שיחה 10 - 12. מכל סוגי התחרות יש רק אחת טובה: כמה אנחנו אוהבים זה את זה
טימקוד קטע 12/12
אורן: אני עדיין לא מצליח לתפוס את העניין הזה של תחרות טובה. דיברת בחלק הראשון של השיחה, שאנחנו רגילים למדוד את עצמנו ביחס לאחרים, ואם כולם יהיו שווים, אז האדם לא ירגיש עצמו כחי, כקיים. ואז אמרת, שהתחרות שלו לא תהיה נגד האחרים אלא נגד האגו שלו, שבמקום להתעלות מעליך, אני עולה מעל האגו שלי או משהו כזה. אני לא מצליח לסכם לעצמי את הדברים מכל השיעור שלנו היום.
אני אתן לך כמה דוגמאות. אם אנחנו הולכים יחד למכון בריאות, לא למכון ספורט, אלא למכון בריאות. אני מושך אותך, ואתה מושך אותי, ואנחנו נמצאים שם בכל מיני פעולות. אני מסתכל עליך איך אתה מבריא, נעשה יותר בריא, נעשה יותר חזק, טוב, לשם הבריאות. אני מקנא בכך, זה עוזר לי, זו נקראת קנאה טובה. אני רוצה שאתה תהיה פחות או לא? יכול להיות שאני נהנה מזה שאתה תהיה קצת פחות, ויכול להיות שאני רוצה לראות את עצמי יותר בריא יותר חזק, יותר טוב. אבל בסופו של דבר אי אפשר להגיד שהתהליך הזה הוא רע, יש בו איזו מין תחרותיות. שאני בודק את עצמי כלפיך זו כבר תחרותיות, אבל זה עדיין לשם ההתפתחות. אמנם זה אגואיסטי, אמנם הקנאה התאווה והכבוד מושכים אותי להתעלות, אני רוצה להיות כמוך או אפילו יותר ממך, אבל זה לטובתי.
יכול להיות שאנחנו נמצאים בתחרות, וכשאני מסתכל עליך רע לי, כי אני לא מסוגל להגיע למה שאתה מגיע, לכן בשביל מה לי לראות לפניי דוגמה טובה כזאת? אז היא לא טובה אלא היא רעה. אתה קנית מכונית קאדילק שאני לא מסוגל לקנות, אז אני מפוצץ לך אותה בלילה ונהנה. כי חוץ מזה שאין לך, גם מה שהיה לך שעולה מאתיים אלף דולר נעלם עכשיו, ואני מרוצה, איזה יופי כמה טוב. זה יכול להיות כלפי הילדים של השכנים, לא חשוב כלפי מה.
יכול להיות שאנחנו נמצאים בתחרות הטובה. מהי התחרות הטובה? שהיא מוסיפה רק לשנינו, ואנחנו קשורים יחד ולא יכולים להצליח אחד בלי השני, כשותפים. נניח שאנחנו פותחים עסק, אתה נותן כסף ואני נותן ידע, או ההיפך, ואז אנחנו שותפים. אני צריך אותך? אני צריך. אני אוהב אותך? בלעדיך לא הייתי מרוויח בעסק הזה שום דבר, לכן טוב שאנחנו הולכים יחד. יש כאן מקום לשנאה או לא? וודאי שיש, למה? למה שלא יהיה לי גם כסף וגם ידע, למה יש לי רק ידע ואין לי כסף? אז אולי אני אהרוג אותך באיזו צורה חכמה, ואז כל העסק יעבור אלי. זאת אומרת, בכל מיני מקרים אפילו אם אנחנו תלויים זה בזה, יכול להיות תמיד חשבון בכמה יהיה לי טוב יותר בלעדיך, או שלא יהיה לך, או שחלילה אתה לא תהיה.
מה קורה? יש רק סוג אחד של תחרות שבו אנחנו תלויים זה בזה, ולא יכולים להיות זה לעומת זה, כי אנחנו הופכים להיות לאחד. זו תחרות עד כמה אנחנו אוהבים זה את זה, שאין משהו באמצע כמו חפץ שאנחנו רוכשים, או מוצר שאנחנו מייצרים, אלא אנחנו בעצמנו נמצאים באותה התוצאה הרצויה, שנינו כאחד. והאחד הזה הוא לא מחולק לשניים, שאני במקומך ואתה במקומי, אני פחות וההוא יותר וכן הלאה, אלא אחד. והאחד הזה מגיע רק מהתכללות זה בזה.
אורן: מה זו התכללות?
חיבור. בכל התכונות בכל הדברים אנחנו משלימים זה את זה. שאף אחד מאיתנו לא יכול להיות לבד, ולא יכול לרכוש את זה בצורה אחרת מהשני אלא רק על יד אהבה הדדית, לפחות ערבות הדדית, כהכנה לאהבה הדדית.
ואז אנחנו מגיעים לפתרון היחידי, פתרון מאד מיוחד. שכל מה שתחבר חוץ מזה, תמיד אתה תמצא בזה שימוש אגואיסטי, ורק בפתרון כזה, גם אם נמצאים בתחרות, בקנאה, תאווה וכבוד, בשנאה ובאהבה יחד, לא חשוב מה, הכל משלים זה לזה.
צריכים עוד לדבר על זה, אבל בסופו של דבר זה הפתרון היחידי.
מקורות מדעיים - השפעת הסביבה - 2. עלינו ליצור סביבה שמחברת בינינו
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה 10, 12. תחרות על אהבה, נושאי הערבות, התלות ההדדית, 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה 10 |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 9 - 1. אינסטינקט וחופש
חלק 1/19
אורן: זה מה שהבטיחו לי כשבאתי לקורס.
בספר זה נברר את חוקי הטבע בעולם הקיים סביבנו. אני נמצא בעולם ומגלה שיש בו חוקיות שמשפיעה עלי. ואנחנו כבעלי שֵׂכל וחכמה יכולים לבדוק וללמוד מה טוב ומה רע לנו, ואיך להיטיב את החיים שלנו, או איך להבטיח לעצמנו עתיד טוב יותר.
לכן כל העבודה של האדם, שבה הוא נבדל מהחי, היא בכך שיש לו חכמה, והוא יכול על ידי החכמה לפתח את עצמו. האדם הוא לא כמו החיות שחיות בצורה אינסטינקטיבית, ולפי הטבע שלהן מקבלות פקודות מבפנים כיצד להתנהג. אלא בפעולותיו יש לאדם חופש מעל החי, והחופש בפעולות אלה מביא אותו לפעמים למצבים לא טובים. אנחנו רואים שהאדם יכול להזיק לעצמו, ואילו החיות לא ממש מזיקות זו לזו. הן לא מתעסקות בסמים או באלכוהול, ואם הן אוכלות זו את זו, אז זה רק לצורך קיום. ולא בגלל שיש להן אגו, יצר רע, שרוצה להרע לשני ומזה הוא מקבל תענוג, או שיש לו שליטה על השני, ומזה הוא מקבל מילוי נפשי.
מקורות מדעיים - התפתחות האגו - 4. ההתפתחות האגואיסטית מובילה לריקנות, ניכור ומשבר
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -9, -1. אינסטינקט וחופש, נושאי הערבות, הטבע, נושאי הערבות, התפתחות האגו |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 9 - 2. עודף רצון
חלק 2/19
זאת אומרת, לאדם יש עודף רצון שלא מכוון בחוקים מוחלטים על ידי הטבע, אלא הרצון הזה ניתן לו חופשי, הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. לא רק לאכול, לקיים את המשך הדור, או לבנות בית, אלא יש לו עוד רצונות, להכיר את העולם, להסתובב, לפתח את המדע, את החכמה, את התרבות, את החינוך, את כל מה שיש לו, ליהנות מהחיים, ליהנות מהעולם.
אבל למרות שהרצון הזה בעצם דוחף אותנו להשתמש בו נכון וטוב, משום מה אנחנו מתנהגים גרוע יותר מחיות. לפעמים אני מקנא בחתול או בכלב שחיים לידנו, שהחיים שלהם טובים, מובטחים, יש להם כל מה שהם צריכים. והאדם הוא מסכן, הוא סובל, הוא נמצא בלחצים, בתחרות, ו"אוכל" את עצמו. כשהוא מסתכל על האחרים יש לו קנאה, שנאה, יש לו דרישה לתאווה וכבוד. ואנחנו רואים שבמשך ההיסטוריה אנחנו לא יודעים להשתמש נכון בנטיות שיש בנו מעבר לחי. ובמקום להגיע לחיים מאושרים, יפים וטובים, אנחנו מגיעים לההיפך.
מקורות מדעיים - התפתחות האגו - 4. ההתפתחות האגואיסטית מובילה לריקנות, ניכור ומשבר
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -9, -2. עודף רצון, נושאי הערבות, הטבע, נושאי הערבות, התפתחות האגו |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 9 - 3. הטבע מתייחס לאדם בהתאם להתפתחותו
חלק 3/19
כשאנחנו מסתכלים על החיים שלנו, אנחנו רואים שאנחנו מתחילים להתפתח מטיפת זרע של אבא. הטבע מכין לנו מקום בטוח שבו אנחנו מתפתחים בתוך הגוף של אימא, בתוך מֵי הרחם ששומרים עלינו. ואחרי שהתפתחנו שם בצורה שמורה, אנחנו נולדים. וגם כשאנחנו יוצאים לעולם הזה, האהבה של אבא ואימא שומרת עלינו, ואנחנו כמו תינוק שנולד, לגמרי לא מוכנים לכלום.
כך גם החברה מתייחסת לילד, בשמירה, בהבנה, ביחס יפה וטוב, עד שאנחנו גדלים. כך היה בכל הזמנים, מדורי דורות, וכך גם בזמננו, למרות שלאחרונה גם זה התקלקל. אבל עד שהאדם עומד על רגליו, בגיל 20, כשהוא כבר כשיר לחיים, הוא נמצא בתמיכת הקרובים ואפילו הרחוקים, שמתייחסים אליו תמיד בצורה כזאת שהוא חייב להתפתח. אנחנו נותנים לו הזדמנות, ומספקים לו מה שצריך, כי אין מה לבקש ממנו בינתיים, אין לו יכולת, הוא עדיין לא גדל. כך אנחנו מתייחסים לדור החדש, וזה נמצא בנו אינסטינקטיבית מצד הטבע.
אחר כך, כשאנחנו נכנסים לחיים, כאדם בוגר, מגיל 20 ומעלה, מיד מתחילים להתייחס אלינו בדרישה. הקרובים דורשים מאיתנו יותר, הסביבה דורשת מאיתנו יותר, וגם לפי חוקי המדינה מתייחסים אלינו אחרת. אם עשיתי משהו, ודאי שחלים עלי כבר חוקים שונים ועונש בהתאם לגיל. בגיל 10 מסבירים לי שמעשה מסוים לא כדאי, לא טוב, אבל בגיל 20 על אותו מעשה כבר נותנים לי עונש, וכך לכל אחד מהסביבה, מהחברה.
אנחנו רואים שיש היפוך ביחס מהסביבה ומהטבע כלפי האדם. כל עוד אנחנו גדלים, הטבע והסביבה מתייחסים אלינו יפה וטוב, וכשגדלנו ואנחנו מתחילים בחיים של אנשים בוגרים, הטבע והסביבה מתייחסים אלינו כביכול בצורה לא טובה. אני רוצה להמשיך להיות כמו ילד קטן, לא להרגיש מחויב, שיסלחו לי כמו קודם, שיתייחסו אלי יפה. אבל זה כבר לא קורה, אלא ההיפך, מתחילים להתייחס אלינו בצורה שבה מצפים ממך לעשות דברים מסוימים, ואם לא תעשה, לא תקבל חזרה. זאת אומרת, אין יותר רחמנות שהתרגלנו אליה במשך עשרים שנות הילדות והנערוּת.
וההיפוך הזה שבא לנו מהטבע שלנו הוא מאוד קיצוני. הוא נמצא גם אצל החיות, שההורים שומרים על הצאצאים שלהם עד שהם קמים על רגליהם ומתחילים לנוע ולהכיר את הסביבה. ולאחר שנה או אפילו שנתיים, תלוי במין החי, הם כבר חופשיים ויוצאים לספק לעצמם אוכל, לבנות משפחה ועוד. אבל זה לא הופכי כמו בחברה האנושית.
וזה צריך להיות כביכול ההיפך. כי החברה שלנו היא של אנשים חכמים, בעלי דעת, הבנה, שמשתמשים בחכמה כדי לשנות את העולם, לעשות אותו נוח וטוב יותר. אז לָמה אנחנו לא עושים אותו יפה וטוב כלפי האדם הבוגר, כך שגם אחרי גיל 20 הוא יראה את עצמו שנמצא בסביבה יפה וטובה, ויש לו כל טוּב ויחסים מצוינים, וכך הוא ממשיך. אנחנו רואים, שבכל זאת הטבע שקידם אותנו כל הזמן באבולוציה שלו, חשב עלינו כך, שאנחנו נסבול. ודווקא נשתנה כתוצאה מהמלחצים, מהעונשים, ומייסורים בחיים.
מקורות מדעיים - התפתחות האגו - 4. ההתפתחות האגואיסטית מובילה לריקנות, ניכור ומשבר
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -9, -3. יחס האדם לטבע, נושאי הערבות, הטבע, נושאי הערבות, התפתחות האגו, הסברה וחינוך לערבות, חינוך ילדים |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 9 - 4. גדילת האגו
חלק 4/19
וכאן כנראה יש לנו יכולת ללמוד מה הטבע רוצה מאיתנו. ובאמת אנחנו נתקלים כאן בשני דברים. אם נתייחס יפה ונכון לסביבה, לחברה, נבנה יחד חברה יפה, שלמה. ואז אהיה כמו לפני שנולדתי, שהייתי בתוך הרחם, ואחרי הלידה הייתי במין חממה של המשפחה, ואחר כך בגן הילדים, בבית הספר. היתה לי שמירה בחיים. אז לָמה אנחנו לא יכולים לבנות יחס כזה של כולם עם כולם, ולהמשיך בצורה יפה? ואם פעם היה כך, אז מה מקלקל לנו את ההמשך הבריא, היפה?
אם נבחן את ההיסטוריה, את הדורות הקדמונים, נראה שהם חיו בצורה כזאת, בחמולה, כמו כפר אחד שבו כולם דאגו לכולם. לא חשוב אם לזה צורה קומוניסטית או פרימיטיבית, זה מה שהיה קודם. שכל הגברים יצאו להשיג אוכל, הנשים נשארו עם הילדים להכין אוכל, כולם שמרו על הילדים של כולם. אפילו היום אפשר למצוא צורות חיים כאלה בכל מיני מקומות בעולם. ומה קרה אחר כך, לָמה לא גדלנו באותה הצורה רק במימדים גדולים יותר, בטכניקה, בטכנולוגיה, בתרבות, בחינוך שאנחנו מפתחים, אבל בשמירה על אותה סביבה יפה? מה היה רע באותם היחסים בינינו שהתקלקלו? מה השתנה?
האגו הפרטי של כל אחד ואחד גדל. התרחקנו זה מזה, והתחלנו להסתכל אחד על השני לא כעל אחים, אלא כעל אנשים שאני נמצא איתם בתחרות, מי יותר ומי פחות. אני רוצה לשלוט על האחר, לקנות אותו כפועל או כעבד שלי. אני רוצה אפילו לגנוב את מה שיש לו, כי כבר אין בינינו דברים משותפים, כמו משק בית והכל יחד. זאת אומרת, האגו שלנו, שהתחיל להפריד אותנו מאותה חברה פרימיטיבית, קומוניסטית, קדמונית, הוא שקלקל לנו את המצב. אם האגו לא היה גדל והיינו גדלים רק בחכמה, המצב היה טוב.
אבל הבעיה היא שדווקא האגו שגדל דוחף ומביא אותנו להשיג חכמה, להשיג דברים חדשים, לפתוח את הטבע, את אוצרות הטבע, והוא שמקדם אותנו. והקידום הזה הוא טוב, האגו שמתפתח, הרצון לקבל יותר ויותר. רק שהיה טוב אם הרצון לקבל הזה היה מתפתח להשיג דברים טובים לא לעצמי בלבד, אלא לאותה הסביבה. אם היינו יודעים על כך, מיד היינו מטפלים בזה, היינו מחזיקים את עצמנו בידיים, ולא נותנים לאגו שלנו להפריד בינינו, היינו דואגים לכך שכל הפעולות שלו, לגדל בנו יצרים והכל, יהיו רק לטובת הסביבה. אבל האם זה אפשרי?
לפי ההיסטוריה אנחנו רואים שאין זה אפשרי. עד היום התפתחנו כך שהאגו שגדל בינינו היה להר של שנאה, קנאה, בדרישת תאווה וכבוד, בשליטה אדירה שאני רוצה להפעיל על כולם. וכך אנחנו נמצאים היום במשבר גדול. שיש לנו הכל, ובגלל היחס הרע זה לזה, אנחנו לא יכולים לקבוע חוקים טובים. אנחנו נמצאים בחיים לא נוחים, ואפשר לומר רעים, בלי בטחון, בלי בריאות. בתחרות בינינו אנחנו הורסים את הטבע, את האקולוגיה ועוד ועוד. ובהתאם לכמה שאנחנו משתמשים באגו שלנו לרע, כך אנחנו מרגישים את החיים שלנו רעים יותר ויותר. וזה קורה אינסטינקטיבית, אנחנו לא שולטים על כך.
מקורות מדעיים - התפתחות האגו - 4. ההתפתחות האגואיסטית מובילה לריקנות, ניכור ומשבר
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -9, -4. גדילת האגו, נושאי הערבות, התפתחות האגו, נושאי הערבות |
| להשאיר תגובה | |