זה שמתעוררת עכשיו ממש הרגשת האיום, אז זה בהתאם לזה אנחנו צריכים להעלות את עצמנו בהסברה. אין מקום לעבוד בכפפות.
אורן: אני בטוח שלניצה יש שאלה מסכמת מאוד רגשית, ולבבית. אני מרגיש אותה כמו פצצת אטום.
ניצה: לא, אני חושבת שזה יותר סוג של סיכום. אני מרגישה שבעצם תיארת שבמצב חירום, הלב והמוח נפתחים לאיזו יכולת לספוג את האמת. מה שבזמן רגיל זה בדרך כלל עובר לידנו. ואז באמת אנחנו צריכים להיעזר בפעולות חינוכיות, חברתיות, משחקיות, כדי לעורר.
לכן אמרתי, שאם לא היו מתפרצים עכשיו כלפי המלחמה, מראש הממשלה ועד כל הכתבים, היינו ממשיכים עם הערבות, עם כל מיני דברים. אבל זה שמתעוררת עכשיו ממש הרגשת האיום, אז זה בהתאם לזה אנחנו צריכים להעלות את עצמנו בהסברה. אין מקום לעבוד בכפפות.
ניצה: זה נתן לי דימוי של לעבוד בחדר מיון, לעבוד באיזו רפואה מונעת. הרפואה המונעת היא יותר תהליכית, חינוכית. וכשאתה מגיע כבר למצב של סכנה אמִיתית בחדר המיון, אתה לא מתחיל פעולות חינוכיות.
כן.
אורן: בזאת מסתיימת השיחה הזו שלנו.
ונתחיל סדרה חדשה.
אורן: תן לנו כיוון שנדע.
איך אנחנו מייצבים עכשיו את כל המטען שיש לנו מחכמת הקבלה, ויש לנו "קצת". איך אנחנו מייצבים אותו בצורה נכונה, ומשחררים לעם מנה אחר מנה. באילו אופנים, באילו ערוצים ובאיזה סדר קודם ונמשך, מקל לכבד ודאי, כרגיל בתיקון.
אורן: בכל זאת מכיוון שנשארה עוד דקה או שתיים. הייתי רוצה אם תוכל, איזה מסר ראשון לעם ישראל במצב הכל כך מאיים שיש, בשם חכמת הקבלה. משהו אחד שייתן איזה טעם.
אני הייתי יוצא בכל זאת ב"אין עוד מלבדו".
אורן: דבר לעם. העם שומע, דבר למצלמה אפילו, ישירות.
כמו שאנחנו רואים מכל המחקרים, וגם מהמשבר הכללי, שהוא מראה לנו שכל הטבע הוא מערכת אחת. אנחנו צריכים להבין שיש כאן באמת רק כוח אחד, ואנחנו נמצאים תחתיו. ואם אנחנו חכמים, בכוח הזה יש הרבה יותר חכמה, אם אנחנו יכולים לעשות תכניות, הכוח הזה יודע את זה היטב. אין בנו יותר ממה שיש בו, אלא ההפך. אנחנו הנולדים ממנו, אנחנו מתקיימים במשהו מהשיירים שלו, של הטבע או א-לוהים.
ולכן אנחנו צריכים להבין שרק בהסתכלות הכללית, האינטגראלית, על כל המציאות, אנחנו יכולים לייצב את עצמנו נכון מול מה שקורה איתנו. ולהתייחס לכוח הזה, העליון, כך אנחנו אומרים, כי הוא הבונה ומארגן את הטבע, מהמפץ הגדול, אנחנו לא יודעים מה שקרה לפני זה, אבל עד הגבול, עד כמה שאנחנו יכולים להגיע עם המדע שלנו. לא מעל הגבול, אבל עד הגבול, שמאז והלאה הכל מתקיים לפי חוקים, הכול מתקיים לפי תכנית. תקרא לתכנית הזאת אבולוציה, תקרא לה פעולה מלמעלה בצורה כלשהי, לא חשוב.
אנחנו צריכים עכשיו לראות, ממש בצורה ברורה, כמו שחכמת הקבלה אומרת, "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות". בוא נראה, נגלה את הכוח העליון הזה, ובזה נוכל להתגבר על כל הדברים. גם על האיום הקטן, בינתיים, שבא כנגד עם ישראל, אבל להשתמש בו כמזמין אותנו לתחילת התיקון שלנו. שרק בהכרת הכוח העליון נוכל לדעת איך לנהל סוף סוף את החיים שלנו בצורה נכונה, ולא להתקדם להשמדה פרטית, או כלל אנושית. זה בעצם "אין עוד מלבדו", רק שצריך להיות משופר בצורה עממית. לכן צריך לשכתב את המאמר הזה בהתאם לעם.
אורן: את זה נעשה בשיחה הבאה. תודה רבה הרב לייטמן, תודה ניצה, תודה גם לכם שהייתם איתנו. מצפים לנו דברים גדולים, תבואו יהיה מעניין. עד הפעם הבאה שיהיה לנו כל טוב.
חיים חדשים, האומה הישראלית, שיחה 58, 13.8.2012
הוסף למועדפים
במידה שמתאמצים להתחבר מעל האגו - מייצרים בזה כוח השפעה שעובד נגד כוח הקבלה הטבעי שבנו. ואז כוח ההשפעה הזה מתחיל לעבוד במערכת הכוחות
אורן: שלום לכם ותודה שאתם מצטרפים אלינו לסדרת השיחות "חיים חדשים" עם הרב לייטמן. איתנו באולפן גם ניצה מזוז. והיום אנחנו רוצים להמשיך לדון בנושא שהתחלנו בו בשיחות הקודמות. הציבור הישראלי היום מאוד מודאג מהמצב הביטחוני, יש איומים מכל עבר. והיינו שמחים לשמוע מה יש לך לומר לציבור הישראלי בעת פחד ומצוקה כזאת.
קשה לי לדבר לציבור הישראלי מרמת החכמה שבה אני עוסק, כי יש כאן נתק גדול בין מה שאני לומד ומגלה ומבין בטבע לבין מה שהציבור מגלה ומבין בטבע. אני מגלה בטבע כוחות של חיבור שיכולים לשנות את המציאות, אני מגלה בטבע כוח שאם האדם משפיע הוא פועל בצורה חיובית לשינוי חיי האדם, חיי החברה. והאדם הרגיל לא מגלה את הכוחות האלה. אני מגלה עד כמה שמאמץ להתחבר יכול לשנות את פני החברה, לא סתם לעשות אותם יותר שמחים, קצת יותר בטוחים, "צרת רבים חצי נחמה", שיורדת דרגת החרדה והפחד, אלא יש כאן ממש הופעת כוח חדש שהוא לא כוח פסיכולוגי בלבד שעוזר לחברה להתגבר על המצוקה הנפשית, אלא הוא גם פועל בצורה כזאת שהוא כאילו מבריח, מרחיק את האִיום האובייקטיבי שקיים.
יש פעולות בטבע, אם הקהל מתחבר, אם הקהל מתחיל להתעלות מעל האגו שלו כדי להתחבר זה עם זה במאמץ מסוים, שבמידה שמתאמצים להתחבר מעל האגו, להיות יותר טובים, יותר מחוברים, יותר מבינים, יותר משפיעים זה לזה, מייצרים בזה כוח השפעה שעובד נגד כוח הקבלה הטבעי שבנו. ואז כוח ההשפעה הזה מתחיל לעבוד במערכת הכוחות.
כי אנחנו רגילים רק לכוחות האגואיסטיים שפועלים בינינו. ועלינו להתעלות במקצת להשפעה הדדית, להתעלות מעל האגו. אנחנו לא מכירים את הכוח הזה שמתחיל לפעול, שאנחנו בעצם מייצבים אותו, הוא לא קיים בטבע בעצמו כמו האגו, כוח הקבלה, שמחזיק את כל הטבע, שמחזיק את המוצק או את הצומח, שנותן לצמח להתפתח, כשהוא רוצה כל הזמן לספוג מה שטוב לו ולפלוט מה שרע לו. כוח האגו מניע את החי לזוז, למלא את עצמו, להתרבות. גם בתוך החי, בני אדם שמשתמשים באגו שלהם להרחיב עוד יותר את כל הגבולות, השימוש בסביבה.
אלא אנחנו מייצרים מאפס, כי אין בטבע כוח השפעה. אם יש, אז זה כוח אינסטינקטיבי שקיים גם מתוך רצון הדדי לשרוד. אבל אם אנחנו פועלים בינינו כדי להתעלות דווקא, אפילו שיהיה לי לא טוב, אבל לציבור יהיה יותר טוב, אני אעשה זאת. אני אעשה אפילו שאני מקטין את התועלת שלי, אבל אני פונה ומוכן לתת את זה לזולת, כמו לתינוק שלי, כמו לקרובים שלי. אם אני מתחיל לייצב יחסים, קשרים על טבעיים מסוג זה, אני מייצר כאן כוח חדש, כוח השפעה, והוא מתחיל לפעול.
כוח הקבלה פועל מצד הטבע בצורה אינסטינקטיבית, בכל רגע הוא מייצב ומכוון כל דומם, צומח וחי לפעולות, למצב הכי טוב לכל אחד ואחד. אבל אנחנו רואים שבכוח האגואיסטי שלנו הגענו למשבר גדול, לאיומים גדולים, למקום סכנה. ואם אנחנו נפעל כאן עם כוח ההשפעה שנוציא אותו לשימוש, להפעלה, אם נתחיל לייצר אותו, בכך אנחנו יכולים לגלות איך כוח ההשפעה הזה שלנו, שהוא בדרגת הרצון שלנו, בדרגת האדם, ואם הוא כוח גדול שנמצא וקיים באיזו חברה, כמו עם ישראל, אז הכוח הזה יש בו די ומספיק עוצמה להתמודד נגד הכוח האגואיסטי הרע שהביא אותנו לאִיום, למשבר, לקריסה בכל מיני מערכות בינינו. איך שלא יהיה אנחנו חייבים לראות תופעות בשטח, ואז זה יהיה כהוכחה. לפני זה כל המילים שלי יהיו לצערי כמין הנחה, אִמרה ללא יסוד.
חיים חדשים, האומה הישראלית, שיחה 57, 13.8.2012
הוסף למועדפים
| שייך לנושאים: האומה הישראלית והעולם, האומה הישראלית, נושאי הערבות, הטבע, נושאי הערבות, המשבר, נושאי הערבות, השפעת הסביבה, נושאי הערבות, התלות ההדדית, נושאי הערבות, התפתחות האגו, מדע/אקולוגיה, מדע |
| להשאיר תגובה | |
אנחנו נמצאים ברשת קשר פנימי בינינו, שמשדרים אחד לשני כל מיני סוגי מידע, מחשבות, רצונות.
אנחנו גם מגלים בהרבה מחקרים שהמחשבה של האדם והרצון שלו, "מוח ולב" מה שנקרא, הם כוחות מאוד מיוחדים בינינו. אנחנו מגלים רק קצה מהקשר בינינו שנעשה על ידי גלים כשמתחברים הלבבות ומתחברים המוחות. יש דוגמה מאוד מעניינת, המדענים מצאו באוקיינוס לוויתן מאוד מוזר שמוציא תדר של 52 הרץ, מאוד שונה מהתדר של 10 עד 15 הרץ שבו לווייתנים מתחברים ומדברים ביניהם. והוא מסכן לבד, הוא לא שומע אותם, הם לא שומעים אותו, יש לו מין פגם במערכת השמיעה ובמערכת הדיבור. והוא כאילו כל הזמן צועק "הצילו, איפה אתם, אחים שלי? אני רוצה אתכם", הוא רואה את עצמו כאילו לבד בעולם. וגם הם, כשהם מדברים ביניהם, הם לא רואים אותו, הוא לא נמצא בחיישנים שלהם, בחוש שלהם.
כך אנחנו נמצאים בינינו קודם כל, בקשר מקולקל כזה. ולפי מחקרים רבים גם בינינו יש גלים כאלו, ואנחנו נמצאים בקשר בינינו כמו אותם לווייתנים בים. אנחנו נמצאים ברשת קשר פנימי בינינו, שמשדרים אחד לשני כל מיני סוגי מידע, מחשבות, רצונות. וכשאנחנו מתחילים לייצר גלים חיוביים זה לזה, שמתעלים מעל האגו, גם להשפעה, לחיבור, לחיבור במימד הציבור הרחב, אנחנו מגיעים כאן לתופעות מאוד חזקות בקשר הפנימי בינינו, שאותו אנחנו עוד לא יכולים להכיר.
כי זה שאנחנו קשורים זה לזה בקשר אגואיסטי זה מובן לנו, כך אנחנו פועלים, אבל בזה שאנחנו יכולים להשפיע על הקשר בינינו וללא מילים, אלא באיזה תדר פנימי, בחיבור הלבבות והמוחות, את זה אנחנו צריכים עוד לגלות ולחקור ולקחת בחשבון.
לכן, בזה שאנחנו אומרים, בואו נתחבר, אנחנו נגיע לאיזו תוצאה יפה, אז בדרך כלל מבינים שכן אנחנו מגלים בזה תרופה לחרדה ופחד, לאיזה בטחון פנימי. האדם מתחיל מטעם האגו שלו לרצות להֵראות יותר גיבור בעיני אחרים, כמו בצבא, בקומנדו, הוא יכול אפילו ללכת במקומות מסוכנים, לסכן את החיים שלו למען החברה, כי יש בו מין התעוררות גדולה שהאגו שלו דוחף אותו לזה. לא צריכים להתעלות מעל האגו, אלא ההיפך, החיבור בינינו מעלה את האדם לדרגת אגו קולקטיבי כזה גדול שהוא מוכן אפילו לסכן את חייו ולעבוד בצורה כזאת.
אבל כל זה ברור ומובן לנו ואנחנו לומדים זאת כבר מזמן על ידי כל המדעים שלנו. יש להסביר לציבור יותר מזה, איך נוצר כאן כוח ההשפעה ההדדית אם אנחנו מתעלים מעל האגו ומתחברים, שאנחנו מתחילים בכוח ההשפעה ההדדית לאזן או אפילו לנטרל את הכוח הרע שנוצר בינינו ומביא אותנו לסכנה, למלחמה. ששני הכוחות האלה מתחילים להיות מנוגדים זה לזה, כמו שיש עכשיו כוח האיום, איפה כוח האיום הזה קיים? הוא גם קיים בינינו, ביחס הרע. למשל בינינו לבין איראן. וזה במיוחד מצידם, כי לנו אין שום דבר לעומתם. ואם הם לא היו מתייחסים אלינו, היינו בכלל שוכחים שהם קיימים.
אז מצידם יש כוח הרע. כוח הרע הזה איפה הוא? תן לי אותו, שים לי אותו על השולחן. הוא מתבטא בכל מיני אמרות, בהכנה למלחמה, אבל זה כבר ביטוי שלו. קודם כל זה הכוח, הרצון להזיק. שעל ידי זה לפי התכניות שלהם הם יגיעו לאיזו הצלחה, הם יגיעו לאיזה מילוי לתכניות האגואיסטיות שלהם, למשהו.
כדאי לצאת להילחם, אפילו לסכן את חיינו, כך הם חושבים, אנחנו בזה מרוויחים. מרוויחים בזה שמשמידים אותם, מרוויחים בזה שמראים לכולם עד כמה שאנחנו חזקים וגיבורים, אנחנו על ידי זה גם מלכדים את העם. כך שהוא יותר חזק, יותר מחובר בתוכו. אנחנו בזה מעלים את מחיר הנפט שאחר כך נוכל למכור אותו יקר יותר וכדאי לנו, כי נחזיר את כל הוצאות המלחמה וכן הלאה. נעלה בגאווה שלנו מעל כולם. חשבונות רבים, והחשבונות האלה כולם נמצאים בסיכום, שכן, אנחנו רוצים את האיום הזה, את המלחמה הזאת.
מה אנחנו יכולים לעשות כנגד זה? להתגאות לפניהם ולהביא תכניות שלנו, צבא שלנו ועוד ועוד, לחמם את עצמנו בצורה אגואיסטית כמו שהם. ואז כמו שקורה בין צבאים ביער, מתחילים להתנגש ראש בראש. האם בצורה כזאת כדאי לנו לעשות זאת או שיחד עם זה שאנחנו מכינים את עצמנו וודאי להתנגשות, אנחנו יכולים גם לנטרל את הכוח הזה, עד כמה שזה נראה לא מציאותי.
אני לא מדבר על לנטרל את ההכנות. ההכנות הן תוצאה מיצירת הכוח הרע שבהם. למה שאנחנו כנגד זה לא נייצר את הכוח הטוב שבנו. נעביר את המלחמה, את ההתנגשות, לרמת הכוחות. שהם הם אחר כך מייצבים את העובדות בשטח, עם טנקים, מטוסים, פצצות וכולי.
זה אפשרי. קודם כל זה לא עולה לנו שום מאמץ, חוץ ממאמץ לחיבור בינינו. זה לא דורש שום השקעה, חוץ מהשקעה פנימית נפשית בלבד. אז זה לא מתנגש עם שום תכניות שלנו, ההיפך, בדרך גם נחזק את העורף ועוד כל מיני דברים שכולם מדברים עליהם שהם אצלנו דווקא די חלשים.
לכן אני ממליץ לעשות מלחמה ברוח, בדרגת הרצונות, בדרגת קבלת ההחלטות במוח ולב של האדם. כי שם באמת אנחנו יכולים להיות יותר חזקים מכולם, מכל העולם. עד כדי כך שאם כל העולם יקום עלינו, אנחנו יכולים בחיבור שלנו לנטרל את כל האיומים האלה ולמחוק את כל הרצונות הרעים שלהם. ואף ההיפך, להביא בליבם ובמוחם יחס הפוך, חיובי אלינו.
חיים חדשים, האומה הישראלית, שיחה 57, 13.8.2012
הוסף למועדפים
אנחנו רוצים לעורר כוחות שבכלל ינטרלו את ההזדמנות הזאת, את היכולת הזאת להילחם.
אני לא יודע איך לצאת בהסברה ולא להיראות איזה מיסטיקאי, מצד אחד. מצד שני, כאן זו לא מיסטיקה, אנחנו יכולים גם להתבסס על מחקרים, על הרבה דברים. האדם הוא בפנים יצור מאוד מורכב עם האמונה שבו, הרגשת הביטחון שבו, פחד, חרדות, התכונות הטבעיות שלו, גם האמונה שלו בכל מיני סגולות. אנחנו רואים מה קורה לנו עם אנשים כמו הרב שנקרא "הרנטגן", שבאים אליהם אולי גם אותו ראש ממשלה שמקבל החלטה אם לצאת או לא לצאת למלחמה, ועוד שרים וחברי כנסת.
זאת אומרת, יש לכל אדם ואדם חלק גדול מאוד בתוך הפנימיות שלו, בתוך המהות הפנימית שלו כאדם, שהוא ממלא על ידי כל מיני רגשות שאתה יכול לקרוא להם מיסטיקה, רוחניות, אמונה, דת. ואנחנו לא מודעים כמה מהחשבונות האלו, שהם לא חשבונות, עומדים אחרי ההחלטה הסופית לצאת למלחמה. גם אצל אחמדינג'אד וכל אנשי הצבא שלו שמתבססים וודאי בחלקם הגדול על חשבונות הדת, מתוך אמונה, מתוך הצורך הדתי.
לכן אנחנו מדברים בצורה מדעית בעצם, שהעולם הוא עולם כוחות. ואנחנו צריכים בנוסף לכוח האגו הטבעי שפועל בנו ובכל המציאות שלנו, אנחנו בני אדם יכולים לייצר בינינו כוח טוב. במקום קבלה, השפעה. במקום אגו, אהבה. בזה אנחנו מדברים בצורה מדעית הגיונית, ולא מיסטית.
אורן: אחת השאלות שעולה ביחס לדברים כאלה שהם טיעון פילוסופי.
נכון. שאי אפשר לשים אותם על השולחן.
אורן: כן, שאי אפשר להביא לו הוכחות. יכול להיות שיש לזה איזו אחיזה במציאות ויכול להיות שיש בזה מן האמת. השאלה אילו תגובות רעיונות כאלה יעוררו בציבור?
השאלה, באיזו צורה להגיש את זה לציבור. מפני שבכל מקרה התכנית הזאת, להתחבר בינינו ולהיות יפים, בצורה הדדית, לחבר את העם, להביא את האנשים ליחס יפה, לעזרה הדדית, אלה דברים שאף אחד לא יכול להתנגד להם. רק השונא שלך יכול להגיד, "אל תתחברו". כל אדם שנמצא בתוך החברה, רק יגיד, "כן, כדאי". או לפחות יהיה ניטראלי, "לי אין כוח, תעשו, נראה", משהו כזה.
ממש להתנגד לזה אף אחד לא יכול, כי זה ברור לכולם מכל מיני דוגמאות, כך אנחנו מלמדים גם ילדים, תתחברו, תשחקו יפה, תראו כמה שאפשר ליהנות זה מזה, ואז לא תזיקו זה לזה, כולם יהיו מרוצים. כך אנחנו מתייחסים לחיבור, בצורה חיובית. כך אמא אמרה לנו, כך אנחנו אומרים לילדים שלנו. לכן לא להתנגד. אבל עד הגובה הזה, עד גובה איזו תועלת חברתית כללית.
אנחנו יודעים בזמן של חיים קשים, בזמן מלחמה, אילו תכניות רדיו וטלוויזיה יש לנו שמאחדות את העם, תכניות יותר עממיות. לא מדונה עם כל הטריקים שלה, אלא תכניות קרובות יותר למקור, לעם. אבל לשם כך אנחנו לא צריכים לצאת לרחובות. אולי להתחיל מזה. זאת אומרת, השאלה שלך היא, האם אנחנו יוצאים לרחובות ובעד שלום ונגד מלחמה, לא. האם בעד החיבור ונגד מלחמה, כן. יש הבדל גדול. אנחנו לא בעד ולא נגד כל אלה שמתחילים עכשיו בהפגנות מול בית ראש הממשלה, שיפסיק עם הדברים האלו, שלא יצא להילחם וכולי. אנחנו לא בעד ולא נגד. אנחנו רוצים לעורר כוחות שבכלל ינטרלו את ההזדמנות הזאת, את היכולת הזאת להילחם.
אבל השאלה היא, האם אנחנו צריכים לעצור את ההסבר שלנו רק ב"כדאי להתחבר, בואו נתחבר, יהיה בסדר." באמונה פשוטה כאילו, "אנחנו נהיה חזקים, אנחנו ננטרל את כל האיום". בצורה עממית, בלי להסביר ובלי להיכנס לכלום, רק לעבוד על הרגש, ש"בחיבור שלנו אנחנו נבריח את כל השונאים". בלי להיכנס פנימה, כמו שאדם אומר. ואז פשוט נחגוג יפה.
וזה יהיה כמין פעולה עממית שהיא לא עמוקה, לא כלום. לא שואלים יותר מזה, אלא משתתפים. אפילו אותם אנשים חשובים, חכמים, סקפטיים כלפי הפעולה הזאת, שלא מבינים מה יש בה, הם גם משתתפים. למה? כי זה יפה. זהו. יותר טוב מאשר לשבת בפינה בחרדה. אלא בצורה כזאת לצאת לפרסום ולהתעוררות.
או שאנחנו הולכים עם קצת יותר פתיחת החכמה שבדבר. מה הם הכוחות, איזה כוח אנחנו מעוררים, איך זה יכול לפעול. כאן אתה כבר נכנס לשטח שהוא בעייתי. הוא בעייתי בכלל מפני שכ-70% מהאנשים בכלל לא מסוגלים לחשוב ברמה כזאת. הם מבינים, כסף, כבוד, אוכל, מין, דברים בסיסיים.
אם אתה מתחיל לדבר בצורה כזאת, הם לא יודעים על מה אתה מדבר. אז יכול להיות שלא כדאי. יכול להיות שכן, אבל לעשות את זה בכמה רמות. כשבאופן אחד אתה יוצא לעם בצורה עממית, ובכמה מקומות, באינטרנט או במדורים מיוחדים בעיתונים, שם אתה פונה בצורה יותר עמוקה.
ושוב, יש עוד אופן שדיברנו עליו, שזה אופן היסטורי. איך אנחנו היינו קיימים בקיבוץ, בליכוד, באיחוד העם עד לפני החורבן שלנו לפני אלפיים שנה, ואיך דווקא על ידי זה שנפלנו מאהבת אחים לשנאת חינם גרמנו לסוף הקיום שלנו כאן, בארץ ישראל, כעם ישראל בארץ ישראל וכן הלאה. ואז בדרך ההפוכה אנחנו יכולים לעלות בחזרה לרמה הזאת של עם ישראל בארץ ישראל, ושלא יבוא אף שונא עלינו, אם אנחנו מאוחדים, מלוכדים יחד.
זה כבר ברמה שגם אסור לזלזל בה, כי בכל זאת העם שלנו ביסודו, בתוכו, באחוזים ניכרים, אולי 60%-70%, הוא בכל זאת עם דתי ומסורתי. הנקודה הזאת של עם, מדינה, חיבור, פעם היינו כך בבית המקדש, בארץ ישראל, ועכשיו לא, גלות, ביציאה מבבל עם קבוצת אברהם, כמו שדיברנו, כל הדברים האלה בכל זאת נמצאים בתוך העם כנקודה רגשית, חוץ מנקודה דתית או היסטורית כהוכחה במשהו. אני לא הייתי מבטל אותה, אלא לוקח גם את האופן הזה כנכון להסברה.
אני חושב שגם בפסיכולוגיה אנחנו יכולים למצוא דוגמאות מקבילות של משפחה שמתחברת, עד כמה שהם מוצאים כוחות להתגבר על כל הבעיות והקושי, עד כמה שהם פתאום מתחילים לשנות כביכול את המציאות ביניהם. לא רק את האווירה, אלא פתאום הם מגלים שיש להם מקורות הכנסה חדשים, מקורות חיים חדשים, הם מתעלים בבריאות. יש מחקרים רבים שמוכיחים כי, אדם בזה שהוא מתחיל להאמין, לעשות פעולות פנימיות על עצמו, עד כמה שהוא בזה מרפא את עצמו. יש כאן סך הכל הרבה מאוד הוכחות מהחיים שלנו, שהחיבור גורם ליצירת כוח חיים חדשים, כוח חיוּת חדש, כוח שממש משנה את המציאות.
צריכים לעבוד על זה, לחבר את זה, לייצב את זה, כי מהבעיה הזאת אנחנו לא נפטרים, היא לא חולפת ותוך חודשיים שלושה תהיה מלחמה או לא תהיה מלחמה, ואז זה ייגמר. לא. המשימה שלנו היא להתחבר בינינו ורק על ידי זה להימנע מצרות ובעיות ולהביא את כל עם ישראל לצורה השלמה, המתוקנת, וגם להראות בזה כדוגמה לעולם איך לצאת מהמשבר הכללי שאנחנו רק נכנסים בו ומסכנים בכלל את החיים של כל האנושות על פני כדור הארץ.
אז בזה אנחנו רואים שהאיום האיראני הזה ובכלל המצב הפנימי שלנו, הכלכלי, רק מכוון אותנו לפעולה הנכונה הזאת. שאנחנו נעשה את זה בעצמנו עם האיום הקטן עלינו, ואחר כך נראה לעולם דוגמה איך להתמודד עם האיום הגדול שהמשבר הגדול הכללי, כולל הטבע, מעמיד מולנו, מול האנושות.
חיים חדשים, האומה הישראלית, שיחה 57, 13.8.2012
הוסף למועדפים
| שייך לנושאים: מדע/אקולוגיה, אקולוגיה, האומה הישראלית והעולם, האומה הישראלית, נושאי הערבות, הטבע, נושאי הערבות, המשבר, נושאי הערבות, השפעת הסביבה, נושאי הערבות, התלות ההדדית, מדע/אקולוגיה, מדע |
| להשאיר תגובה | |
המערכת הזאת או היצור שיש בו רק כוח קבלה לא יכול לחיות, כי הוא לא יכול כל הזמן לספוג, הוא ממית את עצמו כמו מחלת הסרטן.
ניצה: נתת פה ארבעה כיוונים, דיברנו על הקונפליקט בהעברת המסר. איך מעבירים את המסר. כשבין ההיגיון לבין המציאות, יש פער מאוד גדול. ואז איפה זה שם אותנו? נותן לנו כרגע ארבע אפשרויות. הייתי רוצה לבחון את היתרונות והחסרונות של כל פתרון כזה ואז לנסות לקבל תמונה רחבה יותר ומשהו שייתן לנו כתנועה עזרה באיזו דרך לפעול, או אולי דרך ביניים.
אז אני אחזור. אחד המסרים, הכיוונים הראשונים שנתת, זה לתת את המסר הפשוט, בחיבור בינינו נבריח את כל השונאים. איפה היתרון במסר הזה? שהוא מדבר לכולם. החיסרון שלו שהוא "פרווה", כי הוא לא מספיק חזק, אין בו את העוצמה שאנחנו מדברים. בהקשר הזה אני רוצה שאלה שהגיעה מאחת הנשים שעובדות באינטרנט.
והיא כותבת כזה דבר, אם מדובר על מסר של חיבור בהגדרה של יחס טוב יותר אחד לשני, אז אולי זה מובן במישור הבסיסי בין בני אדם, שיהיה יותר נחמד ברחוב, בכביש, אולי אפילו בתור לבנק. בדיוק כמו שחושבים האמריקאים, הם כאלה נחמדים אחד לשני, מחייכים. ויש כאלה שאפילו קוראים לזה סוג של צביעות. אבל בעצם אם על זה אנחנו מדברים, אז יש פה משהו שעובר כמסר שהוא לא חזק, הוא "פרווה". זה החיסרון אולי של העברת המסר הזה. שיש בו משהו שהוא מצד אחד נעים, קל לשמוע אותו, מצד שני הוא לא מספיק חזק. זה כיוון אחד. הכיוון השני אמרנו ללכת עם הנושא של לפתוח את הכוחות ואיך זה פועל, שזה מאוד עוצמתי וגבוה.
אסור לנו לזלזל אפילו בצביעות, כי בזה אנחנו נותנים דוגמה זה לזה. למרות שאני לא אוהב את השני ולא אכפת לי ממנו, אבל אני מראה לו עד כמה שאני כאילו אוהב אותו, ועד כמה שכאילו אכפת לי ממנו, בזה אני מעורר בו רגשות אמיתיים, כוחות אמיתיים. לאט לאט כך קורה. כי ההרגל נעשה טבע שני.
אני זוכר שהגעתי בפעם הראשונה לאחי שחי עשרות שנים בטורונטו שבקנדה. שם כל החיים הם כמו מתוך חלום, כולם חולמים, כולם חיים בקושי. זאת אומרת, הכל מתנהל באיטיות. אז הוא אמר, אני אתן לך דוגמה. הוא נעצר ראשון ברמזור לפנייה שמאלה, כשהרמזור היה ירוק, ואחריו עמדו עוד כעשרים מכוניות. הוא נעצר, פתח עיתון והתחיל לקרוא. וזה היה בערב, בשעה שיש הרבה פקקים, אף אחד מעשרים האנשים לא צפר. בישראל כבר היו רוצים להוציא אותו מהרכב ולעשות לו לינץ'. ואני כבר לא מדבר על הצפירות.
הדבר הזה הוא טוב או רע? זה חינוך. ואני מבין שאם אני הייתי גר שם והייתי נמצא ביניהם, אחרי כמה חודשים בטוח הייתי מתנהג כמוהם. מלכתחילה הייתי מתנהג כמוהם, כי בושה, מה אני אצפור אם עשרים אחרים לא צופרים? אבל אחרי כמה חודשים זה היה יוצא ממני בכלל, איך אפשר בכלל לצפור? אדם כנראה צריך את זה, ואני נותן לו את האפשרות.
זאת אומרת, אסור לנו אפילו לזלזל בפעולות שהן מלאכותיות, שבכוונה אנחנו עושים אותן כמשחק. אלא דווקא המשחק הוא דבר רציני, הוא מביא לנו הרגלים שהופכים להיות טבע. וטבע זה כבר הכל. לכן אולי יש לנו כאן גישה שייוולד בנו כוח ההשפעה חוץ מכוח הקבלה. בואו נתנהג כך, אבל נלך קצת יותר רחוק מהאמריקאים, חוץ מהחיוך החיצוני שלהם. אלא נעשה פעולות שמהן יכול להיות שלאט לאט ייוולד בינינו כוח החיבור, כוח השפעה אמיתי, והוא יאזן את הכוח הרע, כוח האגו שבינינו, כך שאנחנו נהייה פתאום מאוזנים בשני הכוחות האלו. וכשכוח הקבלה וכוח ההשפעה יעבדו בינינו יחד, זה ייתן לנו חיים חדשים.
אם יש רק כוח קבלה, המערכת הזאת או היצור שיש בו רק כוח קבלה לא יכול לחיות, כי הוא לא יכול כל הזמן לספוג, הוא ממית את עצמו כמו מחלת הסרטן. כל חי צריך גם לקבל וגם לתת. לקבל דברים, לברר מִהם דברים טובים ולפלוט דברים רעים. וכך אנחנו עובדים כל הזמן בהתחברות בינינו. כל הזמן כך. וכל האקולוגיה הגדולה, הטבע, החברה האנושית בתוכה, כולם נמצאים כטבע אחד שבתוכו כל אחד, כל אלמנט ואלמנט, עובד בקבלה והשפעה, קבלה והשפעה, קבלה והשפעה. ועד כמה שהם עובדים בצורה הדדית כזאת, אנחנו רואים טבע מושלם.
כך זה בכל החלקים והאיברים בגוף, וכך זה בכל הטבע, בדומם, צומח, חי, מדבר, בכל המינים וכל הזנים ובכל מה שיש. חוץ מהחברה האנושית שמשתמשת רק בכוח לקבל. וגם כשהיא נותנת, זה לא נקרא "נתינה", כי אני כאילו מוציא משהו מעצמי כדי לתפוס ממך יותר. אני מוציא מעצמי למשל כוס ומוכר לך, כדי לקבל לעצמי מה שיותר כדאי לי. זאת אומרת, זה לא כוח נתינה לעומת כוח קבלה. אנחנו לא נמצאים בקשר, ולכן לא מרגישים חיים שיכולים להרגיש בחברה האנושית.
אם אנחנו מוסיפים את כוח ההשפעה, אפילו שיבוא מתוך חוסר רצון וחוסר עניין שלנו בזה, רק מתוך הרגל, רק מתוך משחק, מתוך אִיום, שאין לנו ברירה וכן הלאה, אנחנו בכל זאת מוסיפים כוח השפעה. ואז בינינו, לאט לאט, מתחילות להיוולד מערכות הקשר, שאני גם נותן חוץ מלקבל, שאני מתחיל לקבל את ההבנה שלחברה יש חיים משלה. שאנחנו נעלה את החיים החברתיים לרמה מיוחדת ושיש לזה קיום בפני עצמו.
ואז אנחנו נרגיש את החברה כגוף אחד שיש בו חיים בכל מיני מעברים בין בני אדם, ואנחנו בתוך החברה הזאת כמו תאים, מקבלים ומוסרים, ובינינו עוברים רגשות ואנרגיות למיניהן, ואנחנו פתאום מתחילים להרגיש כוח משותף בינינו, שמתחיל ממש לזרום, ובסירקולציה כזאת שלו אנחנו מתחילים להרגיש חיים חדשים.
שאני נמצא שם כמרכיב קטן, אבל אני מרגיש את החיים החדשים האלו, שהם בתוספת לחיים הפרטיים שלי, כך שהחיים הפרטיים שלי נכללים במערכת החברתית הזאת, ואני מתחיל להרגיש את החיים שלי מוגברים פי כמה וכמה פעמים. כמו תא או איבר של הגוף שחיברו אותו לגוף, כך אני ארגיש את עצמי שאני מחובר לאיזה מנגנון עצום שיש לו זרימת החיים, עוצמת החיים.
אני לא יודע באיזו צורה אפשר להעביר ל"עמך" את ההתפעלות והחכמה שיש בזה, ועוד מחקרים רבים שיש וכן הלאה. אלה דברים שצריך אולי לחלק אותם לפרוסות ולתת אותם בצורה הדרגתית כזאת. אולי להעביר אותם בכלל דרך אנשים שהעם מכבד אותם, מדענים למיניהם, להביא לזה דוגמאות מהצבא, מהקומנדו, מאנשים שפעלו כך ביניהם, מפסיכולוגים. אבל נראה לי שההסבר צריך להיות לכיוון זה בכל זאת, אם בכלל צריך הסבר. כאן השאלה, אם בכלל צריך הסבר.
כי אם אנחנו במקצת מעלים את האיום, אז יותר קל לאדם להתחבר, כי בכל זאת הוא יצור רגשי ולפני איום הוא יותר מוכן לקבל את התרופה, אפילו שהיא לא כל כך נראית לו, אבל אין ברירה, לא מגישים לי שום תרופה אחרת.
חיים חדשים, האומה הישראלית, שיחה 57, 13.8.2012
הוסף למועדפים