"לכאן נכנסים רק עם חיוך" - את מלבישה מסכה כזאת, ונכנסת הביתה.
פורסם: 26.06.12, 7:44 am
ניצה: כשאתה מדבר על השפעת הסביבה אתה מדבר על חברה, אבל האם אדם בביתו, הבית שלו, המשפחה שלו, זו סביבה?
ודאי שכן. אנחנו יכולים לארגן בבית מדינה בפני עצמה. אנחנו יכולים לשבת כולנו סביב השולחן ולסכם כולנו שלא אכפת לנו מה שיש בחוץ, בבית אנחנו נתנהג בצורה אחרת. יש לנו בבית מדינה שלמה, ובה אנחנו רוצים לקבוע חוקים אחרים לגמרי.
ניצה: לשם היינו רוצים לכוון את כל השאלות.
אז בואו נעשה בבית כך, שלפחות כשאנחנו חוזרים הביתה, אין מריבות, אין בעיות. יש בעיות, אבל אנחנו פותחים אותן בצורה אחרת לגמרי.
קודם כל מי שבא הביתה, מוריד את כל הבעיות מעליו כמו בגד עליון, מעבר לדלת. הוא נכנס לפתח הבית, רק עם חיוך, רק עם יחס טוב, הכול מצוין, כך כולנו. סיכמנו? נחתום חוזה.
אורית: כמה זה ריאלי? אני חטפתי עצבים כאלה מהנהג שחתך אותי בכביש וכמעט התהפכתי בגללו. אני כל כך עצבנית, אני באה הביתה כולי נסערת.
את לא "באה הביתה". את מתקרבת לפתח הבית, ועל הדלת כתוב, "לכאן נכנסים רק עם חיוך". אז הילדים מודדים את החיוך שלך, נניח שהוא 8 סנטימטר, מפינה לפינה. פחות מזה אסור לך להיכנס, ממש כך. זהו תנאי כתוב, גם לאימא וגם לאבא, תנאי לכל אחד ואחד. מצד אחד זה צחוק, מצד שני זה דבר מאוד רציני. אתן יודעות את זה, זו פסיכולוגיה. את מלבישה מסכה כזאת, ונכנסת הביתה.
אחרי שהכול מסתדר, את אומרת, "עכשיו אני אספר לכם מה שקרה". את מחזיקה את עצמך לא להתפרץ, ומספרת להם את זה בצורה יפה וטובה.
אורית: אחרי שאני רגועה.
כן. למשל, "היום "נדפק לי הרכב, היה לי פנצ'ר, הלכה הכנף, אבל לא נורא, נעבור את זה".
תגידי לי את, בתור פסיכולוגית, את חושבת שזה בלתי אפשרי, אם כל הבית לוחץ עליך שכך תתייחסי לכולם, האם לא תתביישי להתייחס אחרת?
אורית: האמת היא שזה תיאורטי, לא משהו שכבר מיושם. אבל זה נשמע לי נכון, זה נשמע שזו בהחלט השפעה מאוד חזקה של הבית.
זה הכול הרגל. אנחנו רגילים להוציא הכול החוצה, אנחנו חושבים שעל ידי זה יהיה לנו טוב, ויהיה טוב לעולם, למשפחה, לקרובים, לחוג הקרוב אלינו. כמו שהיפנים המציאו בובות שמרביצים להן וכן הלאה. אם אדם לא יודע לעשות את הפיצוי בצורה אחרת, אז ודאי שזה יכול להיות טוב. אבל אנחנו לא רואים שהחברה נעשתה מזה יותר טובה. הרוגע הזה הוא לא רוגע, הוא פשוט מפרק את עצמו, הוא מוריד מתח, הוא הופך את המתח הפנימי למתח פיסי. אבל בסך הכל החברה לא נעשית יותר טובה מזה. אנחנו רואים שהבעיות שם לא פחות גדולות. חוץ מזה מדובר על היפנים, עם כל השיטות הקדומות שלהם, לא בכל מקום זה עובד.
אנחנו ששייכים יותר לצד האירופאי, לא נמשכים לשיטה היפנית, אלא יותר לצעקות, יותר לעצבים, למריבות, "רבתי, עכשיו אני רגוע". אבל המתח לא נרגע, להפך, הוא נכנס יותר עמוק, מפני שהעברתי את הכוח הפנימי שלי רק לצעקה ולעצבים. אני התעייפתי מזה יותר, אך מזה אני לא מתרפא.
חיים חדשים - שיחה 21 - 26.6.2012
שייך לקטגוריות -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, השפעת הסביבה | להשאיר תגובה | |
מתחילים מהסבר, מדוגמה, מקריאת סיפורים - קודם כל חייב להיות כאן רווח
פורסם: 26.06.12, 6:37 am
ניצה: אם אני כאדם, כאימא, רוצה בתוך המערכת של הבית שלי, באותה סביבה ביתית, להגיע לתוצאה הזאת, שהמשפחה שלי תחיה באמת בהרמוניה, ומערכות הקשר שלנו יהיו מאוד טובות. איך אני מתחילה לעשות את זה, מאיפה מתחילים?
מתחילים מהסבר, מדוגמה, מקריאת סיפורים. פעם היה אצלי כך. היינו בני זוג שחיים חיים דתיים. הבן הלך ללמוד בחדר, ואחר כך לישיבה. הבנות הלכו ללמוד ב"בית יעקב", ובבית הייתה אווירה אחרת לגמרי. יש איזו רמה של יחסים שחייבת להיות בבית. יחס להורים, יחס לילדים. מלמדים שם את הילדים איך להתייחס להורים, בכבוד. ואיך אימא ואבא, צריכים להתייחס ביניהם. מריבות יש בכל מקום, אבל בכל זאת הרמה הכללית היא הרבה יותר רגועה. אין להם דוגמאות שליליות מהטלוויזיה על כל המריבות והבעיות.
אני לא רוצה חלילה להחזיר בתשובה את הקהל, אלא אני אומר שאם חברה רוצה וקובעת לעצמה חוקים, לא חשוב אם החוקים באים מהתורה, או החוקים באים מהרופאים, או מאיזה טעם אחר, אבל אם חברה לוקחת את זה וקובעת, אנחנו רואים שכך זה יתקיים.
ניצה: בעצם אתה מדבר על סולם ערכים, שהיה בחברה הזאת.
שם זה מטעם התורה, אצלנו זה צריך להיות מטעם הבריאות, או מטעם הכסף. אדם צריך להבין שהוא מפסיד. היחס שאני מקבל מהחברה שווה לבריאות שלי, לרוגע שלי, למנוחה שלי, וכולי. וכן בעבודה, זה עולה כסף, אני יכול להרוויח יותר, אני יכול לעשות הרבה יותר דברים, אני נמצא במצב יותר בטוח, בביטחון וכן הלאה. קודם כל חייב להיות כאן רווח, ואז אחרי זה אין בעיה, כמו עם הסיגריות.
הם הראו לכולם, שכביכול הרבה יותר אנשים מתים מכל מיני מחלות בעקבות עישון סיגריות, כמו שכתוב על כל קופסה וקופסה. כאילו שלא מתים עם זה ובלי זה, אבל הם עשו את זה יפה, אני רואה שזה אפשרי, זו דוגמה יפה מאוד בשבילנו.
חיים חדשים - שיחה 21 - 26.6.2012
שייך לקטגוריות -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, חינוך לנשים/משפחה | להשאיר תגובה | |
יש לך פתח לעשות חברה יותר מאוזנת. הוא ירגיש מזה לא רק חיוכים, אלא גם יותר ביטחון. וביטחון חומרי, לא רק נפשי
פורסם: 26.06.12, 6:35 am
ניצה: האם מערכות הקשר שלנו הן מערכות דומות, או שאלה מערכות הרבה יותר מורכבות?
אם אנחנו רוצים להביא את האדם למצב שהוא סך הכל יהיה מאושר, ואנחנו אומרים שחוץ ממזון, פינה חמה, הסקה, מה שהוא חייב לחיים, מה שגופו חייב, כל היתר הוא ממלא על ידי יחס חברתי, אז מה יש עוד לעשות? ואם אנחנו נשנה את היחס החברתי לטובה, אז הוא יזכה, חוץ מחיוך, לתמיכה, וכמו כן הוא ירצה גם לתמוך במישהו.
מכאן והלאה יש לך פתח לעשות חברה יותר מאוזנת. הוא ירגיש מזה לא רק חיוכים, אלא גם יותר ביטחון. וביטחון חומרי, לא רק נפשי.
אורית: יש לי עוד סיפור. אדם שהוא בעל מפעל מאוד גדול, החליט שהוא רוצה שמצב הרוח והאפקטיביות של האנשים במפעל יעלו. אז הוא החליט שכל תקופה מסוימת הוא יתן להם בונוס. ובאמת האנשים היו טיפ טיפה יותר פרודוקטיביים, האווירה הייתה טיפ טיפה יותר טובה.
ואז יום אחד הם התחילו לבוא בדרישות שכדי להגדיל את התפוקה הם רוצים בונוס יותר גבוה. איך אנחנו מתמודדים עם כך שאנחנו רוצים לעשות משהו שהוא חיובי כלפי הפרטים, כלפי אנשים מסוימים, ובסופו של דבר אנחנו זוכים לדרישה "אני רוצה עוד"?
אני חושב שהם צודקים. הם רוצים להרוויח יותר מהחיוך, יפה מאוד. זאת אומרת, הם כבר הרגישו שהחיוך שלהם שווה הרבה כסף. זה טוב מאוד.
אורית: זאת לא סחטנות?
למה סחטנות? אנחנו באים לבעל המפעל, ומדברים איתו בחיוך, והוא מדבר אלינו גם בחיוך. אנחנו אומרים "אתה בחור טוב, ואנחנו גם טובים, נכון?" והוא עונה, "כן אתם טובים". ואז אנחנו אומרים לו, בוא נעשה חשבון, בכמה עלתה התפוקה שלנו, כתוצאה מהיחס היפה בינינו. נניח שאנחנו עושים 10% יותר, זאת אומרת, שאתה מרוויח מאיתנו 10% יותר. כמה הבטחת לנו לשלם מזה, להוסיף? אולי עוד בונוס, עוד יום חופש, או פעם בחודש פיקניק או משהו כזה.
אז אנחנו רוצים ממך קצת יותר. לפי המספרים כדאי לך. אנחנו יודעים שזה כדאי גם לנו, גם היחס, גם העצבים, גם הבריאות. אנחנו מרוויחים מזה שאנחנו פחות חולים, אנחנו מרוויחים מזה שיש יחס טוב בעבודה. אני כבר לא רוצה לברוח ממנה לפני הזמן, אני לא הולך לעשן כל חצי שעה סיגריה מעצבים, אנחנו לא מדברים רק רכילות זה עם זה בזמן העבודה. אני לא לוקח ימי מחלה מתי שאני רוצה או לא רוצה.
אז בוא נעשה חשבון, יכול להיות שבאמת כדאי גם לך וגם לנו, חוץ מחיוך, להתחלק ברווחים, מה הבעיה?
אורית: טוב זה יהיה מאוד מעניין.
אני חושב שזה אפשרי כמו שעשו עם הסיגריות ועם כל הדברים האלה. עשו מחקרים, הביאו טבלאות, גרפים, נוסחאות, בכמה זה גורם רע ובמה זה משפר, והוכיחו לאנשים. הייתה שם מלחמה גדולה מאוד, את חושבת שאנשים כמו פיליפ מוריס, סתם כך הסכימו לכל הדברים. אין להם לובי בממשלות?
תנסי לעשות בשלב הבא מלחמה נגד קוקה קולה, היא יותר מזיקה מהסיגריות. גם לילדים הקטנים וגם לכולם. צריך רק להוביל לובי חזק מאוד. אבל כשמדובר על היחס הטוב בינינו, גם לא יכול להיות מישהו שהוא אנטי. מי יגיד שלריב זה כדאי? הכול בידיים שלנו.
חיים חדשים – שיחה 21 - 26.6.2012
שייך לקטגוריות השפעת הסביבה, חינוך מבוגרים | להשאיר תגובה | |
צריך ללמד את האדם איך לעשות כך במשפחה. ללמד אותו איך בבית, או מחוץ לבית, במקום העבודה
פורסם: 26.06.12, 6:32 am
אורית: מלכתחילה אתה אומר שלכל לובי, לכל מערכת יחסים, צריך תמיד לבוא בגישה חיובית. תמיד צריך לבוא ממקום של לרצות לעשות שיפור, איזשהו תיקון.
ודאי. אנחנו צריכים להרוויח, להראות רווח. מה עשו כל הרופאים, או מי שארגן את המלחמה הזו נגד הסיגריות? הם באו לממשלה ואמרו "אם אנחנו לא מפסיקים לעשן כמו קודם, הממשלה מפסידה בבריאות, במחלות, בימי עבודה וכולי, נניח עשרה מיליארד דולר בשנה". זה הרבה יותר אבל נניח. הממשלה עשתה חשבון, כמה היא מרוויחה מהסיגריות, וכמה היא מפסידה, ובסופו של דבר ויתרה.
אורית: זה מחזיר אותנו לרווח.
כן נכון. אבל כשמדובר על יחס טוב אין בעיה, כאן אין חשבון. בטוח שזה טוב. מה אנחנו משלמים עבור זה? עכשיו אנחנו אומרים שכוח הקניה יורד אצל האנשים, אומרים שרוסיה כולה מחזיקה מעמד בגלל שמוכרים וודקה. למה הכלכלה שלה לא נופלת? בגלל שכל אדם קונה כל יום בקבוק וודקה. אצלנו, אם כל אחד היה קונה קופסת סיגריות ליום שזה עולה הרבה יותר מבקבוק וודקה היום, זה היה רווח נקי למדינה, ובכל זאת ויתרו, עשו חשבון.
לכן אין לנו שום בעיה. צריך ללמד את האדם איך לעשות כך במשפחה. ללמד אותו איך בבית, או מחוץ לבית, במקום העבודה לעשות כך. אבל שוב, בלי תמיכת הסביבה, שהוא יכול לעשות איתם הסכם ממש, זה לא יעבוד.
אורן: השאלה האם אותו הדיון שעכשיו עשיתם על רווח, אנחנו יכולים לעשות בבית או בעבודה. אולי נתחיל מהבית ואחר כך נעבור לעבודה. נניח שאנחנו בני הבית מתיישבים, ועושים את מה שהצעת עכשיו, לברר מה נרוויח אם יהיה בינינו משהו. השאלה היא, איך אתה מגדיר את מה שצריך להיות בינינו?
הסכמה חיובית, חברתית, חמה, עם חיוך.
אורן: זאת הרוח שצריכה לשרות בתוך הבית. ומה מרוויחים? אמרת שחשוב שכל אחד יראה מול עיניו את הרווח.
ברור לנו שאדם לא יכול להתקיים לבד, הוא זקוק לחברה. אם הוא חולה, זקן, ילד קטן, אם הוא עייף, באלף מצבים אנחנו צריכים תמיכה, בלי התמיכה הזאת אנחנו לא נוכל להתקיים. יש כאלה שלא מולידים ילדים, וחוסכים את כל הכסף לעת זקנה, שיוכלו לשלם למטפלים, או לבית אבות מפואר וכולי.
הם בכל זאת צריכים חברה, אז הם קונים אותה בכסף. אנחנו בנויים בצורה כזאת שאנחנו לא יכולים להתקיים בלי חברה, אין כאן שאלה. אז בבית זה ודאי כדאי.
אורן: כדאי שיהיה בינינו יחס טוב?
כן.
חיים חדשים - שיחה 21 - 26.6.2012
שייך לקטגוריות -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, השפעת הסביבה, חינוך מבוגרים | להשאיר תגובה | |
הגרושין לא היו קורים, אם יש לי יחס טוב, תמיכה, בפרט שיש כבר ילדים
פורסם: 26.06.12, 6:25 am
אורן: מה הם הרווחים שנקבל? אנחנו כבר לא לבד בבית, אתה יכול לפרוט את זה לרווחים מעשיים?
אני חושב שאם היום אנחנו מגיעים ל-60% גירושין באירופה ובאמריקה, בארץ קצת פחות, נניח ל-40%, אז אני חושב שהגרושין לא היו קורים, אם יש לי יחס טוב, תמיכה, בפרט שיש כבר ילדים, אז למה להתגרש? האם בפעם הבאה זה יהיה יותר טוב? החום שמוענק בבית מחזיק את האדם, הוא מקבל יחס טוב כמו בבית אימא, הוא כמו ילד קטן שלא רוצה לברוח מזה.
אורן: איזה חום?
חום, אהבה, הבנה, יחס יפה, כל אלה מחזיקים אותנו. כל אחד רוצה את זה.
אורית: בדרך כלל כמעט בכל בית, תמיד יש אוכל, תמיד יש בישולים. חום ואהבה זה עוד משהו, קצת יותר מזין. אבל בדרך כלל מסופק איזה בסיס של ביטחון מסוים. ועדיין, למרות שזה החלק הטוב, אנחנו רואים שיש כאן באמת תופעה גרועה.
הבעיה היא שאין יחס. אני יכול לבוא הביתה ולשמוע, "יש אוכל במקרר", אני לוקח, "אתה יכול לחמם", אני מחמם, יחס זה משהו אחר. אני יכול לקבל סנדוויץ' פשוט, או אפילו להכין אותו בעצמי, אבל יחס צריך להיות והוא לא תלוי בכך שיש או אין אוכל מבושל.
אורית: אז אם מישהו בא הביתה ואומרים לו "שלום, מה שלומך, ברוך הבא, תכין סנדוויץ'". זה יותר טוב?
לא יגידו לו "תכין סנדוויץ'".
אורית: אז ישאלו אותו "אתה רעב"?
אני לא מבין אותך. את לא מרגישה מה זה להעביר חום?
אורית: אני אומרת שאצלי זה אולי יכול להיות קצת אחרת.
איך אחרת? את מחייכת ואחר כך אומרת לו, אם אתה רוצה לאכול לך למקרר?
אורית: בוא לא ניקח אותי כדוגמה. כי אנשים מגיעים עם כל מיני צרות.
לא, עבור הצרות צריך להיות זמן אחר, לא מיד. נניח כל שני וחמישי רבע שעה, משמונה עד שמונה ורבע.
אורית: נגדיר זמן עבור הצרות.
כן. אין דבר אחר, אני אומר זאת בכוונה וברצינות. זה לא בכעס ועצבים, אלא באמת על ידי סינון דרך פילטר את מעבירה רק את הבעיה עצמה ומספרת עליה, לא על היחס שלך ולא על היחס של מישהו אחר, אלא מה יש לנו.
ניצה: מה ההבדל בין יחס לבין מערכת יחסים?
נראה לי שמערכת יחסים זה משהו שאנחנו בונים. מורי רב"ש היה אומר כך, "אהבה זו חיה שמגדלים בבית על ידי וויתורים הדדיים". חית בית שגדלה מוויתורים הדדיים.
חיים חדשים - שיחה 21 - 26.6.2012
שייך לקטגוריות -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות | להשאיר תגובה | |