שיחה 10 - 7. עלינו להגיע לאיזון עם הטבע בשלושת סוגי הרצונות שבנו
קטע 7/12
וכך אנחנו בנויים, משלושת הרצונות הללו. רצון של מין החי, רצון של בני אדם ורצון של החכמה. וכל בני האדם שבעולם נמצאים בעצם בהתמזגות של שלושת הרצונות האלו. רק באחד יותר למדע, בשני יותר להתגבר על אחרים ולהיות עשיר או חזק, והשלישי מספיק לו החיים שלו "עזוב אותי, כדורגל, כוס בירה, לא רוצה כלום, ראש קטן". כל אחד ואחד, איך שהוא בנוי. אין בזה אדם טוב ואדם רע, אלא כל אחד לפי הטבע שלו. שלושת הרצונות יש בכל אחד, אבל כל אחד בנטייה אחרי הרצון הגדול שבו הוא נמצא, אחד משלושתם.
ולכן כך אנחנו מתקדמים בחיים, וכל אחד תופס את המקום שלו בסביבה בהתאם לזה. ודאי שאנשים שדואגים רק לגוף, בדרך כלל, הם רוב החברה, ואנחנו רואים את זה. אנשים שמשתדלים להגיע לממשל, לכוח, לחוזק, לשליטה, הם פחות. והם באמת אז מתקדמים לקראת התעלות מעל החברה האנושית, אבל להיות בחברה האנושית, ליהנות ממנה. זאת אומרת, אם אני נמצא בעיקר ברצונות הגופניים שלי, אני משתמש במה שיש סביבי, בקומה שווה. אם הרצונות שלי שייכים למין האדם, אני רוצה להתעלות מעל כל האנושות, להיות שולט עליהם. להיות יותר מהם, חזק, חכם, יפה, מוצלח, עם שק מטבעות זהב לידי, עוד משהו וכולי וכולי.
אם אני נמשך למדע, אני רוצה להיות גם מעל מהרצונות של החי וגם מעל הרצונות של המדבר. אלה רצונות של להבין, להתקשר לטבע, לראות לָמה ובשביל מה הדברים כך בנויים. אני רוצה פילוסופיה, חכמה. ולא איכפת לי מה קורה, לא אכפת לי מה לאכול ולא אכפת לי האם יש לי יותר או פחות מאנשים אחרים. אני יכול להיות סגור בפינה שלי, לאכול מעט, וכמעט ולא להיות בקשר עם בני אדם. אלא חשוב לי להתקשר למעלה, לחוקים שבכל היקום. כך יש אנשים שונים בחברה האנושית, ולפי זה כל אחד תופס לעצמו עיסוק, בונה משפחה, בונה סביבה, חברה, וכן הלאה.
וברור שאם אנחנו מדברים על השימוש הנכון במדע, אז אנחנו צריכים את האנשים החכמים שמכירים את הטבע, שמכירים שבטבע יש תהליך ותכנית. גם תורת האבולוציה עצמה מדברת על כך שיש חוקיות בהתפתחות שלנו ולא מקרה. אנחנו עוד לא מכירים את החוקיות הזו, אבל אנחנו מכירים שיש כאן איזה תהליך, שעוד לא כל כך ברור לנו לאן הוא מוביל. אנחנו רק יכולים לנחש שהתהליך מביא אותנו לאיזון, כי כמו שקיים איזון בכל הטבע בכל הרמות, כך גם ברמה האנושית אנחנו בסופו של דבר צריכים להגיע לאיזון.
ואיזון עם הטבע יכול להיות בחום וקור, בלחצים יותר או פחות, ברוח, בהוריקנים, בהתפוצצויות הרי געש, וכן הלאה, הכל כדי לאזן. הטבע פועל רק כדי לאזן את עצמו, וכולל בתוך זה את האדם. רק שעכשיו אני רואה שהאדם הוא זה שצריך לאזן את עצמו, וזה מה שמעניין. כי יש לנו כוחות רעים וכוחות טובים, וכדי שלא נגיע להתפוצצות ולאיזו מין התפרצות ביניהם, אז ניתַנה לנו חכמה. שעל ידי הידע אנחנו יכולים להגיע לאיזון בין הכוחות האלה בנו, שנשתמש בכוח הרע ובכוח השכלי, כדי לאזן אותם ולהתקדם בהרמוניה.
אני שחי בדרגת החי, צריך לאזן את עצמי. זה נקרא שאני צריך להגיע ל"צריכה מאוזנת", ולדאוג שכל העולם יגיע לזה. להגיע לאיזון בדרגת האדם, זה שאני אהיה עם כולם יחד בשווה, כמו במשפחה, שכולנו אחים, ולזה אני צריך לשאוף בחברה האנושית. ובמדע, בדרגת הידע, אני צריך לשאוף להכיר את כל החוק הכללי של המציאות. ובכך שאני אקיים אותו, גם ברמה הגשמית, הגופנית, גם ברמת האנושית, וגם בידיעת החוק הכללי, אני אגיע למצב המושלם, כמו התפוח שהגיע לסוף בשלותו.
מקורות מדעיים - הטבע - 3. איזון עם הטבע מביא שגשוג, חוסר איזון מביא ייסורים
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה 10, -7. להגיע לאיזון, נושאי הערבות, הטבע, מדע/אקולוגיה, מדע |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 10 - 8. תפקיד עם ישראל: להביא לעולם שיטת התיקון ולהוות דוגמה טובה
טימקוד קטע 8/12
והאמת שיש כאן תוספת קטנה שבכל זאת הייתי מוסיף. תופעה כזאת התקיימה פעם באנושות. מדובר על עם ישראל, שהיינו בצורה כזו קשורים זה לזה כאחים, כל ישראל חברים. בהתפתחות הקודמת שלנו, בזמנים שלפני הגלות, בזמן שבית המקדש היה קיים, כולנו היינו חברים, אחים, מעורבים זה בזה, משתתפים זה עם זה בצורה יפה וטובה.
ואז, כמו שכתוב, בית המקדש נחרב בגלל שִנאת חינם, כי כרגיל בתהליך הזה, הרצון האגואיסטי פתאום גדל בעם הזה, והוא נפל מאהבת אחים לשנאת חינם. ואז בשנאת חינם הוא נעשה עוד יותר גרוע מכל העמים האחרים, שבהם לא הייתה נפילה כזו, כי הם לא היו בקשר אחים ביניהם, באהבת אחים.
ולכן מאז, אותו העם נעשה באמת לעם מנודה ומאוד מיוחד, שלא מוצא עד היום הזה רוגע ומקום. ומתוך כך אנחנו יכולים להבין, שכנראה אותה שנאה שיש מהאנושות אליו, היא גם כחוק הטבע. אנחנו רואים שבכל מקום היכן שאנחנו נפגשים עם אנשים, יש להם שנאה לאדם מישראל ולישראל עצמה. וזה מגיע מתוך כך שעם ישראל כנראה חייב לפני כל העולם, לחזור לאותה הצורה המתוקנת, בחזרה לאהבת אחים. לעלות מאותה שנאת חינם, שיש להם מאותו הזמן, משך כל אלפיים שנות הגלות, בחזרה לחיבור.
ואולי בכך להראות דוגמה לכולם, לממֵש מה שהיה בהם קודם. כי בזה הם כנראה מיוחדים, ולכן כולם אומרים עליהם שהם במשהו שונים מאחרים. עליהם להראות דוגמה טובה לעולם, כי העולם זקוק לדוגמה הזו כדי לצאת מהמשבר ולא יודע איך. לכן כנראה שכאן אנחנו, בני ישראל, נמצאים במצב מאוד מיוחד. שדווקא אנחנו מגלים את שיטת התיקון של כל האנושות, ועלינו להראות לכולם אהבת אחים, "ואהבת לרעך כמוך", ואז להראות לכל האנושות, שזה המצב שיביא אותנו ליציאה מהמדבר שטעינו בו, שיביא אותנו לחיים היפים הטובים.
לכן יש לנו עבודה גדולה, עבודה יפה, חשובה מאוד מאוד, ואין אתגר גדול יותר וטוב יותר ממה שנמצא לפנינו, ונקווה שאנחנו על ידי הקורס הזה נוכל לממש אותו לטובת כולם.
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה 10, -8. תפקיד עם ישראל, נושאי הערבות, התלות ההדדית, 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה 10 |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 10 - 9. מילוי חיינו במשמעות והנאה יבוא ע"י התקשרות ואהבה הדדיות מעל האגו
קטע 9/12
אורן: מה זה רצונות של דומם צומח וחי?
בגוף שלנו יש רצונות של דומם, שזה החומר שהגוף מורכב ממנו. רצון של צומח כי זה צומח בי, כמו שערות, ציפורניים, עצמות, זה מין הצומח שבי. ויש בי מין החי, שזה כל יתר הדברים הגופניים. ויש בי גם שכל שהוא מעל המין החי, ויש לי גם כוח הרע, האגו שלי. אלו החלקים מהם האדם מורכב.
בכוחות שלי שהם בדרגות דומם צומח וחי, אין לי מה לתקן. כל הבעיה שלי, שאני מקלקל את החיים שלי עם האחרים, זה בגלל שיש לי טבע רע, האגו. אני חושב שכולם מסכימים לכך, אני שומע זאת מכל המקומות. אדם יכול להגיד, "האם אני רע? לא, אלה האחרים, האנושות, הטבע שלנו", וכן הלאה.
זאת אומרת, בכל זאת אנחנו רואים שלאדם יש יכולות אדירות, הוא יכול לעשות את החיים שלו טובים. לַמה הוא לא עושה זאת? מה מפריע לו? מפריע לו האופי האגואיסטי שלו, שהוא רוצה להשתמש בכל הכוחות שלו, בכל היוצרות שבו, לעלות את עצמו מעל לזולת. ואז כל אחד נמצא בתחרות, כל אחד רוצה לעלות את עצמו ולהרוס את הזולת, אחד מהשניים, או שניהם יחד. היצר הרע הזה לא נותן לנו להגיע לחיים הטובים.
ויש פה הרבה דברים שאנחנו עוד צריכים ללמוד. איך אני בכלל יכול לתאר לעצמי שאני אחיה ביצר הטוב. "ביצר הטוב" זה נקרא שאנחנו צריכים להיות כולנו אותו דבר. האם זה אפשרי שאני אהיה כמו כולם? אז מִמה אני ייהנה? אם כולם אותו דבר, אין יותר ואין פחות אז לי כלום, אין לי טעם בחיים.
כך אנחנו כל הזמן נמצאים באיזה "אקשן" להשיג יותר, ואני בתת הכרה כל פעם עושה את החשבון כמה אני יותר מאחרים, וזה נותן לי טעם בחיים, זה דוחף אותי לכל מיני הישגים, להכל. רואים את זה בספורט, בתחרויות, בעבודה, מי יותר ומי פחות. אני חייב למדוד את עצמי כלפי האחרים, כי בכך אני מודד את מהות החיים, כמה חיים יש לי. אם לכולם יש אותו דבר, אני לא מרגיש שאני חי.
יש כאן שאלה גדולה, ממה אנחנו נמלא את עצמנו? האם הטבע רוצה לעשות מאיתנו בובות? מה זה נקרא "כולם אחים"? אם אחים זה אומר שיש לכל אחד אותו דבר, וכולנו שווים, אז אני לא מרגיש בשביל מה לי לחיות. האם יש עוד איזו מטרה? אני לא רואה את זה במצב שלי.
למשל, אני רוצה תמיד לממש את עצמי ביותר חכמה, אתה בכתיבה, יש כאלה בצילום, בחינוך ועוד, אבל אדם בסופו של דבר רוצה להבדיל את עצמו, להבליט את עצמו מהאחרים. והצורך לזה הוא הדוחף אותנו להתפתחות.
נניח שעל ידי הרגשת הרע שבמשבר, שאני מבין איך אני יכול לאזן את כולם, אני מגיע לאיזון, כולם שווים. איך אני ממלא אותו החלק הגדול שיש לאדם, שהוא צריך להרגיש את עצמו למעלה? בְמה נמלא אותו? אנחנו נמצאים עכשיו בעולם במצב שמספיק לי לעבוד שעתיים ביום, ואני ממלא את עצמי ולא מרגיש שחסר לי כלום, וכך גם האחרים. אם כולנו נעבוד שעתיים ביום, ורק נרצה להיות לא יותר מאחרים, שכולם יהיו שווים, שאני צריך דברים נורמאלים וזה מספיק לי, אז במה אני אמלא את עצמי?
היום אני עובד בנוסף לאותן שעתיים עוד שש שעות בכל יום לפחות, כדי להשיג משהו שאני אהיה יותר מאחרים. אם יהיו לי שש שעות פנויות, אפשר יהיה להשתגע מהחופש הזה, מה אני אעשה? האם גם הטבע כך סידר את הדברים?
וכאן אנחנו מגיעים לצד השני של הטבע. בזה שאנחנו נמצאים בהשתתפות הדדית נגד האגו, אנחנו משתמשים כאן באגו, רק בצורה ההפוכה. זאת אומרת, לא כדי שכל אחד יעלה מעל האחרים, אלא כל אחד יעבוד איך לעלות מעל האגו שלו כדי להתאזן עם האחרים. זאת אומרת, האגו בינתיים כל הזמן גדל, ואני משתמש בו כדי להיות שווה עם האחרים. אני מקבל סיפוק מזה שאני מתקַשר ביתר כוח לאחרים. בכך שהאגו שלי יותר גדול, אני יכול יותר להשפיע להם, ולהביא אותם ליתר חיבור ויתר איזון, ואז ליהנות מזה שאני איתם מגיע ליתר קשר. כמה שאני מקושר אליהם על ידי האגו המתוקן שלי, אני יותר יכול ליהנות מכך. כי יש לי כלי שבו אני נהנה, וזה הכלי הכללי שאני מחבר לעצמי. ואז אני מקבל מזה סיפוק שנקרא "אהבה הדדית". כך אני מגיע למילוי הרבה יותר גבוה ממה שיש לי היום כשאני מצליח איכשהו להתעלות מעל מישהו. זאת אומרת, רק השימוש הנכון בכל היוצרות מאפשר לי להגיע לכול טוב.
קישור למאמר המדעי - Dr. Nayef Al-Rodhan
קישור לספר - Dr. Nayef Al-Rodhan
מקורות מדעיים - התפתחות האגו - 3. קנאה תאווה וכבוד כגורם להתפתחות
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה 10, -9. הדדיות מעל האגו, נושאי הערבות, התלות ההדדית, נושאי הערבות, התפתחות האגו |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 10 - 10. המדע צריך לשמש את ההתפתחות שלנו ולא את האגו
טימקוד קטע 10/12
אורן: אתה יכול להמחיש לי? אמרנו שאגו זה אם אני רוצה לרעתך.
פעם, לפני מאה אלף שנה, היינו אחים. חיינו ביער, בג'ונגל, הכול היה משותף, הכול היה טוב, ואף אחד לא חשב שהוא יותר או פחות מהשני. אחר כך התחיל להתפתח לנו האגו, ויחד עם האגו התחיל להתפתח השכל, והתחלנו להשתמש בשֵכל כדי לשמש את האגו. ראיתי שאני יותר מוצלח במשהו, ואז התנתקתי מכל החמולה שלי, ועשיתי משהו לבד. התחלתי לבנות לעצמי בית יותר יפה, נשאתי לעצמי כמה נשים, לקחתי כמה כבשים, לקחתי מהכול יותר ויותר.
זאת אומרת, מתוך הדחפים האגואיסטיים שהתחילו להתעלות בי, להיות יותר גבוה מהאחרים, אז אני, עם כל השכל שלי, עם כל היכולת שלי, עם כל ההצלחה השכלית שלי, התחלתי להתעלות מעל האחרים. עד כדי כך, שלא היה לאחרים מה לאכול, ואני אמרתי להם "בואו אליי, אני אתן לכם לאכול, אבל אתם תהיו העבדים שלי". והם הסכימו, כי אחרת הם היו מתים מרעב. כך נעשיתי בעל הבית עליהם, ואחר כך המשכתי עוד ועוד, עשיתי מהם צבא קטן, כבשתי שטחים של השכנים, נעשיתי למלך, וכן הלאה.
השתמשתי כל פעם בחכמה, בשכל, בהצטיינות שלי בלסובב את הדברים, בלסובב אנשים, כדי להתעלות מעליהם. וכך עד היום הזה כולם עושים, כל אחד במה שמסוגל. כולל אלה שכבשתי אותם והיו אצלי. פתאום ההוא טוב בפחחות, וההוא טוב בנגרות, וההוא במשהו אחר. כל אחד מתקדם, ואני מתקדם מעליהם, וכך נעשתה החברה האנושית. זאת אומרת, כל אחד משתמש בשכל שלו כדי לממש מה שהוא רוצה. בלשלוט על אחרים, בלהיות יותר טוב מאחרים וכן הלאה. השכל עבד כמשרת לאגו. האגו בעל הבית, והשכל עוזר לו, תומך.
כך היה עד זמני אפלטון ואריסטו. מהם והלאה התחילו השכל והחכמה להתפתח הרבה יותר. התפתחו המתמטיקה, הגיאומטריה וכן הלאה, זה היה זמן מיוחד. ואז הם אמרו, "אסור למסור מדע, לתלמיד שאינו הגון כי הוא ישתמש במדע בצורה לא נכונה. הוא יפתח נשק, וכל מיני מערכות של שליטה באחרים שהם לא לטובה, לא לעצמו ולא לאחרים". אבל לא שמעו למה שהם אמרו, והמשיכו. אמנם לא מיד, כי הייתה תקופה שבה לא כל כך פרסמו ומכרו את המדע, אבל במשך הדורות כך קרה. המדענים בעצמם רצו להיות גם עשירים, גם חזקים, גם לקבל מדליות ופרסים.
הבעיה היא, שכדי לצפות בכוכבים למשל, המדען צריך טלסקופ, וזה עולה הרבה מאוד כסף. אז מאיפה המדען ייקח כסף? לשם כך הוא צריך את העשיר. אין למדען מה למכור, אז הוא מוכר את החכמה שלו תמורת כסף כדי לבנות לעצמו טלסקופ או מכשיר אחר. וכך התקלקל המדע.
וכמו שמדען משתמש בטלסקופ, גם השני יכול להשתמש בידע הזה. איך הוא משתמש בידע הזה? עכשיו הוא רואה מרחוק את האויבים שבאים לקראתו. ואם הוא יכול לראות אותם מרחוק, הוא יכול עכשיו לנצל אותם ולנצח אותם ולצאת נגדם. כי כבר יש לו נשק חזק וגדול, שהוא יכול לראות אותם והם לא יכולים לראות אותו. זו דוגמה שממחישה מה קרה עם החכמה.
זאת אומרת, החכמה הפכה להיות לשפחה כלפי היצר הרע של האדם. היא משרתת אותו. וכך בכל דבר ודבר. אחר כך השליטים לקחו את המדענים, שמו אותם באיזה מקום ואמרו להם, "תביאו לנו את המדע, או שאנחנו גומרים אתכם, אין לכם זכות לחיות" וכן הלאה. או שבעצמם פתחו אוניברסיטאות ולימדו את האנשים. כלומר, המדע התחיל ממש לשרת לאגו של האדם בכל מה שאפשר. ואנחנו רואים עד היום הזה, שכל המדע, כל החכמה, כל הכסף שנותנים למדענים זה רק לפיתוח כלי נשק.
כאן אנחנו אומרים, שצריך להיות ההיפך. החל מאותם מדענים ראשונים גדולים, נעשה ההיפך. שעכשיו המדע יכוון את הרע להיות טוב. קודם כל הגענו למצב שאנחנו לא צריכים לעבוד כל כך הרבה שעות, אנחנו יכולים להגביל את עצמנו. ובאמת, המשבר בעצמו עושה עלינו את העבודה הזאת, את השירות הזה. אלא מה צריכים לעשות עכשיו? לבדוק, לבקר, לפתח ביקורת על עצמנו, על הטבע שלנו, על צורות החיים, על השימוש בכל האגו שלנו לרעה. בואו נשתדל להפוך אותו לטוב.
"החכם" נקרא הרואה את התוצאה לפני שמגיע ונתקל בה ומקבל מכה. חכם נקרא הרואה את הזולת, בשביל מה לי להתקדם לשם. אני מפתח חכמה כדי לדעת שעכשיו אני חולה, וכדאי לי לעצור את המחלה, אחרת אני עלול חלילה למות. אז הבעיה היא, איך אנחנו יכולים לצייר לעצמנו תהליך, שבמידה והמצב ימשך כך אנחנו הולכים לאבדון, ואיך אנחנו יכולים לתקן את עצמנו, איזו תרופה אנחנו צריכים לקחת כדי להגיע לחיים שלווים.
אז אותו מדע, אותה ההתפתחות שלנו, צריך עכשיו להביא לנו הבנה, הרגשה, דוגמאות, מה קורה איתנו, לאן מתפתחים. לתת את זה בצורה כל כך רגשית, ולעזור ולארגן את זה כדעת הסביבה כל כך חזקה, שאני לא ארצה להשתמש ברע לזולת, אלא אני אבין שטובת הזולת היא טובתי. שאני ארגיש שכולם עומדים "לאכול" אותי, ואיך אני יכול לעשות מהם אנשים טובים שלא יאכלו אותי, שלא יהרגו אותי. במה אני יכול לקנות אותם, מה אני יכול לתת להם כדי שיתייחסו אליי טוב. וזאת בלי להגיע להידרדרות הלאה, כמו שאנחנו רואים עכשיו, שעוד מעט היא תהיה. כבר עכשיו אנחנו לא רוצים משפחה, לא רוצים ילדים, לא רוצים כלום. גם עכשיו אנחנו מגלים אי אכפתיות, שנאה ודחייה אחד כלפי השני. אם זה יתפתח הלאה, אז אני ארגיש את עצמי, שאני נמצא בעולם עוין. למה לי להגיע לזה? בואו נתחיל כבר עכשיו לתקן אותו.
מקורות מדעיים - התפתחות האגו - 4. ההתפתחות האגואיסטית מובילה לריקנות, ניכור ומשבר
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה 10, 10. המדע צריך, נושאי הערבות, התפתחות האגו, מדע/אקולוגיה, מדע, 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה 10 |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 10 - 11. הטבע דורש מאיתנו תחרות בלהיות משפיע לחברה
טימקוד קטע 11/12
בזה שהסתכלת עלי ורצית אותו דבר לעצמך, האם בזה אתה נמצא באיזון הכללי עם האנושות ועם הטבע או לא? כי הטבע בסופו של דבר דורש מאיתנו בתהליך ההתפתחות, שאנחנו לא נלמד זה מזה ונהיה בתחרות בלתי פוסקת, לכן הגענו למשבר. אלא הטבע דורש מאיתנו שנספק לעצמנו בחיים הגשמיים, חיים נורמלים ומאוזנים. ולמעלה מזה נתפתח כבני אדם, בקשר הדדי בינינו, שכל אחד ימלא את עצמו בזה שהוא קשור לאחרים. שימלא את עצמו באהבה, ולא בכל מיני צעצועים יקרים יותר, חדישים יותר.
אנחנו רואים את זה מההתפתחות שלנו בזמן האחרון. הגענו להתפתחות הנוכחית שלנו, כך שאנחנו מרגישים שכבר אין לאן להתפתח, שאני כבר לא יכול, נמאס לי להסתכל על אחרים, ואני כבר לא מצליח בזה, ולא יהיה לי מזה מילוי, והמערכת הכללית, הכלכלה והטכנולוגיה הכל כבר לא עומדים לזה, וכדור הארץ כבר לא נותן לי מספיק אוצרות כדי שאהיה בתחרות הבלתי סופית הזאת. מתוך זה אנחנו רואים שתכנית הטבע היא תכנית, שאנחנו צריכים לראות אותה לא סתם כדי להתפתח כל פעם יותר ויותר במה שנדמה לנו שזה האושר. המצב הכללי בתהליך שאנחנו עוברים, מחייב אותנו עכשיו לראות שאין יותר לאן להתפתח.
אם אתה מדבר בצורה פרטית, אז מה רע? ראיתי אצלו מכונית יפה, אז גם אני רוצה מכונית כזו. זה כביכול לא טוב ולא רע. אתה יכול להגיד לא, "ראיתי מכונית יפה, חייתי כל הזמן טוב ובשקט, כעת אני רואה שבמקום סוס ועגלה הוא קנה מכונית. אני כבר מתחיל להרגיש את עצמי מקופח, אני כבר מתחיל להרגיש את עצמי פחת דרגה, ואני גם צריך לעבוד. אז אולי אהרוג אותו וזהו, שלא ייתן לי דוגמה רעה ואצטרך עכשיו לעבוד, כי הוא מירר לי את החיים". אני לא מדבר על הבירורים האלה שבין בני האדם, כמו שאתה אומר, שלא איכפת לך. ונניח שלא איכפת לך, למרות שזה בטוח לא נכון. אלא הבעיה היא שהטבע לא מרשה לנו להמשיך יותר באותה תחרות.
אורן: הטבע לא מרשה לנו להמשיך באותה תחרות. אם כך מהדברים שאתה אומר אני מבין שאתה באופן כללי נגד תחרות?
אני בעד התחרות שמביאה אותנו לאושר. להיות מאושרים.
אורן: מה זו תחרות שמביאה אותנו לאושר? אמרת קודם "קנאת סופרים תרבה חכמה" אמרת שיש קנאה טובה ויש קנאה רעה. אז מה זו קנאה טובה, היא מבוססת על תחרות?
תחרות בזה שאני רוצה להיות כמוך המשפיע לחברה. זו תחרות שהיא בונה, זו תחרות שהיא נמצאת באיזון עם הטבע, באותה המטרה.
אורן: אם תוכל להרחיב על זה קצת. אמרת שיש קנאה טובה וקנאה רעה, האם יש גם תחרות טובה ותחרות רעה?
כן.
אורן: אתה יכול להגדיר לנו מה זו תחרות רעה ומה זו תחרות טובה? האמת, שיותר מעניינת התחרות הטובה.
כשאני מסתכל על השני, ואני לומד ממנו, אני לומד על ידי קנאה. הוא גדול אני קטן, הוא מצליח אני לא. במה אני מקנא בו? באילו דברים? אם הדברים האלה מביאים לי ולעולם איזון, רוגע, מקדמים אותי ואת העולם להשגת המטרה הכללית, לתפוח היפה על העץ, לאותה צורה, זו נקראת קנאה טובה ותחרות טובה. את זה אנחנו צריכים כמה שיותר לעודד, לחלק מדליות, פרסים, להביא את האדם הזה לכלי התקשורת כדי שכולם יראו דוגמה יפה.
אם על ידי זה אנחנו לא מתקדמים לדברים הטובים, אלא נכנסים עוד יותר לבעיות, לצרות, מתרחקים מהמטרה, אז זו קנאה רעה ותחרות רעה.
הכל נמדד כלפי השגת המטרה הסופית, כי אין לנו ברירה, אנחנו חייבים להגיע לאותה הצורה המאוזנת. אנחנו רואים את זה מהטבע, אנחנו רואים מה איתנו, מהתהליך שעובר על דומם, צומח וחי.
אורן: אם אני מבין נכון, תחרות זה משהו שהוא מושרש באדם, האדם הוא יצור חברתי ולכן הוא גם יצור תחרותי.
כן. זה היצר.
אורן: זה היצר, וזה לא טוב או רע, אלא פשוט כך הוא?
תלוי איך אתה משתמש בו נכון.
אורן: האם אתה יכול להמחיש מה זה להשתמש בזה בטוב. להסביר יותר כדי שנבין מה זאת אומרת תחרות טובה? אמרת עכשיו משהו כללי.
כתוב "קנאה תאווה וכבוד מוציאים אדם מהעולם" זה פתגם כזה. אם כך מה זה קנאה תאווה וכבוד מוציאים אדם מהעולם? אם אני רוצה להתקדם מהמצב שאני נמצא כאן, עכשיו, להיות עוד יותר מועיל לעצמי ולסביבה ולעולם, אז אני דווקא צריך להשתמש בקנאה בתאווה ובכבוד. רק להשתמש בצורה שהשכל שלי ישתתף בזה, ויכוון אותי להשתמש נכון.
שוב הגענו לשכל שיכול להיות נגד הכיוון הרע, ושהשכל יכוון אותי להשתמש בכיוון הטוב. בכל הנטיות שלי יש בהן אפשרות להיות או לטובה או לרעה. השכל צריך לכוון אותי להשתמש בטוב, לכן ניתן לאדם שכל. ולכן אמרו אפלטון ואריסטו, שבמידה שיש לאדם שכל, ובמידה שהוא רוצה להיות הגון, תנו לו חכמה והוא ישתמש בה נכון, אחרת לא.
מקורות מדעיים - השפעת הסביבה - 2. עלינו ליצור סביבה שמחברת בינינו
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה 10, 11. הטבע דורש, נושאי הערבות, הטבע, נושאי הערבות, התלות ההדדית, 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה 10 |
| להשאיר תגובה | |