שיחה 6 - 2. התפתחות האגו והרצונות
חלק 2/18
אנחנו רואים אצל ילדים, שהם לא נמשכים לכל מיני דברים מיוחדים, אלא רק למה שמעניין אותם, למה שטוב להם. כי האדם הולך לפי הרצון שלו. זאת אומרת, אנחנו צריכים לבדוק את האדם ולראות לְמה הרצונות שלו מתפתחים.
מדור לדור גילינו שהתפתחנו על ידי האגו שלנו. שהיה מפתח אותנו להתפתחות כזו שקודם כל אנחנו צריכים דברים בסיסיים, אוכל, מין, משפחה. בלי זה אדם לא יכול להתקיים, לכן כל הזמן היינו נמשכים לזה ומקיימים בכמה שאפשר. אחר כך התפתחה הטכנולוגיה, שעזרה לנו לפנות חלק מהיום לכל מיני עסקים אחרים. ואז התחלנו להתעסק קצת יותר בתעשייה, בתעשיית הבגדים, הנעליים וכן הלאה. התפתחו גם המסחר והמדע, והתחילו להיווצר עודפים במין האנושי, שגרמו לכך שלא כולם חייבים להיות ממש קשורים לקרקע. אנשים התחילו לעסוק גם בחכמה, בכתיבה, בתרבות, והיה ביקוש לכך בכל שכבות העם. התחלנו גם לגלות יבשות ולהתארגן במדינות ובתעשייה גדולה ומתקדמת יותר.
האדם מתפתח מתוך כך שהרצון שלו מתפתח ורוצה לכבוש יותר ויותר. הוא מסתכל על הכוכבים, וחושב איך להגיע אליהם. ובאמת, במאה הקודמת כבר התחלנו לצאת לחלל ולהיכנס לתוך האדמה וגם מתחת למים, למעמקים, ולאיפה שרק אפשר להגיע.
מקורות מדעיים - התפתחות האגו - 2. התפתחות הרצונות
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -6, -2. האגו והרצונות, נושאי הערבות, התפתחות האגו, מדע/אקולוגיה, מדע |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 6 - 3. עצירה בהתפתחות ותחילת התפתחות רצון חדש
חלק 3/18
אבל פתאום אנחנו מגלים עצירה בכל הנטיות הללו. וכל דבר שאני עוסק בו, אני מתייאש ממנו מהר ובא לי לעזוב אותו, כמו בחיים הפרטיים שלי. וכך בשנות השישים של המאה העשרים, הגענו למצב של דור מיוחד, מה שנקרא אז "ילדי הפרחים", שהתחיל לזלזל בכל הדברים האלה ולחפש מה יש בהם. הם לא רצו שום דבר. חשבנו שנפלה עליהם איזו עייפות, כי זה היה לא רחוק ממלחמת העולם השנייה, חשבנו שיש להם כל טוב, ולכן הם כאלו.
אבל לא זו היתה הסיבה. הם התחילו לחשוב על היחס לחיים בצורה אחרת. הם קיבלו רצון חדש, כשהם שואלים, בשביל מה אנחנו? למה אנחנו? כולנו הולכים לתהום כמו דרך מטחנת בשר, לא נשאר מאיתנו כלום. הופכים אותנו למכונות, כדי שנמלא רצונות של מישהו, ואנחנו לא מסכימים לכך.
והרצונות שלנו התפתחו והתפתחו יותר ויותר, עד שהגענו לייאוש כללי בכל מה שאדם עוסק בו, ואפילו מעל לייאוש כללי. אנחנו רואים שיש איזו מגמה כללית בטבע שלנו, בטבע הכלל אנושי. שאנחנו מגיעים לדכדוך, למצב שאנחנו שואלים, מה יש לנו בחיים? חיים מפני שחיים, רק כדי למלא מעט את עצמנו, רק כדי לא לסבול סתם. כי אין מה לעשות.
אז אדם בעצם לא מקבל התפתחות, פריחה ושמחה בחיים, אלא ממלא את עצמו מאין ברירה. הוא יודע שאין ברירה, שהוא חי כי צריך כך לחיות, ויותר ויותר אנשים מגיעים לייאוש, ודווקא בדור שיש בו הכול. לא חסר כלום. אפשר לעבוד, להסתדר, לרכוש מקצוע, יש הרבה חוגים, אפשר להתעסק באומנות, במוסיקה, אפשר לנסוע בכל העולם, לבלות. אנחנו רואים שהרצון שהתפתח בנו, שהוא כל המהות שלנו, כאילו לא מכוון אותנו לכלום. הוא נמצא, וזה מספיק לנו, אין לנו משיכה לשום דבר.
מקורות מדעיים - התפתחות האגו - 4. ההתפתחות האגואיסטית מובילה לריקנות, ניכור ומשבר
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -6, -3. רצון חדש, כלכלה/בריאות/ביטחון, אקטואליה, נושאי הערבות, המשבר |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 6 - 4. משבר אמון
חלק 4/18
וזה המיוחד בדור שלנו.
וכך הגענו למשבר כללי. שאם אנחנו רוצים לעבור אותו, אנחנו יכולים לעשות זאת רק דרך פתרון מאוד מיוחד, שנקרא למצוא שמחה, למצוא את מהות החיים, בקשר היפה שבין בני האדם. כשלגמרי לא ציפינו ובכלל לא חיפשנו תשובה כזאת. אבל הייאוש הכללי, היחס הזה, הזלזול לכל מה שיש לנו בחיים, המשבר בחיים האישיים והכלליים שבחברה, מביא אותנו למצב שאם אנחנו רוצים לגשת לפתרון הבעיות, אנחנו לאו דווקא מכוונים לאהוב להסתדר זה עם זה.
וכך כל בעיה ובעיה שאנחנו רוצים לפתור. למשל בעיות רפואיות. הפסקנו להאמין לרופאים, והתחלנו בכל מיני רפואות משלימות וטכניקות למיניהן. לָמה? כי בעיני האגו שלנו, הרפואה הפכה להיות עסק. המדינה צריכה להשקיע שליש מתקציבה במערכת הבריאות, כמו ששליש מהתקציב הולך לביטחון. זאת אומרת, הרפואה הפכה להיות עסק. ואנחנו כבר לא מאמינים לרופאים, אנחנו רואים שהתרופות הן לא תרופות, שסתם רוצים למכור לנו אותן. וסביב זה עושים אלפי בדיקות מיותרות, עם קרינות וכיוב'. ובמקום רופא אחד שהיה קודם, צצו פתאום אלף רופאים, ששולחים את החולים מאחד לשני כדי להרוויח ולהתפרנס.
זו דוגמא לחוסר האמון בינינו. האגו קלקל את היחסים בינינו. וכך בכל דבר, גם אדם עם המדינה, אדם עם החוק, ובין בני אדם. הכול נעצר בזה שאני נתקל באנשים שלא איכפת להם ממני, או ההיפך, רוצים לסדר אותי, מפיקים תועלת מזה שרע לי. כך אני מרגיש. אין אדם שמסתכל על השני בעין טובה, אלא אפשר להגיד שכל ההסתכלות היא דרך הכיס. והכול עד כדי כך שאדם לא רואה את האדם, אלא דרך הרווח בלבד. לא איכפת לי מי אתה, מה אתה, אלא רק מה אני מרוויח ממך, ומה אתה מרוויח ממני.
בצורה כזאת אנחנו מאבדים לא רק את הטעם בחיים, לא רק יופי שאי אפשר לקנות אותו, אלא הגענו למצב שאפילו במשפחה אנחנו לא חיים, כמו שכתוב "שונאי אדם יושבי ביתו". הגענו למצב שאנחנו לא יכולים להסתדר בכלכלה, במערכת הפיננסית, בתעשייה, ובשום דבר, כי בכל מקום אני משתדל להכניס חשבון פרטי שלי בלי להתחשב באחרים. ולכן אנחנו מייצרים המון מנגנונים כדי לשמור, כדי להגן, כדי שכל אחד יסדר את השני ויכניס משהו שיהיה לטובתו, ואפילו לא לטובתו, אלא העיקר לרעתו של האחר, כי בזה אני מרוויח.
ואנחנו נתקלים בזה בכל המערכות שלנו, בתרבות, בחינוך ובחינוך ילדים בכלל, יש לנו בעיה גדולה, כי לא נמצא הקשר בין בני האדם, בין הורים למורים, ובכלל בין כל האנשים במדינה. וסך הכול יוצא שאם לא אותנו, אז לפחות את הדור החדש היינו יכולים להעמיד בצורה יפה. אבל אנחנו לא מסוגלים, אנחנו רואים את ירידת הדורות, כשכל דור שנולד הוא מסכן. ולכן אנחנו גם לא רוצים להביא ילדים לעולם. בשביל מה, כדי שיסבלו?
אני מרגיש רע, ואני רואה שהילדים היום חיים בעולם עוד יותר גרוע. ובכלל אומרים שהעולם עומד להעלם כתוצאה מכל מיני דברים, כמו מחסור באוצרות האדמה, מלחמת אטום ועוד. אם כך, בשביל מה להביא ילד לעולם? רק כדי שיהיה לי טוב, שאתעסק איתו כמו עם כלב קטן? יותר טוב שאשחק עם כלב. ובאמת אנחנו רואים, שבכל דירה יש כלב. לָמה? כי אני אוהב אותו, הוא אוהב אותי, הוא נאמן. אין בעיות. הוא גם מוציא אותי לטייל.
אנחנו רואים שאנשים התחילו לשנות אפילו את היחס בין הדורות, בין הורים לילדים, ובין הורים להוריהם, כתוצאה מחוסר קשר ביניהם. בדרך כלל שלושה דורות נמצאים בעולם בעת ובעונה אחת, ואנחנו רואים שאין קשר ביניהם, אין יחס ביניהם.
אנחנו נמצאים היום במצב שאדם בוחר באיזו מדינה יותר קל לחיות. אם לא משנה לו השפה או עוד תנאים, אז הוא עובר ממדינה למדינה, וכך הוא לא קשור לאף אחד. יש אנשים שמטיילים בכל מיני מקומות בעולם, ומרגישים שהם לא שייכים לאף מקום. אבל בכל זאת בתוך האדם יש גם תביעה לחום, לפינה חמה, להרגשת בית, כי זה הטבע שלנו.
חוץ מזה אנחנו בעיקר רואים שלא נוכל לפתור את הבעיות הכלליות, הארגוניות שלנו. היום אנחנו צריכים להתארגן כנגד המשבר הכללי, ואנחנו מצביעים עליו ואומרים שהוא לא נפתר, אלא בקשר הנכון בין בני אדם. כי המשבר נובע ברובו מחוסר אמון ומכך שלא רוצים להיות טובים זה לזה.
כל הזמן חשבנו בצורה טכנית, קרה, שצריכים לעשות חשבונות של כסף, של חומרי גלם, של כל מיני סחורות, ולא יותר מזה. לא היה איכפת לנו מי עומד מאחורי המשבר. אבל הגענו למצב שזה לא מספיק. זה לא עובד בצורה כזאת, אלא אנחנו צריכים להכניס לכל היחסים בינינו חום, יחס, אמון. חוץ מחשבון יבש, צריך להוסיף מעל זה גם יחס, שמשקיעים זה בזה, ומוותרים זה לזה. בלי זה לא עובדים.
כי הרצון שלנו, שהוא כל היסוד שלנו, הוא רצון להרגיש, להרגיש מילוי. ומילוי לא מודדים בכסף. אני נהנה מהחיוך של הילד מפני שאני אוהב אותו, ואני לא אמכור אותו תמורת שום הון שבעולם. ואני יכול לסמוך על האנשים הקרובים שידאגו לי בכמה שרק אפשר, ואת זה אי אפשר לקנות בכסף, זה לא שאבנה לעצמי כל מיני מעגלים של תמיכה, כמו בתי חולים.
זאת אומרת הכול נתקע במצב שאיבדנו לגמרי קשר זה עם זה, החל מהחיים הרגילים, הפשוטים, ודרך היחס בין הדורות, היחס בין בני אדם, והיחס בין התעשייה, המסחר, החינוך, התרבות והביטחון. לא מלמדים אותנו להגיע לקשר הזה. פעם הוא פעל בצורה טבעית בין בני אדם, ואנשים היו חיים וקשורים לקרקע, לעיר, לארץ, למולדת. היום הדברים האלה הם די מטושטשים.
ולכן כשאנחנו מאבדים את המקור, את מושג הבית, שהוא מאוד חשוב לנו, אנחנו מרגישים חוסר טעם בחיים. כשאני נותן למישהו והוא נותן לי, אמנם קשה לנו היום להתחייב וגם להרגיש שמישהו מתייחס אלינו יפה, כי זה מורגש כנטל, בשביל מה ולמה, אבל בלי זה אנחנו לא יכולים להמשיך בחיים.
ולא מן הסתם המשבר שאנחנו עוברים היום הוא משבר רב גווני. הוא התחיל מהצורה היבשה ביותר, מהכסף, ועבר את כל המשברים בדרך, מהרגשיים ביותר, למשבר הפנימי בחיי האדם, במשפחה, עם הילדים, בתרבות, בחינוך, בבריאות וביטחון וכן הלאה, עד שהגיע לסוף, לכלכלה. אבל לא כל כך שמנו לב אל המשבר כל עוד הוא לא הגיע לרמה הרחוקה ביותר מהרגש בין בני אדם. לא היה איכפת לנו לוותר על הרגש, ולכן וויתרנו עליו.
מקורות מדעיים - התפתחות האגו - 4. ההתפתחות האגואיסטית מובילה לריקנות, ניכור ומשבר
שיחה 6 - 5. הטבע מלא אהבה
חלק 5/18
מה שאין כן עכשיו כבר אין ברירה, הגענו לסוף. ואם עושים חשבון הפוך, מהתחום הפיננסי חזרה אלינו, אז אנחנו רואים שאם לא נבנה אמון בין בני אדם, אנחנו ממש לא נוכל להתקיים. כי החברה האנושית לא מן הסתם נעשית יותר ויותר צמודה, סגורה, אחידה, אלא זה התהליך שכנראה נמצא בתוך ההתפתחות שלנו. אנחנו יכולים לצפות עליו מהצד, לבקר אותו, לברר אותו, אבל זו עובדה. וזה לא כל כך שייך אם אנחנו רוצים או לא. יש כנראה תהליך בטבע שלנו שכך צריך לעבור, שצריכים להתגלגל לצורות כאלה.
ולכן אין לנו ברירה, אלא לבנות את עצמנו כחברה שבה אנשים קשורים יותר זה לזה, חמים יותר, בהתחשבות, בהדדיות, כמו שכתוב במקורות העתיקים של כל הדתות והאמונות, שחייבים להגיע לאהבה. כך אומרים גם האנשים שחיים בטבע, שכך הם מרגישים את האהבה מצד הטבע, הדאגה מצד הטבע לכל דבר שנמצא בו. ואנחנו, שמתייחסים לזה בצורה אגואיסטית, דרך המשקפיים האגואיסטיות שלנו, אנחנו לא כל כך מזהים זאת.
שאלתי פעם את ג'יין גודאל, שחקרה במשך שבע עשרה שנה את התנהגותם של הקופים, מה הרגישה כשחיה ביער ביניהם, והקופים קיבלו אותה כאחת מהם. היא אמרה "אהבה, זה מה שהרגשתי שיש ביניהם. אמנם הם כל הזמן מבררים בעיות וכל הזמן כאילו צועקים, אבל זה רק כדי לעורר אהבה." היא גילתה את האהבה גם כלפי העצים, כלפי היער, כלפי השמיים והארץ. והיא בכלל לא הייתה כזאת, לכן היה מעניין לשמוע ממנה על כל התהליך שעברה ומה שגילתה. אדם שנמצא כל כך הרבה שנים, והגיע לג'ונגל הזה מה"ג'ונגל האמריקאי", מגלה לאט לאט שהטבע כולו אהבה.
קישור למקור המדעי - Dr. Jane Goodall
מקורות מדעיים - הטבע - 1. הטבע מפתח אותנו לרמה חדשה של קשר בינינו
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -6, -5. הטבע מלא אהבה, נושאי הערבות, הטבע, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 6 - 6. אי אפשר לחייב לאהוב
חלק 6/18
אם כך, אנחנו נמצאים באמת בבעיה גדולה. שכל הדתות, כל האמונות, והטכניקות למיניהן, כולן אומרות אותו דבר, שהאדם צריך להגיע בסוף ההתפתחות שלו לקשר יפה של האחד עם השני. לא נקרא לזה אהבה, אלא קשר שבלעדיו האנושות לא תוכל להתקיים. וכדי שנבין את החיסרון והנחיצות שבקשר כזה, אנחנו עוברים תהליך כזה, כדי שנגיע לאהבה, כדי שאנחנו נפתח אותה. למה? כי באהבה אי אפשר לחייב. אני יכול לשלם כסף, אני יכול לקנות הכול, חוץ מאהבה.
אפשר לחייב בכל מיני צורות של יחס יפה, אבל אהבה זה מה שבא מתוך רגש מיוחד מאוד, שנעתק מכל יתר הרגשות שנמצאים באדם. אם אני מרגיש שאתה נעשה לי חשוב, מפני שדרכך אני מכיר או מבין או משיג משהו בחיים, אז אני מתייחס אליך בהתאם. אתה יקר לי, במידה שאני יכול להשיג דרכך משהו שחשוב לי, אתה נעשה לי יקר, באותה מידה של החפץ שאני רוצה להשיג.
אנחנו יכולים להגיע למצבים שבהם אנחנו נמצאים ביחסים שאנחנו מפתחים אמון יחסי זה בזה. שכל עוד אני זקוק לך ואתה לי, אז יש בינינו מין אמון, שבמידה הזאת אני יכול איכשהו לסמוך עליך. וגם אם פתאום בא מישהו ומשלם לך או מביא לך יותר מילוי, תענוג, אז אנחנו כבר מאבדים את האמון, מאבדים את התמיכה.
לכן אנחנו מגיעים היום למצב מאוד מיוחד. ההתפתחות שלנו הביאה אותנו להרגשה שאנחנו תלויים זה בזה, להבנת הנחיצות בקשר טוב בינינו, עד כדי כך שאנחנו צריכים לאהוב זה את זה, אחרת לא יהיה האמון הנדרש, כדי להגיע היום לחיים הטובים.
לא מן הסתם אנחנו עומדים עם פצצות אטומיות, כל אחד מחזיק כמה אלפים מהן אחרי הגב שלו, ועם עוד כל מיני צורות נשק שמסתובב בחלל וזמין לכל אחד ואחד. לא לחינם אנחנו נמצאים כבר בכל מיני פעולות אכזריות ותסכולים. אלא כדי להבין שאין לנו ברירה. וכדי להגיע לחיים טובים, אנחנו צריכים להגיע ביחסים שלנו ליחס ממש הפוך מקצה לקצה.
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -6, -6. לחייב לאהוב, כלכלה/בריאות/ביטחון, אקטואליה, נושאי הערבות, התלות ההדדית |
| להשאיר תגובה | |