שיחה 10 - 9. מילוי חיינו במשמעות והנאה יבוא ע"י התקשרות ואהבה הדדיות מעל האגו
קטע 9/12
אורן: מה זה רצונות של דומם צומח וחי?
בגוף שלנו יש רצונות של דומם, שזה החומר שהגוף מורכב ממנו. רצון של צומח כי זה צומח בי, כמו שערות, ציפורניים, עצמות, זה מין הצומח שבי. ויש בי מין החי, שזה כל יתר הדברים הגופניים. ויש בי גם שכל שהוא מעל המין החי, ויש לי גם כוח הרע, האגו שלי. אלו החלקים מהם האדם מורכב.
בכוחות שלי שהם בדרגות דומם צומח וחי, אין לי מה לתקן. כל הבעיה שלי, שאני מקלקל את החיים שלי עם האחרים, זה בגלל שיש לי טבע רע, האגו. אני חושב שכולם מסכימים לכך, אני שומע זאת מכל המקומות. אדם יכול להגיד, "האם אני רע? לא, אלה האחרים, האנושות, הטבע שלנו", וכן הלאה.
זאת אומרת, בכל זאת אנחנו רואים שלאדם יש יכולות אדירות, הוא יכול לעשות את החיים שלו טובים. לַמה הוא לא עושה זאת? מה מפריע לו? מפריע לו האופי האגואיסטי שלו, שהוא רוצה להשתמש בכל הכוחות שלו, בכל היוצרות שבו, לעלות את עצמו מעל לזולת. ואז כל אחד נמצא בתחרות, כל אחד רוצה לעלות את עצמו ולהרוס את הזולת, אחד מהשניים, או שניהם יחד. היצר הרע הזה לא נותן לנו להגיע לחיים הטובים.
ויש פה הרבה דברים שאנחנו עוד צריכים ללמוד. איך אני בכלל יכול לתאר לעצמי שאני אחיה ביצר הטוב. "ביצר הטוב" זה נקרא שאנחנו צריכים להיות כולנו אותו דבר. האם זה אפשרי שאני אהיה כמו כולם? אז מִמה אני ייהנה? אם כולם אותו דבר, אין יותר ואין פחות אז לי כלום, אין לי טעם בחיים.
כך אנחנו כל הזמן נמצאים באיזה "אקשן" להשיג יותר, ואני בתת הכרה כל פעם עושה את החשבון כמה אני יותר מאחרים, וזה נותן לי טעם בחיים, זה דוחף אותי לכל מיני הישגים, להכל. רואים את זה בספורט, בתחרויות, בעבודה, מי יותר ומי פחות. אני חייב למדוד את עצמי כלפי האחרים, כי בכך אני מודד את מהות החיים, כמה חיים יש לי. אם לכולם יש אותו דבר, אני לא מרגיש שאני חי.
יש כאן שאלה גדולה, ממה אנחנו נמלא את עצמנו? האם הטבע רוצה לעשות מאיתנו בובות? מה זה נקרא "כולם אחים"? אם אחים זה אומר שיש לכל אחד אותו דבר, וכולנו שווים, אז אני לא מרגיש בשביל מה לי לחיות. האם יש עוד איזו מטרה? אני לא רואה את זה במצב שלי.
למשל, אני רוצה תמיד לממש את עצמי ביותר חכמה, אתה בכתיבה, יש כאלה בצילום, בחינוך ועוד, אבל אדם בסופו של דבר רוצה להבדיל את עצמו, להבליט את עצמו מהאחרים. והצורך לזה הוא הדוחף אותנו להתפתחות.
נניח שעל ידי הרגשת הרע שבמשבר, שאני מבין איך אני יכול לאזן את כולם, אני מגיע לאיזון, כולם שווים. איך אני ממלא אותו החלק הגדול שיש לאדם, שהוא צריך להרגיש את עצמו למעלה? בְמה נמלא אותו? אנחנו נמצאים עכשיו בעולם במצב שמספיק לי לעבוד שעתיים ביום, ואני ממלא את עצמי ולא מרגיש שחסר לי כלום, וכך גם האחרים. אם כולנו נעבוד שעתיים ביום, ורק נרצה להיות לא יותר מאחרים, שכולם יהיו שווים, שאני צריך דברים נורמאלים וזה מספיק לי, אז במה אני אמלא את עצמי?
היום אני עובד בנוסף לאותן שעתיים עוד שש שעות בכל יום לפחות, כדי להשיג משהו שאני אהיה יותר מאחרים. אם יהיו לי שש שעות פנויות, אפשר יהיה להשתגע מהחופש הזה, מה אני אעשה? האם גם הטבע כך סידר את הדברים?
וכאן אנחנו מגיעים לצד השני של הטבע. בזה שאנחנו נמצאים בהשתתפות הדדית נגד האגו, אנחנו משתמשים כאן באגו, רק בצורה ההפוכה. זאת אומרת, לא כדי שכל אחד יעלה מעל האחרים, אלא כל אחד יעבוד איך לעלות מעל האגו שלו כדי להתאזן עם האחרים. זאת אומרת, האגו בינתיים כל הזמן גדל, ואני משתמש בו כדי להיות שווה עם האחרים. אני מקבל סיפוק מזה שאני מתקַשר ביתר כוח לאחרים. בכך שהאגו שלי יותר גדול, אני יכול יותר להשפיע להם, ולהביא אותם ליתר חיבור ויתר איזון, ואז ליהנות מזה שאני איתם מגיע ליתר קשר. כמה שאני מקושר אליהם על ידי האגו המתוקן שלי, אני יותר יכול ליהנות מכך. כי יש לי כלי שבו אני נהנה, וזה הכלי הכללי שאני מחבר לעצמי. ואז אני מקבל מזה סיפוק שנקרא "אהבה הדדית". כך אני מגיע למילוי הרבה יותר גבוה ממה שיש לי היום כשאני מצליח איכשהו להתעלות מעל מישהו. זאת אומרת, רק השימוש הנכון בכל היוצרות מאפשר לי להגיע לכול טוב.
קישור למאמר המדעי - Dr. Nayef Al-Rodhan
קישור לספר - Dr. Nayef Al-Rodhan
מקורות מדעיים - התפתחות האגו - 3. קנאה תאווה וכבוד כגורם להתפתחות
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה 10, -9. הדדיות מעל האגו, נושאי הערבות, התלות ההדדית, נושאי הערבות, התפתחות האגו |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 10 - 10. המדע צריך לשמש את ההתפתחות שלנו ולא את האגו
טימקוד קטע 10/12
אורן: אתה יכול להמחיש לי? אמרנו שאגו זה אם אני רוצה לרעתך.
פעם, לפני מאה אלף שנה, היינו אחים. חיינו ביער, בג'ונגל, הכול היה משותף, הכול היה טוב, ואף אחד לא חשב שהוא יותר או פחות מהשני. אחר כך התחיל להתפתח לנו האגו, ויחד עם האגו התחיל להתפתח השכל, והתחלנו להשתמש בשֵכל כדי לשמש את האגו. ראיתי שאני יותר מוצלח במשהו, ואז התנתקתי מכל החמולה שלי, ועשיתי משהו לבד. התחלתי לבנות לעצמי בית יותר יפה, נשאתי לעצמי כמה נשים, לקחתי כמה כבשים, לקחתי מהכול יותר ויותר.
זאת אומרת, מתוך הדחפים האגואיסטיים שהתחילו להתעלות בי, להיות יותר גבוה מהאחרים, אז אני, עם כל השכל שלי, עם כל היכולת שלי, עם כל ההצלחה השכלית שלי, התחלתי להתעלות מעל האחרים. עד כדי כך, שלא היה לאחרים מה לאכול, ואני אמרתי להם "בואו אליי, אני אתן לכם לאכול, אבל אתם תהיו העבדים שלי". והם הסכימו, כי אחרת הם היו מתים מרעב. כך נעשיתי בעל הבית עליהם, ואחר כך המשכתי עוד ועוד, עשיתי מהם צבא קטן, כבשתי שטחים של השכנים, נעשיתי למלך, וכן הלאה.
השתמשתי כל פעם בחכמה, בשכל, בהצטיינות שלי בלסובב את הדברים, בלסובב אנשים, כדי להתעלות מעליהם. וכך עד היום הזה כולם עושים, כל אחד במה שמסוגל. כולל אלה שכבשתי אותם והיו אצלי. פתאום ההוא טוב בפחחות, וההוא טוב בנגרות, וההוא במשהו אחר. כל אחד מתקדם, ואני מתקדם מעליהם, וכך נעשתה החברה האנושית. זאת אומרת, כל אחד משתמש בשכל שלו כדי לממש מה שהוא רוצה. בלשלוט על אחרים, בלהיות יותר טוב מאחרים וכן הלאה. השכל עבד כמשרת לאגו. האגו בעל הבית, והשכל עוזר לו, תומך.
כך היה עד זמני אפלטון ואריסטו. מהם והלאה התחילו השכל והחכמה להתפתח הרבה יותר. התפתחו המתמטיקה, הגיאומטריה וכן הלאה, זה היה זמן מיוחד. ואז הם אמרו, "אסור למסור מדע, לתלמיד שאינו הגון כי הוא ישתמש במדע בצורה לא נכונה. הוא יפתח נשק, וכל מיני מערכות של שליטה באחרים שהם לא לטובה, לא לעצמו ולא לאחרים". אבל לא שמעו למה שהם אמרו, והמשיכו. אמנם לא מיד, כי הייתה תקופה שבה לא כל כך פרסמו ומכרו את המדע, אבל במשך הדורות כך קרה. המדענים בעצמם רצו להיות גם עשירים, גם חזקים, גם לקבל מדליות ופרסים.
הבעיה היא, שכדי לצפות בכוכבים למשל, המדען צריך טלסקופ, וזה עולה הרבה מאוד כסף. אז מאיפה המדען ייקח כסף? לשם כך הוא צריך את העשיר. אין למדען מה למכור, אז הוא מוכר את החכמה שלו תמורת כסף כדי לבנות לעצמו טלסקופ או מכשיר אחר. וכך התקלקל המדע.
וכמו שמדען משתמש בטלסקופ, גם השני יכול להשתמש בידע הזה. איך הוא משתמש בידע הזה? עכשיו הוא רואה מרחוק את האויבים שבאים לקראתו. ואם הוא יכול לראות אותם מרחוק, הוא יכול עכשיו לנצל אותם ולנצח אותם ולצאת נגדם. כי כבר יש לו נשק חזק וגדול, שהוא יכול לראות אותם והם לא יכולים לראות אותו. זו דוגמה שממחישה מה קרה עם החכמה.
זאת אומרת, החכמה הפכה להיות לשפחה כלפי היצר הרע של האדם. היא משרתת אותו. וכך בכל דבר ודבר. אחר כך השליטים לקחו את המדענים, שמו אותם באיזה מקום ואמרו להם, "תביאו לנו את המדע, או שאנחנו גומרים אתכם, אין לכם זכות לחיות" וכן הלאה. או שבעצמם פתחו אוניברסיטאות ולימדו את האנשים. כלומר, המדע התחיל ממש לשרת לאגו של האדם בכל מה שאפשר. ואנחנו רואים עד היום הזה, שכל המדע, כל החכמה, כל הכסף שנותנים למדענים זה רק לפיתוח כלי נשק.
כאן אנחנו אומרים, שצריך להיות ההיפך. החל מאותם מדענים ראשונים גדולים, נעשה ההיפך. שעכשיו המדע יכוון את הרע להיות טוב. קודם כל הגענו למצב שאנחנו לא צריכים לעבוד כל כך הרבה שעות, אנחנו יכולים להגביל את עצמנו. ובאמת, המשבר בעצמו עושה עלינו את העבודה הזאת, את השירות הזה. אלא מה צריכים לעשות עכשיו? לבדוק, לבקר, לפתח ביקורת על עצמנו, על הטבע שלנו, על צורות החיים, על השימוש בכל האגו שלנו לרעה. בואו נשתדל להפוך אותו לטוב.
"החכם" נקרא הרואה את התוצאה לפני שמגיע ונתקל בה ומקבל מכה. חכם נקרא הרואה את הזולת, בשביל מה לי להתקדם לשם. אני מפתח חכמה כדי לדעת שעכשיו אני חולה, וכדאי לי לעצור את המחלה, אחרת אני עלול חלילה למות. אז הבעיה היא, איך אנחנו יכולים לצייר לעצמנו תהליך, שבמידה והמצב ימשך כך אנחנו הולכים לאבדון, ואיך אנחנו יכולים לתקן את עצמנו, איזו תרופה אנחנו צריכים לקחת כדי להגיע לחיים שלווים.
אז אותו מדע, אותה ההתפתחות שלנו, צריך עכשיו להביא לנו הבנה, הרגשה, דוגמאות, מה קורה איתנו, לאן מתפתחים. לתת את זה בצורה כל כך רגשית, ולעזור ולארגן את זה כדעת הסביבה כל כך חזקה, שאני לא ארצה להשתמש ברע לזולת, אלא אני אבין שטובת הזולת היא טובתי. שאני ארגיש שכולם עומדים "לאכול" אותי, ואיך אני יכול לעשות מהם אנשים טובים שלא יאכלו אותי, שלא יהרגו אותי. במה אני יכול לקנות אותם, מה אני יכול לתת להם כדי שיתייחסו אליי טוב. וזאת בלי להגיע להידרדרות הלאה, כמו שאנחנו רואים עכשיו, שעוד מעט היא תהיה. כבר עכשיו אנחנו לא רוצים משפחה, לא רוצים ילדים, לא רוצים כלום. גם עכשיו אנחנו מגלים אי אכפתיות, שנאה ודחייה אחד כלפי השני. אם זה יתפתח הלאה, אז אני ארגיש את עצמי, שאני נמצא בעולם עוין. למה לי להגיע לזה? בואו נתחיל כבר עכשיו לתקן אותו.
מקורות מדעיים - התפתחות האגו - 4. ההתפתחות האגואיסטית מובילה לריקנות, ניכור ומשבר
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה 10, 10. המדע צריך, נושאי הערבות, התפתחות האגו, מדע/אקולוגיה, מדע, 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה 10 |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 10 - 11. הטבע דורש מאיתנו תחרות בלהיות משפיע לחברה
טימקוד קטע 11/12
בזה שהסתכלת עלי ורצית אותו דבר לעצמך, האם בזה אתה נמצא באיזון הכללי עם האנושות ועם הטבע או לא? כי הטבע בסופו של דבר דורש מאיתנו בתהליך ההתפתחות, שאנחנו לא נלמד זה מזה ונהיה בתחרות בלתי פוסקת, לכן הגענו למשבר. אלא הטבע דורש מאיתנו שנספק לעצמנו בחיים הגשמיים, חיים נורמלים ומאוזנים. ולמעלה מזה נתפתח כבני אדם, בקשר הדדי בינינו, שכל אחד ימלא את עצמו בזה שהוא קשור לאחרים. שימלא את עצמו באהבה, ולא בכל מיני צעצועים יקרים יותר, חדישים יותר.
אנחנו רואים את זה מההתפתחות שלנו בזמן האחרון. הגענו להתפתחות הנוכחית שלנו, כך שאנחנו מרגישים שכבר אין לאן להתפתח, שאני כבר לא יכול, נמאס לי להסתכל על אחרים, ואני כבר לא מצליח בזה, ולא יהיה לי מזה מילוי, והמערכת הכללית, הכלכלה והטכנולוגיה הכל כבר לא עומדים לזה, וכדור הארץ כבר לא נותן לי מספיק אוצרות כדי שאהיה בתחרות הבלתי סופית הזאת. מתוך זה אנחנו רואים שתכנית הטבע היא תכנית, שאנחנו צריכים לראות אותה לא סתם כדי להתפתח כל פעם יותר ויותר במה שנדמה לנו שזה האושר. המצב הכללי בתהליך שאנחנו עוברים, מחייב אותנו עכשיו לראות שאין יותר לאן להתפתח.
אם אתה מדבר בצורה פרטית, אז מה רע? ראיתי אצלו מכונית יפה, אז גם אני רוצה מכונית כזו. זה כביכול לא טוב ולא רע. אתה יכול להגיד לא, "ראיתי מכונית יפה, חייתי כל הזמן טוב ובשקט, כעת אני רואה שבמקום סוס ועגלה הוא קנה מכונית. אני כבר מתחיל להרגיש את עצמי מקופח, אני כבר מתחיל להרגיש את עצמי פחת דרגה, ואני גם צריך לעבוד. אז אולי אהרוג אותו וזהו, שלא ייתן לי דוגמה רעה ואצטרך עכשיו לעבוד, כי הוא מירר לי את החיים". אני לא מדבר על הבירורים האלה שבין בני האדם, כמו שאתה אומר, שלא איכפת לך. ונניח שלא איכפת לך, למרות שזה בטוח לא נכון. אלא הבעיה היא שהטבע לא מרשה לנו להמשיך יותר באותה תחרות.
אורן: הטבע לא מרשה לנו להמשיך באותה תחרות. אם כך מהדברים שאתה אומר אני מבין שאתה באופן כללי נגד תחרות?
אני בעד התחרות שמביאה אותנו לאושר. להיות מאושרים.
אורן: מה זו תחרות שמביאה אותנו לאושר? אמרת קודם "קנאת סופרים תרבה חכמה" אמרת שיש קנאה טובה ויש קנאה רעה. אז מה זו קנאה טובה, היא מבוססת על תחרות?
תחרות בזה שאני רוצה להיות כמוך המשפיע לחברה. זו תחרות שהיא בונה, זו תחרות שהיא נמצאת באיזון עם הטבע, באותה המטרה.
אורן: אם תוכל להרחיב על זה קצת. אמרת שיש קנאה טובה וקנאה רעה, האם יש גם תחרות טובה ותחרות רעה?
כן.
אורן: אתה יכול להגדיר לנו מה זו תחרות רעה ומה זו תחרות טובה? האמת, שיותר מעניינת התחרות הטובה.
כשאני מסתכל על השני, ואני לומד ממנו, אני לומד על ידי קנאה. הוא גדול אני קטן, הוא מצליח אני לא. במה אני מקנא בו? באילו דברים? אם הדברים האלה מביאים לי ולעולם איזון, רוגע, מקדמים אותי ואת העולם להשגת המטרה הכללית, לתפוח היפה על העץ, לאותה צורה, זו נקראת קנאה טובה ותחרות טובה. את זה אנחנו צריכים כמה שיותר לעודד, לחלק מדליות, פרסים, להביא את האדם הזה לכלי התקשורת כדי שכולם יראו דוגמה יפה.
אם על ידי זה אנחנו לא מתקדמים לדברים הטובים, אלא נכנסים עוד יותר לבעיות, לצרות, מתרחקים מהמטרה, אז זו קנאה רעה ותחרות רעה.
הכל נמדד כלפי השגת המטרה הסופית, כי אין לנו ברירה, אנחנו חייבים להגיע לאותה הצורה המאוזנת. אנחנו רואים את זה מהטבע, אנחנו רואים מה איתנו, מהתהליך שעובר על דומם, צומח וחי.
אורן: אם אני מבין נכון, תחרות זה משהו שהוא מושרש באדם, האדם הוא יצור חברתי ולכן הוא גם יצור תחרותי.
כן. זה היצר.
אורן: זה היצר, וזה לא טוב או רע, אלא פשוט כך הוא?
תלוי איך אתה משתמש בו נכון.
אורן: האם אתה יכול להמחיש מה זה להשתמש בזה בטוב. להסביר יותר כדי שנבין מה זאת אומרת תחרות טובה? אמרת עכשיו משהו כללי.
כתוב "קנאה תאווה וכבוד מוציאים אדם מהעולם" זה פתגם כזה. אם כך מה זה קנאה תאווה וכבוד מוציאים אדם מהעולם? אם אני רוצה להתקדם מהמצב שאני נמצא כאן, עכשיו, להיות עוד יותר מועיל לעצמי ולסביבה ולעולם, אז אני דווקא צריך להשתמש בקנאה בתאווה ובכבוד. רק להשתמש בצורה שהשכל שלי ישתתף בזה, ויכוון אותי להשתמש נכון.
שוב הגענו לשכל שיכול להיות נגד הכיוון הרע, ושהשכל יכוון אותי להשתמש בכיוון הטוב. בכל הנטיות שלי יש בהן אפשרות להיות או לטובה או לרעה. השכל צריך לכוון אותי להשתמש בטוב, לכן ניתן לאדם שכל. ולכן אמרו אפלטון ואריסטו, שבמידה שיש לאדם שכל, ובמידה שהוא רוצה להיות הגון, תנו לו חכמה והוא ישתמש בה נכון, אחרת לא.
מקורות מדעיים - השפעת הסביבה - 2. עלינו ליצור סביבה שמחברת בינינו
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה 10, 11. הטבע דורש, נושאי הערבות, הטבע, נושאי הערבות, התלות ההדדית, 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה 10 |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 10 - 12. מכל סוגי התחרות יש רק אחת טובה: כמה אנחנו אוהבים זה את זה
טימקוד קטע 12/12
אורן: אני עדיין לא מצליח לתפוס את העניין הזה של תחרות טובה. דיברת בחלק הראשון של השיחה, שאנחנו רגילים למדוד את עצמנו ביחס לאחרים, ואם כולם יהיו שווים, אז האדם לא ירגיש עצמו כחי, כקיים. ואז אמרת, שהתחרות שלו לא תהיה נגד האחרים אלא נגד האגו שלו, שבמקום להתעלות מעליך, אני עולה מעל האגו שלי או משהו כזה. אני לא מצליח לסכם לעצמי את הדברים מכל השיעור שלנו היום.
אני אתן לך כמה דוגמאות. אם אנחנו הולכים יחד למכון בריאות, לא למכון ספורט, אלא למכון בריאות. אני מושך אותך, ואתה מושך אותי, ואנחנו נמצאים שם בכל מיני פעולות. אני מסתכל עליך איך אתה מבריא, נעשה יותר בריא, נעשה יותר חזק, טוב, לשם הבריאות. אני מקנא בכך, זה עוזר לי, זו נקראת קנאה טובה. אני רוצה שאתה תהיה פחות או לא? יכול להיות שאני נהנה מזה שאתה תהיה קצת פחות, ויכול להיות שאני רוצה לראות את עצמי יותר בריא יותר חזק, יותר טוב. אבל בסופו של דבר אי אפשר להגיד שהתהליך הזה הוא רע, יש בו איזו מין תחרותיות. שאני בודק את עצמי כלפיך זו כבר תחרותיות, אבל זה עדיין לשם ההתפתחות. אמנם זה אגואיסטי, אמנם הקנאה התאווה והכבוד מושכים אותי להתעלות, אני רוצה להיות כמוך או אפילו יותר ממך, אבל זה לטובתי.
יכול להיות שאנחנו נמצאים בתחרות, וכשאני מסתכל עליך רע לי, כי אני לא מסוגל להגיע למה שאתה מגיע, לכן בשביל מה לי לראות לפניי דוגמה טובה כזאת? אז היא לא טובה אלא היא רעה. אתה קנית מכונית קאדילק שאני לא מסוגל לקנות, אז אני מפוצץ לך אותה בלילה ונהנה. כי חוץ מזה שאין לך, גם מה שהיה לך שעולה מאתיים אלף דולר נעלם עכשיו, ואני מרוצה, איזה יופי כמה טוב. זה יכול להיות כלפי הילדים של השכנים, לא חשוב כלפי מה.
יכול להיות שאנחנו נמצאים בתחרות הטובה. מהי התחרות הטובה? שהיא מוסיפה רק לשנינו, ואנחנו קשורים יחד ולא יכולים להצליח אחד בלי השני, כשותפים. נניח שאנחנו פותחים עסק, אתה נותן כסף ואני נותן ידע, או ההיפך, ואז אנחנו שותפים. אני צריך אותך? אני צריך. אני אוהב אותך? בלעדיך לא הייתי מרוויח בעסק הזה שום דבר, לכן טוב שאנחנו הולכים יחד. יש כאן מקום לשנאה או לא? וודאי שיש, למה? למה שלא יהיה לי גם כסף וגם ידע, למה יש לי רק ידע ואין לי כסף? אז אולי אני אהרוג אותך באיזו צורה חכמה, ואז כל העסק יעבור אלי. זאת אומרת, בכל מיני מקרים אפילו אם אנחנו תלויים זה בזה, יכול להיות תמיד חשבון בכמה יהיה לי טוב יותר בלעדיך, או שלא יהיה לך, או שחלילה אתה לא תהיה.
מה קורה? יש רק סוג אחד של תחרות שבו אנחנו תלויים זה בזה, ולא יכולים להיות זה לעומת זה, כי אנחנו הופכים להיות לאחד. זו תחרות עד כמה אנחנו אוהבים זה את זה, שאין משהו באמצע כמו חפץ שאנחנו רוכשים, או מוצר שאנחנו מייצרים, אלא אנחנו בעצמנו נמצאים באותה התוצאה הרצויה, שנינו כאחד. והאחד הזה הוא לא מחולק לשניים, שאני במקומך ואתה במקומי, אני פחות וההוא יותר וכן הלאה, אלא אחד. והאחד הזה מגיע רק מהתכללות זה בזה.
אורן: מה זו התכללות?
חיבור. בכל התכונות בכל הדברים אנחנו משלימים זה את זה. שאף אחד מאיתנו לא יכול להיות לבד, ולא יכול לרכוש את זה בצורה אחרת מהשני אלא רק על יד אהבה הדדית, לפחות ערבות הדדית, כהכנה לאהבה הדדית.
ואז אנחנו מגיעים לפתרון היחידי, פתרון מאד מיוחד. שכל מה שתחבר חוץ מזה, תמיד אתה תמצא בזה שימוש אגואיסטי, ורק בפתרון כזה, גם אם נמצאים בתחרות, בקנאה, תאווה וכבוד, בשנאה ובאהבה יחד, לא חשוב מה, הכל משלים זה לזה.
צריכים עוד לדבר על זה, אבל בסופו של דבר זה הפתרון היחידי.
מקורות מדעיים - השפעת הסביבה - 2. עלינו ליצור סביבה שמחברת בינינו
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה 10, 12. תחרות על אהבה, נושאי הערבות, התלות ההדדית, 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה 10 |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 9 - 1. אינסטינקט וחופש
חלק 1/19
אורן: זה מה שהבטיחו לי כשבאתי לקורס.
בספר זה נברר את חוקי הטבע בעולם הקיים סביבנו. אני נמצא בעולם ומגלה שיש בו חוקיות שמשפיעה עלי. ואנחנו כבעלי שֵׂכל וחכמה יכולים לבדוק וללמוד מה טוב ומה רע לנו, ואיך להיטיב את החיים שלנו, או איך להבטיח לעצמנו עתיד טוב יותר.
לכן כל העבודה של האדם, שבה הוא נבדל מהחי, היא בכך שיש לו חכמה, והוא יכול על ידי החכמה לפתח את עצמו. האדם הוא לא כמו החיות שחיות בצורה אינסטינקטיבית, ולפי הטבע שלהן מקבלות פקודות מבפנים כיצד להתנהג. אלא בפעולותיו יש לאדם חופש מעל החי, והחופש בפעולות אלה מביא אותו לפעמים למצבים לא טובים. אנחנו רואים שהאדם יכול להזיק לעצמו, ואילו החיות לא ממש מזיקות זו לזו. הן לא מתעסקות בסמים או באלכוהול, ואם הן אוכלות זו את זו, אז זה רק לצורך קיום. ולא בגלל שיש להן אגו, יצר רע, שרוצה להרע לשני ומזה הוא מקבל תענוג, או שיש לו שליטה על השני, ומזה הוא מקבל מילוי נפשי.
מקורות מדעיים - התפתחות האגו - 4. ההתפתחות האגואיסטית מובילה לריקנות, ניכור ומשבר
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -9, -1. אינסטינקט וחופש, נושאי הערבות, הטבע, נושאי הערבות, התפתחות האגו |
| להשאיר תגובה | |