איך אנחנו מחזירים את המשפחה לקשר הנכון? איזו עצה אנחנו יכולים לתת לבעל ולאישה שכדאי להם לחיות יחד?
אורן: שלום לכם, ותודה שאתם מצטרפים אלינו לסדרת השיחות עם הרב לייטמן. שלום לך הרב לייטמן.
שלום לכולם
אורן: איתנו באולפן ניצה מזוז, מנחת סדנאות לאימון אישי ואורית דולב, פסיכולוגית חינוכית יישומית ומטפלת זוגית ומשפחתית. הפורום הנכבד הזה התכנס כאן לכבודכם הצופים.
בסדרת השיחות הזאת אנחנו מנסים לברר איך אפשר בחיי היומיום שלנו ליצור קשרים טובים בין אנשים, בבית, בעבודה, בכל מקום שבו אנחנו נמצאים וחיים כדי להתחיל סוף סוף לחיות טוב, מגיע לנו.
הנושא של התוכנית שלנו היום הוא הקשר הזוגי. אנחנו נתחיל כל פעם להתמקד בקשר מסוים, שיש לאדם במערכת החיים שלו, והקשר הראשון שחשבנו, שהוא הקרוב ביותר לאדם, אנחנו נלך מפנימה החוצה, זה הקשר עם בן או בת הזוג שלו. זה הדבר האינטימי, הקרוב ביותר. בתוכניות הבאות, נפְתח את זה למעגלים יותר רחבים.
הייתי רוצה שניצה תתאר בכמה מילים את המערכת הזאת של קשר בן בני זוג באופן כללי, ובהמשך אורית תציג לנו תמונות מהחיים, ובעזרתן ננסה לתת לאנשים כלים ברורים והדרכה מעשית איך לבנות קשר טוב.
ניצה: יש לי יותר שאלות לגבי הקשר הזוגי. אין ספק שהקשר הזוגי הוא אחד מהקשרים היותר חשובים לאדם. ואנחנו יודעים שיחד עם זאת אנחנו לפעמים פוגשים בתוך הקשר הזה הרבה מאוד קונפליקטים ומצבים בלתי אפשריים. אז אולי קודם בכמה מילים, מה המשמעות של הקשר הזה? איך הוא משפיע על האדם עצמו? מה הופך את הקשר הזה לכזה חשוב עבור האדם?
הטבע. אנחנו בנויים בצורה כזאת שאנחנו לא יכולים זה בלי זה. אני לא מדבר על מין, אני מדבר על משפחה, שאלה שני דברים לגמרי לא זהים. קשורים כן, אבל לא זהים. אנחנו צריכים להבין שאדם צריך את המשפחה, זה לא כמו החיות שנפגשות ואחרי זמן מה נפרדות וגם הצאצאים שלהן נפרדים ובדרך כלל אפילו לא נפגשים. האימא מגדלת אותם תוך שנה, שנתיים, האבא בכלל נפרד אחרי זמן מה, ואחרי שהאמא נפרדת מהם, הם כבר לא נפגשים, הקשר נפסק.
אצל חיות הקשר נפסק מהר מאוד, הוא רק לתקופה קצרה לפי הטבע, אנחנו יודעים שהן באות להזדווג רק בתקופה מסוימת, ואחר כך זה נפסק. זה לפי האינסטינקטים שנמצאים בטבע. וגם בין הגורים לאמא, אחרי זמן מה הקשר נפסק. אין רשימות, זיכרונות, אין כלום. הם יצאו מהקן ובכך זה נגמר, מתחילים חיים חדשים, עד כדי כך שהבן יכול לבוא לאמא אחרי שנה בתור בן זוג, זה ממש כך, אין זֶכֶר למה שקרה.
אצל אנשים זה לא כך, אלא זה נמשך מדור לדור, גם בחיים וגם אחרי החיים, במוות. שומרים על הקשר הזה, על הזיכרון, סבים, סבתות, יש אנשים שרושמים מאות שנים את העץ הגנאולוגי שלהם ומתגאים בכך. זה עניין מאוד מפותח. כל אחד, לאיזו אומה, לאיזו משפחה הוא שייך וכן הלאה. אנחנו רואים זאת בכל מיני רמות, אחד שייך לכנופיה מיוחדת, אחר לקבוצת אוהדים מיוחדת של כדורגל, לאומה מיוחדת. יש הרבה מאוד קשרים שאנחנו בונים אותם במיוחד, כי אנחנו צריכים משהו בִפנים שיקשור אותנו, זה העניין.
אני זוכר, שירדתי מאונייה עם קסקט של איזו קבוצה בניו יורק, ופתאום מגיע אלי בן אדם מחבק אותי ואני בכלל לא ידעתי שיש לי כובע עם סמל של קבוצה. מרגישים איזה חום, חיבור, משהו משותף, וזה מאוד חשוב לאדם. כמו שאנשים לפעמים מדברים "אנחנו משפחה אחת". המילה הזאת והסמל הזה הוא מאוד חשוב, לא מן הסתם גם מקדישים לזה "אהה, אתם קרובים, אתם משפחה". אנחנו יותר סומכים על האנשים האלו, לא לוקחים לעסק מישהו לגמרי זר, אלא מישהו קרוב וכן הלאה.
המשיכה לקבוצה כזאת וכל שכן לקבוצה טבעית כמו משפחה, שאנחנו מאותו הדם, יש לנו ילדים משותפים, זה נקרא שנעשה בינינו ממש שיתוף בדם, זה דבר מאוד חשוב. אנחנו רואים שאנשים נמשכים לכל מיני קשרים, כל שכן הקשר המשפחתי, אי אפשר לחתוך אותו, זה בטבע. לכן לפחות לזמן מה היום זה קיים.
השאלה היא לָמה יש גירושין בזמננו? זה עוד נושא. יש כאלו שתוֹלים את זה באורך החיים, אנחנו חיים היום שמונים תשעים שנה ופעם היינו חיים שלושים ארבעים שנה, אז בתקופה הזאת אנשים עדיין לא הספיקו לריב זה עם זה מספיק, ואז הם החזיקו. גם עניין הרכוש, בית, חלקת אדמה שהיו מעבדים, הם היו מעבירים את אותו העסק לילדים, אם אני סנדלר, אז גם הבן שלי סנדלר. הכול היה בנוי בצורה מאוד בסיסית, על הקרקע, על המקצוע, הם היו מוסרים את זה ממש לילדים.
מה שאין כן היום הכול כל כך אוורירי שלא מוסרים שום דבר לילדים, הכול זה בתי ספר אחר כך אוניברסיטה, מקום עבודה, הילד מתנתק מגיל צעיר מהבית, הוא לא זקוק להורים, הוא לא מקבל מהם שום דבר, הכול הוא עושה לבד. לכן המשפחה מאבדת את הדבק שהיה בין הבעל והאישה. אם הילדים כל הזמן בבית, ונולדים עשרה, חמישה עשר ילדים, תוך חמש עשרה עשרים שנה האישה כל הזמן יולדת, אז יש ביניהם קשר כל הזמן. כל הזמן יש תינוקות, הילדים הגדולים מטפלים בקטנים, הכול זה משהו גדול אחד. הם היו חיים גם עם ההורים, עם הדודות, סבות, סבתות.
היום בגלל שהכול כל כך מנותק זה מזה, אז גם בן הזוג לא מרגיש את עצמו. יש כאן הרבה גורמים, שפועלים לנֶתֶק בין בני הזוג. הילדים לא במקום, ההורים לא חיים לידינו, גם הקרובים האחרים לא חיים לידינו, אם כך הם לא מחייבים אותנו לחיות יחד. פעם אם היתה איזו בעיה בין הבעל והאישה מיד הקרובים, ההורים, היו מדברים מה כן מה לא, ומיד מסדרים אותם במקום, היום אין דבר כזה. מולידים ילד אחד או שניים, אחרי עשר, חמש עשרה שנה, לא מרגישים קשר, הילדים כבר גדולים, בכלל לא נמצאים בבית, חוצפנים כאלו שאתה לא רוצה לראות אותם, וגם האישה יש לה במקום העבודה כל מיני אינטרסים משלה ולי אינטרסים משלי ועוד.
אז וודאי שיש אחוז גירושין כל כך גבוה, זה לא פלא, יש הרבה מאוד סיבות לכך. כולן יחד פועלות לכיוון, שאין לי שום צורך להיות קשור לבן זוג. אפילו נשים רוצות להתגרש. פעם זה היה מאוד נדיר, אישה הייתה מוכנה לסבול רק כדי לשמור על המשפחה. היום היא מרגישה את עצמה אחראית, עצמאית, היא לא רוצה לסבול את העצלן הזה שלא עושה שום דבר בבית, אלא היא צריכה לשרת אותו כל הזמן, בשביל מה? יש בתי אבות, יש בתי חולים, יש כל דבר, בשביל מה לה את זה? אני מכיר דוגמאות כאלו שלפני חמישים שנה אפילו לא היה יכול להיות דבר כזה, היום זה דבר רגיל.
איך אנחנו מחזירים את המשפחה לקשר הנכון? איזו עצה אנחנו יכולים לתת לבעל ולאישה שכדאי להם לחיות יחד? איך אנחנו מחנכים אותם לפתח קשר, שאפילו שאין ילדים, אין הורים, והסביבה לא כל כך תומכת ומלאה דוגמאות הפוכות, איך את הקשר הזה שאנחנו נעזור להם לפתח הם לא יוכלו לחתוך?
אורית: הם לא ירצו.
לא ירצו. אפילו לא יוכלו אני אומר, זה יותר החלטי, חריף. איזה קשר זה יכול להיות? קודם כל הייתי רוצה לשמוע מכם, עד כה זה בסדר או שיש עוד מה להוסיף?
חיים חדשים – שיחה 22 – 26.6.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, הורות, נושאי הערבות, המשבר, זוגיות ומשפחה, זוגיות |
| להשאיר תגובה | |
הרעיון פשוט, "על כל פשעים תכסה אהבה" . אם את מראה אהבה, אז את לא צריכה שום הצדקה, שום בירור, כלום
ניצה: אם אנחנו מסתכלים על המילה "שייכות", שייכות זה לא בהכרח באמת דבר רע, שייכות זה נשמע דווקא דבר טוב, אז איך בונים יחס נכון של הקשר הזוגי להרגשת השייכות הנכונה?
הייתם צריכים ללכת לעורך דין ולחתום על חוזה, אולי עשרים או שלושים דפים, שבהם כל המקרים שבחיים. ואחר כך כל החיים להיות בבירורים מה אנחנו עושים לפי ההסכם ומה לא. איך אפשר כך?
אורית: אבל אולי בשיטה שאנחנו מדברים עליה, שאותה אתה רוצה להציג, אנחנו יכולים למעשה להגיע עם איזשהו רעיון.
הרעיון פשוט, "על כל פשעים תכסה אהבה" . אם את מראה אהבה, אז את לא צריכה שום הצדקה, שום בירור, כלום. אם הגבר מרגיש שאת אוהבת אותו, ואת מראה לו את זה, כי צריכים כל הזמן להראות.
אורית: אז הוא לא יגיע למצב הזה מלכתחילה?
בטח שלא. וגם אם הלכת ואת נהנית, אז גם אני נהנה מפני שאני אוהב אותך.
אורית: זה יפה.
ניצה: שמעתי בשיחות שלפעמים אתה מדבר על כך שכשיש איזשהו קונפליקט, איזשהו משבר, כמו המקרה הזה, אז אנחנו צריכים לעלות מעל הקושי, לעלות מעל הבעיה ואז לנסות באמת למצוא את החיבור.
לא, כאן אנחנו מדברים על מצב שהגבר לא מסוגל לעלות. לאישה בטח שקל לעלות, כי היא רוצה לשכוח את זה בכלל, למחוק, אז מה זה בשבילה לעלות? בצורה אגואיסטית, היא עושה את זה קל. הגבר לא מסוגל, ואי אפשר לדרוש את זה ממנו.
ניצה: במצב של חוסר אמון, חוסר אמון באופן כללי, שאנחנו נתקלים בהמון תופעות מכל מיני סוגים בתוך הקשר הזוגי, איך אנחנו פועלים כשמצב כזה קורה? כשמשהו באמון נשבר, ולא חשוב כרגע אם זה מצד הגבר או מצד האישה.
מי שאשם, לא חשוב אם כביכול "אשם" או באמת אשם, הוא חייב להתחיל לשנות את ההתנהגות שלו, אבל בצורה עדינה, לא גסה, אלא בצורה ממש עדינה, יותר ויותר לכיוון הקשר. להוציא לטיול, לבית קולנוע, לבית קפה, אולי לחופש זה טוב, לנסוע לאמא של הצד השני, לאחים, ולאחיות. לסכם עם האחות או האח שלו שבאים לבקר אותם, "לבשל" ביקור כזה. זאת אומרת, עד כמה שאפשר לעשות את הקשר המשפחתי יותר חזק. זה דבר אחד.
דבר שני, במקום שעליו יש חשדות, להראות שזה מקום לא חשוד. לקחת את בן הזוג למסיבות בעבודה, בבית קפה, לכל מיני מקומות, שבהם פתאום כאילו במקרה נפגשים עם החברות שלך, שאיתן היית במסיבה, ועוד למיניהם.
ניצה: הדבר הראשון זה שאני מוציאה אותו לטיול, מוציאה אותו לחופש כמו שאמרת, אלה הן פעולות. מהי למעשה המטרה של הפעולות האלה, מה עומד מאחוריהן? למה אני מוציאה אותו לטיול?
לחזק את הקשר בינינו.
ניצה: לחזק קשר בינינו על ידי זה שאני מוציאה אותו לטיול והולכת לחופש.
לקרובים, לחוף הים, לא חשוב לאן, מטיילת איתו יד ביד. כן, קשר בינינו.
אורית: אפשר להגיד שזה לבנות את הקשר מחדש?
כן, אבל לא להראות לו את זה, ושזה לא יהיה מלאכותי. אלא באמת להתחיל לדאוג מפני שיש כאן פגם וצורך.
אורן: אנחנו מתקרבים לסיום הזמן שלנו לשיחה הזו, אבקש מהרב לייטמן לסכם.
הנושא היה "חוסר אמון"?
אורית: הנושא היה חוסר אמון בקשר הזוגי.
דווקא מצד הגבר לאישה?
אורית: כן.
טוב, כי יש גם מצב הפוך.
אורית: יש מצב הפוך.
אורן: בזה לא הספקנו לגעת.
בסדר. אני חושב שמצד הגבר לאישה, בכל זאת עם כל המודרניות בעולם שלנו, זה דבר יותר חמור. אישה חייבת לעשות הרבה פעולות כדי למחוק, אולי לא למחוק אלא לכסות את הדבר. יש לפניה הרבה אפשרויות, דרך הקרובים, הילדים, המשפחה שלה, והמשפחה שלו במיוחד. דרך יציאה לבית קולנוע, לבית קפה, לטיול, כל דבר ודבר. היא חייבת להראות שיש להם סביבה טובה, כולל אותם האנשים שאיתם היא הייתה במסיבה הזאת, ה"מלוכלכת" בעיניו. לחזק את הקשר ולקרב את הסביבה, בסופו של דבר.
אורן: נסיים בזה?
אם לפסיכולוגים אין שאלה, לי לא הייתה שאלה מלכתחילה.
אורן: אז תודה לך הרב לייטמן, תודה ניצה ותודה אורית, תודה גם לכם שהייתם איתנו. אנחנו נמשיך בסדרת השיחות ונמשיך לדבר על הקשר הזוגי ועל תופעות נוספות שיש בתוכו, תהיו איתנו. עד אז שיהיה לכם כל טוב ולהתראות.
חיים חדשים – שיחה 22 – 26.6.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, נושאי הערבות, השפעת הסביבה, זוגיות ומשפחה, זוגיות |
| להשאיר תגובה | |
אנחנו צריכים להפוך את זה לאיזה מיתוס, לאיזו אמונה, שחיוך פותח לנו את כל הדלתות
ניצה: אנחנו כל הזמן צריכים לבדוק עם עצמנו איך לבנות יחס נכון?
אנחנו בני אדם ואנחנו צריכים חברה, ואנחנו חיים בחברה שהיא ממש הפוכה ממה שאנחנו בעצמנו היינו רוצים. אני בתור בן אדם הייתי רוצה שכולם יהיו חברים. לא שישבו לי על הראש כל הזמן, יתנפלו ויחבקו אותי, אלא בצורה נורמאלית ומאוזנת, שכולם יהיו יפים וטובים, ושלא אהיה כל הזמן במתח שמא אפגע או אנזק ממישהו. האם אנחנו רוצים את זה או לא? כן, אנחנו רוצים. כל הפושעים מגיעים לפשע מפני שלא קיבלו יחס כזה. אז למה אנחנו לא עושים זאת?
ניצה: אולי כי אנחנו לא יודעים איך?
אין דבר כזה, בואו ננסה לפחות. ועכשיו בזמננו, כשאצלנו בקבוצות כל כך קשורים זה בזה, ויכולים להתחיל לפרסם את הדברים דרך הרשתות הווירטואליות, למה לא? ובפרט שזה לילדים.
אורן: בתכניות הבאות נדבר על האדם הפרטי ונפרוס זאת לפרטי פרטים.
אם נדבר על האדם הפרטי, אנחנו צריכים להבין שאדם פרטי לא סובל סביבה שמונה יותר מעשרה ואפילו פחות מזה. אם מדברים על מאות אנשים, הוא כבר לא מסוגל. הוא חייב להיות בכיתה, בקבוצה יותר קטנה. הוא לא יכול להבין מה זה עם, אבל אנחנו צריכים לדבר על התמיכה והלחץ הגדול שיהיו מהעם כולו.
אם אנחנו רוצים שהדבר הזה יתקיים, הוא חייב להתקיים במימדים כמה שיותר רחבים. במשפחה זה בסדר, אבל אני מדבר כבר עכשיו לא מצד האדם הקטן, אלא מצד הפסיכולוגים שמטפלים בסביבה, בחברה. זה חייב להיות כמה שיותר גדול. הידיעות הגדולות באות תמיד כמיתוסים, כמו על הסיגריות וכמו הדתות. אז האדם יכול להגיד, אני שייך לקבוצה הזאת, לדת, לטבעונים, להומואים, לא חשוב למי, אבל למשהו גדול שיש בו עיקרון מסוים.
לכן אנחנו צריכים בכל זאת לחזק את האדם ומשפחתו. מאיפה הם יקבלו הצדקה לזה שהם עושים כך? זה טוב שהם ירגישו בסביבה הקטנה שלהם שזה משתלם להם, אבל הם צריכים בכל זאת לקבל חיזוק גם מחברה יותר גדולה. ושם אנחנו צריכים להעלות את עניין החיוך והיחס היפה, כבר לא רק מפני שאנחנו מרוויחים קצת, כמו עם הסיגריות, שהפכו אותן ממש "לאל הרע".
זאת אומרת, אנחנו צריכים להפוך את זה לאיזה מיתוס, לאיזו אמונה, שחיוך פותח לנו את כל הדלתות, מגרש את כל השדים והרוחות. מזה באו כל הדתות, זה העניין, שכדי להתחבר לקבוצה גדולה או לכוח גדול אני חייב רעיון שהוא קצת לא רציונאלי.
אורית: דיברת עכשיו על קבוצות והגדרת אותן. אם נחייך אחד לשני, האם נצליח להתגבר על התפיסה הקודמת שלנו, שהאחד הוא בקבוצה שאני לא סובלת, והשני הוא בקבוצה שאני מתנשאת מעליה וכן הלאה?
זה לא חשוב. אם אני הולך עם הקו שלי, כל מי שהולך עם אותו קו, מתחיל בשבילי להיות קרוב.
אורית: אז אתה מגדיר את המטרה כחיוך, ואז זה בעצם ממוסס את הכול?
לפי זה אנחנו מתקשרים, יכול להיות שבתוך זה אנחנו נבדלים, לדוגמה, את טבעונית ואני לא, זה כבר תלוי במה שמקבלים. אבל אני אומר שכאן בכל זאת, אם אנחנו רוצים להצליח לטווח רחוק, בקבוצה גדולה ועל בטוח, אנחנו צריכים כל הזמן לדאוג שהדבר הזה יתרחב ויתרחב ויתקבל יותר ויותר בכל מיני חוגים. וגם הם בעצמם ידאגו שתהיה להם מטרייה משותפת כזאת.
חיים חדשים - שיחה 21 - 26/6/2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, נושאי הערבות, השפעת הסביבה, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |
תקציר שיחה 9
אנחנו, בניגוד לחיות, יכולים להשתמש בשכל שלנו כדי לבנות עתיד טוב יותר. החיות פועלות על פי אינסטינקטים ואילו לאדם יש חופש פעולה.
האגו האנושי הוא זה שגורם לנו להזיק זה לזה במתכוון. לאדם יש עודף רצון שלא מכוון על ידי הטבע. מעבר לרצון לאכול ולשרוד קיים באדם רצון ליהנות מהחיים, אבל משום מה הרצון הזה גורם לנו להיות גרועים מהחיות. במקום להגיע לחיים יפים ומוצלחים אנחנו מגיעים למצב ההפוך.
הטבע מגדל אותנו ושומר עלינו באהבה, מתקופת העוברות ועד הבגרות. מהאדם הבוגר דורשים יותר ומתייחסים אליו אחרת. קיים היפוך ביחס מהסביבה. עד גיל 20 מטפלים בי ואחר כך דורשים ממני. למה אנחנו לא דואגים לסביבה טובה ונעימה גם אחרי גיל 20 ?
אנחנו יכולים לבנות בינינו מערכת יחסים תומכת ואוהבת גם אחרי גיל הבגרות, ולראיה, בעבר חיו האנשים בחמולות או בשבטים ודאגו זה לזה. אבל האגו השליטה והתחרותיות גדלו והתרחקנו זה מזה. גדילת האגו הביאה לא רק לריחוק אל גם להתפתחות האנושות. האם אפשר לפתח את האגו ולאפשר לו לגדול בלי שיפריד בינינו ? האם ניתן לשנות את השימוש באגו?
הטבע פועל ככוח אחד של השפעה והוא מאפשר לנו לרסן את האגו. בחיים המודרניים יש לנו המון זמן פנוי שמאפשר לנו לעסוק בעזרה לזולת. ניתן לשלוט באגו אם נשתמש בו לטובת הסביבה. בחברה האינטגראלית, האדם ילמד להשתמש באגו לטובת הזולת במקום לטובת עצמו בלבד. עלינו לקחת "כדור" שיאפשר לנו לראות את העולם דרך משקפיים אינטגרליות. כשניצור בינינו יחסי התחשבות וחיבור, נגרום לטבע ולסביבה להיכנס לחיבור.
היחסים בינינו שהם גם כוחות הנפש שלנו הם הכוחות החזקים ביותר במציאות. על ידי איזון ביחס בינינו נגרום ליתר איזון בטבע. אנחנו וכל העולם ניכנס ליתר איזון ורוגע.
ההשפעה על האדם היא רק דרך הסביבה. נוכל לשנות לחיוב את הנטיות של האדם לקינאה, לתאווה, לכבוד ולשליטה, על ידי השפעת הסביבה. מתוך הבנת התלות בסביבה יהפוך האדם את היצר לשלוט על אחרים לדאגה לטובתם. לדוגמה, אדם שרוצה להיבחר כנציג הציבור רוצה לשלוט על הסביבה אבל יכול לשנות יחס ולרצות לשרת אותה. ניתן להגיע אל האדם בעקיפין דרך הסביבה ולהתחיל להשפיע עליו כך, שהוא יקבל כל מה שצריך ובלי מאמץ מעצמו, ויגדל כמו בחממה.
אם נשחק את משחק החיים כתיאטרון בזמננו הפנוי נגיע בקלות לשינוי. עלינו ללמוד איך להשתמש בחוכמה בזמננו הפנוי כדי להשתנות.
לא עשינו את השינוי בעבר כי הרגשנו שהאגו מפתח אותנו ולא הכרנו את הרע שבו. בשנים האחרונות אנחנו מתחילים להכיר עד כמה אנחנו נמצאים במצב אנוּש. בניית סביבה חדשה תוליד אדם חדש, אדם טוב. אם נשתמש נכון בכוח הקבוצתי אז כל אחד ירגיש יחד עם כולם בגוף ונפש. נחוש את המחשבות המסתובבות בעולם וכל אחד ירגיש את עצמו כמו כל הכלל. כל אחד מאיתנו יצא מעולמו הצר וירגיש דרך האנושות את העולם הגלובלי. כך נממש את האגו כמנוף שיעלה אותנו מעל לדרגת החי.
בינתיים בני האדם מנצלים את הסביבה לטובת עצמם או לרעת הסביבה, בעיקר את הסביבה האנושית. הגענו למשבר - אנחנו זקוקים לזה לזה כדי לחיות ותלויים זה בזה אבל גם שונאים זה את זה. והמשבר מביא לבריחה לסמים, אלכוהול, וחוסר סיפוק מהחיים.
החוכמה האנושית מאפשרת לבקר את המצב ולזהות ביחס השלילי לזולת את מקור המשבר. אם היחס לסביבה האנושית ישתנה נוכל להאכיל את כל העולם מעודפי המזון שזורקים, ולבנות בית פרטי לכל אדם מהתקציב שמבזבזים על חימוש. לגודמה, מאיץ החלקיקים בשוויץ, פאר היצירה הטכנולוגית, עלה לא יותר מאשר התקציב השבועי של הצבא האמריקאי בעירק.
יש לנו אוצרות והאגו לא נותן לשחרר אותם לטובת האנושות. אם נשתמש נכון באגו ונפסיק לבזבז על חימוש אז חמישה אחוזים מהאנושות יוכלו לספק מזון לכל העולם.
צריך לנצל בחוכמה את עשר השעות שיתפנו בכל יום. כל אחד יקדיש מזמנו לחיזוק הסביבה הטובה.
כל אדם שיתפנה מהדאגה לעצמו יטפח את היחסים החדשים. כל אדם יקדם את היחסים החדשים לזולת ויחזיק אותם מעל לאגו. כשנראה שאין ברירה נסכים לשנות את היחס לאחרים.
הדור הבא לא רואה עתיד, ובלי עתיד אי אפשר להתפתח. הדיפרסיה היא המחלה הנפוצה ביותר בעולם. האגו דחף תמיד להתפתחות ורק לאחרונה הבנו שהוא היצר הרע שלנו. אם ההתפתחות היא לא לטובת האנושות אז היא רעה. אם נרצה להשפיע טוב לאנושות כדי להרויח יחס טוב בחזרה נתחיל לאהוב אותה. בשלב הבא נכיר שלאהוב זה טוב גם אם לא מקבלים תמורה. פתאום יפתחו לנו חללים בלב ונגלה כוחות שקודם לכן נסתרו מאיתנו.
כשאדם מבקר את עצמו הוא רואה שהרצון ללמוד היה בעצם רצון לשלוט. האגו שבא לידי ביטוי ברצון ליהנות לעצמי בלי להזיק לזולת הוא לא היצר הרע. היצר הרע הוא הרצון למלא את עצמי על ידי דיכוי אחרים. אם אנחנו נעזרים זה בזה למילוי הדדי זה נקרא אגו אבל לא יצר הרע. רק אם אני רוצה ליהנות בכוח בלי להתחשב או שרוצה לגרום רע לזולת זהו יצר הרע. יצר הרע המפותח ביותר הוא זה שגורם לי ליהנות מכך שאני מדכא אחרים ונמצא מעליהם.
הגענו למצב בו אנחנו כבר לא נהנים מהעליונות על הזולת ולכן אין לאן להתפתח. האדם איבד את מנוע ההתפתחות שלו, והגיע למבוי סתום. איבדנו את הרצון לעושר, לחוכמה ואפילו להמשכיות הדור.
אם נסדר נכון את החיים שלנו נקבל כוחות חדשים להתפתחות. המצב מורכב ורב גווני אבל ברור שרק שינוי היחס לסביבה יביא פתרון. המשבר התחיל לפני 50 שנים ומביא לעצירה בחינוך, בתרבות, בחיים האישיים ולדכאון כללי. מצבנו סופני אבל עוד לא סופי. ניתן לרפא את האנושות.
לאדם הבודד אין בשביל מה לחיות אבל אם יתחבר לזולת יגלה עוד 7 מליארד רצונות. הטבע פיתח אותנו אלפי שנים והגענו למצב של חשבון נפש, בדומה אדם אחד בוגר. האנושות החולה תצא מהדיכאון אם כל אחד יקנה כוחות מהסביבה ויגלה שכולנו אחד. אדם שלא ירכוש רצונות נוספים מהסביבה עלול להידרדר לסמים, דיכאון, טרור ועוד. כל מה שהתגלה בינתיים נותן לנו עכשיו הזדמנות לטפל במצב. הגענו ליאוש והתרופה היא החיבור.
אנחנו בעיצומו של תהליך אבולוציוני גדול ומיוחד. הטבע מביא אותנו למצב המושלם.
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -9, -0. מאמר הכנה/תקציר, נושאי הערבות, הטבע, נושאי הערבות, התפתחות האגו, נושאי הערבות |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 11 - 1. פעולה אחת
חלק 1/15
אורן: שלום לכם. אתם מצטרפים אלינו לסדרת השיחות הלימודיות באולפן, אנחנו עם הרב לייטמן. שלום לך הרב לייטמן.
שלום.
אורן: אני מזכיר למי שעדיין לא מכיר את הפורמט של השיחה הזאת, אנחנו מדמים באולפן מצב שבו הרב לייטמן מלמד כיתה של אנשים, שמישהו חשב שכדאי להושיב אותם ללמוד מול הרב לייטמן, והוא מלמד אותם דברים שכדאי היום לכל אדם בעולם לדעת. והם יכולים להיות מכל מדינה על פני הגלובוס. אתם תצטרפו אלינו לשיחה, ובטח יהיה לכם מה ללמוד.
היום נדבר מעט על פעולה אחת שאנחנו צריכים לעשות בחיים שלנו, כי על כל יתר הפעולות דיברנו במסגרת הבירור על הבחירה החופשית שיש לאדם. שיש לנו רק פעולה אחת, והיא לתקן את עצמנו. שכל התהליך שאנחנו עוברים בהתפתחות שלנו, באבולוציה, הוא מחויב, כי האגו גדל בנו כל פעם, מדור לדור ובמשך החיים.
אין עוד יצור כמו האדם שבמשך החיים הוא כל הזמן מתפתח, כל הזמן משתנה. אלא כמו שכתוב "עגל בן יומו, שור קרי", שאחרי כמה ימים כל בהמה, כל חיה, כבר יודעת איך להסתדר בחיים, יש לה כל הכוחות לשמור על עצמה, זמן קצר מאוד אחרי הלידה, היא כבר יודעת איך לא להזיק לעצמה. מה שאין כן אדם, כל עוד שהוא לא לומד, לא מקבל את החכמה הזאת מאחרים, מהסביבה, במשך המון שנים, הוא לא יודע איך לשמור על עצמו. ואפילו אחר כך, הוא צריך בעצם במשך כל החיים ללמוד ולהתפתח. וכל הזמן הוא משתנה, וכל פעם הוא נמצא בכל מיני רצונות שונים וזרים זה מזה. במשך החיים, פתאום הוא נמשך לזה ואחר כך לזה. אנחנו נפגשים לפעמים עם מכרים או חברים שלא ראינו זמן מה, ושואלים אותם "מה קורה?", והם אומרים "אני כבר לא בזה, אני כבר בזה", גם במקצוע, גם במשפחה, גם במגורים, הוא כבר מתעניין במשהו אחר. הייתי שם, למדתי את זה, נסעתי לשם. בקיצור, אדם הוא מאוד לא צפוי, מפני שכל פעם מתעוררים בו כאלה רצונות, שהוא עצמו ממש לא יכול להגיד מה יקרה לו אפילו בעוד דקה, ומכל שכן בעוד כמה שנים. ואנחנו רואים את זה על עצמנו, וגם על אחרים בחיים שלנו. אנחנו גם רואים עד כמה שכל דור שונה מהדור שקדם לו, ועד כמה שהאופי, התרבות, החינוך, ההשכלה, היחסים במשפחה, בין בני האדם, ובכלל, והמִבנה המדיני, הכול משתנה. ובניגוד לטבע החיות שמתקיימות כל הזמן לגמרי באותו הקצב, באותו הסגנון, באותה המסגרת.
ולכן הבדלנו זאת לשניים. שאדם בחיים שלו, כשהוא דואג לגוף שלו, למה שנקרא אצלנו "אוכל, מין, משפחה", הוא מתייחס לזה כמו לבהמה שלו, לחי. ולחי הזה הוא מתייחס בצורה רציונאלית, רצינית, מאוזנת. גם עם הגוף שלנו אנחנו עושים הרבה דברים מיותרים, וסך הכול באמת אין לזה כל הצדקה. יש דברים שהם כאילו טובים, אבל אם אנחנו משתמשים בהם בצורה מופרזת, אנחנו רק מזיקים לגוף. וההיפך, אם אנחנו יורדים מעט בצריכה, ולא ממלאים את הגוף בכל מיני דברים, בזה אנחנו עושים לו טובה גדולה ולא מרעילים אותו.
וכמו שאומרים הרופאים, ובכלל עוד בימי קדם, הרופאים אמרו שיותר טוב להשתמש בכמה דברים רעים מאשר בהרבה דברים טובים. כי דברים טובים בצורה מופרזת הם כאילו עושים יותר נזק לגוף מאשר קצת דברים רעים ורעילים.
ולכן, כבר דיברנו על זה שהצריכה שלנו ברמה הגשמית, איך שאנחנו מתקיימים במשפחה, בחברה שלנו, עם הילדים, בינינו לבין עצמנו, צריכה להביא אותנו בסופו של דבר לרמה מאוזנת, לרמת צריכה רציונאלית. לא שאנחנו מגבילים את עצמנו ומרגישים בכך מקופחים או ממש בחיי צער, אלא שאנחנו נבין שעד כאן ולא יותר, זה הבריא, הטוב.
מקורות מדעיים - התפתחות האגו - 2. התפתחות הרצונות
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה 11, -1. פעולה אחת, כלכלה/בריאות/ביטחון, בריאות/רפואה, נושאי הערבות, התפתחות האגו, 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה 11 |
| להשאיר תגובה | |