אנחנו מגיעים עם פחד, עוברים לערבות, מדברים עליה, רוכשים אותה, ועכשיו כדי להגדיל אותה אנחנו צריכים את הליקויים
ניצה: יש פה נקודה מאוד חשובה שהייתי רוצה לחדד אותה עוד, נתת הסבר מאוד יפה על חיבור, ופתאום הבנתי שיש שני סוגי חיבור. יש חיבור מתוך פחד, שנותן תוצאה מסוג אחד.
זה חיבור שהפסיכולוגים משתמשים בו.
ניצה: נכון. ויש חיבור מתוך ערבות, שממנה התוצאה אחרת לגמרי.
זה לא מדויק, אנחנו משתמשים בפחד אבל רק כדי להתחיל.
ניצה: אבל לא נשארים שם?
לא, מיד עוזבים.
ניצה: האם מיד עוזבים וממשיכים הלאה?
קודם רוכשים ערבות, ואחר כך מעוררים את הפחד. זאת אומרת, את הליקויים שיש בכל מיני דברים בחברה, וזה כדי להגדיל את הערבות.
אנחנו מגיעים עם פחד, עוברים לערבות, מדברים עליה, רוכשים אותה, ועכשיו כדי להגדיל אותה אנחנו צריכים את הליקויים, צריכים את הבעיות. ואם אנחנו מושכים כל בעיה לערבות ופותרים אותה, בכך אנחנו מתחילים להעלות את הערבות.
בכמה שכוח החיבור שלנו, יחד עם הצרות שאנחנו פותרים, מתחיל להיות יותר גדול, זאת אומרת שאנחנו מכניסים לאותה המערכת הקטנה של הערבות שהשגנו כאן בהסכמה שלנו, את כל החיים שלנו, את כל הבעיות. ואז מערכת הערבות מתחילה לגדול יותר ויותר, עד שאנחנו מגיעים כך לממדים של האומה, ושל המדינה.
ואם זה כך, במידה שאנחנו גדלים אנחנו הופכים אוטומטית, אפילו בלי לעשות שום חשבון, להיות ביתר התאמה לטבע הכללי שגם נמצא בערבות בכל חלקיו. ואז אנחנו פתאום מרגישים מזה תוספת מבחוץ, מכל מיני מערכות, פתאום אין לנו יותר מכות אקלים, פתאום אין לנו בעיות עם השכנים, פתאום אין לנו כל מיני בעיות שהיו באות עלינו. כי במערכת מאוזנת, יש רק הרגשת בריאות.
חיים חדשים, שיחה 56, האומה הישראלית, 12.8.2012
| שייך לנושאים: האומה הישראלית והעולם, האומה הישראלית, נושאי הערבות, הטבע, נושאי הערבות, המשבר, נושאי הערבות, התלות ההדדית |
| להשאיר תגובה | |
כמו בגוף שבור, בגוף חולה, הכל מלא מסביבו, "אולי תאכל משהו, אולי תטעם משהו", והוא שוכב ולא רוצה כלום.
אורן: האם יש תרגילים שאדם יכול לעשות גם כשהוא לא נמצא בחברת אנשים? מה שמושך בהסבר שלך הוא שאפשר להתחבר על ידי מחשבה מסוימת, לאיזו עוצמה אדירה. זה מה שאתה בעצם מבטיח לנו כאן, אבל נתת לנו תרגיל שאותו אפשר ליישם כשאני עם עוד אנשים.
השאלה האם אתה יכול לתת תרגיל מחשבתי שאני יכול לבצע כשאני לא מול מסך המחשב, נניח כשאני נוסע לעבודה ואני לא יכול להתחבר, ושזה יחבר אותי אל העוצמה הזאת, אל הנשק הזה, אל המגן של הערבות, של הכוח החזק שאתה מדבר עליו?
תחשוב על החיבור, ועד כמה שהוא יכול להועיל לפתרון כל הבעיות. אם אתה נוסע ברכב אתה יכול לראות אם אתה יכול לדמיין את המצב המתוק בכביש, ואיך כולם יתנהגו אם נהייה בערבות. האם אתה "תחתוך" רכב אם הבן שלך הוא שנוסע בו או האח שלך וכן הלאה? האם אז תתייחס כך לכל דבר ודבר שקורה? הרי אחים אנחנו.
אורן: אני חושב שבזמן מלחמה יש הרבה פחות תאונות דרכים. יש יותר סבלנות, וכן הלאה. האם להיכנס לאווירה כזו? לא הבנתי בדיוק את התרגיל. האם לחשוב על החיבור, ואיך הוא בא לידי ביטוי בכביש למשל?
תראה את החיים שאתה רואה היום, לעומת איך שהיית רואה אותם אם כולם היו מחוברים כאחים. תעשה את ההשוואה, זה לעומת זה. איך האגו חוגג, או איך האהבה חוגגת.
אורן: איפה האהבה חוגגת? אני לא רואה יותר מדי אהבה חוגגת.
לא. אתה צריך לתאר לעצמך איך היינו אז חיים. אמנם זה קשה להגיע לזה, אבל אנחנו יכולים להגיע לזה בהידברות ודווקא להגיד תודה לאיראנים, ולכל האיומים בכלכלה, במחאות, במכת רעב שיכולה לבוא, שפתאום עם כל השפע שיש לך, אין לך מה לאכול. איך אפשר להבין את הדברים האלה? כי זה כמו בגוף שבור, בגוף חולה, הכל מלא מסביבו, "אולי תאכל משהו, אולי תטעם משהו", והוא שוכב ולא רוצה כלום. זה ממש פלא, זה לא מציאותי, כאילו לא הגיוני, אבל זה מה שקורה.
במקום אחד שורפים, זורקים, את כל האוכל כדי לשמור על כך שבמקום שני המחיר יהיה 10 שקל לקילו עגבניות, ולמכור אותם ב 2 שקל, לא מוכנים. האם אתה יכול להבין מה זה נקרא "חוסר ערבות"? אבל זה מה שקורה בפועל.
אנחנו מייצרים היום בכל כדור הארץ פי 38% כמדומני, יותר ממה שאנחנו צריכים כדי להאכיל את כל 7 מיליארד האנשים, ועדיין כמעט כ 50% מהאוכלוסייה נמצאת ברעב יחסי, וחלק לא נמצא ברעב יחסי, אלא ממש ברעב, הרי כמה אנשים מתים מרעב? כל זה נובע מחוסר ערבות.
חיים חדשים, שיחה 56, האומה הישראלית, 12.8.2012
| שייך לנושאים: האומה הישראלית והעולם, האומה הישראלית, נושאי הערבות, המשבר, נושאי הערבות, התלות ההדדית |
| להשאיר תגובה | |
אנחנו לא רוצים למחוק את האיום, אנחנו אומרים, "האיום הזה כאן דווקא כדי להעמיד אותנו במצב הנכון
ניצה: הבנתי מתוך השיחה הזאת, שבעצם האיום כרגע הוא סוג של הזדמנות, הזדמנות ליצור איזה חיבור חדש שבעצם לא היה אף פעם.
הייתי אומר שבשביל זה האיום קיים.
ניצה: ומה אנחנו עושים? מתעסקים בטעות באיום עצמו במקום בהזדמנות שהוא מביא לנו.
נכון.
ניצה: מקודם תיארת מצב שאני מתעסקת בו, והוא החיבור מפחד, והעובדה שחיבור מפחד הוא רק מצב התחלתי שאמור להביא אותנו לחיבור שונה. וזה כבר הסביר לי הרבה מאוד שאלות. אם כך, מה ההבדל בין מה שהיה לנו עד היום, כי היו לנו הרבה פעמים מלחמות שבהן התחברנו וכל היה בסדר, ולאחר שנגמרה המלחמה, נעלם האיום, נעלם הפחד, ונעלם החיבור.
כי החיבור הזה היה מתוך חוסר, ולא מתוך כך שהשגנו חיים חדשים. ואם אנחנו משיגים, על ידי הערבות, רמת חיים חדשה, אז אנחנו עוזבים את האיום. האיום הוא רק כתמריץ ולא יותר מזה. העיקר בשבילנו הוא להשיג עכשיו רמת חיים החדשה, ואם אנחנו משיגים, משם אנחנו כבר לא רוצים לרדת. כי התענוג הזה, ה"סוכרייה" הזאת, מושכת אותנו, ולא נותנת לנו לרדת שוב לבעיות.
אורן: אם כך, למה ירדנו מזה בכל המלחמות הקודמות?
כי לא כיוונת למען הערבות, אלא הלכת רק כדי לחפות קצת על החרדה שלך.
אורן: לא הבנתי. אנשים סבלו, אני ארחתי אותם אצלי בבית. החיילים היו רעבים, נתתי להם אוכל, זו הייתה ערבות הדדית בפועל.
לא.
אורן: כשנגמרה המלחמה הם חזרו לבתים שלהם, ויותר טוב שלא יבואו שוב לבקר עד המלחמה הבאה.
קודם כל, אתה עשית כך רק עם הקרובים שלך, ומאין ברירה.
אורן: כן, אבל אני זוכר שעשיתי גם פעולות וולונטריות, כלליות, לא לקרובים שלי. לדוגמא, עמדתי בצומת וחלקתי ג'חנון לחיילים שנסעו ללבנון, זה היה כשהייתי ילד, ולא הכרתי אותם. למה זה נגמר?
כי לא הייתה לך מטרה להגיע לחיבור, להגיע לערבות, ולא השתמשת באיום כמנוף לזה, אלא חיפשת איך למחוק אותו. ואנחנו לא רוצים למחוק את האיום, אנחנו אומרים, "האיום הזה כאן דווקא כדי להעמיד אותנו במצב הנכון, האיום הזה רק מראה לנו את המחלה כדי שנטפל בה". ואתה רוצה לקחת כדור נגד כאבים, ולא לטפל במחלה. ובינתיים היא מתפתחת, והתפתחה עד כה. ואתה אף פעם לא טיפלת במחלה, לא טיפלת באגו, לא טיפלת בכך שיהיה חיבור, לא הלכת על זה.
אנחנו עכשיו צריכים להסתכל על המצב הנוכחי, כמו על מחלה, ולא לתת לה לסתם עבור, אלא להשתמש בה כדי להגיע לרמה של ה"חיים". ואתה כל הזמן נתת לעצמך איזו תרופת הרגעה בלבד, ובין ההתקפות של התפרצות המחלה, חיית בין המלחמות.
אורן: איך אתה מסכם את כל הגישה הזאת? במשפט אחד, מה הציבור הישראלי צריך לקחת איתו בראש, מהי ההערכות החברתית שאתה ממליץ עליה היום למצב שבא?
שבכל הזרועות שלנו, בכל הערוצים שלנו, בכל הצינורות שלנו, נתחיל להפיץ את השגת הערבות כהצלה מצד אחד, ופתרון למשבר הכללי מצד שני.
חיים חדשים, שיחה 56, האומה הישראלית, 12.8.2012
| שייך לנושאים: הסברה וחינוך לערבות, אמצעי תקשורת, כלכלה/בריאות/ביטחון, בטחון, האומה הישראלית והעולם, האומה הישראלית, נושאי הערבות, התלות ההדדית |
| להשאיר תגובה | |
היחסים בינינו, יכולים להיות הגורם הכי חזק שישפיע על כל צורות הטבע הדומם, הצומח והחי, וגם על החברה האנושית.
ניצה: אם היית יכול קצת לפתוח את נושא החיבור, מה זה חיבור, כשאתה מדבר לעם, לקהל?
זו בעיה להסביר את זה בצורה פשוטה. אם אני אדבר על כך כמו שמסבירים לנו בבית הספר ביולוגיה, זואולוגיה, פיסיקה או כימיה, אז בצורה כזאת, חיבור זה כמו שאנחנו לומדים מהטבע, ומהמשבר שקוראים לו משבר גלובלי, זה מצב שאנחנו כולנו מחוברים, אם רוצים או לא רוצים. אנחנו רואים ושומעים שקיים מה שנקרא "אפקט הפרפר", אנחנו עושים משהו במקום אחד על כדור הארץ אז במקום השני פתאום זה קורה. זורקים מיליון טון פלסטיק לאוקיינוס אז בגרינלנד נופלים הקרחונים ופתאום יש צונאמי או עוד משהו. יש המון מחקרים על כך, מדענים רואים בצורה מאוד ברורה שיש השפעה הדדית במה שאנחנו עושים, כי אנחנו נמצאים בתוך בועה כזאת שנקראת הטבע.
ולבלון הזה, לבועה הזאת, לספירה הזאת שבה אנחנו קיימים, יש חוקים. חוקים מוחלטים שהם גם פיתחו אותנו, אנחנו לא מחוצה לספירה הזאת, אנחנו בתוכה. לפעמים אנחנו חושבים שאנחנו בעלי הבית, אבל אנחנו רואים היום עד כמה אנחנו נמצאים תחת השפעתם של כל החוקים האלה ואין לנו לאן לברוח, או להינצל מכל מכות הטבע.
אז קודם כל עלינו לקבל זאת על עצמנו, ולא להיות עם האף למעלה, כי באמת אנחנו יצורים קטנים מאוד וצריכים להבין עוד הרבה חוקים שבהם אנחנו קיימים בהכרח. והחוק שבמיוחד עכשיו מתגלה, זה חוק הקשר האינטגרלי, זאת אומרת החוק הכללי, של הקשר בין כל חלקי הטבע, דומם, צומח, חי ואדם. הוא קיים בכל הרמות דומם, צומח, חי ואדם וגם בכל רמה ורמה, ובסך הכל, הכל קשור אחד לשני.
אם המערכת הזאת נמצאת פחות או יותר באיזון אז אנחנו חיים. יש כל מיני קפיצות בתוך הטבע, היו תקופות הקרח, תקופות התחממות, היו דברים כאלה. אבל בזמן האחרון חשוב לנו לדעת זאת, מפני שאנחנו גורמים לשינויים הדרמטיים האלה שקורים בטבע.
ולא רק בטבע, אלא גם על ידי היחסים בינינו, על ידי הקשר בינינו, כי אנחנו נמצאים באותה רשת שבה קשורים הדומם, צומח, חי והאדם, אנחנו קיימים באותה רשת ואנחנו דווקא קשורים במחשבות, ברצונות, ביחסים שלנו, ולא רק בפעולות פיזיות, כי בפעולות הפיזיות את זה ודאי אנחנו רואים, אלא גם בכוח המחשבה שלנו, זה הכוח הכי גבוה שנמצא בתוך הדומם, צומח, חי והאנושות, הכוח הכי חזק. אנחנו גם חוקרים את המוח שלנו ומגלים כמה אנרגיה הוא צורך, ואילו דברים גדולים הוא מפעיל. וההפעלה הזאת היא לא רק בכוח הזרוע שלנו ממש, אלא בכוחות שמפעילים שדות, שדה כוח.
אז אנחנו רואים שהמחשבה שלנו, הרצון שלנו, זאת אומרת היחסים בינינו, יכולים להיות הגורם הכי חזק שישפיע על כל צורות הטבע הדומם, הצומח והחי, וגם על החברה האנושית.
זאת אומרת, אנחנו צריכים לקחת בחשבון שדווקא לאדם יש בחירה חופשית לעשות פעולות חיבור או ההפך, להיטיב למערכת הקשר בין כל חלקי המציאות בהשתתפות הטובה שלו, הנכונה. היינו בכך שהאדם משתדל להביא הכל לאיזון, לרוגע, לאיזון הכוחות שבכל המערכת, דווקא לאדם יש יכולת לגרום לזה שהוא יפטר מכל הבעיות, הצרות והמשברים.
רק בתנאי שבצורה שיטתית הוא ידאג לאיזון בין כל חלקי הטבע, שהכל יגיע לשלמות, להשלמה, לרוגע, לאיזון, כי כל הטבע הוא בסך הכל מערכת שיוצאת מאיזון על ידי שימוש, והשתתפות לא נכונה שלנו, ועל ידי השתתפות נכונה אפשר להגיע לאיזון.
חיים חדשים, שיחה 55, האומה הישראלית, 12.8.2012
| שייך לנושאים: האומה הישראלית והעולם, האומה הישראלית, נושאי הערבות, הטבע, נושאי הערבות, המשבר, נושאי הערבות, התלות ההדדית, נושאי הערבות, התפתחות האגו, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |
אנחנו צריכים להבין, שאנחנו יכולים על ידי חיבור למצוא פֶּתָח לשינוי העולם, לשינוי האנושות, שינוי הגישה שלנו למערכות שבָּנִינו.
ניצה: הפסקת האיום. ודיברנו על כך שיכול להיות אפילו שהמצב הכלכלי יהיה טוב יותר כי אחרי מלחמה זה תמיד כך. ועכשיו כשאני מחברת את החלק השני של המשפט, "נוכל להשיג על ידי החיבור". זאת אומרת, על ידי החיבור נוכל להשיג גם שיפור כלכלי.
הכל. כי החיבור פועל לא על ידי זה שאנחנו משמידים כל מיני אמצעים כלכליים, ואז אנחנו יכולים לפתח אותם שוב. אנחנו כאילו נזרקים להרס, כמו לפני עשרים שלושים שנה ואז יש לנו מה לעשות, אנחנו לא נמצאים בעולם שכבר מילאנו אותו בכל מה שצריך ולא צריך.
לכן, על ידי זה שאנחנו מגיעים למלחמה, לשטח פתוח בכלכלה, כאן על ידי החיבור אנחנו מגלים כלכלה חדשה. כלכלת החיבור. כלכלה לא תחרותית, כי הכלכלה הזו בעצם נגמרה, לכן בא המשבר. אם אנחנו נתחיל לעבוד, בעוד כמה שנים אנחנו בכל זאת שוב נכנס לזה ומהר מאוד. כי אירופה ואמריקה לא ניזוקים מזה, רק אנחנו כאן קצת, איראן ועוד כמה מדינות.
לכן מה שקורה כאן, אנחנו צריכים להבין, שאנחנו יכולים על ידי חיבור למצוא פֶּתָח לשינוי העולם, לשינוי האנושות, שינוי הגישה שלנו למערכות שבָּנִינו. כל המערכות, מערכת הכלכלה, המשפחה, המדע, התרבות, המדיניות, המערכת הסוציאלית, הפיננסית, כולן נמצאות במשבר. זאת אומרת, כל מה שהאדם פיתח במשך אלפי שנות ההתפתחות שלו, נמצא בקריסה. ולכן מלחמה, אפילו מלחמת עולם אם היא תתפרץ, היא בסך הכל תזרוק אותנו כמה שנים אחורה.
מה שאין כן, אם אנחנו נלך בלי מלחמה לחיבור, אנחנו נמצא בתוך החיבור את אותו מודל, אותה תבנית, שמותאמת לטבע האינטגרלי. כי החיבור מותאם בדיוק לטבע. ולכן, יוצא שנוכל למצוא כאן גישה חדשה לכל מה שאנחנו נמצאים בו היום במשבר. בחינוך, בתרבות, במדע, במשפחה, בכלכלה, בפיננסים, ועוד ועוד. רק מתוך חיבור.
עכשיו אנחנו פועלים מתוך חוסר חיבור ומתוך תחרות. ואז אנחנו נפעל בצורה הפוכה. עכשיו אנחנו נמצאים בניגוד לטבע, וזו בעצם סיבת המשבר שלנו, ואז אנחנו נפעל מתוך חיבור והזדהות עם הטבע. ואז, מתוך האיזון עם הטבע, נגיע לפתרונות כאלה שכבר לא ניכנס אף פעם למשבר, כי כל פעם נהיה בהתאם למערכות הטבע.
חיים חדשים, שיחה 55, האומה הישראלית, 12.8.2012