שיחה 6 - 4. משבר אמון
חלק 4/18
וזה המיוחד בדור שלנו.
וכך הגענו למשבר כללי. שאם אנחנו רוצים לעבור אותו, אנחנו יכולים לעשות זאת רק דרך פתרון מאוד מיוחד, שנקרא למצוא שמחה, למצוא את מהות החיים, בקשר היפה שבין בני האדם. כשלגמרי לא ציפינו ובכלל לא חיפשנו תשובה כזאת. אבל הייאוש הכללי, היחס הזה, הזלזול לכל מה שיש לנו בחיים, המשבר בחיים האישיים והכלליים שבחברה, מביא אותנו למצב שאם אנחנו רוצים לגשת לפתרון הבעיות, אנחנו לאו דווקא מכוונים לאהוב להסתדר זה עם זה.
וכך כל בעיה ובעיה שאנחנו רוצים לפתור. למשל בעיות רפואיות. הפסקנו להאמין לרופאים, והתחלנו בכל מיני רפואות משלימות וטכניקות למיניהן. לָמה? כי בעיני האגו שלנו, הרפואה הפכה להיות עסק. המדינה צריכה להשקיע שליש מתקציבה במערכת הבריאות, כמו ששליש מהתקציב הולך לביטחון. זאת אומרת, הרפואה הפכה להיות עסק. ואנחנו כבר לא מאמינים לרופאים, אנחנו רואים שהתרופות הן לא תרופות, שסתם רוצים למכור לנו אותן. וסביב זה עושים אלפי בדיקות מיותרות, עם קרינות וכיוב'. ובמקום רופא אחד שהיה קודם, צצו פתאום אלף רופאים, ששולחים את החולים מאחד לשני כדי להרוויח ולהתפרנס.
זו דוגמא לחוסר האמון בינינו. האגו קלקל את היחסים בינינו. וכך בכל דבר, גם אדם עם המדינה, אדם עם החוק, ובין בני אדם. הכול נעצר בזה שאני נתקל באנשים שלא איכפת להם ממני, או ההיפך, רוצים לסדר אותי, מפיקים תועלת מזה שרע לי. כך אני מרגיש. אין אדם שמסתכל על השני בעין טובה, אלא אפשר להגיד שכל ההסתכלות היא דרך הכיס. והכול עד כדי כך שאדם לא רואה את האדם, אלא דרך הרווח בלבד. לא איכפת לי מי אתה, מה אתה, אלא רק מה אני מרוויח ממך, ומה אתה מרוויח ממני.
בצורה כזאת אנחנו מאבדים לא רק את הטעם בחיים, לא רק יופי שאי אפשר לקנות אותו, אלא הגענו למצב שאפילו במשפחה אנחנו לא חיים, כמו שכתוב "שונאי אדם יושבי ביתו". הגענו למצב שאנחנו לא יכולים להסתדר בכלכלה, במערכת הפיננסית, בתעשייה, ובשום דבר, כי בכל מקום אני משתדל להכניס חשבון פרטי שלי בלי להתחשב באחרים. ולכן אנחנו מייצרים המון מנגנונים כדי לשמור, כדי להגן, כדי שכל אחד יסדר את השני ויכניס משהו שיהיה לטובתו, ואפילו לא לטובתו, אלא העיקר לרעתו של האחר, כי בזה אני מרוויח.
ואנחנו נתקלים בזה בכל המערכות שלנו, בתרבות, בחינוך ובחינוך ילדים בכלל, יש לנו בעיה גדולה, כי לא נמצא הקשר בין בני האדם, בין הורים למורים, ובכלל בין כל האנשים במדינה. וסך הכול יוצא שאם לא אותנו, אז לפחות את הדור החדש היינו יכולים להעמיד בצורה יפה. אבל אנחנו לא מסוגלים, אנחנו רואים את ירידת הדורות, כשכל דור שנולד הוא מסכן. ולכן אנחנו גם לא רוצים להביא ילדים לעולם. בשביל מה, כדי שיסבלו?
אני מרגיש רע, ואני רואה שהילדים היום חיים בעולם עוד יותר גרוע. ובכלל אומרים שהעולם עומד להעלם כתוצאה מכל מיני דברים, כמו מחסור באוצרות האדמה, מלחמת אטום ועוד. אם כך, בשביל מה להביא ילד לעולם? רק כדי שיהיה לי טוב, שאתעסק איתו כמו עם כלב קטן? יותר טוב שאשחק עם כלב. ובאמת אנחנו רואים, שבכל דירה יש כלב. לָמה? כי אני אוהב אותו, הוא אוהב אותי, הוא נאמן. אין בעיות. הוא גם מוציא אותי לטייל.
אנחנו רואים שאנשים התחילו לשנות אפילו את היחס בין הדורות, בין הורים לילדים, ובין הורים להוריהם, כתוצאה מחוסר קשר ביניהם. בדרך כלל שלושה דורות נמצאים בעולם בעת ובעונה אחת, ואנחנו רואים שאין קשר ביניהם, אין יחס ביניהם.
אנחנו נמצאים היום במצב שאדם בוחר באיזו מדינה יותר קל לחיות. אם לא משנה לו השפה או עוד תנאים, אז הוא עובר ממדינה למדינה, וכך הוא לא קשור לאף אחד. יש אנשים שמטיילים בכל מיני מקומות בעולם, ומרגישים שהם לא שייכים לאף מקום. אבל בכל זאת בתוך האדם יש גם תביעה לחום, לפינה חמה, להרגשת בית, כי זה הטבע שלנו.
חוץ מזה אנחנו בעיקר רואים שלא נוכל לפתור את הבעיות הכלליות, הארגוניות שלנו. היום אנחנו צריכים להתארגן כנגד המשבר הכללי, ואנחנו מצביעים עליו ואומרים שהוא לא נפתר, אלא בקשר הנכון בין בני אדם. כי המשבר נובע ברובו מחוסר אמון ומכך שלא רוצים להיות טובים זה לזה.
כל הזמן חשבנו בצורה טכנית, קרה, שצריכים לעשות חשבונות של כסף, של חומרי גלם, של כל מיני סחורות, ולא יותר מזה. לא היה איכפת לנו מי עומד מאחורי המשבר. אבל הגענו למצב שזה לא מספיק. זה לא עובד בצורה כזאת, אלא אנחנו צריכים להכניס לכל היחסים בינינו חום, יחס, אמון. חוץ מחשבון יבש, צריך להוסיף מעל זה גם יחס, שמשקיעים זה בזה, ומוותרים זה לזה. בלי זה לא עובדים.
כי הרצון שלנו, שהוא כל היסוד שלנו, הוא רצון להרגיש, להרגיש מילוי. ומילוי לא מודדים בכסף. אני נהנה מהחיוך של הילד מפני שאני אוהב אותו, ואני לא אמכור אותו תמורת שום הון שבעולם. ואני יכול לסמוך על האנשים הקרובים שידאגו לי בכמה שרק אפשר, ואת זה אי אפשר לקנות בכסף, זה לא שאבנה לעצמי כל מיני מעגלים של תמיכה, כמו בתי חולים.
זאת אומרת הכול נתקע במצב שאיבדנו לגמרי קשר זה עם זה, החל מהחיים הרגילים, הפשוטים, ודרך היחס בין הדורות, היחס בין בני אדם, והיחס בין התעשייה, המסחר, החינוך, התרבות והביטחון. לא מלמדים אותנו להגיע לקשר הזה. פעם הוא פעל בצורה טבעית בין בני אדם, ואנשים היו חיים וקשורים לקרקע, לעיר, לארץ, למולדת. היום הדברים האלה הם די מטושטשים.
ולכן כשאנחנו מאבדים את המקור, את מושג הבית, שהוא מאוד חשוב לנו, אנחנו מרגישים חוסר טעם בחיים. כשאני נותן למישהו והוא נותן לי, אמנם קשה לנו היום להתחייב וגם להרגיש שמישהו מתייחס אלינו יפה, כי זה מורגש כנטל, בשביל מה ולמה, אבל בלי זה אנחנו לא יכולים להמשיך בחיים.
ולא מן הסתם המשבר שאנחנו עוברים היום הוא משבר רב גווני. הוא התחיל מהצורה היבשה ביותר, מהכסף, ועבר את כל המשברים בדרך, מהרגשיים ביותר, למשבר הפנימי בחיי האדם, במשפחה, עם הילדים, בתרבות, בחינוך, בבריאות וביטחון וכן הלאה, עד שהגיע לסוף, לכלכלה. אבל לא כל כך שמנו לב אל המשבר כל עוד הוא לא הגיע לרמה הרחוקה ביותר מהרגש בין בני אדם. לא היה איכפת לנו לוותר על הרגש, ולכן וויתרנו עליו.
מקורות מדעיים - התפתחות האגו - 4. ההתפתחות האגואיסטית מובילה לריקנות, ניכור ומשבר
שיחה 6 - 5. הטבע מלא אהבה
חלק 5/18
מה שאין כן עכשיו כבר אין ברירה, הגענו לסוף. ואם עושים חשבון הפוך, מהתחום הפיננסי חזרה אלינו, אז אנחנו רואים שאם לא נבנה אמון בין בני אדם, אנחנו ממש לא נוכל להתקיים. כי החברה האנושית לא מן הסתם נעשית יותר ויותר צמודה, סגורה, אחידה, אלא זה התהליך שכנראה נמצא בתוך ההתפתחות שלנו. אנחנו יכולים לצפות עליו מהצד, לבקר אותו, לברר אותו, אבל זו עובדה. וזה לא כל כך שייך אם אנחנו רוצים או לא. יש כנראה תהליך בטבע שלנו שכך צריך לעבור, שצריכים להתגלגל לצורות כאלה.
ולכן אין לנו ברירה, אלא לבנות את עצמנו כחברה שבה אנשים קשורים יותר זה לזה, חמים יותר, בהתחשבות, בהדדיות, כמו שכתוב במקורות העתיקים של כל הדתות והאמונות, שחייבים להגיע לאהבה. כך אומרים גם האנשים שחיים בטבע, שכך הם מרגישים את האהבה מצד הטבע, הדאגה מצד הטבע לכל דבר שנמצא בו. ואנחנו, שמתייחסים לזה בצורה אגואיסטית, דרך המשקפיים האגואיסטיות שלנו, אנחנו לא כל כך מזהים זאת.
שאלתי פעם את ג'יין גודאל, שחקרה במשך שבע עשרה שנה את התנהגותם של הקופים, מה הרגישה כשחיה ביער ביניהם, והקופים קיבלו אותה כאחת מהם. היא אמרה "אהבה, זה מה שהרגשתי שיש ביניהם. אמנם הם כל הזמן מבררים בעיות וכל הזמן כאילו צועקים, אבל זה רק כדי לעורר אהבה." היא גילתה את האהבה גם כלפי העצים, כלפי היער, כלפי השמיים והארץ. והיא בכלל לא הייתה כזאת, לכן היה מעניין לשמוע ממנה על כל התהליך שעברה ומה שגילתה. אדם שנמצא כל כך הרבה שנים, והגיע לג'ונגל הזה מה"ג'ונגל האמריקאי", מגלה לאט לאט שהטבע כולו אהבה.
קישור למקור המדעי - Dr. Jane Goodall
מקורות מדעיים - הטבע - 1. הטבע מפתח אותנו לרמה חדשה של קשר בינינו
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -6, -5. הטבע מלא אהבה, נושאי הערבות, הטבע, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 6 - 6. אי אפשר לחייב לאהוב
חלק 6/18
אם כך, אנחנו נמצאים באמת בבעיה גדולה. שכל הדתות, כל האמונות, והטכניקות למיניהן, כולן אומרות אותו דבר, שהאדם צריך להגיע בסוף ההתפתחות שלו לקשר יפה של האחד עם השני. לא נקרא לזה אהבה, אלא קשר שבלעדיו האנושות לא תוכל להתקיים. וכדי שנבין את החיסרון והנחיצות שבקשר כזה, אנחנו עוברים תהליך כזה, כדי שנגיע לאהבה, כדי שאנחנו נפתח אותה. למה? כי באהבה אי אפשר לחייב. אני יכול לשלם כסף, אני יכול לקנות הכול, חוץ מאהבה.
אפשר לחייב בכל מיני צורות של יחס יפה, אבל אהבה זה מה שבא מתוך רגש מיוחד מאוד, שנעתק מכל יתר הרגשות שנמצאים באדם. אם אני מרגיש שאתה נעשה לי חשוב, מפני שדרכך אני מכיר או מבין או משיג משהו בחיים, אז אני מתייחס אליך בהתאם. אתה יקר לי, במידה שאני יכול להשיג דרכך משהו שחשוב לי, אתה נעשה לי יקר, באותה מידה של החפץ שאני רוצה להשיג.
אנחנו יכולים להגיע למצבים שבהם אנחנו נמצאים ביחסים שאנחנו מפתחים אמון יחסי זה בזה. שכל עוד אני זקוק לך ואתה לי, אז יש בינינו מין אמון, שבמידה הזאת אני יכול איכשהו לסמוך עליך. וגם אם פתאום בא מישהו ומשלם לך או מביא לך יותר מילוי, תענוג, אז אנחנו כבר מאבדים את האמון, מאבדים את התמיכה.
לכן אנחנו מגיעים היום למצב מאוד מיוחד. ההתפתחות שלנו הביאה אותנו להרגשה שאנחנו תלויים זה בזה, להבנת הנחיצות בקשר טוב בינינו, עד כדי כך שאנחנו צריכים לאהוב זה את זה, אחרת לא יהיה האמון הנדרש, כדי להגיע היום לחיים הטובים.
לא מן הסתם אנחנו עומדים עם פצצות אטומיות, כל אחד מחזיק כמה אלפים מהן אחרי הגב שלו, ועם עוד כל מיני צורות נשק שמסתובב בחלל וזמין לכל אחד ואחד. לא לחינם אנחנו נמצאים כבר בכל מיני פעולות אכזריות ותסכולים. אלא כדי להבין שאין לנו ברירה. וכדי להגיע לחיים טובים, אנחנו צריכים להגיע ביחסים שלנו ליחס ממש הפוך מקצה לקצה.
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -6, -6. לחייב לאהוב, כלכלה/בריאות/ביטחון, אקטואליה, נושאי הערבות, התלות ההדדית |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 6 - 7. הנחיצות של תיקון הקשר בינינו
חלק 7/18
ובאמצע, בין האהבה והשנאה שבינינו, יש משבר. משבר שאומר שעם פצצות האטום שיש היום לא נוכל להתקיים בכלל על פני האדמה אם לא נהפוך את השנאה הזאת לאהבה. עלינו להאמין זה בזה ולראות את כל המערכת, עם הבנקים ועם פצצות האטום, כמערכת עגולה, אינטגרלית. כי המערכת הזו היא כבר כזאת, אם נרצה או לא נרצה. עלינו להבין שבצורה שהמערכת האנלוגית, האינטגרלית, קשורה, עם כל כלי המלחמה וכל החימוש הקיים, בשנאה ובכול, אין לנו ברירה, אלא צריכים להתהפך.
והמשבר הוא עד כדי כך, שלא יהיה אפילו אוכל נפש. זאת אומרת, זאת כבר לא בעיה שאתם מזלזלים בילדים, אז יש משבר, ולא איכפת לכם, ולא בחיים כאלה או אחרים. אתם פשוט לא תוכלו לספק לעצמכם דברים הכרחיים, נחוצים. כי המשבר הפיננסי מגיע היום למצב שמיליונים יוצאים לרחוב. אתם לא תוכלו להסתדר. ויש המון אנשים כאלה, למרות שיכול להיות שהמדינות עצמן, כמו גרמניה או ארצות הברית, יהיו עשירות מאוד.
אבל זה לא חשוב, כי מתוך חוסר התחשבות זה בזה לא תוכלו לספק למובטלים האלה צרכים כדי שיוכלו להתקיים נורמאלי. הם יצאו לרחובות, יתפרעו ויהרסו את המדינה. ולא חשוב כמה כסף יש באוצר, וכמה אוצרות ומחסנים מלאים במזון. אנחנו לא נוכל להסתדר בגלל חוסר התחשבות, כמו חוסר ההתחשבות שיש כיום, שחצי עולם ממש מת מרעב והחצי השני זורק אוכל בכמות כזו שהיה אפשר להאכיל בה את החצי השני. לכן בלי להגיע לצורת האהבה, אנחנו לא נצליח. חייבים להגיע להתחשבות המלאה, השלימה, להתכללות בחסרונות, להבנת הצרכים, מילוי הצרכים של האדם, דאגה לסיפוקו, אחרת החיים על פני כדור הארץ ממש הולכים ומסתיימים.
אם זה החוק הכללי של האדם, אז איך אנחנו יכולים להתחיל לממש אותו? זאת אומרת, כל הרצונות שבי, ולא חשוב כמה, אפילו אלף רצונות, אני צריך לסדר אותם כך שאני לא אשתמש בהם לטובת עצמי בלבד, אלא כל רצון ורצון שיהיה בהתחשבות עם האחרים, בכל דבר ודבר. אני צריך להיות קשור עם כל העולם. אני לא צריך להכיר את כל העולם, להכיר כל אחד ואחד בפנים, אלא צריכה להיות אצלי בפנים איזו הרגשה שאנחנו יחד, שאני דואג לאחר כמו שאני דואג לעצמי. אם דאגתי לעצמי לכוס קפה, אני צריך לדאוג האם יש גם לאחרים כוס קפה. עד כדי כך, שאם לא יהיה לאחרים, במידה שהם רוצים, אז גם אני לא אקח לעצמי. כמו שאמא לא יכולה לטפל בעצמה, כל עוד היא לא מאכילה את הילד, והוא לא שבע ובריא, עד שהכול בסדר. היא פשוט לא מסוגלת, איך יכול להיות אם קודם הוא צריך?
אז איך אנחנו יכולים להגיע מהאגו שלנו לשינוי כל כך גדול? אנחנו רואים שזה דבר מיוחד. אנחנו חיים בעידן מיוחד, שאף פעם הטבע, ההתפתחות שלנו, בהיסטוריה שהיינו, כל הנסיבות, כל התנאים הפנימיים והחיצוניים, לא דרשו מאיתנו שאנחנו נשתנה. תמיד הלכנו עם האגו המתפתח וכך "קרענו" את העולם הזה וסידרנו אותו איך שנוח לנו. ועכשיו, זו הפעם הראשונה שאנחנו צריכים לטפל בעצמנו, להביא לעצמנו חינוך גלובלי אינטגרלי, שיביא אותנו להתחשבות, להיות ילדים טובים, כמו בגן ילדים, כי בלי זה הגן לא יתקיים.
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -6, -7. תיקון הקשר, נושאי הערבות, המשבר, כלכלה/בריאות/ביטחון |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 6 - הכנה - תקציר מאמר "מתן תורה"
"ואהבת לרעך כמוך – כלל גדול בתורה"
1. המילה "כלל" מורה על סכום של פרטים, אשר בהתחברותם יוצרים כלל, שלם כלשהו. לכן הכלל של "ואהבת לרעך כמוך" – זוהי הכללה של התורה, הנקודה אליה היא מביאה את האדם, ע"י תיקון 613 הרצונות האגואיסטיים של נשמתו. כל התיקונים הכרחיים לגילוי והסבר הכלל הזה.
2. מטרת הבורא והבריאה – להתגלות לאדם במידת רצונו (תיקונו, השתוותו) של האדם לבורא. על-ידי תיקון הטבע האגואיסטי שלו, האדם מתפתח עד לתכונות הבורא, ולאחר מכן לדבקות אליו.
3. הבורא מלכתחילה ברא אותנו כאגואיסטים, הפריד אותנו מעצמו, כדי שנתקן את עצמנו עד הדרגה שלו של נתינה ואהבה. בכך אנו נדבקים אליו. זהו השכר שלנו.
4. האדם נולד כאגואיסט גמור (אוהב את עצמו), כל פעולותיו רק לתועלת עצמו, ללא שום מחשבה על תועלת האחר. בכך הוא מרוחק מהבורא
ע"י לימוד חכמת הקבלה הוא מזמין על עצמו את האור העליון, מכיר את הרע שבאגו, מבקש תיקון, מאבד את האהבה לעצמו ורוכש אהבה לאחרים, עד כדי כך, שגם את ההכרחי לו לקיומו מקבל רק על-מנת להשפיע.
5. התיקון בהשפעה ואהבה – לזולת ולבורא. אם האדם מכוון לנתינה, אינו מרגיש הבדל בין אהבת הזולת לבורא, כיוון שאם אינו מצפה לשכר, אז אינו מרגיש ברצונותיו את תוצאות פעולות ההשפעה. ועד שלא תיקן את עצמו להיות "הנותן", פעולות הנתינה לבורא או לאדם, בהכרח יהיו עבורו כחסרי תועלת.
6. תירגול בפיתוח תכונות נתינה לזולת (לחברה), מביא את האדם מהר יותר אל התיקון, כיוון שהם גלויים ונמצאים תחת פיקוח ותגובה מצד הזולת (החברה). וניסיונות הנתינה לבורא אינם גלויים, לא ניתן לבקוד את ביצועם.
מסקנה: התיקון נעשה על-ידי תירגול נתינה ואהבה כלפי הזולת, עד שכל 613 הרצונות המתוקנים של הנשמה לא יצטרפו אל המטרה הסופית: "ואהבת לרעך כמוך". לאחר השגת מטרה זו, הוא זוכה לדבקות בבורא.
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -6, -0. מאמר הכנה/תקציר |
| להשאיר תגובה | |