והתורה מבטיחה שאם אתם תתחברו, ...אתם תנטרלו את כל כוח הרע, ושני הכוחות האלו יהיו מאוזנים.
אורן: שלום לכם ותודה שאתם מצטרפים אלינו לסדרת השיחות "חיים חדשים" עם הרב לייטמן ועם ניצה מזוז. ואנחנו פה בשיחות באולפן מנסים ללמוד מהרב לייטמן איך אפשר להביא את החיים שלנו למקום טוב, שיהיו לנו חיים חדשים וטובים. וכאן היום בארץ, אפשר לסכם את הדברים הלא טובים בחיים שלנו בשני דברים עיקריים. הדבר הראשון שמעיב על האושר ועל הביטחון של כולנו, כמו ענן שחור שמתקרב, זה האיום האיראני וההשלכות שיכולות להיות לתקיפה ישראלית באיראן כמשהו שיצית פה איזו מלחמה כלל אזורית, ויש לו השלכות לכל תחומי החיים. זה הדבר המרכזי.
ובל נשכח שכאן בישראל בשנה שנתיים האחרונות הולך ומתעצם גם מצב כלכלי חברתי לא טוב. יש גזרות כלכליות, החיים נהיים יותר קשים מחודש לחודש ולא מובן איך אנחנו הולכים קדימה, מה העתיד, מה האופק במישור הזה.
ועל רקע כל זה דיברנו בשיחות הקודמות על מצב של אי ודאות הולך וגובר. ואנחנו רואים שלא רק שאי הודאות הולך וגובר, הוא גם מתעצם, ומחודש לחודש נוספים אל החיים שלנו עוד מישורים שבהם יש אי ודאות וכל מיני סכנות, ממש עד הרמה הקיומית. אז היינו רוצים את השיחה הזאת, אולי, ניצה, תמקדי איך את מרגישה שאנחנו צריכים לפתח אותה ומשם נתקדם.
ניצה: נתחיל מזה שבפעם הקודמת סיפרת לנו איזו אמת שהיא אמת שיכולה לעניין את כולם. זה בעצם החלום של המין האנושי, של האדם בכלל, לדעת שיש אפשרות כזו להיות באיזון עם אותו כוח עליון ואפילו להשפיע על הגורל. זה בעצם הרצון של כל אחד ואחד, ואני חושבת שמאז ומעולם האנושות התעסקה ביכולת הזאת. ואמרת לנו שזה איזה זמן אמת להתגלות, זאת אומרת, יש לנו עכשיו את היכולת הזאת, אבל יש כוחות שאנחנו צריכים לאזן כדי להצליח להשפיע על הגורל הזה. ודיברת על שני כוחות, הכוח הטוב והכוח הרע, ושכרגע הכוח ששולט בנו הוא הכוח הרע, הכוח שמפריד, שמפלג, שהורס, ובעצם מביא את כל האסונות ואת כל האיומים ואת כל הקשיים שאיתם אנחנו מתמודדים, גם בארץ הקטנה שלנו וגם בעולם כולו.
אין חידוש.
ניצה: בזה אין חידוש.
ברור. כולם מדברים על זה מימי תחילת העולם ועד היום.
ניצה: העניין הוא שעד היום לא הצלחנו לפתור את זה.
לא התייחסנו לזה ברצינות אף פעם. תמיד המון אנשים, בכל הדורות, אמרו שהאנושות צריכה להגיע להשפעה הדדית, לאהבה, לחיבור. אף אחד לא שמע את האנשים האלו, והאנושות הייתה מתקדמת כל פעם לכיוון ההפוך, יותר לנצל את הרע שבה, את כוח הרע, ולהתקדם עם הכוח הזה. עד שהגענו למצב שאנחנו כבר הורסים את כדור הארץ. זה לא ש"קצת רע פה, קצת יותר טוב שם", או "קצת בזה, אז יותר טוב בזה" וכן הלאה, אלא הורסים בכלל את כדור הארץ.
וגם עכשיו, כשאנחנו מדברים על כך שצריכים להגיע למשהו טוב, אז אנחנו מגלים שלא מסוגלים לעשות זאת עקב חוסר החיבור בינינו, בין כל בני אדם. זאת אומרת, אם פעם היינו רק חושבים או היינו צריכים להאמין לכל האנשים הרגישים המיוחדים שאמרו שהשפעה על הגורל יכולה להיות על ידי זה שאנחנו נתקרב זה לזה בהרגשה היפה, בהשפעה יפה זה לזה, אז היום אנחנו רואים את זה ממכות הטבע, ממכות החברה, שחוסר קשר בינינו הוא גורם הרס. הרס חברתי, היחס שלנו לטבע שאנחנו הורסים את האקולוגיה, היחס שלנו בינינו שאנחנו כבר לא הולכים כמה אלפים זה נגד זה במלחמה עם רובים, אלא היום כבר יש פצצות אטום.
וכל מה שאנחנו עושים זה הכל מתוך הרע הזה, מתוך האגו שלנו, שעד כמה שהוא כל הזמן גדל, אנחנו רק מטפלים בו, איך להגדיל אותו ולהשתמש בו, לנצל אותו עד הסוף. אז אנחנו רואים שאנחנו כל הזמן מתקרבים למצבים יותר ויותר גרועים.
ואותם האנשים שפה ושם היו אומרים שכן צריכים להתחבר, וכן צריכים לעשות משהו, הם היום כמעט ולא נשמעים. פעם היו פילוסופים, היו אנשים שהתעסקו בבעיות העולם, היום כמעט ולא שומעים ולא רואים אותם. למרות שיש לנו מצד המדע עצמו הוכחות כאילו, שאם החברה האנושית הייתה מאוזנת בהדדיות, הייתה גורמת גם טוב לכל המציאות, הטבע אם היה מאוזן היה גם גורם לנו טוב בחזרה, האיזון שלנו עם הטבע, וכן הלאה. העולם הוא אינטגרלי, בהשפעה הדדית, העולם הוא גלובלי, בהשפעה כללית, שכולנו משפיעים זה על זה.
ברור שבמצב כזה אנחנו חייבים להיות בקשר כשטוב ורע מאוזנים לפחות. לא הטוב יותר, זה כבר חלום אולי, אבל לפחות מאוזנים. כמו בכל מערכת. אם אנחנו מגלים את כדור הארץ, בדומם, בחומר שלו, בצומח שבו, בחי שעליו, באנושות שעליו, כאיזו מערכת אחת, אחידה, וקוראים לזה סביבה אקולוגית שכוללת את כולם יחד, לפי כל המחקרים שלנו ובכל ההיגיון אנחנו רואים שהחיים הבטוחים יכולים להיות רק בתנאי שכל החלקים האלה יהיו באיזון הדדי ביניהם.
באיזון הדדי ביניהם זה לא שאף אחד לא נוגע בשני, כל אחד משתמש בשני, אבל לצורך ההכרחי. אם זאב צריך לאכול את הכבשה, אז הוא אוכל אותה, בצורה הכרחית הוא עושה את זה ואוכל כמה שהוא צריך ולא יותר. אם הוא שבע, הם יכולים להיות יחד, הוא לא ייגע בה. אנחנו רואים שכך הטבע מכוון אותו בצורה אינסטינקטיבית, הוא לא סתם עושה נזק לשני.
חוץ מהאדם, שלמרות שמקבל את כל המילויים ההכרחיים לקיום הוא רוצה להוציא מכולם תוספת בלי סוף, בלי הגבלה. ובזה הוא נמצא כמרכיב ההרסני בכל הטבע. ואת האדם הזה, במה שהוא נמצא בחלק ההרסני שבו, לא בחלק ההכרחי לקיום, אנחנו צריכים לאזן. אחרת הזעזוע שאנחנו גורמים על ידי זה מאיים על כולנו, כבר בצורה קיומית ממש.
איך אנחנו נעשה זאת? ושוב אנחנו שומעים את כל המילים היפות האלו, שאנחנו צריכים לאהוב זה את זה, צריכים להיות בהדדיות זה עם זה, צריכים לשמור על הטבע. הכל טוב ויפה, אבל אפילו שנחליט "כן אנחנו רוצים", מאיפה ניקח את הכוח? מי יכול לתת לי את כוח הטוב, כמו שקיבלתי את כוח הרע מהטבע, מהלידה, ממש מהרגע הראשון שלי בחיים? אני מוכן לאזן את עצמי. תנו לי טוב. מה אני יכול לעשות כדי לעשות זאת?
וכאן באה לנו שיטה, שהיא דווקא נמצאת בתורה שלנו. לא שנקיים את כל החוקים והמשפטים שנהוג לקיים בעם, אלא בחלק התורה שמדבר על יחס האדם לחברו. והתורה מבטיחה שאם אתם תתחברו, תנסו להתחבר כאיש אחד בלב אחד, באהבה, בשבת אחים גם יחד, ב"ואהבת לרעך כמוך", בכל מיני צורות חיבור, תנסו, ודווקא אתם, עם ישראל, שהקיום שלכם אז, לפני חורבן בית המקדש, היה על רקע זה, בתנאי זה, אתם תצליחו. תעשו זאת. אומות העולם לא יצליחו ואתם כן תצליחו, כי לכם יש הגישה הזאת כבר, היא נמצאת בגנים שלכם ונמסרה מדור לדור.
אם תעשו זאת, אתם תנטרלו את כל כוח הרע, ושני הכוחות האלו יהיו מאוזנים. את כוח הרע גם צריכים, אבל שיהיה מאוזן עם הכוח הטוב. על האיזון בין שני הכוחות האלו בנויים החיים. אי אפשר רע בלי טוב וטוב בלי רע.
השיטה הזאת איך להתחבר, היא נקראת חינוך אינטגרלי. "אינטגרלי" זאת אומרת כללי, חינוך כדי להתחבר. "חכמת החיבור" אפשר לקרוא לזה, אבל חכמת החיבור זה במתמטיקה, חלק קטן ממנה שלומדים הילדים, או בשפה, שלומדים איך לחבר את אותיות. יכולים לטעות בהבנה מה זה.
אבל זו באמת חכמת החיבור, כי זה לא פשוט. זו שיטה פסיכולוגית שעובדת עם הכוחות שבאדם, איך לגרום לו לפעולות החיבור, איך על ידי פעולות החיבור שהוא יבצע הוא יגרום לעצמו רגישות מיוחדת לחיבור עצמו, איך על ידי הרגישות הזאת הוא יגלה את התועלת מהחיבור. כשיגלה תועלת מהחיבור ירצה עוד יותר להתחבר עם האחרים בכל מיני אופנים. בכמה אופנים שיגלה יותר ויותר תהיה לו השפעה על עצמו וגם השפעה על הסביבה יותר. מתוך החיבור הוא כבר יהיה כמקרין, כמעביר את כוח החיבור לאחרים. וכך "איש לרעהו יעזורו" ונגיע למצב שבמקום כוח הרע, שכל אחד רוצה לאכול מהשני, הוא ירצה לתת לשני, ובזה אנחנו נאזן את הרע שבנו.
ואם כך, אז אנחנו ממש נגיע למצב שנהיה עם, שאנחנו ביסוד שלנו עם, שאנחנו מחוברים זה עם זה, ולא סתם חיים בגבולות שברחנו לכאן מהשונאים שלנו וכאן אנחנו נמצאים, כמו איזה עדר שממש נמצא ביחד מתוך פחד הזאבים שמקיפים אותו.
אז בואו נתחיל לדבר על החיבור, ונראה תוך כמה ימים, שבוע, שבועיים, אפילו פחות מזה, תוך כמה ימים מרגע שנתחיל לדבר על החיבור, נראה עד כמה שאנחנו שולטים על הגורל שלנו, עד כמה שאנחנו משנים את המציאות. כי באמת אנחנו מתחילים לאזן את כוח הרע על ידי כוח הטוב. אנחנו בזה כבר מעבירים את עצמנו מכף חובה לכף זכות. זה לא עולה לנו כסף.
אנחנו בזה מרגיעים את כל הרוחות שבעם. אנחנו גורמים להרגשת ביטחון וחום. אנחנו לא מפסידים בזה שום דבר, רק צריכים קצת להתעלות מעל אי האכפתיות, האדישות, מעל הזלזול שבדבר כזה. אבל צריכים להבין שאנחנו מתעסקים כאן לא עם דבר פחות שבחיים שלנו ובטבע, אלא דווקא עם הכוח הגדול ביותר, עם כוח האגו והכוח כנגדו, כוח החיבור. ולכן זה נראה לנו לא כל כך חשוב, כי זה לא נמצא בתוך החושים הגשמיים האלו, הנבזיים שלנו. לא מתוך פחיתות שיש ברע וטוב, אלא מתוך הגובה שלהם, של רע וטוב, שנמצא מעל הגובה שלנו, מעל הראש לנו.
נבין, שאנחנו מדברים כאן על שני כוחות הטבע, פלוס ומינוס, שרק שני הכוחות האלה קיימים ומנהלים את כל הטבע. ודווקא אם אנחנו לומדים אותם בדרגת הדומם, פלוס ומינוס, אלקטרון - פוזיטרון, אם אנחנו לומדים אותו בצומח, שהוא נושם ופולט, אם אנחנו מדברים על דרגת החי שיש כבר משיכה ופליטה והתרבות והכל, אלה כבר צורות כאלו, אבל הכל בנוי על פלוס ומינוס, על שני כוחות, על האיזון ביניהם.
ואם אי איזון, אז אותו המרכיב של הטבע הוא חולה, וגם גורם על ידי החולי שלו אי איזון בכלל הטבע. ואם אנחנו מדברים על כל העולם, שכולו קשור זה לזה, כמו שאנחנו עכשיו מגלים, אז ודאי שכל אחד גורם לשני באיזון יותר או פחות השפעה על הכל. ובדרגת האדם אנחנו יכולים לאזן את עצמנו רק על ידי זה שנתעסק או בפירוד או בחיבור. כי "האדם" זה נקרא לא הגוף שלנו, הגוף שלנו שייך לעולם החי, אלא ה"אדם" שבנו זה מודעות. אז במודעות יש לי יכולת כל הזמן על ידי הרגש והשכל שלי, מעל דרגת החי, להשתמש באחרים לרעה או לטובה.
ואז אני צריך לראות, איך בטבע בנוי הכל מלכתחילה? להיות מאוזנים. וגם אני צריך אז, בדרגה שלי, להבין שיש לנו כאן בחירה חופשית להביא את עצמנו לאיזון, ובזה אני מממש את האדם שבי. ואיך לעשות זאת? יש שיטה שאומרת לנו איך לעשות, חיבור אינטגרלי בינינו. ויש אלף הוכחות מצד המדע של היום עד כמה שדווקא האיזון בינינו, הוא יגרום להשפעה טובה בכל שטחי החיים שלנו, בכל הדברים.
זו בסופו של דבר הבעיה שלנו בחיבור עם הילדים, בין בני זוג, בעבודה, בין המדינות, בכל דבר. רק חיבור חסר. הרי במה אנחנו מתעסקים? בכל החיים שלנו אנחנו מתעסקים תמיד בחוסר חיבור או בחיבור, כך זה יוצא. בורסה, כלכלה, זו העתקה מיחסים בינינו, חיבור פחות - חיבור יותר, מי מרוויח על ידי מי, מי מצליח להיות יותר אגואיסט ולהרוויח, ואנחנו מפרסמים טבלאות, "תראו מי הכי מוצלח בזה שהוא "אוכל" את השני".
אז צריכים לאזן את הכוח הזה. לא שאנחנו נגד, אבל צריכים לאזן, שלא יגרום נזק כמו שעכשיו אנחנו נמצאים במשבר כל כך גדול בכלכלה, בפיננסים, שזה מאיים עלינו ממש. אנחנו נתנו לכוח השלילי לעשות מה שבא לו בעולם, בלי לאזן אותו עם הכוח החיובי.
אז בסך הכל אנחנו מדברים על האיזון.
הוסף למועדפים
| שייך לנושאים: נושאי הערבות, המשבר, נושאי הערבות, התלות ההדדית, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
תגובות
להשאיר תגובה
יש להרשם כדי להוסיף תגובות.