וכוח המקבל. כוח המשפיע זאת אומרת כוח הנתינה, ההשפעה, ההתחשבות, ההתחברות, ובסופו של דבר כוח האהבה הכללי. שממנו יש את כל הכוחות בכל מיני רמות שונות, כוחות טובים, כוחות נותנים. נותנים חיים, נותנים השפעה טובה, שומרים, מושכים אותנו לחיבור ולקיום. ודווקא על ידי הכוחות האלה אנחנו מתפתחים.
אם ניקח את הגוף שלנו, או בכלל את מה שקורה ביקום, אנחנו נראה שהכל כוחות. והכוחות האלה מתחילת היקום, התחילו בהתקשרות ביניהם להוליד צורה חיצונה מהם, שזה החומר. הכוחות האלה של ההשפעה והקבלה התחילו להתפתח יחד, ואז הם יצרו חלקיקים שהם שלילים וחיוביים, אלקטרונים ופרוטונים. אמנם הם מנוגדים, אבל בחיבור ביניהם הם יוצרים אטום. והאטומים למיניהם מתחברים ביניהם שליליים וחיוביים, ובחיבור ביניהם הם הופכים להיות לגושים עוד יותר גדולים, שאלה כל מיני קריסטלים, הצורות של החומרים בטבע הדומם.
אחר כך הטבע הדומם מקבל כוחות מנוגדים, חיוביים ושליליים, נתינה וקבלה שבהם, עד כדי כך שהם מתחילים להתכלל זה בזה יותר. אלה נותנים לאלה והפוך, הכוחות השלילים רוצים לקבל מהכוחות החיוביים, והחיוביים נותנים לשליליים אבל בתנאים מסוימים שהם יתחברו ביניהם. וכך באיזו מין השלמה הדדית, הם מייצרים כבר תאים חיים, בצומח, שיש כבר במערכות האלה תנועה. ואנחנו גם רואים זאת בספיגת האנרגיה והחומר, ובפליטת האנרגיה והחומר. זאת אומרת, שוב >אנחנו רואים את שני הכוחות האלה שכל הזמן נמצאים בעבודה ההדדית ביניהם זה לתוך זה, וכך נוצרים החיים. זאת אומרת, זה משהו שמתפתח משילוב הכוחות האלה שנמצאים בדינמיקה ביניהם.
אחר כך הכוחות האלה מייצרים את חומר החי, שהשילוב ביניהם נעשה הרבה יותר מורכב. יש שם בִפנים כבר נתונים מאוד ברורים של התאים שעוברים בתורשה, מדור לדור. גם בצמחים זה קורה וגם בדומם, אבל שם אנחנו פחות מבדילים אותם. בחי אנחנו רואים שזה באמת קורה כך, שמהאנרגיה שנמצאת בטיפת זרע יוצא הגוף החי. הוא צריך לספוג חומרים מבחוץ, גם בספיגה וגם בפליטה, ובשילוב החומרים האלה על פני הרשימות, על פני הנתונים האינפורמטיביים שיש בתוכו, שהם נתונים מנוגדים בין שני הכוחות, יוצא לנו הגוף החי.
כך >הטבע, הדומם הצומח והחי, מתפתח בשילוב של שני כוחות. אנחנו רואים בתוך הטבע הזה התפתחות הדרגתית, אינסטינקטיבית, לפי התוכנית שנמצאת בתוך כל אותו היצור. וכשהם מתפתחים, הם מתפתחים לפי החוקים שיש בהם, וודאי שבהתאם לסביבה. כמו שהסביבה משתנה, כך גם יש מין שינוי בהתפתחות שלהם. אבל בסופו של דבר, בעיקר כאן, >אנחנו רואים שהטבע הנותן, התומך, המספק, הוא הכוח היותר נסתר, היותר פנימי. והטבע שמתפתח ובולט, הנמצא בהצגה לעינינו, זה הטבע המקבל, וכמה שהוא יותר מקבל כך הוא גדל יותר ויותר. אם בדומם, צומח וחי זה מתפתח לפי התוכנה הפנימית, אז כך גם באדם. האדם שמתפתח משך מאות אלפי שנות ההתפתחות, גם בו יש אותה התפתחות כמו בצורת החי.