מסר עיקרי:
במקביל למשבר הטוטאלי, שמשתרע על פני מדינות מפותחות והעולם השלישי, אנו מתחילים להרגיש שכולנו בסירה אחת, ואם אחד מסב נזק, כל העולם מרגיש זאת. הגענו למצב שהאגו שלנו חוזר אלינו בתגובה שלילית כמו בומרנג.
מסר משני:
תופעת האבטלה, העוני והסבל מתפשטות בכל העולם ללא תקנה משום שהאגו לא מאפשר לנו לדאוג על אף אחד אלא על עצמנו בלבד.
שיחה 13- 5. כולנו בסירה אחת
חלק 5/11
לינק לוידאו
וכאן אנחנו מגיעים לעולם גלובלי, לקשר הדדי בינינו. המכה האקולוגית יחד עם הריצה שבה היינו, לייצר ולמכור כמה שיותר, העיקר להרוויח ולהצליח, ושיהיו כמה שיותר מיליארדים בחשבון הבנק, הביאו אותנו למצב שחשבנו שאין לזה סוף. אבל בסופו של דבר הסוף הגיע כיוון שאין קונים ואין לאן להתקדם עוד. יוצא שהמשבר הולך ומתרחב ומעמיק יותר ויותר.
והמשבר הוא ביחס בין בני אדם. המשבר הוא בכך שלכולם יש קושי להתקיים, וזה דווקא על ידי כך שלחלק שרוצה לייצר יש יכולת להתקדם, אבל אין מי שיקנה. ולחלק שהתרוקן מאמצעים, הארצות המפותחות, אין יותר יכולת להיות צרכנים. כי בעבר הם היו גם מייצרים וגם צורכים את מה שהם עצמם ייצרו, היה זה מעגל סגור, תהליך של ייצור וצריכה, ועכשיו המעגל הזה איננו.
ובעלי ההון מצאו פיתרון שיקרי למצב, הם התחילו לשחק ביניהם רק עם הכסף, אפילו בלי המוצר. כך נוצרה בועה כלכלית מנופחת, והגענו לעוד סוג של משבר. משבר של בועות כלכליות שאין בתוכן שום טעם, אלא הכול מנופח על ידי פרסום ועל ידי מִשחק בין מערכות הבנקים, המערכות הפיננסיות. והמשבר הוא למעשה בכל השטחים שבהם האנושות עוסקת, בחינוך, בתרבות, ביחס שבין בני אדם, במשפחה שמצבה מושפע מאוד מהמשבר הנוכחי, הגענו למצב שאנשים לא יכולים להתקיים יותר, הם נמצאים במצב אנוש.
יש צעירים שסיימו אוניברסיטאות ורוצים להקים משפחה, לעבוד, להתפרנס בכבוד מהמקצוע שלהם. לכל אחד יש רצון לממש את עצמו, ופתאום הם רואים שאף אחד לא צריך אותם, הם לא יכולים לממש את עצמם במקצוע, במשפחה, ולא לקיים חיים נורמאליים, והם מוצאים את עצמם מובטלים.
התופעה הזו מתרחבת בכל העולם, ואין לה שום תקנה, כי במצב שאני דואג רק לעצמי ולא לעולם, אני לא יכול לספק לכולם אפילו אוכל נפש, כי אנחנו לא דואגים אחד לשני. בקצה אחד של העולם יש עודפים גדולים מאוד שנזרקים, כי הם לא יכולים להגיע לקצה השני של העולם, ולפעמים אפילו למקומות שהם קרובים. כי האגו שלי כלל לא מאפשר לי לדאוג לאחרים, הם לא חשובים לי. אלא אם אני מאוים על ידם, אז מאין ברירה אני מספק להם משהו ולא יותר.
רואים זאת למשל בהתייחסות העולם המפותח לאפריקה, שהיתה מצליחה פעם, ייצרה הרבה תוצרים וחומרי גלם והתפתחה יפה. כשהתחילו להגיע לשם מוצרים מאירופה, מוצרים שהיו בכוונה זולים פי עשרה מהמוצרים שמייצרים במקום, הם הרסו את השוק המקומי, אנשים הפסיקו לייצר את כל מה שהם צריכים לקיום. וכשהם הפסיקו לעבוד במקצועות ובמקומות שלהם, נוצר מצב שאותן חברות שקודם הביאו את המוצרים הזולים לאפריקה, התחילו להעלות את המחירים, כי כבר לא היתה תחרות בשוק המקומי. וכך יצא שהאפריקאים נעשו עניים וממש מחוסרי אמצעי קיום. עד היום קורה כך. המצבים בכל העולם הם מאוד מאוד קשים.
וכשאנחנו מגיעים היום למשבר הגלובלי, הטוטאלי, שמרגישים אותו בכל העולם, גם בארצות המפותחות, וגם בארצות העולם השלישי שחלקן כבר התחילו להתפתח, כמו אסיה למשל, או כאלה שהגיעו לעוני כמו אפריקה, כשכל זה נגרם על ידי האגו של האדם, אז אנחנו מתחילים להרגיש את הקשר בין כולם. להרגיש שכולם נמצאים בסירה אחת, ואם אחד יגרום נזק, כולנו נרגיש אותו ואי אפשר יהיה להמשיך ולהתקדם. כי בעצם הגענו למצב שהאגו שלנו חוזר על כולנו ממש כבומרנג, בתגובה שלילית.
מקורות מדעיים - התפתחות התלות ההדדית - 2. התלות ההדדית מחייבת אותנו להתחשב זה בזה
חיים חדשים - שיחה 13 11.1.2012
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה 13, -5. כולנו בסירה אחת |
| להשאיר תגובה | |