שיחה 6 - 16. השדה המאוחד
חלק 16/18
אורן: אולי בכל זאת כמה מילים על התעשייה הפנימית. אמרת שאנחנו נתחיל לפתח התקשרויות רגשיות בינינו, בין האנשים מלב אל לב, שלאו דווקא יהיו כרוכות בקשר אינטרנטי או משהו כזה, אלא ברמה הרגשית.
אני לא רציתי להיכנס לזה כדי שאנשים לא יחשבו שזאת מיסטיקה. אבל ברגע שאנחנו מרגישים זה את זה, אנחנו יכולים להגיע על ידי האהבה הכללית, כשאנחנו נגלה את רשת הקשר בינינו, הקומוניקציה הפנימית, מלב ללב, ממוח למוח, וגם מדענים אומרים שאנחנו קשורים כך באיזה שדה אחד, ברמה האנושית. כמו שדה כוח חשמלי ומגנטי, ושדה כוח משיכה, אז יש שדות אחרים של כוחות. ואנחנו יודעים שיש כוח המחשבה, שאני יכול לחשוב ואתה פתאום קולט, ואני מרגיש איזה רצון בלב ואתה פתאום מגלה. אנחנו יודעים שיש אנשים בעולם שלנו, שרגישים לזה, שמסוגלים לזה יותר, ומסוגלים פחות.
וכאן אנחנו מפתחים ביחס בין האדם לאחרים כזאת רגישות, שאנחנו מתחילים להרגיש, להבין אחד את השני אפילו בלי מילים. אני פתאום יוצא להרגיש את כל האנושות כמו קרובים שלי, כמו ידידים שלי, כמו שהם ממש נכנסים יותר ויותר לליבי, ומרגיש שאני נמצא יותר ויותר בליבם. ואז יוצא בינינו קשר, פתאום מתגלה סוג קשר כזה, שאני לא זקוק לאינטרנט, ולא למילים, ולא לכלום, אלא מספיקה לי השפה הפנימית הזאת, מלב אל לב. זה כמו שאתה מסתכל על זוג אוהבים, הם לא מדברים, הם מסתכלים זה על זה ומחייכים, כטיפשים. אלא שביניהם מספיקה ההרגשה שכל אחד בלב השני.
אז כאן אנחנו מדברים על דברים יותר רציניים, זאת לא סתם הרגשת אהבה, אלא כאן אנחנו מדברים שכל אותם חוטי האינטרנט, וכל הקומוניקציות, וכל המסחר, וכל התרבות, והחינוך, כל הדברים האלה מתחילים להיות מורגשים בטכנולוגיה הפנימית שלנו, החדשה. שאנחנו פתאום מגלים בקשר הפנימי בינינו, מקום איפה שאנחנו יכולים לבנות שם אנושות חדשה, עולם חדש, מלא רגשות, מלא מחשבות משותפות, ובונים שם בתוכנו, בהרגשה הזאת ממש עולם ומלואו. ואז היחסים האלה ימלאו אותנו במקום מוסיקה, וספרות, ותיאטרון, וקולנוע, שם הכל יהיה. אני לא צריך לעשות את הסימנים החיצונים האלה, כדי להתפעל מכל מיני הצורות הפנימיות האלה של הקשר בינינו. על מה מדברות כל צורות האמנות, נניח? על התפעלות האדם, אז אני כך ארגיש אותו. בשביל מה אני צריך לפתח את הטכנולוגיות למיניהן, ועוד ועוד. סך הכל לדברים ההכרחיים, אוכל נפש, ואחר כך ליהנות מהחיים.
אז מה התענוג? התענוג הוא מופשט, אני יכול ליהנות בלי לייצר מסביבי הרים של ברזל, ובטון, וכל מיני דברים כאלה, אני יכול לעשות זאת בצורה הרבה יותר פשוטה. העיקר הוא המילוי הפנימי, לזה אדם חי. מה יש לעשיר? יש לו בבנק סכום עם עשרה אפסים נניח, ויש לו הרגשה בלב. ההרגשה הזאת היא החשובה, נניח שגנבו ממנו את כל הסכום הזה, והוא לא יודע וממשיך בהרגשה. זאת אומרת, אנחנו יכולים להביא לאדם כזה מילוי, שהוא פשוט לא צריך יותר מכך שהגוף הבהמי יחיה, והמילוי שלו כאדם כל הזמן גדל וגדל.
מקורות מדעיים - הטבע - 1. הטבע מפתח אותנו לרמה חדשה של קשר בינינו
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -6, 16. השדה המאוחד, הסברה וחינוך לערבות, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 6 - 17. ההרגל הופך את הייאוש ליותר נוח
חלק 17/18
אורן: דיברת בתחילת השיחה שהמון אנשים היום בעולם, במקומות שונים, מרגישים ייאוש.
זה לפי הסטטיסטיקה, מה אפשר לעשות.
אורן: זה באמת נכון מבחינת סטטיסטיקה וכן הלאה, אבל מצד שני בל נאמר שכולם היום מרגישים ייאוש, זה לא מדויק. זאת אומרת, המון אנשים גם לא מרגישים ייאוש.
לא זאת הבעיה. הבעיה היא שאנחנו מתרגלים. אני זוכר שסבא שלי היה איש מאוד צנוע וזה לא מקרה שהיה חסר לו ממש, היה לו מזרון עם איזה שקע, והגוף שלו אני חושב, קיבל כבר לפי השקע גם כזאת צורה, כזה כיפוף. וכמה שאמרתי לו "בוא אני אחליף לך מזרן, אני אביא מזרן חדש, יפה, משהו חלום, תרגיש בזה שאתה נמצא בגן עדן במקום שאתה שוכב באיזה בור", הוא ענה "לא, זה בסדר, התרגלתי לזה". בדיוק מכניס לשם איזו צלע וכך ישן, טוב לו. אז זה לא נקרא שאלה החיים הטובים אלא הרגל, אדם מתרגל. אנשים מתרגלים להיות קצת בעימות זה עם זה, מתרגלים לכל מיני דברים בחיים, ואז הרגל נעשה טבע שני, והוא כבר מוריד את הדברים האלה מהדברים השליליים, וזה רגיל, רגוע.
אני זוכר שביקרתי קרובים שלי בקנדה, והגיעו אליהם קרובים מרוסיה. זה היה בשנות התשעים של המאה ה-20 כשברוסיה הייתה אז המהפכה הגדולה, והכל נשבר, ולא היה מה לאכול. הקרוב הזמין אותם לבקר בקנדה והם חיו אצלו כחודש ימים, והם סיפרו לי שהוא לקח אותם בפעם הראשונה בחייהם, אז לא ידעו ברוסיה בכלל שדבר כזה קיים, לסופר, חנות מזון, אבל חנות גדולה. הם נכנסו לשם ומיד יצאו, הם לא יכלו להיות שם.
הם אמרו שזה כל כך כאב להם, מהשפע שהיה בסופר, שהם לא יכלו לסבול אותו, בא להם כאילו להתנתק ממנו, לעזוב, לברוח. כי האדם שרגיל לכך שבקושי יש לו לחם, או אולי איזה נקניק, או עוד משהו, אם יש בכלל בחנות, מפני שבאותה תקופה גם זה לא היה בחנויות, ובא ורואה שלושים סוגי לחמים, חמישים סוגי נקניקים, רק תיקח ויגידו לך תודה, יתנו לך עגלה וכל מה שיש לך יישאו עבורך עד הרכב והכל. הם לא רגילים.
עכשיו, קח את אותו קנדי לרוסיה, שנכנס שם לחנות ויש בחנות אולי איזו חתיכת נקניק יבש ולחם שלא ידוע ממה הוא עשוי, ומדובר על הזמנים ההם, אז הוא יחשוב, שבבית סוהר בקנדה יותר טוב, שם מחלקים בננות וכל מיני דברים, וברוסיה זה לא חיים. ואם ישאל שם את הרוסים שחיים באותו מצב, באותו מקום, הם יגידו, "בסדר, אבל מה אפשר לעשות, אנחנו נסתדר".
אני זוכר ששאלתי כך את אחד התלמידים שלי, שהיה באותה תקופה ברוסיה, והוא אמר, "אני מסודר. אני מבין שלְפַנָי החורף, אבל יש לי שני שקי תפוחי אדמה ושק של ראשי כרוב, וזהו. שלושה שקים. ואני יודע שכבר את החורף אני אעבור". מכאן ניתן לראות איך אדם חושב על החיים שלו, ששלושה שקים מספיקים לו, שאת זה יהיה לו. ואם עכשיו תגיד זאת שוב לאיזה קנדי, הוא לא יבין כלל את רמות החיים האלה. או שתרד לאפריקה, איך שחיים בדולר ליום, ותראה ששם בכלל אין אוכל. האם אני יכול להגיד לילד אפריקאי כמו שאני אומר לנכד שלי, "אם אתה לא אוכל טוב, אני לא לוקח אותך לספארי, לגן החיות"? האם ילד אפריקאי ישמע פעם דבר כזה? יגידו לו "לך לספארי".
זאת אומרת, אנחנו צריכים להבין שאנשים מתרגלים לצרות והרגל כבר מוחק את הרגשת הצער. דיברתי עם אדם שישב ברוסיה עשרים או עשרים וחמש שנה בבית סוהר בסיביר, במחנות עבודה כאלה. וכשהוא השתחרר משם, הוא לא רצה לצאת, הוא לא הבין איך אפשר להסתדר בעולם, כי כל העולם היה בבית הסוהר. וליד בית סוהר היתה עיירה, שכולה מאותם אנשים שיצאו מבית סוהר ולא רצו לנסוע לאף מקום, ושם באותה עיירה הם כבר התיישבו וחיו, גמרו את החיים. העיירה הזו בסיביר היתה במקום נידח ממש, אין כלום, אבל הם כבר לא יכלו לחשוב איך הם מסתדרים בעולם הזה. כאן בסיביר הכל ברור, הכל מובן, הכל שלי.
האדם לא בנוי לפי חשבון יבש, שם יהיה לי ככה וכאן יהיה לי ככה, אלא הוא ניזון מהחום הפנימי, מההרגל, מהמקום, מהבית, מהכול. אז אתה לא יכול לבוא עכשיו לפי הסטטיסטיקה שלך ולהגיד אני לא מרגיש איך רע לאנשים, שטוב להם. הם רגילים לזה, מצד אחד, הם לא מבינים מה נפתח להם,. מצד שני, אנחנו לא יכולים לבוא אליהם ולהגיד "מה, אתם לא מבינים?" אלא אנחנו מגיעים לפי המשבר, אנחנו מגיעים לאדם רק במקצת לקדם את העניין, להראות לו במה דברים אמורים, שיכולים להיות מצבים עוד יותר, ועוד יותר, ועוד יותר גרועים, ולכן כדאי לנו כבר עכשיו להתחיל את החינוך, לפני המהומות ולפני המלחמות האזרחיות שבמדינות, "בואו אנחנו נתחיל לחנך את העם" וכן הלאה.
אבל לכל שכבות האוכלוסייה שמרגישים במשבר, אנחנו יכולים לפנות. אלה שנמצאים בחוסר יכולת להסתדר כמשפחות, אלה שיש להם בעיות עם חינוך הילדים ואלה שמובטלים. אתה יכול להגיע לגיל הזהב, מתוך כך שעדיין יש להם כוח ועדיין יש להם איזה רצון במשהו להשתתף, אבל אף אחד לא מתעסק איתם. כלומר, חוץ מהחלק הפעיל שיש בסך הכל בחברה האנושית, יש לך הרבה אנשים שאתה יכול לטפל בהם כבר עכשיו. ומהחלק הפעיל עוד מעט תקבל ממנו בתור מובטלים, עד תשעים אחוז. זאת אומרת, כבר אנחנו עכשיו יכולים להתחיל להחדיר לתוך החברה את הגישה הזאת.
מקורות מדעיים - השפעת הסביבה - 1. רגל נעשה טבע שני
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -6, 17. ייאוש יותר נוח, הסברה וחינוך לערבות, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 6 - 18. לבנות בעצמנו את העתיד הטוב יותר
חלק 18/18
אורן: מה הסיכום למפגש שלנו היום?
הסיכום הוא שלפי כל מה שאנחנו רואים, הטבע מקדם אותנו למצב שאנחנו נצטרך להחליט בעצמנו, פעם ראשונה, על הצעד הבא שלנו בהתפתחות. תמיד התפתחנו בצורה עיוורת, עכשיו אנחנו צריכים להתפתח בעצמנו, לבנות לעצמנו את הצעד העתידי, את המצב העתידי. אנחנו בונים אותו ולא שנדחפים אליו, אלא אנחנו מגלים כמה שרע לנו כאן כדי לבנות את העתיד הטוב. ואנחנו לא נעבור לעתיד הטוב, אלא רק על ידי ההבנה, וההכרה, ורצון, ובניה בעצמנו.
וכאן אנחנו נדרוך במקום, עד שאנחנו נגלה את המשבר בצורה כזו שתחייב אותנו לעשות את הצעד הבא. זאת אומרת, לבנות את האנושות המאושרת, במצב המושלם, שבזה אנחנו נהיה באיזון עם הטבע הכללי.
אורן: תודה רבה הרבה לייטמן. תודה לכם שהייתם איתנו. תבואו עוד פעם, יהיה מעניין.
עד אז שיהיה לכם כל טוב ולהתראות.
(סוף השיחה)
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -6, 18. לבנות עתיד טוב |
| להשאיר תגובה | |
תקציר שיחה 6
לראשונה בהיסטוריה הגענו למשבר עולמי כולל. מדענים רבים מגלים שמקור הבעיה נובע מהקשר ומהיחס הלא-נכון בין בני האדם, ולכן הפתרון הוא למצוא את הקשר היפה בין בני האדם. שום צורת משטר חדשה או סדר כלכלי חדש לא יפתרו את בעיית המשבר.
יש לדייק, האגו קלקל את היחסים בינינו למצב של חוסר אמון בכל תחומי החיים: משפחה, חינוך, רפואה, כלכלה וכו'. אך הבעיה אינה בשימוש האגו עצמו, אלא בצורת השימוש בו.
האדם פועל לפי הרצון, ומתפתח בהתאם לרצון המתפתח שלו. תחילה האגו מפתח רצונות בסיסיים כמו: אוכל, מין, משפחה. בהמשך האדם רוצה יותר ומתחיל לכבוש את הטכנולוגיה, המסחר, המדע, התרבות ועוד. דווקא בדור שיש בו הכול, אנשים מגיעים לעצירה בהתפתחות הרצון עד להרגשת ייאוש כולל. כך הגענו למשבר הכללי ביחסים בינינו.
לאורך השנים, הביאה אותנו ההתפתחות להבנת הנחיצות בקשר יפה בינינו, עד כדי כך שאנחנו צריכים לאהוב זה את זה, אחרת לא יהיה אמון הנדרש לחיים הטובים. ללא מהפך משנאה לאהבה, ללא בניית אמון בין בני אדם, המשבר יחריף עד למצב בו לא נצליח לספק לעצמנו הכרחיות להתקיים.
עלינו לבנות חברה הקשורה זה לזה בהתחשבות הדדית, כדי לגלות את האהבה מצד הטבע. אולם כדי להגיע לאהבה עלינו לפתח נחיצות לכך, כי אהבה אי אפשר לחייב. אהבה באה מתוך רגש מיוחד מאוד, שנעתק מכל יתר הרגשות שנמצאות באדם.
בימינו המשבר הפיננסי מוציא המוני מובטלים לרחובות. רק התחשבות הדדית זה בזה תוכל לספק להם את הצרכים לקיום נורמאלי. עלינו לסדר את כל הרצונות שבנו כך שלא נשתמש בהם לטובת עצמנו בלבד, אלא בהתחשבות עם האחרים. עלינו לבנות בתוכנו הרגשה שאנחנו יחד, שאני דואג לאחר כמו שאני דואג לעצמי. אם עד היום התקדמנו עם האגו המתפתח, אז לראשונה אנחנו צריכים לטפל בעצמנו על ידי חינוך גלובלי אינטגרלי, שיביא אותנו להתחשבות ולפתיחת עולם חדש בינינו.
על ידי השקעה נכונה בקשר בינינו ובאמצעות תרגול בקבוצות קטנות נגיע להתפתחות איכותית כך שנתחיל להרגיש את הכוחות הפנימיים שבכל אחד, ומתוך זה נרגיש את כללות האהבה שנמצאת בטבע. בקשר נכון בינינו יש הרבה רגש, ואין צורך בכלי תקשורת נוספים כמו אינטרנט. שיפור היחסים בינינו יובילו אותנו לחיים מאושרים בכל דבר ודבר וכל הבעיות יסתדרו כתוצאה מההתחשבות בין בני האדם.
התועלות מהחיבור עם האחרים הן הרגשת השייכות לכלל (דרך קבוצות לימוד, הפעלות, אירועים ועוד). בכך נגיע לתוצאות של עולם בטוח ובריא, בו ילדים לא יסבלו מבריונים ומסמים בבית הספר, בו נתחשב בכל אחד בנהיגה, נסדר את הרפואה, נסדר את היחס לזקנים ולדור הצעיר ונבנה את החיים שלנו כך שיהיו חיי משפחה אחת חמה.
כפייה לא תעזור כאן. לעבור לעתיד טוב אפשר רק על ידי הבנה, הכרה, רצון ובניה עצמית. לכן מה שנדרש מכל אדם זה הכרה בהתפתחות שיצרנו לאורך ההיסטוריה. בעזרתה נגיע להתחשבות עם האחרים, לכן החינוך בראש.
רק כשהאדם נמצא בפני מצב של חיים או מוות ורואה שאין לו ברירה, הוא מגיע לחינוך החדש. לכן המשבר הוא שיחייב אותנו לעשות את הצעד הבא אל המצב המושלם: אנושות מאושרת באיזון עם הטבע הכללי.
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -6, -0. מאמר הכנה/תקציר |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 5 - הכנה - ממאמר "הערבות"
כל בני האדם ערבים זה לזה
רק כשכולם יהיו ערבים זה לזה בהשגת תכונת ההשפעה והאהבה - יתרחש גילוי הבורא. שיטת התיקון ניתנת, אם האדם מוכן לקבל את החוק "אהבת הזולת" - באותה המידה, שבה הוא אוהב את עצמו.
הגמר של תיקון העולם מסתכם בזה שכל האנושות תקבל את הכלל "ואהבת לרעך כמוך".
חובה זו מוטלת על אלו שמתעוררת בהם ה"נקודה שבלב" ("ישראל", מלשון ישר-אל). הם מחויבים לתקן את עצמם מקבלה להשפעה בכל 613 הרצונות שבנשמה.
כל מי שמתקן את עצמו, מכשיר על ידי תיקונו את כל האנושות להבין ולהגיע לאהבת הזולת, שהיא "הסולם לתכלית הבריאה" - לדביקות בבורא (בכך שליחותה של קבוצת "בני ברוך").
ההשראה בעבודה לבורא שוות ערך להשראה בעבודה לזולת, הרי אם האדם מבצע פעולות לשם טובת זולתו - ואין זה משנה אם הן מכוונות לזולת או לבורא - מתחברות האהבה לבורא ולחבר להרגשה אחת.
אבל אם האדם לא מצליח להישאר בהשפעה מלאה, ונופל שוב לאהבה עצמית - בכך גורם ל"דחיפה אחורנית לרוחניותו של העולם כולו".
השגת מטרת הבריאה מוטלת על כל המין האנושי ללא הבדל. אולם התיקון מתבצע בהדרגה: תחילה בכל מי שהתעוררה הנקודה שבלב (חברי קבוצת "בני ברוך" בכל העולם), ואחריהם מגיעים לתיקון כל באי העולם.
קבוצת "בני ברוך" נוסדה כדי להיות כ"מין מעבר" של שיטת התיקון והאהבה לכל העולם. בזכות זה, יבינו בני העולם את השלמות שבאהבת הזולת, יקבלו על עצמם את קיום החוק "ואהבת לרעך כמוך", והרע יתבטל מהעולם.
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -5, -0. מאמר הכנה/תקציר |
| להשאיר תגובה | |