שיחה 2 - 3. ניתוח של לימור
זה כמו שההורים היו מסתכלים על הילד, ולא היו מבינים, מאיפה הוא נולד, מאיפה הוא יצא, בשביל מה ולָמה?
השימוש במטפורה ההורית – יוצר הזמנה לקחת אחריות בהמשך
זה דומה להורים שנולד להם תינוק והם לא יודעים מה לעשות עימו. איך לחנך אותו. אילו תרגילים לתת לו. האם להכניס אותו לאיזו חברה, לגן ילדים? אנחנו כאילו לא יודעים שום דבר על התינוקות שלנו.
האנושות – כתינוקות ועוד שלנו!
ואז באיזו צורה יגדל התינוק? בצורה ארעית. אין לו מספיק דחפים מהטבע שידחפו אותו לדברים טובים. אנחנו מספקים לו הרבה ידע, רגש, תרגילים, מוסיקה, ציור, חינוך, קריאה, כתיבה, הכול. הוא נמצא בעולם שכולו מלאכותי. העולם הטבעי שלנו הוא כמו דרגת החי, וכל מה שאנחנו מוסיפים, אנחנו מוסיפים לו את דרגת האדם, המְדבר.
חלוקת האדם כמורכב מחלק חי וחלק מדבר
ומה עם האנושות? כשהיא מתפתחת מדור לדור, האם יש מישהו שדואג לה להתפתח נכון?
האנושות = כזקוקה לדאגה והכוונה – כל כך אמפתי
ובאמת אנחנו רואים שכך העולם שלנו, כך הצורה שלנו. שאנחנו כשמתפתחים מדור לדור, כל דור שמתפתח נעשה כאילו יותר מסכן, הוא גם חסר יותר. מצד אחד אנחנו רוצים יותר בטכניקה, בטכנולוגיה, בחיים שלנו, אבל מתרוקנים יותר ויותר. עד שמגיעים למצב כמו של היום, שאנחנו שואלים, למה הגענו? מה השגנו? מה נתנה לנו כל ההתפתחות שלנו? הגענו כבר לחלל, אנחנו שולחים חלליות למאדים, אנחנו כבר נוחתים על הירח, על זה כבר לא מספרים אפילו, הכול כבר שטחי. אנחנו יכולים לעשות הכול על פני כדור הארץ, ומה? אנחנו רק לא יודעים מה לעשות עם עצמנו כך שיהיה לנו טוב.
הריקנות – מוצגת כמקום מובן מאליו שהאנושות הגיעה אליה
האושר – לא מגיע
אנחנו נמצאים במשבר גדול, אין משפחות, מספר המתגרשים עולה, הילדים סובלים, ההורים סובלים, והחברה עצמה, יש טרור, סמים. איפה השמחה? איפה מצב הרוח הטוב?
כל הקידמה לא הביאה אותנו להיות יותר מאושרים!הייאוש הוא המחלה הראשונה בעולם. יוצא שאין לנו הורים טובים, לכל האנושות, שהיו דואגים לנו ומלמדים אותנו איך להתפתח.
הוסף למועדפים
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -3, -3. טבעיים ואנושיים |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 2 - 1. נתוח של לימור
אורן: אנחנו נפגשים שוב. מה לומדים היום?
על ההתפתחות שלנו. כשאנחנו מסתכלים על עצמנו במשך ההיסטוריה, מדור לדור, אפילו הדור הקודם לעומתנו, אנחנו רואים שאנחנו מתפתחים. בניגוד לכל חלקי הטבע, חי וצומח ששם כמעט ואין שינויים במשך מאות שנים.
מציג שוב את התפיסה שהאדם הוא חלק מהטבע
מציג את היכולת לרפלקציה – "כשאנו מסתכלים על עצמנו" – מי מסתכל? המסר – צריך..
יש בו התפתחות – ברמה היסטורית מעבר לאדם הפרטי
אנחנו מדור לדור, ואפילו תוך דור אחד עוברים התפתחות גדולה מאוד, בטכניקה, בטכנולוגיה, בכל דבר. נניח אני, שהתחלתי לחיות בחצי הראשון של המאה הקודמת ועברתי למאה העשרים ואחת, אני רואה איך העולם ממש השתנה.
דוגמא אישית – לצורך הזדהות – כל אחד יכול לעקוב אחר השינויים במהלך חייו ולהרגיש (להזדהות) עם המסר הזה
עד כמה שהוא היה קשור אז לכפרים, לעיירות קטנות, אנשים היו קשורים למקום שבו הם חיים,
רמז – האדם לא קשור כיום – יש פחות קשר בינינו
היום הכול דינמי, הכול אחרת. המחשבה, הגישה לחיים, הכול אחר.
יצירת הבדל ברור – בין אז, לבין היום, בעיקר במחשבה וביחס לחיים
והשאלה האם לא מספיק שבכל דור ודור נולדים ועוברים כך מדור לדור. לָמה אנחנו צריכים להשתנות? מה קורה כאן?
מעלה את המסר כשאלה - במקום לאמר את האמירה!
אנחנו רואים שתינוק נולד, הוא צריך לגדול כדי לחיות אחר כך בחיים הטובים שלו, המלאים, להשיג דברים כגדול, לשנות את החיים שלו. שיהיו לו משפחה, צאצאים, הוא משאיר להם את כל מה שהוא רכש, והם ממשיכים את החיים שלו, והוא רואה בהם את ההמשך. חוץ מזה שאנחנו ממשיכים כך מדור לדור כמו כל חי, למה אנחנו צריכים להתפתח בניגוד לכל חי? מה קרה? מה מטרת ההתפתחות? מה הצורך בהתפתחות שלנו? כאן אנחנו לא רואים זאת.
הצגת השאלה כתהייה, פעם שנייה – בלי לענות, מחזקת את הרצון בתשובה
הרמז – יש כיוון להתפתחות
רק אנחנו יכולים לדבר על כך בצורה כזאת, כמו שאנחנו רואים שהאדם נולד הוא עדיין לא כשיר לחיים, הוא צריך להתפתח הרבה כדי להשיג שֶכֶל, כוח ורגש, עד שהוא מתאים לאיזו הבנת חיים, סדר בחיים, שינוי בחיים. אולי כך גם אנחנו?
מופיע כהצעה "תמימה" – שוב במקום לאמר את המסר
שאנחנו מתפתחים, אז אפשר להגיד שאותן עשְרות ואפילו אלפי שנות ההתפתחות שלנו הן בעצם כמו חיי אדם אחד, כשאנחנו מתפתחים בהן וכל פעם שמתפתחים זה כאילו מתקדמים.
ההתפתחות היא התקדמות – קישור של כיוון ומטרה לשינויים
כמו ילד שמתפתח כל שנה ושנה, מגיל שנה לשנתיים, משנתיים לשלוש, וכן הלאה. אולי גם אנחנו כך מתפתחים במשך מאות שנים? כשאצלנו מאה שנה היא כמו שנה אחת אצל תינוק שמתפתח. אבל אנחנו לא רואים עדיין לאן אנחנו מתפתחים.
מקבל את ההנחה של עצמו – ההתפתחות היא התקדמות
מציב את הכיוון – כמסר מעורר סקרנות – מעניין לאן...
בחיים שלנו, כשאנחנו מולידים את הילדים, אנחנו יודעים לאן הם מתפתחים, אנחנו גם יודעים איך לספק להם צורך להתפתחות, אמצעי להתפתחות, משחקים, תרגילים, אנחנו בונים להם חברה מסוימת שתְפַתח אותם. ואילו בהתפתחות האנושות אנחנו לא יודעים לאן אנחנו מתפתחים, ולכן אנחנו לא שמים לב להתפתחות הדורות, כאילו ההתפתחות מדור לדור קורית במקריות.
מסביר באמפתיה רבה את התעלמות האדם מהשינויים סביבו – אנחנו לא שמים לב..וחושבים שהכל מקרי. יש כאן גם התייחסות מאד מדויקת להרגשה הפנימית של האדם הפרטי – אותה אנו מנסים לשנות ברגעים אלה..
הוסף למועדפים
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -2, -1. העולם מתפתח |
| להשאיר תגובה | |