חיפוש:

אני הייתי פותח את כל המקורות והייתי אומר בפה גלוי מה בעצם הסיבה לאיום, שאין עוד מלבדו, ומה אנחנו צריכים לעשות בהתאם לכך

פורסם: 13.08.12, 12:54 pm

אורן: שלום לכם ותודה שאתם מצטרפים אלינו לסדרת השיחות "חיים חדשים" עם הרב לייטמן ועם ניצה מזוז. אנחנו רוצים ללמוד מהרב לייטמן איך אפשר להתכונן לקראת המצב הלא פשוט והמסובך, שאנחנו מתקרבים לקראתו, כאן בישראל. איך אפשר להיערך לקראת האיומים הביטחוניים, מהמישור החברתי, ממישור היחסים בינינו, על מנת לעבור את התקופה המסובכת הזאת בצורה טובה יותר.

ואנחנו דנים על זה כבר במשך כמה שיחות, ובכל פעם אנחנו משתדלים לשמוע מהרב לייטמן משהו שיתקבל יותר על לבנו, שנבין יותר, שנוכל להתחבר אליו, שנוכל לממש אותו בחיים שלנו כאן, ובאמת לזכות להקלה ולתרופה למצב הבעייתי שישראל נמצאת בו היום.

אני הייתי פותח בצורה הפוכה. במצב שאדם נמצא באיום הוא לא מחפש פתרון הגיוני, שכלתני, אלא דווקא מוכן לקלוט את הדברים המוזרים והרחוקים ביותר מההיגיון הרגיל שלו. אני הייתי פונה לעם בצורה גלויה. הייתי מביא לו את מה שאומרת על כך חכמת הקבלה עצמה, בשם "קבלה". החכמה הפנימית שלנו שמדברת על יסודות העולם והמציאות, על הכוח העליון שמוביל אותנו דווקא לגילוי שלו, שאנחנו נעלה לרמה אחרת לגמרי של קיומנו ולמציאות חדשה.

אני הייתי מסביר לו בצורה קצרה, שאולי תראה גם כמיסטיקה, אבל בצורה כמה שיותר גלויה. שזה באמת כך, המציאות הזאת מביאה לנו עכשיו התמודדות עם הבורא, עם הכוח העליון, שהוא הוא ולא שום דבר אחר מסובב את הכול, כדי לקרב אותנו אליו. ואנחנו צריכים לראות בזה הזדמנות להתעורר ולעלות מהרמה הגשמית הזאת, האומללה ממש, שבה אנחנו קיימים, לרמה אחרת שמתאימה לנו. שסוף סוף נממש אולי את היעוד שלנו בעולם ונַרֵאה בזה דוגמה לכל העולם.

שבסך הכל בחיבור בינינו אנחנו מעוררים את הכוח העליון הטמון בנו, בקשר בינינו, ונמצא בגלות, בהסתרה מאתנו, מפני שאנחנו לא יכולים לגלות אותו בעקבות היחסים האגואיסטיים שלנו. ואם נתחבר, אנחנו מעוררים אותו, מגלים אותו בצורה רגשית, בצורה ריאלית, כקיים וחי בנו, בקשר בינינו. והוא שיעזור וילחם בעדנו.

אני הייתי מסתמך על חכמת הקבלה בצורה גלויה, עם המקורות, עם כל עוצמת ההוכחות מהקבלה, כמו מורנו, בעל הסולם. ולא הייתי מסתיר שום דבר, אלא עם ההסבר שלנו, בצורה מובנת לכולם עד כמה שאפשר, מעלה את כל העם לרמה שלו, לדרגה שלו, למה שהוא חייב להיות.

כי השעה הקריטית הזאת, שעת הסכנה, היא צריכה דווקא לעזור לנו לפתוח באדם כאלה חושים, כזו נכונות להבין, נכונות להרגיש, נכונות לקבל את ההסבר הקבלי. שדווקא בעקבות החכמה שלנו, הכוח הפנימי שלנו, אנחנו המיוחדים וחיים וקיימים לצורך הגבוה הזה, של לגלות את הבורא לנו ולכל העולם. ולראות בכל מה שקורה את ההזדמנות מצדנו והזמנה מהכוח העליון הזה להתגלות לכולם.

אני חושב שבשעת סכנה אמיתית אנשים מסוגלים לשמוע את המסר הזה ואם הוא יהיה לפחות מונח כך לפניהם, אז בשעת חשבון נפש שאדם עושה במהלך קבלת מכות, זה יעבוד בו. זה יעלה לרגש ולמחשבה, זה יפעל לכיוון הנכון בצורה כלשהי, להזדהות עם זה. וכאן באמת אנחנו עושים בזה תיקון בשורש הבעיה.

אנחנו מעמידים את כולם מול הכוח הכללי, תקרא לו טבע, תקרא לו א-לוהים, לא חשוב איך כל אחד ואחד קורא לו, תקרא לו גורל, מזל, כשאת הכוח הזה אנחנו צריכים לקרב אלינו, לגלות בינינו. אני הייתי הולך בצורה גלויה. ברור לכולם שאנחנו ארגון שמפרסם את הערבות, אבל השורש לערבות, שמחייב אותנו להיות ערבים זה לזה, זה כדי שאנחנו נדמה לכוח העליון, בזה אנחנו נהיה האדם, הדומה לעליון.

אני אישית לא הייתי מחליף את היציאה לעם עם כוח הקבלה בשום צורת הפצה אחרת, או פרסום אחר. לזה יש לנו מקורות, יש לנו אומנות מסוימת להסביר את הדברים בצורה כמה שיותר פשוטה, אבל העיקר רגשית. לא לפחד להראות מיסטיקאים כלפי המוח הארצי הקר שלא רואה יותר ממה שרואות העיניים הגשמיות, אלא דווקא לפנות כמו בזמן סכנה, כשאדם נמצא מול הגורל שלו, לפנות דווקא למי שמחזיק את הגורל, לכוח העליון.

כשאנחנו מבטחים את עצמנו בחברות ביטוח, יש בפוליסות הביטוח סעיף שקוראים לו "כוח עליון", אם אני מבטח את עצמי מכל הנזקים או בבטוח חיים במקרה מוות, אז לוקחים בחשבון שיש משהו שאנחנו לא יודעים, לא מבינים, שיש מעלינו ויכול לקרות בכל רגע ורגע, שזה נקרא "כוח עליון". ועכשיו, בשעת הסכנה, אנחנו נמצאים בדיוק באותו מצב, שנמצאים בידיו של הכוח העליון. ולכן אנחנו צריכים אולי לפנות לאותו מקור, שעכשיו מחזיק אותנו, ומי יודע איך, הוא לבד קובע את הרגע הבא שלנו בשעת הסכנה, או לחיים או למוות. אז אנחנו בדיוק פונים אליו, רוצים לעורר אותו, רוצים לקרב אותו בצורה הטובה.

ולכן אני לא רואה כאן מיסטיקה או משהו, כי אנחנו פועלים בדיוק באותו מקום רגשי מאוד, גורלי, שעכשיו מתעורר באדם. אבל במה יש לנו לפנות לאותה הנקודה הגורלית, לאותה נקודת ההכרעה של חיים או מוות. עם מה אנחנו יכולים לפנות, מה יש בנו? אז יש לנו את חכמת הקבלה. אנחנו לא נביאים, אנחנו פשוט מעוררים את המקורות שלנו, ואת מה שהם אומרים, במה אנחנו יכולים לשנות את הגורל שלנו לטוב.

אפילו בהסבר הקודם, למה הגורל שלנו בינתיים פונה אלינו באיום, למה הכוח העליון מאיים עלינו עכשיו, דרך אחמדיניג'אד, שזה כדי לעורר אותנו להתחבר דווקא עמו, לא עם אחמדיניג'אד בטוב וברע, אלא עם הכוח העליון הזה שסובב את כל הסיבות. וכאן יש לנו, ולאף אחד בעולם אין, לנו יש כלים שלנו איך אנחנו יכולים לעשות זאת, דרך החיבור בינינו. לעשות מאתנו אגודה אחת שבה, בתוך האגודה הזאת, בתוך החיבור בינינו, אנחנו מגלים את הכוח העליון, שכן מעוניין ומסוגל כך להתגלות.

בשעת סכנה נראה לי שהגישה הזאת היא הגישה הכי גאונית ואפקטיבית. דווקא. כי בכל התהליך הזה שאנחנו עוברים בשעת סכנה ומלחמה, אין יותר מגורל, שיוצאים לאיזו פעולה ועד כמה שמתכננים לא יודעים מה יקרה. אני הייתי פועל בצורה כזאת. כמקובל אני רואה שזה הנשק החזק, הטוב, המקורי שלנו, והוא פועל בדיוק מול אותו כוח עליון המזמין אותנו לפעולה הזאת.

הייתי אומר שזה לא מוחק את כל ההזדמנויות והאפשרויות האחרות ברמות השונות, שעליהן דיברנו קודם. אבל בעצם המכה האמיתית והמועילה ביותר חייבת להיות בגילוי המקור של הבעיה ובמקור של האיחוד ככוח המלחמה האמיתית.

ודאי שהציבור הדתי עובד עם זה בצורה אחרת, עממית יותר, כמו "תהילים נגד טילים", תפילות למיניהן, צומות וכן הלאה, וזה גם מכובד וטוב, כי גם זאת פנייה עממית לאותן כוח עליון. אבל בטוח מכל המקורות שלנו שהחיבור הוא בעצם הדרגה העליונה של ההתקרבות שלנו, האמצעי החזק ביותר, המועיל ביותר בהתקרבות שלנו לאותו כוח עליון. שאז אנחנו נכנסים תחת המטרייה שלו, ואז אף אחד לא יכול לגעת בנו, אלא "ה' יילחם בעדי" . זו דעתי.

אני הייתי פותח את כל המקורות והייתי אומר בפה גלוי מה בעצם הסיבה לאיום, שאין עוד מלבדו, ומה אנחנו צריכים לעשות בהתאם לכך. זה סך הכל רצון הבורא שאנחנו נתקרב אליו. ואי אפשר לנענע אותנו, אלא רק על ידי מקרים כאלו. אז בואו נשתמש במקרה הזה, ועכשיו, מראש, כי בזה אנחנו באמת יכולים למנוע את כל הקורבנות, ויחד עם זאת להביא את עצמנו לדרגת קיום נעלה יותר ממה שהיה לנו קודם.

אני חושב שכמה שאנחנו נסובב את הדברים ברמה הגשמית, לא נוכל למצוא פיתרון לדבֵּר על אותם הדברים הפנימיים בצורה שזה יהיה הגיוני, שזה יהיה קרוב לאדם שרגיל להשתמש בכל המונחים מהחיים שלו. אנחנו חייבים כאן להכניס איזה כוח עליון שהוא הפועל. אם אתה אומר בלי כוח עליון, "התחברות זה טוב", בסדר, שמענו. "ואהבת לרעך כמוך", יופי, אנחנו גם רוצים לעשות את זה. זה הכל ברמה כזאת שלא מעוררת את האדם לפעולה, וכאן – כן. אלא אתה חייב להגיע בחיבור שלך לתבנית, לצורה מיוחדת שזה יהיה באמת חיבור, ואז תגלה את הבורא בצורה "בוא וראה", לנו, לנבראים שלו, לעם שלו.

בזה אני מרגיש את עצמי בטוח, כנמצא בתפקיד, ואני חושב שזה יישום של כל הלימוד שלנו, של כל הקיום שלנו כחברת מקובלים. וזה שאנחנו יוצאים בינתיים עם כל מיני אמרות בחצי מילה וברבע מילה, זה רק מעורר בעם איזו חמדה, איזה יחס יפה, נכון. אבל נראה לי שלהסתיר את העוצמה האמיתית ובלי להסביר לעם מה המסר שלו בהיסטוריה, מה התפקיד שלו, כמעבר לכל האנושות לגילוי הכוח העליון, כמתקן את כל המשבר הזה על ידי כוח עליון, אנחנו מפספסים בזה הזדמנות מאוד מיוחדת. כי יש כאן משבר כללי גדול, ואיום עלינו בפרט, שאם לא נעשה זאת, אז אנחנו מעמידים את עצמנו מול סכנות הרבה יותר גדולות, שלעם יהיה הרבה יותר קשה להתחבר ולהזדהות בעתיד.

אני חושב שעכשיו זה כבר המצב שחייבים להתחיל במכת הפצה, במכת הסברה אגרסיבית, גלויה, אמיתית, לכולם, לכל העם, גם ליהודים שבכל העולם, אבל במיוחד לעם ישראל. ונראה לי שזה מה שכותב בעל הסולם, זה מה שאני רואה מהכתבים שלו. הוא לא מסתיר את הדברים, אלא ההיפך, הוא אומר שבשעת סכנה זה מה שצריכים לעשות.

אחרת, אנחנו נראה כמו שקיבלו אותו, מרקסיסט, סוציאליסט, קומוניסט, עם עיתון "האומה" שהוא הוציא. לא הבינו אותו בצורה ברורה מפני שגם הוא חיפש איזו גישה יותר רכה לגשת לעם. אבל היו זמנים אחרים, העם לא הרגיש והעולם לא הרגיש את האיום הכללי מהטבע, מהמשבר, מחוסר האונים, ממכת הרעב שמתקרבת, ממכת האקלים שכבר מתחילה להתפתח בעוצמתה וכן הלאה.

אני חושב שאנחנו צריכים לכיוון זה להתחיל לעבוד, כי כל יתר הפעולות שלנו זו תהיה חצי מילה וזה לא יועיל. זה אולי יפעל באיזושהי צורה, אבל באמצע אנחנו צריכים להבין שכל עוד אתה אומר למישהו על האיחוד, על החיבור, אבל לא כמקור מאיפה זה בא, מחכמת הקבלה, אז אין לך העוצמה הזאת. ובדרך כל יתר ההסברים שלך יקבלו כל מיני לבושים, עיוותים מה"עמך" שרגיל לכל הדברים האלה, כך שהוא יקבל את זה כמו קריאה יפה. שיהיה לנו יותר קל, שיהיה לנו פיצוי לחוסר ביטחון ולחרדות לעת צרה, כשיתחילו מקרים של נפילת טילים ויהיו הרבה פצועים והרוגים וכן הלאה, איכשהו לחבר ולהמתיק במשהו את המכה עצמה.

אנחנו מדברים כאן לא על המתקת המכה, אלא על תיקון המצב ביסודו, על ידי זה שאנחנו מעוררים את המאור, המחזיר אותנו מרע לטוב. וכמה שה"עמך" יבין זאת או לא, זו אמת שהוא ישמע בהתאם לחרדה שלו, ובאיזושהי צורה, אפילו שלא יתאחד, אפילו שלא יתחבר, אפילו שלא יתחבר למסר שלנו עצמו, זה בכל זאת יעבוד בו. כי אנחנו בינתיים נכנסים עם ההסברה שלנו לתוכם, והמאור שבנו יפעל בתוכם. אנחנו באמת גורמים כאן לאיזון חיובי בין הכוחות הפועלים בשטח. זה מה שנקרא "ה' יגמור בעדי".

אני משתדל ללכת עם כל השאלות, עם כל הבירורים והביקורת על מה שאנחנו משתדלים לייצר כאן בכל מיני הסיבובים שאנחנו עושים, איך להגיד ואם לא להגיד, ונראה לי שזה לא יעבוד, אלא רק האמת, סך הכל גילוי האמת צריכים.

חיים חדשים, האומה הישראלית, שיחה 58, 13.8.2012

שייך לקטגוריות אמצעי תקשורת, בטחון, האומה הישראלית, המשבר | להשאיר תגובה | |

אנחנו רואים שהכוח העליון הזה מסדר את כל המציאות בצורה מאוד מאוד חדה לשעת חשבון נפש

פורסם: 13.08.12, 12:52 pm

ניצה: לאור הדברים החדשים שאתה אומר עכשיו, צריך לעשות איזה ארגון מחדש. איך אתה רואה את המסרים האלה יוצאים, מטעם התנועה או מטעם ארגון "קבלה לעם"?

זה לא חשוב לי. בשעה כזאת לא חשוב ממי זה בא. אלה דברים טכניים, זה כבר לא חשוב. החשוב שאנחנו ממשיכים בעצם אותו כיוון כמו שהיה לנו קודם, לפני שהתחלנו להסתיר את עצמנו בנטייה לקרב את עצמנו לעם. חשבנו שנלך יחד עם המחאות, ראינו שזה בלתי אפשרי. כשאנחנו הולכים יחד עם כל מיני ארגונים שמדברים בעד החיבור בינינו, לפעול בשטח, אנחנו רואים שזה במשהו עובד, אבל במה סך הכל? איזו פעולה גורלית אנחנו עושים בזה, פעולה שהיא בעצם הופכת את המציאות מרעה לטובה? אנחנו בזה רק הולכים בעקבות כל הארגונים האלה ולא מביאים את התיקון.

את התיקון אפשר לקרב רק על ידי קירוב של הכוח העליון אלינו, או יותר נכון בהתקרבות שלנו לכוח העליון, שזה על ידי החיבור. כמה שאנחנו מתחברים אנחנו מתקרבים אליו יותר. ואם אנחנו מדברים על החיבור שאנחנו עושים על ידי כל מיני הארגונים האלה, זו לא אותה עוצמה, זו לא אותה מגמה מדויקת המכוּונת נכון.

ולכן אני רואה שהאיום מתקרב בכל זאת וזה מחייב אותנו ליישום פנימי יותר, לפעולה יותר פנימית, יותר חדה. אין לנו זמן להתעסק בשולחנות עגולים בכיכרות ובכל מיני דברים שישתתפו שם עוד כמה אלפים, וזה לא נראה לי, לא נראה. ניסינו לעשות את זה כפעולות להפצת הערבות, במקום האיחוד על פני הקבלה. נראה לי שהעם מקבל את זה בצורה מאוד מאוד פושרת. שזה יפה וטוב, אבל מה אתה אומר? בסדר, יכולים אולי לעשות עם זה שלום בית, אולי עוד משהו, להמתיק את היחסים במקום העבודה, או ביני לבין השכנים. אז אנחנו נהיה כמו בקנדה, שסיפרתי עליה בשיחה הקודמת. שסובלים יותר זה את זה, אבל לא ממש מתקנים את עצמנו על ידי המאור המחזיר למוטב, כשרק זה אפשרי לעשות, שאותו אנחנו צריכים לקרב, את הבורא, את האור העליון הזה, שהוא יעשה את התיקון.

אצלי זה מתבשל ומתבשל מתבשל, ואני בודק, אני נכנס לכל מיני ערוצי הפצה, ולא רק אני אלא כל הארגון של "בני ברוך", נכנסים לכל מיני ערוצים, ובודקים איך להפיץ כך או כך, באיזו צורה, והאם להסתיר את הקבלה. מתחילים להסתיר אותה בכל הכוח ובודקים ורואים שזה לא עובד. אנחנו היינו כבר בגלות, אנחנו הסתרנו את חכמת הקבלה, עכשיו הגיע הזמן לגילוי שלה, כמו שאמרו המקובלים, האר"י התחיל בזה, ואנחנו חייבים להמשיך בדיוק באותו הקו.

ניצה: מה גרם לך עכשיו לראות את הכיוון הזה בצורה כל כך ברורה?

במשך עשרות שיחות בררנו את הגישות השונות, וטוב שבררנו אותן, כי אנחנו נשתמש בהן כבזרועות משניות, זרועות עזר להסברה המקורית שלנו, וכעת אנחנו מגיעים למה שנקרא "הכרת הרע". שאתה צריך לבדוק את הדברים מסביב, עד כמה שאתה מסוגל לעבוד בהם ובכל זאת לא להתרחק מהאמת. כי אם אתה לא מזמין את הכוח העליון, אין לך עם מה לצאת. זה סתם, אתה עושה את זה כמו עם ילדים שלא יתקוטטו ביניהם.

אז האם אנחנו יכולים להזמין את הכוח העליון אם אנחנו נפעל מהארגון שלנו בצורת ערבות? יכול להיות שלעמך היה מספיק להחדיר בצורה איטית את עניין הערבות יותר ויותר, וכך להמשיך יותר ויותר. אבל אם התגלה, לפני כמה שבועות, עניין הסכנה, שכך העם מתחיל להרגיש, ואנחנו בזה מתחילים להרגיש שאין לנו זמן, שבזה הבורא נותן לנו את ההזדמנות ומחייב אותנו לפעול בהתאם לזה, אז אין לנו זמן דרך ערבות, דרך התקרבות, דרך כל מיני פעולות, כמו בניית מחסנים וכל מיני שולחנות עגולים שנעשה. אין לנו זמן לזה.

אנחנו חייבים להשתמש בשעת הסכנה האמיתית הזאת, שלא היתה כזאת לישראל אף פעם, שאנחנו מול האויבים שלנו בצורה כזו שהם כל כך חמושים וכל כך נחושים, כולל ארצות הברית שבסופו של דבר לפי התכניות שלה לא רואה אותנו כקיימים כאן כעם וכמדינה. אנחנו חייבים לצאת עם הכוח הפנימי באמת, הבטוח שלנו, שזה רק הכוח העליון. הוא הוליד אותנו, הוא מחזיק אותנו והוא מביא אותנו עכשיו ליישום.

לא ראינו לפני כן אף מלחמה שמדברים עליה בצורה כל כך נחרצת, כל כך בעייתית, המכוונת מראש, המוכנה אפילו עד התאריך, עם כל ההכנות הגלויות בפני כל העולם של מה שאנחנו עושים. אנחנו רואים שהכוח העליון הזה מסדר את כל המציאות בצורה מאוד מאוד חדה לשעת חשבון נפש. לכן בהתאם לזה אנחנו צריכים לתת את התגובה שלנו.

חיים חדשים, האומה הישראלית, שיחה 58, 13.8.2012

שייך לקטגוריות אמצעי תקשורת, האומה הישראלית, המשבר | להשאיר תגובה | |

נראה איך להסביר במילים רכות יותר, קרובות לעם. אבל אי אפשר לנתק אותנו מההיסטוריה

פורסם: 13.08.12, 12:47 pm

אורן: מה פירוש שבחיבור בינינו אנחנו צריכים לגלות את הבורא, שלכן כל הבלגן הזה קורה עכשיו? אתה אומר שהכוח העליון מארגן לנו את כל המערכה הזאת, מה הוא רוצה מאתנו?

הכוח העליון רוצה שנעלה כולנו לדרגת האדם, הדומה לו. זה הכוח הכללי, הטבע, הא-לוהים זה הטבע, כוח האבולוציה כך מסדר אותנו, שאנחנו נתפתח הלאה. נעזוב את הדרגה שלנו ונעלה לדרגה הבאה. אנחנו צריכים לראות בכל התהליך שאנחנו עוברים כקיבוץ גלויות בארץ ישראל, שבינתיים רק נקראת כך. שאנחנו נהפוך להיות כאן כעם ישראל בארץ ישראל ועם הבורא שמתגלה בתוכם, בתוך אותם המאוחדים, לפי חוק השתוות הצורה. ומתוך זה שאנחנו נהיה "אור לגויים" שבאמת גם כל האנושות תתחיל להתחבר סביב המושג הזה.

אנחנו נכנסים לתקופה שזה חייב להתממש. וכאן באמת או החיים שלנו או המוות, גם הגשמיים וגם הרוחניים. ואני רואה את המשימה הזאת כמשימה הכרחית בארגון שלנו, שעכשיו היא צריכה לצאת ולהתגלות.

אני בטוח שלא יעזור לנו להשתכלל ולהתלבש בפרוות כבשים, אנחנו צריכים להיות אנחנו. גילוי האמת, זהו.

אורן: אז אנחנו אומרים שבעת צרה כזו, כשיש מולנו איום בטחוני ממשי, שאף פעם לא היה כמותו, כמו שהדגשת, צריכים לגלות לעם את האמת, בלי להטיף שום דבר, קצר, ברור, פשוט, ישיר.

ולא מטעם הערבות. לא לבלבל אותם.

אורן: בשם חכמת הקבלה.

כן.

אורן: מה האמת, מה אתה אומר לעם? הכול פתוח, המיקרופונים פתוחים, כולם מקשיבים. מה אתה רוצה להגיד?

צריך להלביש את הדברים בצורה לקונית, קצרה וברורה. יכול להיות שכאן צריך לדבר אחרת, אבל בכל זאת, לפי הטבע שלי, אני מזדהה עם בעל הסולם, כמה שאני מבין אותו. חייבים לתת כאן רקע שלנו, מאיפה אנחנו. ועשינו את זה בעיתונים, כבר לפני כמה שנים. רקע היסטורי, עם ישראל, מאיפה זה בא, באיזה כוח התקיים, באיזו מידה הבורא היה מתגלה בנו. איך איבדנו את גילוי הבורא, הכוח העליון, שזה נקרא גלות. שאיבדנו אותו על ידי איבוד הקשר בינינו.

ושהיום, בסיום הגלות, אנחנו חייבים להתחבר שוב כדי לגלות אותו שוב. והכוח הזה שמחייב אותנו לגלות אותו, הוא לא יעזוב אותנו, אלא יחייב שנעשה. יש בזה דרך תורה ודרך ייסורים. דרך האור, דרך ההתקרבות לכוח עליון, על ידי החיבור בינינו. אבל בחיבור בינינו אנחנו כבר מבינים שאנחנו עושים את זה כדי לגלות אותו, את כוח ההשפעה, את כוח האהבה בינינו, שבזה נגלה את הבורא, כמקור של השפעה ואהבה.

אורן: לא הבנתי.

אז לא נדבר ככה.

אורן: כן לדבר, למה לא. אהבה זה טוב.

היינו קיימים בכוח החיבור בינינו, יצאנו לגלות, התנתקנו בינינו, כוח החיבור בינינו נעלם, הבורא שהיה מגולה עד חורבן בית המקדש נעלם. ועכשיו אנחנו שוב צריכים לחזור לחיבור בינינו, בפעולה הפוכה. ועל ידי החיבור בינינו לגלות אותו שוב. לעשות אותה פעולה כמו שעשה אברהם, זה ממש בדרכו של אברהם אבינו. בזה אנחנו בונים את עצמנו כעם, המחובר במסר אחד, שזה ישראל מתחברים ביניהם כדי לגלות את הבורא. שהוא ישרה בנו, שאנחנו נהיה ממש מקום השכינה, כנסת ישראל, הכונסת את כולם.

נראה איך להסביר במילים רכות יותר, קרובות לעם. אבל אי אפשר לנתק אותנו מההיסטוריה, ורק להגיד מה קורה עכשיו, או בואו נעשה, יהיה בסדר. אנחנו צריכים בכל זאת להסתמך על כל מה שיש לנו מבבל, מאברהם, והלאה. הוא בכל זאת אב האומה, ואנחנו קיימים באותה השיטה, והיום צריכים גם לקום.

וצריכים לעשות, לפחות לעשות. ומה שיהיה, החשבונות לא עלינו, כמו שנאמר על משה "ויהיו ידיו אמונה", פועלים כך וזהו. אנחנו בזה לא מגלים את עצמנו כנביאים, אפילו לא כמו מקובלים גדולים, לא מחלקים ברכות, לא עושים שום דבר. אלא מראים בצורה הגיונית, מהמקורות, את העובדות, שהן יתקבלו כעובדות בכל זאת בשעת הסכנה. אם אין לך במה לאחוז בשעת איום ממש, זה יתגלה ויעבוד. אנחנו צריכים להתחיל, לעשות מחצית השקל, את החצי השני "הבורא יגמור בעדי".

צריכים עוד לפתח את העניין. אבל בסופו של דבר, למרות כמה שזה עלה לכוח להתלבש בכל מיני הצורות העממיות האלו, הרגילות, הפשוטות, אני לא רואה שזה עבד, אם אתה שואל אותי. אם אתה רוצה להמשיך באותן הדרכים, אתה צריך להזמין אנשים אחרים, פסיכולוגים, סוציולוגים למיניהם, או הארגונים שאיתם אנחנו עושים שולחנות עגולים.

אבל אני חושב שזה חייב להיות מחבורת מקובלים, שכך הם עושים, וזאת התורה שלהם. אולי לא להגיד "תורה", כי המילה הזאת קיבלה איזה צביון לא טוב. אבל להגיד שזאת חכמת הקבלה, וזה מה שהיא אומרת. יכולים לפחד ממנה, יכולים להתרחק ממנה, יכולים להגיד שצריכים להסתיר אותה, אבל אם אתה מגלה את זה עם כל מיני אמרות של כל המקובלים מכל הדורות, כולל האחרונים, אז מגלה. ונשתדל לקרב את זה לעם, והיתר מה שיהיה.

בעל הסולם גם כותב בעיתון "האומה", שבשעת סכנה מתעוררים יחסים מיוחדים למיסטיקה אפילו, לאיזו גישה פנימית, לא רציונאלית כביכול. כי אתה נמצא מול אי רציונאלי, שאין לך חשבון שאתה לא יכול לעשות איזו התחשבנות עם העתיד.

חיים חדשים, האומה הישראלית, שיחה 58, 13.8.2012

שייך לקטגוריות האומה הישראלית, חינוך מבוגרים | להשאיר תגובה | |

זה שמתעוררת עכשיו ממש הרגשת האיום, אז זה בהתאם לזה אנחנו צריכים להעלות את עצמנו בהסברה. אין מקום לעבוד בכפפות.

פורסם: 13.08.12, 12:43 pm

אורן: אני בטוח שלניצה יש שאלה מסכמת מאוד רגשית, ולבבית. אני מרגיש אותה כמו פצצת אטום.

ניצה: לא, אני חושבת שזה יותר סוג של סיכום. אני מרגישה שבעצם תיארת שבמצב חירום, הלב והמוח נפתחים לאיזו יכולת לספוג את האמת. מה שבזמן רגיל זה בדרך כלל עובר לידנו. ואז באמת אנחנו צריכים להיעזר בפעולות חינוכיות, חברתיות, משחקיות, כדי לעורר.

לכן אמרתי, שאם לא היו מתפרצים עכשיו כלפי המלחמה, מראש הממשלה ועד כל הכתבים, היינו ממשיכים עם הערבות, עם כל מיני דברים. אבל זה שמתעוררת עכשיו ממש הרגשת האיום, אז זה בהתאם לזה אנחנו צריכים להעלות את עצמנו בהסברה. אין מקום לעבוד בכפפות.

ניצה: זה נתן לי דימוי של לעבוד בחדר מיון, לעבוד באיזו רפואה מונעת. הרפואה המונעת היא יותר תהליכית, חינוכית. וכשאתה מגיע כבר למצב של סכנה אמִיתית בחדר המיון, אתה לא מתחיל פעולות חינוכיות.

כן.

אורן: בזאת מסתיימת השיחה הזו שלנו.

ונתחיל סדרה חדשה.

אורן: תן לנו כיוון שנדע.

איך אנחנו מייצבים עכשיו את כל המטען שיש לנו מחכמת הקבלה, ויש לנו "קצת". איך אנחנו מייצבים אותו בצורה נכונה, ומשחררים לעם מנה אחר מנה. באילו אופנים, באילו ערוצים ובאיזה סדר קודם ונמשך, מקל לכבד ודאי, כרגיל בתיקון.

אורן: בכל זאת מכיוון שנשארה עוד דקה או שתיים. הייתי רוצה אם תוכל, איזה מסר ראשון לעם ישראל במצב הכל כך מאיים שיש, בשם חכמת הקבלה. משהו אחד שייתן איזה טעם.

אני הייתי יוצא בכל זאת ב"אין עוד מלבדו".

אורן: דבר לעם. העם שומע, דבר למצלמה אפילו, ישירות.

כמו שאנחנו רואים מכל המחקרים, וגם מהמשבר הכללי, שהוא מראה לנו שכל הטבע הוא מערכת אחת. אנחנו צריכים להבין שיש כאן באמת רק כוח אחד, ואנחנו נמצאים תחתיו. ואם אנחנו חכמים, בכוח הזה יש הרבה יותר חכמה, אם אנחנו יכולים לעשות תכניות, הכוח הזה יודע את זה היטב. אין בנו יותר ממה שיש בו, אלא ההפך. אנחנו הנולדים ממנו, אנחנו מתקיימים במשהו מהשיירים שלו, של הטבע או א-לוהים.

ולכן אנחנו צריכים להבין שרק בהסתכלות הכללית, האינטגראלית, על כל המציאות, אנחנו יכולים לייצב את עצמנו נכון מול מה שקורה איתנו. ולהתייחס לכוח הזה, העליון, כך אנחנו אומרים, כי הוא הבונה ומארגן את הטבע, מהמפץ הגדול, אנחנו לא יודעים מה שקרה לפני זה, אבל עד הגבול, עד כמה שאנחנו יכולים להגיע עם המדע שלנו. לא מעל הגבול, אבל עד הגבול, שמאז והלאה הכל מתקיים לפי חוקים, הכול מתקיים לפי תכנית. תקרא לתכנית הזאת אבולוציה, תקרא לה פעולה מלמעלה בצורה כלשהי, לא חשוב.

אנחנו צריכים עכשיו לראות, ממש בצורה ברורה, כמו שחכמת הקבלה אומרת, "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות". בוא נראה, נגלה את הכוח העליון הזה, ובזה נוכל להתגבר על כל הדברים. גם על האיום הקטן, בינתיים, שבא כנגד עם ישראל, אבל להשתמש בו כמזמין אותנו לתחילת התיקון שלנו. שרק בהכרת הכוח העליון נוכל לדעת איך לנהל סוף סוף את החיים שלנו בצורה נכונה, ולא להתקדם להשמדה פרטית, או כלל אנושית. זה בעצם "אין עוד מלבדו", רק שצריך להיות משופר בצורה עממית. לכן צריך לשכתב את המאמר הזה בהתאם לעם.

אורן: את זה נעשה בשיחה הבאה. תודה רבה הרב לייטמן, תודה ניצה, תודה גם לכם שהייתם איתנו. מצפים לנו דברים גדולים, תבואו יהיה מעניין. עד הפעם הבאה שיהיה לנו כל טוב.

חיים חדשים, האומה הישראלית, שיחה 58, 13.8.2012

שייך לקטגוריות אמצעי תקשורת, האומה הישראלית, המשבר, השפעת הסביבה, התלות ההדדית, חינוך מבוגרים | להשאיר תגובה | |