כשכל מה שקורה לנו זו הפכיות הצורה שלנו כלפי הטבע. ואנחנו צריכים כנגד זה לעשות מה שנקרא השלמה, קומפנסציה. הטבע מראה לנו דברים שליליים, ואם אנחנו נתגבר על עצמנו, אם נתקן את עצמנו, אם נהיה בדיוק כמו הטבע לפי היכולת שלנו, אז נרגיש את הדברים האלה כחיוביים, שנמצאים איתנו באיזון. ואז הכל יירגע, האקלים, היחסים במשפחה, ובין המדינות, ומכות הכלכלה ועוד, ואנחנו נרגיש חיים יפים וטובים.

לכן ניתן לנו עכשיו לעשות את השינוי בינינו בצורה הדרגתית, וכך נתקרב לטבע הכללי ונרגיש את עצמנו טוב, נרגיש את עצמנו במצב היפה, המאוזן מכל הבחינות. איך אנחנו משחקים את המשחק הזה? למדנו שהטבע הוא חוק אחד שפועל על כולנו כאחד, שרוצה שנאזן את עצמנו, שנלמד איך לעשות זאת, כי אז נתחיל להבין את כל העולם. על ידי החיבור בינינו נבין איפה אנחנו נמצאים באמת. ואת החיבור הזה אנחנו יכולים להשיג על ידי היחס היפה בינינו, שאנחנו לא רוצים אותו, אבל נעשה אותו על ידי משחק, בשימוש החוק "הרגל נעשה טבע שני".

ואיך נממש זאת בפועל? בפועל אנחנו צריכים לממש זאת בסביבה, בחברה האנושית. זאת אומרת, על ידי המעמד של האדם כלפי הסביבה, כלפי החברה. אנחנו צריכים לבנות מערכות כאלה של יחס האדם לסביבה, כך שכל אחד ירגיש שהוא חייב לסביבה, ששלום הסביבה תלוי בו, ושלומו תלוי בסביבה. וכאן אנחנו צריכים ממש לעבוד בארגון מחדש של כל הצורה האנושית שאותה פיתחנו על ידי האגו שלנו, שהיא כולה אך ורק כדי לתת לכל אחד לפי הדרישה האגואיסטית שלו. ולכן היום זה לא עובד, והמשבר נקרא "כללי ואינטגרלי".

אם אנחנו נסדר את יחס האדם לסביבה ואת יחס הסביבה לאדם בצורה חדשה, שאנחנו תלויים זה בזה והסביבה דורשת מהאדם את היחס הנכון, אז מה הסביבה צריכה לעשות? היא צריכה לתת לאדם דוגמאות איך להתנהג נכון, כמו שאמא עושה כלפי התינוק, כלפי הילד הקטן. הסביבה צריכה לשנות לגמרי את ההשפעה שלה על כל אחד ואחד מאתנו. קודם כל זה שייך לכלי התקשורת ולמערכות החינוך שצריכים להשתנות מיד. לשנות את עצמם כך שיביאו לאדם, לכל אחד ואחד מאתנו, את הרגשת ההכרחיות לשינוי היחס בינינו, לשינוי היחס שלנו כלפי הסביבה.

כי סביבה היא כמו אותו אינקובטור שבו נתפתח נכון. החום, הלחות, האוויר וכל התנאים נמצאים באינקובטור בצורה הטובה ביותר, כדי שמהביצה יתפתח אפרוח בצורה היפה, המהירה והבריאה ביותר. אז אנחנו צריכים לבנות סביבנו כזאת חממה יפה וטובה, שזאת הסביבה, כך שיהיה לנו טוב, חם, נוח, שלא נרצה לצאת משם. כמו שעובר מתפתח ברחם אמו בצורה הבטוחה ביותר, כי הכל שם מסודר יפה, כך עלינו לבנות את הסביבה שלנו, כדי שכולם יתפתחו בה בצורה היפה הזאת.

ואז אדם שבונה את הסביבה לטובת עצמו, לטובת כולם, כשכולם כלפי כולם צריכים להראות כך, הוא בונה בסופו של דבר את המשפחה הגדולה שלנו, אנחנו נעשים אחים. יוצא שהיחס שלנו לטבע, לאותו חוק האחד, שאנחנו צריכים להיות בינינו כאחד, מתבצע בסביבה. ולכן היחס שלנו כלפי הסביבה, לבנות שם את כל החוקיות הזאת, יותר חשוב מהיחס לטבע עצמו. העיקר זה בניית הסביבה שלנו.

ולכן לא לחינם מפוטרים עכשיו מאין ברירה אלפים ומיליונים ממקומות העבודה שלהם, ונעשים מובטלים. אנחנו צריכים לפתוח קורסים למורים, למחנכים ולמבצעים, כשבעצם בעבודה הזאת כל אחד מאתנו נעשה כלפי האחרים גם כמורה, גם כמחנך, גם כמבצע, גם כעוזר, גם כמטפל. ולכן כולם חייבים לעבור את הלימוד החדש הזה ולרכוש מקצוע חדש "להיות האדם", בחברה החדשה.

כל אחד מאתנו צריך לעלות לגובה שהוא מבין מה קורה בטבע, מה קורה בו, ואילו צורות יחס כל אחד יכול להציג לאחרים. לפי המחקרים שאנחנו רואים, כשההשפעה ההדדית הזאת מתחילה להשפיע על כל אחד ואחד, אין אדם שיכול להימלט מההשפעה הזאת. זה מחייב אותו, זה עוטף אותו ואם הוא רוצה או לא, הוא נעשה אחר. וכמו שהילדים שלנו מתחנכים על ידי הסביבה רק מדוגמאות, כך גם אנחנו מתחנכים ורוכשים צורות חדשות של התנהגות, יחס וערכים, רק על ידי דוגמאות שהסביבה מביאה לנו.